טעויות

כל הכתבות הקשורות לטעויות באתר אשדוד נט
רכילות
הפוסט המרגש של אביחי עמרם-לא נגענו
אני לא נוהג לכתוב פוסטים כאלה בדרך כלל אבל .. דרושה אישה..אבל שתיהיה אשה..!! לא אחת שיעשו לה טוב תאהב ותמשך אל הרע.. לא אחת שתדבק כל היום באיך אחרות חיות ותדבר רק על האקסים שלה ..לא אחת שתגיד כל הגברים לא רצינים יש להם משהו טוב ביד והם מזלזלים בזמן שיש לה משהו טוב ביד היא לא תעריך ותזלזל... לא אחת שאם יחייגו אליה פעמים ביום היא תגיד ״אה זה לא רציני הוא לא דואג מפרגן ומראה אכפתיות״.. ולא אחת שאם תחייג יותר מידי תפרגן תראה אכפתיות תגיד ״ אה זה דבק חופר״.. לא אחת שאם ידברו איתה על חתונה וילדים והיא תגיד זה מלחיץ.. ולא אחת שאם לא ידברו איתה על חתונה וילדים תגיד הוא לא רציני...לא אחת שתצא לבלות חשופה תתפרע תקפיץ שאטים אבל תטוס לאומן ותגיד היתי אצל רבינו אני מוגנת(אויש נו באמת) .. לא אחת שתגיד עברתי טעויות למדתי בחיים אבל חוזרת על אותם טעויות שוב ושוב.לא אחת שתגיד על כל משפט אמרו לי את זה ועברתי את זה ..לא אחת שבגלל שלא הלך לה בעבר או שאם פגעו בה בעבר אז תתנהג כנוקמנית וישרפו כל אופציה ..ובקיצור אשה..אשה שנמאס לה ממשחקים ובא לה רצינות מטרות ושאיפות גבוהות בחיים .. ובנימה זו ערב חיובי טוב ורציני
מגזין אשדוד
כשנתבונן באבימלך ובמעשיו, נתמהה ונקשה מדוע נוהג בצורה בלתי חכמה, כפי שנהג? הרי על אותו אבימלך מסופר, שהיה חכם ומושכל מבין עניין ויודע להנהיג את מעשיו, בצורה נבונה והנה, כאשר בא ליצחק אבינו, לדבר על עניין אשתו, רבקה אמנו, אשר רצה ליקח אותה, הרי אותו אבימלך, כבר נענש בעונשים חמורים וקשים, כאשר לקח את שרה אמנו לביתו, מדוע אותו איש חכם, לא למד מטעויותיו הקשות, אשר טעה עם אברהם ושרה ושוב, חוזר לבנו של אברהם, ליצחק ולרבקה אשתו? אלא, התורה מלמדת אותנו יסוד גדול: ישנם אנשים, אשר הולכים בטעות מוחלטת, נענשים, מתבזים ואחרי זמן, חוזרים על אותה טעות ויודעים, שעונשם יהיה מר ובזיונם יהיה חמור ובכל אופן, חוזרים על מעשיהם הרעים. כך מצאנו אצל לוט, כאשר ברח עם שני בנותיו בתו הבכורה, השקתה אותו ביין והחטיאה אותו והתעברה מאביה ואמרו חז"ל: שבבוקר הבין את אשר היה ושוב בלילה, שתה יין וידע שבתו השניה תחטא איתו וחזר על מעשיו. הנה, ידעת מה היה אתמול בלילה, מדוע אתה שב על מעשיך? אלא, יש בנפש האדם, כח של הרס איום ונורא, להיות ככלב השב אל קיאו, האדם יודע שהולך לחורבן ולהרס, ושכבר נענש ונכווה ממעשיו, אך כעיוור, שב וחוזר לדברים הרעים, לכן, כשהאדם טועה ועשה מעשה לא טוב, צריך לעצור ולהחדיר בתוך נפשו את הטעות שעשה ותהיה חטאתו לנגדו תמיד ולא לברוח מהמעשה הרע שעשה, ויבין עמוק את טעותו, כתמרור, כסימן, כאזהרה לבאות, לא לשוב אל מעשיו הרעים. אך אם האדם, עובד על עצמו, לשכוח ולברוח, יחזור על מעשיו הרעים ואף יגדיל לעשות יותר חמור מאשר עשה. והנה, כשנתבונן עוד בפרשה, נמצא דיעקב אבינו אומר לאביו "ויאמר יעקב אל אביו אנוכי עשו בכורך" והנה, הגמרא במסכת סנהדרין צ"ב אומרת: "כל המחליף בדיבורו, כאילו עובד עבודה זרה" וקשה, מה הפרוש המחליף בדיבורו, היה צריך לומר, כל המשקר מדוע של המחליף בדיבורו? אלא, צריךלבאר ולומר, ישנם שני דברים: דבר אחד - שקר, אדם שמשקר, שזו מעלה קשה וחמורה ביותר; ויש דבר אחר והוא, אדם אשר אינו משקר, אלא המצפון שלו וליבו מרגיש דבר והוא אומר דבר אחר, ממה שמרגיש מצפונו. על השקרנים, עונשם חמור ביותר, אך גם מי שמרגיש במצפונו דבר ועושה ההיפך ממצפונו, גם עליו נאמר, כמו שעבד עבודה זרה, לכן חובה גדולה עלינו להיזהר ולהישמר, לא רק מן השקר, אשר עונשו חמור ביותר, אלא אף מן דיבור הפוך מן המצפון ודובר אמת בלבב,ו לא רק אמת בפה, אלא אף אמת בלב. נקבל על עצמנו, אף בשבת הקדושה הבאה עלינו לטובה, חצי שעה לפני הזמן, את קבלת שבת קודש. השבת מעדנת את הנשמה, מעדנת את המידות מזככת את האדם לפני בוראו ובוודאי, בימים קשים בנפש, כשמוסיפים מחול אל הקודש, "שבת היא מלזעוק וכל הישועות קרובות לבוא". בעז"ה, היום בערב, נשמח כולנו בבית המדרש הגדול בארץ הקודש באשדוד, בשיעור הקדוש ונזכה שזכות התורה הקדושה תעמוד עם הכלל והפרט ונזכה לגאולה שלמה בקרוב.
מגזין אשדוד
שנתבונן באבימלך ובמעשיו, נתמהה ונקשה מדוע נוהג בצורה בלתי חכמה, כפי שנהג? הרי על אותו אבימלך מסופר, שהיה חכם ומושכל מבין עניין ויודע להנהיג את מעשיו, בצורה נבונה והנה, כאשר בא ליצחק אבינו, לדבר על עניין אשתו, רבקה אמנו, אשר רצה ליקח אותה, הרי אותו אבימלך, כבר נענש בעונשים חמורים וקשים, כאשר לקח את שרה אמנו לביתו, מדוע אותו איש חכם, לא למד מטעויותיו הקשות, אשר טעה עם אברהם ושרה ושוב, חוזר לבנו של אברהם, ליצחק ולרבקה אשתו? אלא, התורה מלמדת אותנו יסוד גדול: ישנם אנשים, אשר הולכים בטעות מוחלטת, נענשים, מתבזים ואחרי זמן, חוזרים על אותה טעות ויודעים, שעונשם יהיה מר ובזיונם יהיה חמור ובכל אופן, חוזרים על מעשיהם הרעים. כך מצאנו אצל לוט, כאשר ברח עם שני בנותיו בתו הבכורה, השקתה אותו ביין והחטיאה אותו והתעברה מאביה ואמרו חז"ל: שבבוקר הבין את אשר היה ושוב בלילה, שתה יין וידע שבתו השניה תחטא איתו וחזר על מעשיו. הנה, ידעת מה היה אתמול בלילה, מדוע אתה שב על מעשיך? אלא, יש בנפש האדם, כח של הרס איום ונורא, להיות ככלב השב אל קיאו, האדם יודע שהולך לחורבן ולהרס, ושכבר נענש ונכווה ממעשיו, אך כעיוור, שב וחוזר לדברים הרעים, לכן, כשהאדם טועה ועשה מעשה לא טוב, צריך לעצור ולהחדיר בתוך נפשו את הטעות שעשה ותהיה חטאתו לנגדו תמיד ולא לברוח מהמעשה הרע שעשה, ויבין עמוק את טעותו, כתמרור, כסימן, כאזהרה לבאות, לא לשוב אל מעשיו הרעים. אך אם האדם, עובד על עצמו, לשכוח ולברוח, יחזור על מעשיו הרעים ואף יגדיל לעשות יותר חמור מאשר עשה. והנה, כשנתבונן עוד בפרשה, נמצא דיעקב אבינו אומר לאביו "ויאמר יעקב אל אביו אנוכי עשו בכורך" והנה, הגמרא במסכת סנהדרין צ"ב אומרת: "כל המחליף בדיבורו, כאילו עובד עבודה זרה" וקשה, מה הפרוש המחליף בדיבורו, היה צריך לומר, כל המשקר מדוע של המחליף בדיבורו? אלא, צריךלבאר ולומר, ישנם שני דברים: דבר אחד - שקר, אדם שמשקר, שזו מעלה קשה וחמורה ביותר; ויש דבר אחר והוא, אדם אשר אינו משקר, אלא המצפון שלו וליבו מרגיש דבר והוא אומר דבר אחר, ממה שמרגיש מצפונו. על השקרנים, עונשם חמור ביותר, אך גם מי שמרגיש במצפונו דבר ועושה ההיפך ממצפונו, גם עליו נאמר, כמו שעבד עבודה זרה, לכן חובה גדולה עלינו להיזהר ולהישמר, לא רק מן השקר, אשר עונשו חמור ביותר, אלא אף מן דיבור הפוך מן המצפון ודובר אמת בלבב,ו לא רק אמת בפה, אלא אף אמת בלב.
מגזין אשדוד
לכל אהובינו וחביבינו: "שלום רב לאוהבי תורתך ואין לעמו מכשול" ערב שבת קודש "כי תצא למלחמה על אויבך" ודרשו חכמי המוסר, במלחמת היצר מדובר. אחת הטעויות הגדולות של העולם, שאינם מבינים שהחיים הם מלחמה מתמדת ומנסים לברוח במחשבותם ולא להתמודד עם המציאות שאנו במלחמה רגעית עם היצה"ר וכל שנה בחודש אלול, התורה מזכירה לנו תתעוררו ותצאו אתם למלחמה עם האויב הגדול, שזה יצר הרע ומי שלא מבין שהוא במלחמה, בלי להרגיש, נאבדים לו חייו ומאבד את כל אשר לו כך מצאנו גם בפרשת השבוע "כי תיבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו", ודרשו דורשי רשומות: כי תבנה בית חדש, בכל דבר חדש אשר אדם עושה בחיים, צריך לבנות מעקה פירוש מעצור בגגו, פרוש, בראשו, במחשבות משום שכל דבר, אשר האדם מפריז בו ושוקע בו במחשבות מרובות, בסוף האדם מאבד את הדבר ההוא, צריך לדעת לחשוב במידה ובכמות הנכונה; מחשבות מרובות הם עצת היצר הרע להתיש את האדם, לאבד לאדם את הטוב הכתוב לו בשמים ונדמה בנפשנו, אם נכתב על האדם עושר מסויים לשמוח ממנו והאדם ישב וישקע ויעביר את זמנו במחשבות מרובות מהעושר, אשר חושב עליו ונהנה מהמחשבה של העושר, הנה זה האיש קיבל את שכרו במחשבה בלבד; כפי שמסופר על רבי פנחס מקורליץ שבא לפניו אדם, שעבודתו הייתה לספר דברים לבדח ולהצחיק את האנשים ובא לפני הצדיק ואמר לו רבי נלחם אני בכל כוחי על פרנסתי אך איני משיג בקושי פרנסה מועטת ביותר, מה עלי לעשות? ענה לו רבי פנחס: לכל אדם נכתב כמה ישמח במשך השנה ואתה כל היום מחפש כל עינין לצחוק ולשמוח ומה שכתוב עליך לשמוח בפרנסה מאבד אתה בצחוק ריק ובקלות ראש, לכן קח את חייך ברצינות ולא לחפש קלות ראש וצחוק, בכל עניין ואז השמחה שנכתבה עליך, בראש השנה, תשוב ותהיה לך בשמחת הפרנסה. לכן, כל הדמיונות ושקיעה במחשבות של עושר ושל הצלחות, השמחה הזאת ממעטת ומורידה מההצלחה האמיתית. אדם צריך לסדר את דעתו בצורה מסודרת ולא להיסחף אחרי ההבל והריק ומובא ברבנו יוסף חיים משל, אשר מוסר גדול טמון בו; אדם אחד מלאכתו הייתה לאסוף בכל ימות השבוע ביצים וביום השוק היה מוכרם לכל הבאים וכך במשך ימות השבוע היה נושא על ראשו סל ובו כ1000 ביצים וכך, היה מסתובב מכפר כפר. באחד הימים, כשהיה קונה את קניותיו בכפרים וכבר מילא את רוב סלו בביצים, התחיל לדמיין ולחשוב במחשבתו, הנה יש לי מעל ראשי כאלף ביצים אם היו לי אלף תרנגולים שהיו דוגרים על הביצים כך היה לי 1000 אפרוחים הייתי מגדלם וגם הם היו מטילים אלף ביצים וכך לאט לאט הייתי מתעשר מעסקי התרנגולים והביצים ועם הימים שיחלפו, הייתי נותן ידי גם בעיסקי הבדים ובוודאי מצליח, הצלחה מרובה וממשיך הלאה במחשבתו, בדימיונותיו וכבר הפליג לעסקי הביניינים, בוודאי הייתי מצליח ורוכש ביניינים רבים ומרוב מחשבותיו ראה עצמו כבר נשיא כל קהל עם ישראל, הוא המשיך לדמיין, הנה יום שמחת המלך ויום מינויו למלך מגיע, כשביום זה, קהילת היהודים שולחת את פטרונה ונשיאה, למלך עם תשורה להטיב את לב המלכות על עם ישראל והנה מוכר הביצים, ראה עצמו בדימיונו כבר פטרון ונשיא הקהילה והנה, מדמיין עצמו עומד לפני המלך ובלי לשים את ליבו במעשיו, קד קידה והתכופף - מרוב שהיה שקוע בדימיונו, עד שכל הבצים אשר על ראשו, נפלו ונשברו וזה עומק דיברי הפסוק בפרשה כי תיבנה בית חדש, כשניכנס אתה לדבר חדש ועשית מעקה לגגך, תעשה מעצור, אל תישחף במחשבות או דימיונות, וידועים דיברי המהרח"ו שקילקול המחשבה, יותר מקילקול המעשה. במעשה, אדם עושה ומסיים במחשבה, האדם נשאר ומקלקל את נפש האדם! יקפיד האדם בכל כוחו, לשמור על מחשבותיו וידבק רק במחשבות ורצונות טובים. בנפשנו יש חרדה, בכל עת שמביאים המעשה על ביתו של רבינו החתם סופר, הצדקת גיטל שהייתה אימו של הגאון רבי עקיבא קורניצר זצוקל אב"ד דק"ק קראקא בהקדמת סיפרו שו"ת וחידושי רבי עקיבא קורניצר נכתב שם שכל מה שזכתה הצדקת גיטל לבן גדול וקדוש כבנה ואף עליה היו העולם אומרים, שמעלתה כמעלת אחיה, הכתב סופר מעשה שהיה הצדקת גיטל הייתה יפת תואר, יופי נדיר, אשר לא היה כדוגמתו והייתה מקפידה, ששום אדם לא יראה אותה ולא יטמא את מחשבתו. באחד הימים נכנס החתם סופר לביתו ומצא שביתו הצדקת גיטל מחזיקה את ספר תהילים שלו שהיה מיוחד שבו החתם סופר היה בוכה ומתפלל וקורא תהילים ובוכה ומתפללת שאל אותה החתם סופר ביתי על מה הצער הזה ולמה הבכי הזה ענתה ואמרה לו מקפידה ונזהרת אני, ששום אדם לא יחטא ויטמא את עיניו בי והנה היום ראיתי אדם שמשתדל בכל כוחו והרגשתי בנפשי שאני מכשילה את הרבים לכן, קוראת אני תהילים ומתפללת שהקב"ה יקח את מאור פני. שמע זה החתם סופר ואמר בזכות זה, תזכי לבן מהגדולים של עם ישראל ואף החתם סופר התפלל על ביתו על מה שביקשה לא עברו ימים חלתה ביתו של החתם סופר מהחולי תשש גופה ואיבדה את מאור פניה, אך זכתה לאור גדול אשר ילדה לעולם. הקב"ה בעז"ה יזכנו לחשוב מחשבות אמת ושלא יעלה שום פגם במחשבתנו וימחל ויסלח על מחשבות האסורות ונזכה לזיכוך הדעת. ויזרזו מזורזים להכין את נפשנו להשתטח על ציון הפלא יועץ, פלא יועץ הוא לנו ונזכה ויעלוזו חסידים בכבוד וימתקו לנו הדינים ושפע ורחמים יושפע עלינו מבעל הרחמים.
מגזין אשדוד
לכל אהובינו וחביבינו: "שלום רב לאוהבי תורתך ואין לעמו מכשול" ערב שבת קודש "כי תצא למלחמה על אויבך" ודרשו חכמי המוסר, במלחמת היצר מדובר. אחת הטעויות הגדולות של העולם, שאינם מבינים שהחיים הם מלחמה מתמדת ומנסים לברוח במחשבותם ולא להתמודד עם המציאות שאנו במלחמה רגעית עם היצה"ר וכל שנה בחודש אלול, התורה מזכירה לנו תתעוררו ותצאו אתם למלחמה עם האויב הגדול, שזה יצר הרע ומי שלא מבין שהוא במלחמה, בלי להרגיש, נאבדים לו חייו ומאבד את כל אשר לו כך מצאנו גם בפרשת השבוע "כי תיבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו", ודרשו דורשי רשומות: כי תבנה בית חדש, בכל דבר חדש אשר אדם עושה בחיים, צריך לבנות מעקה פירוש מעצור בגגו, פרוש, בראשו, במחשבות משום שכל דבר, אשר האדם מפריז בו ושוקע בו במחשבות מרובות, בסוף האדם מאבד את הדבר ההוא, צריך לדעת לחשוב במידה ובכמות הנכונה; מחשבות מרובות הם עצת היצר הרע להתיש את האדם, לאבד לאדם את הטוב הכתוב לו בשמים ונדמה בנפשנו, אם נכתב על האדם עושר מסויים לשמוח ממנו והאדם ישב וישקע ויעביר את זמנו במחשבות מרובות מהעושר, אשר חושב עליו ונהנה מהמחשבה של העושר, הנה זה האיש קיבל את שכרו במחשבה בלבד; כפי שמסופר על רבי פנחס מקורליץ שבא לפניו אדם, שעבודתו הייתה לספר דברים לבדח ולהצחיק את האנשים ובא לפני הצדיק ואמר לו רבי נלחם אני בכל כוחי על פרנסתי אך איני משיג בקושי פרנסה מועטת ביותר, מה עלי לעשות? ענה לו רבי פנחס: לכל אדם נכתב כמה ישמח במשך השנה ואתה כל היום מחפש כל עינין לצחוק ולשמוח ומה שכתוב עליך לשמוח בפרנסה מאבד אתה בצחוק ריק ובקלות ראש, לכן קח את חייך ברצינות ולא לחפש קלות ראש וצחוק, בכל עניין ואז השמחה שנכתבה עליך, בראש השנה, תשוב ותהיה לך בשמחת הפרנסה. לכן, כל הדמיונות ושקיעה במחשבות של עושר ושל הצלחות, השמחה הזאת ממעטת ומורידה מההצלחה האמיתית. אדם צריך לסדר את דעתו בצורה מסודרת ולא להיסחף אחרי ההבל והריק ומובא ברבנו יוסף חיים משל, אשר מוסר גדול טמון בו; אדם אחד מלאכתו הייתה לאסוף בכל ימות השבוע ביצים וביום השוק היה מוכרם לכל הבאים וכך במשך ימות השבוע היה נושא על ראשו סל ובו כ1000 ביצים וכך, היה מסתובב מכפר כפר. באחד הימים, כשהיה קונה את קניותיו בכפרים וכבר מילא את רוב סלו בביצים, התחיל לדמיין ולחשוב במחשבתו, הנה יש לי מעל ראשי כאלף ביצים אם היו לי אלף תרנגולים שהיו דוגרים על הביצים כך היה לי 1000 אפרוחים הייתי מגדלם וגם הם היו מטילים אלף ביצים וכך לאט לאט הייתי מתעשר מעסקי התרנגולים והביצים ועם הימים שיחלפו, הייתי נותן ידי גם בעיסקי הבדים ובוודאי מצליח, הצלחה מרובה וממשיך הלאה במחשבתו, בדימיונותיו וכבר הפליג לעסקי הביניינים, בוודאי הייתי מצליח ורוכש ביניינים רבים ומרוב מחשבותיו ראה עצמו כבר נשיא כל קהל עם ישראל, הוא המשיך לדמיין, הנה יום שמחת המלך ויום מינויו למלך מגיע, כשביום זה, קהילת היהודים שולחת את פטרונה ונשיאה, למלך עם תשורה להטיב את לב המלכות על עם ישראל והנה מוכר הביצים, ראה עצמו בדימיונו כבר פטרון ונשיא הקהילה והנה, מדמיין עצמו עומד לפני המלך ובלי לשים את ליבו במעשיו, קד קידה והתכופף - מרוב שהיה שקוע בדימיונו, עד שכל הבצים אשר על ראשו, נפלו ונשברו וזה עומק דיברי הפסוק בפרשה כי תיבנה בית חדש, כשניכנס אתה לדבר חדש ועשית מעקה לגגך, תעשה מעצור, אל תישחף במחשבות או דימיונות, וידועים דיברי המהרח"ו שקילקול המחשבה, יותר מקילקול המעשה. במעשה, אדם עושה ומסיים במחשבה, האדם נשאר ומקלקל את נפש האדם! יקפיד האדם בכל כוחו, לשמור על מחשבותיו וידבק רק במחשבות ורצונות טובים. בנפשנו יש חרדה, בכל עת שמביאים המעשה על ביתו של רבינו החתם סופר, הצדקת גיטל שהייתה אימו של הגאון רבי עקיבא קורניצר זצוקל אב"ד דק"ק קראקא בהקדמת סיפרו שו"ת וחידושי רבי עקיבא קורניצר נכתב שם שכל מה שזכתה הצדקת גיטל לבן גדול וקדוש כבנה ואף עליה היו העולם אומרים, שמעלתה כמעלת אחיה, הכתב סופר מעשה שהיה הצדקת גיטל הייתה יפת תואר, יופי נדיר, אשר לא היה כדוגמתו והייתה מקפידה, ששום אדם לא יראה אותה ולא יטמא את מחשבתו. באחד הימים נכנס החתם סופר לביתו ומצא שביתו הצדקת גיטל מחזיקה את ספר תהילים שלו שהיה מיוחד שבו החתם סופר היה בוכה ומתפלל וקורא תהילים ובוכה ומתפללת שאל אותה החתם סופר ביתי על מה הצער הזה ולמה הבכי הזה ענתה ואמרה לו מקפידה ונזהרת אני, ששום אדם לא יחטא ויטמא את עיניו בי והנה היום ראיתי אדם שמשתדל בכל כוחו והרגשתי בנפשי שאני מכשילה את הרבים לכן, קוראת אני תהילים ומתפללת שהקב"ה יקח את מאור פני. שמע זה החתם סופר ואמר בזכות זה, תזכי לבן מהגדולים של עם ישראל ואף החתם סופר התפלל על ביתו על מה שביקשה לא עברו ימים חלתה ביתו של החתם סופר מהחולי תשש גופה ואיבדה את מאור פניה, אך זכתה לאור גדול אשר ילדה לעולם. הקב"ה בעז"ה יזכנו לחשוב מחשבות אמת ושלא יעלה שום פגם במחשבתנו וימחל ויסלח על מחשבות האסורות ונזכה לזיכוך הדעת. ויזרזו מזורזים להכין את נפשנו להשתטח על ציון הפלא יועץ, פלא יועץ הוא לנו ונזכה ויעלוזו חסידים בכבוד וימתקו לנו הדינים ושפע ורחמים יושפע עלינו מבעל הרחמים.
ידיעות אשדוד
החיים  כמו בנק
צריך האדם לדעת, החיים עם בני המשפחה, עם החברים ובכל עניין, הם, להבדיל, כמו בנק. כשעושה האדם טוב, הינו כמפקיד כסף וכשפוגע ועושה רע הוא כמושך. אם ההפקדות והמשיכות, אינן תואמות, לבסוף מפסיד האדם והמקום ההוא נסגר בפניו. ואם ימשיך וינהג כך, בעוד כמה מקומות בעוד כמה פעמים, הרבה מן העולם יהיו חסומים לפניו. לכן, ישתדל האדם, בכול כוחו, להיות ביתרון בכול עת, עם אנשי ביתו, עם ידידיו, עם אוהביו עם שותפיו ישתדל להיות ביתרה גדולה כל הימים. ולפעמים יזכור האדם, שיכול במשיכה אחת ובמעשה אחד, למשוך ולקלקל ולהרוס כל אשר בנה במשך שנים רבות. כך גם עם הקב"ה, כמה שמרחיב ומגדיל האדם את חסדו, מעשה המצוות אשר עושה, את הטוב אשר גומל, היתרון שלו, גדול והזכות שלו מרובה. מובא מעשה בספרים הקדמונים, על איש עשיר אשר בתים רבים היו לו, אך כעסו גדול היה ולא היה שום אדם, אשר היה מחזיק מעמד בנכסיו יותר מימים מספר; היה רב וצועק, פוגע ומעליב ומשליך את האנשים מביתו. אחרי שנים רבות, ששום אדם, לא החזיק מעמד אצל ועשיר גדול, בא לגור באחד מנכסיו והאריך שם ימים רבים. אחרי שנים רבות, באו ושאלו את אותו עשיר איך אפשר במקום שכולם נכשלו אתה הצלחת וימים רבים גרת בביתו? ענה ואמר להם: גם אליי היה בא, כועס, צועק מבזה, אך לי יש דברים רבים בביתי ועד שהייתי מתחיל לאסוף אותם ולסדר אותם לצאת מביתו, היה מתחרט, חוזר בו ומבקש להסתדר עימי. כול האנשים, אשר קדמו לי, לא היה להם רכוש מרובה בבית ולכן, מיד כשכעס היה מגרש אותם והיו הולכים, אני לא כך ולכן כך יכולתי להאריך ימים רבים. כך ידע האדם, ככול שרכושו הרוחני ורכושו הנפשי עם קרוביו, אוהביו וידידו מתרבה, כך יש לו אורך חיים ארוך יותר בכל עניין. לכן, מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה -" טוב שם משמן טוב". אין מעשה טוב, אשר עושה האדם, שלא עומד איתו או יעמוד איתו בעתיד, וכל מעשיך בספר נכתבים. וגם כשרואה האדם, שעשה טוב ואינו רואה תועלת ואפילו ח"ו נראה לו שההפך קרה לו ונזק נהיה לו, לא יפול ברוחו, ימתין ויחכה כי אין דבר שאין לו שעה. אך ישים מול עיניו, בכל עת ובכל זמן, שהפזיזות והנמהרות, החורבן הגדול ביותר בחיי האדם. כל דבר אשר עושה האדם בפזיזות, הרס וחורבן יהיה אחריתו. וכך כל הדיירים, אשר דרו בביתו של הכעסן עזבו מהר וזה, שהמתין כמה ימים, לארוז את חפציו, בזמן הזה כעסו וקצפו של בעל הכעס עבר וירד לו. וכך מובא בספרים הקדושים, על איש פשוט שנשא אישה ואחרי כמה חודשים לאחר החתונה ראו שפרנסתם קשה מנשוא, החליטו שהבעל יקח את מקל הנדודים וילך לנדוד, מעיר לעיר וממדינה למדינה, להביא את פרנסת המשפחה. וידעו שמסע זה יכול לקחת שנים מרובות. בצר להם, החליטו, שאין עצה ואין תבונה אלה לקום ולעשות זאת. נפרדו בכאב, הבעל הלך לדרכו. בדרך לא דרך, האישה חיזקה את בעלה שתשמור את כל אשר צריך לשמור.שנים עברו ואחרי כעשרים שנה, חזר עם רכוש מרובה למשפחתו, אחרי שלא היה שום קשר עם בני משפחתו. לפני שנכנס בהתרגשות לביתו, שמע את אישתו מדברת עם איש זר. כעס, כעס גדול וחמתו בערה בו, הוציא את חרבו ורצה להיכנס להכות את שניהם למיתה בחרבו. רגע לפני שעשה זאת, נזכר בצוואת אביו לפני מותו לעולם אל תיקח החלטה, עד אשר תישן לילה עם המחשבה על מעשיך, האם טובים או לא ? החזיר את חרבו לנרתיקו ואמר אמתין עד מחר בבוקר ואז אנקום את נקמתי - ישב ועצר ובלם את כעסו ומאחורי החלון שומע אותם מדברים ובתוך הדיבור שומע את אישתו אומרת לאדם הזה, כמה צער יש בליבי על אביך, אילו ידע, לפני שיצא לנדוד בשביל פרנסתנו, לביטחון לחיינו לעת זיקנה, שהרה אני ודאי היה בא מהר ומחתן אותך ושמח בך שמחה גדולה. כששמע אותו אדם, את המילים הללו כחרב נדקרה בליבו, אם בכעסו היה נכנס ועושה את אשר רצה לעשות, היה הורג את בנו חמודו ואת אישתו, אשר מסרה נפש על בנה בצער ובעינוי הנפש ובעניות מרובה . לכן יזהר וישמר האדם, לעצור ולמנוע את עצמו מדחפים וכעסים ויעצור קמעה ואז ודאי הרבה מהטעויות ומהשיגיונות, אשר מצטער עליהם בחיים, לא יצטרך להגיע, להתעצב, ולהצטער. נכנסים אנו ומתקרבים לימי הרחמים והסליחות זה הזמן להרבות במעשים טובים וללמוד לעצור ולחסום את עצמו בשעות שהדחפים והיצרים שולטים עליו וישתדל להחליט את החלטותיו, משכל בריא ולא מדחפים, כעסים ויצרים ודברים אשר אינם בריאים. הקב"ה יזכנו ללכת בדרכו לקיים מצוותיו ולעובדו בלבב שלם ובאמת.
ידיעות אשדוד
החיים  כמו בנק
צריך האדם לדעת, החיים עם בני המשפחה, עם החברים ובכל עניין, הם, להבדיל, כמו בנק. כשעושה האדם טוב, הינו כמפקיד כסף וכשפוגע ועושה רע הוא כמושך. אם ההפקדות והמשיכות, אינן תואמות, לבסוף מפסיד האדם והמקום ההוא נסגר בפניו. ואם ימשיך וינהג כך, בעוד כמה מקומות בעוד כמה פעמים, הרבה מן העולם יהיו חסומים לפניו. לכן, ישתדל האדם, בכול כוחו, להיות ביתרון בכול עת, עם אנשי ביתו, עם ידידיו, עם אוהביו עם שותפיו ישתדל להיות ביתרה גדולה כל הימים. ולפעמים יזכור האדם, שיכול במשיכה אחת ובמעשה אחד, למשוך ולקלקל ולהרוס כל אשר בנה במשך שנים רבות. כך גם עם הקב"ה, כמה שמרחיב ומגדיל האדם את חסדו, מעשה המצוות אשר עושה, את הטוב אשר גומל, היתרון שלו, גדול והזכות שלו מרובה. מובא מעשה בספרים הקדמונים, על איש עשיר אשר בתים רבים היו לו, אך כעסו גדול היה ולא היה שום אדם, אשר היה מחזיק מעמד בנכסיו יותר מימים מספר; היה רב וצועק, פוגע ומעליב ומשליך את האנשים מביתו. אחרי שנים רבות, ששום אדם, לא החזיק מעמד אצל ועשיר גדול, בא לגור באחד מנכסיו והאריך שם ימים רבים. אחרי שנים רבות, באו ושאלו את אותו עשיר איך אפשר במקום שכולם נכשלו אתה הצלחת וימים רבים גרת בביתו? ענה ואמר להם: גם אליי היה בא, כועס, צועק מבזה, אך לי יש דברים רבים בביתי ועד שהייתי מתחיל לאסוף אותם ולסדר אותם לצאת מביתו, היה מתחרט, חוזר בו ומבקש להסתדר עימי. כול האנשים, אשר קדמו לי, לא היה להם רכוש מרובה בבית ולכן, מיד כשכעס היה מגרש אותם והיו הולכים, אני לא כך ולכן כך יכולתי להאריך ימים רבים. כך ידע האדם, ככול שרכושו הרוחני ורכושו הנפשי עם קרוביו, אוהביו וידידו מתרבה, כך יש לו אורך חיים ארוך יותר בכל עניין. לכן, מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה -" טוב שם משמן טוב". אין מעשה טוב, אשר עושה האדם, שלא עומד איתו או יעמוד איתו בעתיד, וכל מעשיך בספר נכתבים. וגם כשרואה האדם, שעשה טוב ואינו רואה תועלת ואפילו ח"ו נראה לו שההפך קרה לו ונזק נהיה לו, לא יפול ברוחו, ימתין ויחכה כי אין דבר שאין לו שעה. אך ישים מול עיניו, בכל עת ובכל זמן, שהפזיזות והנמהרות, החורבן הגדול ביותר בחיי האדם. כל דבר אשר עושה האדם בפזיזות, הרס וחורבן יהיה אחריתו. וכך כל הדיירים, אשר דרו בביתו של הכעסן עזבו מהר וזה, שהמתין כמה ימים, לארוז את חפציו, בזמן הזה כעסו וקצפו של בעל הכעס עבר וירד לו. וכך מובא בספרים הקדושים, על איש פשוט שנשא אישה ואחרי כמה חודשים לאחר החתונה ראו שפרנסתם קשה מנשוא, החליטו שהבעל יקח את מקל הנדודים וילך לנדוד, מעיר לעיר וממדינה למדינה, להביא את פרנסת המשפחה. וידעו שמסע זה יכול לקחת שנים מרובות. בצר להם, החליטו, שאין עצה ואין תבונה אלה לקום ולעשות זאת. נפרדו בכאב, הבעל הלך לדרכו. בדרך לא דרך, האישה חיזקה את בעלה שתשמור את כל אשר צריך לשמור.שנים עברו ואחרי כעשרים שנה, חזר עם רכוש מרובה למשפחתו, אחרי שלא היה שום קשר עם בני משפחתו. לפני שנכנס בהתרגשות לביתו, שמע את אישתו מדברת עם איש זר. כעס, כעס גדול וחמתו בערה בו, הוציא את חרבו ורצה להיכנס להכות את שניהם למיתה בחרבו. רגע לפני שעשה זאת, נזכר בצוואת אביו לפני מותו לעולם אל תיקח החלטה, עד אשר תישן לילה עם המחשבה על מעשיך, האם טובים או לא ? החזיר את חרבו לנרתיקו ואמר אמתין עד מחר בבוקר ואז אנקום את נקמתי - ישב ועצר ובלם את כעסו ומאחורי החלון שומע אותם מדברים ובתוך הדיבור שומע את אישתו אומרת לאדם הזה, כמה צער יש בליבי על אביך, אילו ידע, לפני שיצא לנדוד בשביל פרנסתנו, לביטחון לחיינו לעת זיקנה, שהרה אני ודאי היה בא מהר ומחתן אותך ושמח בך שמחה גדולה. כששמע אותו אדם, את המילים הללו כחרב נדקרה בליבו, אם בכעסו היה נכנס ועושה את אשר רצה לעשות, היה הורג את בנו חמודו ואת אישתו, אשר מסרה נפש על בנה בצער ובעינוי הנפש ובעניות מרובה . לכן יזהר וישמר האדם, לעצור ולמנוע את עצמו מדחפים וכעסים ויעצור קמעה ואז ודאי הרבה מהטעויות ומהשיגיונות, אשר מצטער עליהם בחיים, לא יצטרך להגיע, להתעצב, ולהצטער. נכנסים אנו ומתקרבים לימי הרחמים והסליחות זה הזמן להרבות במעשים טובים וללמוד לעצור ולחסום את עצמו בשעות שהדחפים והיצרים שולטים עליו וישתדל להחליט את החלטותיו, משכל בריא ולא מדחפים, כעסים ויצרים ודברים אשר אינם בריאים. הקב"ה יזכנו ללכת בדרכו לקיים מצוותיו ולעובדו בלבב שלם ובאמת.
ידיעות אשדוד
החיים  כמו בנק
צריך האדם לדעת, החיים עם בני המשפחה, עם החברים ובכל עניין, הם, להבדיל, כמו בנק. כשעושה האדם טוב, הינו כמפקיד כסף וכשפוגע ועושה רע הוא כמושך. אם ההפקדות והמשיכות, אינן תואמות, לבסוף מפסיד האדם והמקום ההוא נסגר בפניו. ואם ימשיך וינהג כך, בעוד כמה מקומות בעוד כמה פעמים, הרבה מן העולם יהיו חסומים לפניו. לכן, ישתדל האדם, בכול כוחו, להיות ביתרון בכול עת, עם אנשי ביתו, עם ידידיו, עם אוהביו עם שותפיו ישתדל להיות ביתרה גדולה כל הימים. ולפעמים יזכור האדם, שיכול במשיכה אחת ובמעשה אחד, למשוך ולקלקל ולהרוס כל אשר בנה במשך שנים רבות. כך גם עם הקב"ה, כמה שמרחיב ומגדיל האדם את חסדו, מעשה המצוות אשר עושה, את הטוב אשר גומל, היתרון שלו, גדול והזכות שלו מרובה. מובא מעשה בספרים הקדמונים, על איש עשיר אשר בתים רבים היו לו, אך כעסו גדול היה ולא היה שום אדם, אשר היה מחזיק מעמד בנכסיו יותר מימים מספר; היה רב וצועק, פוגע ומעליב ומשליך את האנשים מביתו. אחרי שנים רבות, ששום אדם, לא החזיק מעמד אצל ועשיר גדול, בא לגור באחד מנכסיו והאריך שם ימים רבים. אחרי שנים רבות, באו ושאלו את אותו עשיר איך אפשר במקום שכולם נכשלו אתה הצלחת וימים רבים גרת בביתו? ענה ואמר להם: גם אליי היה בא, כועס, צועק מבזה, אך לי יש דברים רבים בביתי ועד שהייתי מתחיל לאסוף אותם ולסדר אותם לצאת מביתו, היה מתחרט, חוזר בו ומבקש להסתדר עימי. כול האנשים, אשר קדמו לי, לא היה להם רכוש מרובה בבית ולכן, מיד כשכעס היה מגרש אותם והיו הולכים, אני לא כך ולכן כך יכולתי להאריך ימים רבים. כך ידע האדם, ככול שרכושו הרוחני ורכושו הנפשי עם קרוביו, אוהביו וידידו מתרבה, כך יש לו אורך חיים ארוך יותר בכל עניין. לכן, מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה -" טוב שם משמן טוב". אין מעשה טוב, אשר עושה האדם, שלא עומד איתו או יעמוד איתו בעתיד, וכל מעשיך בספר נכתבים. וגם כשרואה האדם, שעשה טוב ואינו רואה תועלת ואפילו ח"ו נראה לו שההפך קרה לו ונזק נהיה לו, לא יפול ברוחו, ימתין ויחכה כי אין דבר שאין לו שעה. אך ישים מול עיניו, בכל עת ובכל זמן, שהפזיזות והנמהרות, החורבן הגדול ביותר בחיי האדם. כל דבר אשר עושה האדם בפזיזות, הרס וחורבן יהיה אחריתו. וכך כל הדיירים, אשר דרו בביתו של הכעסן עזבו מהר וזה, שהמתין כמה ימים, לארוז את חפציו, בזמן הזה כעסו וקצפו של בעל הכעס עבר וירד לו. וכך מובא בספרים הקדושים, על איש פשוט שנשא אישה ואחרי כמה חודשים לאחר החתונה ראו שפרנסתם קשה מנשוא, החליטו שהבעל יקח את מקל הנדודים וילך לנדוד, מעיר לעיר וממדינה למדינה, להביא את פרנסת המשפחה. וידעו שמסע זה יכול לקחת שנים מרובות. בצר להם, החליטו, שאין עצה ואין תבונה אלה לקום ולעשות זאת. נפרדו בכאב, הבעל הלך לדרכו. בדרך לא דרך, האישה חיזקה את בעלה שתשמור את כל אשר צריך לשמור.שנים עברו ואחרי כעשרים שנה, חזר עם רכוש מרובה למשפחתו, אחרי שלא היה שום קשר עם בני משפחתו. לפני שנכנס בהתרגשות לביתו, שמע את אישתו מדברת עם איש זר. כעס, כעס גדול וחמתו בערה בו, הוציא את חרבו ורצה להיכנס להכות את שניהם למיתה בחרבו. רגע לפני שעשה זאת, נזכר בצוואת אביו לפני מותו לעולם אל תיקח החלטה, עד אשר תישן לילה עם המחשבה על מעשיך, האם טובים או לא ? החזיר את חרבו לנרתיקו ואמר אמתין עד מחר בבוקר ואז אנקום את נקמתי - ישב ועצר ובלם את כעסו ומאחורי החלון שומע אותם מדברים ובתוך הדיבור שומע את אישתו אומרת לאדם הזה, כמה צער יש בליבי על אביך, אילו ידע, לפני שיצא לנדוד בשביל פרנסתנו, לביטחון לחיינו לעת זיקנה, שהרה אני ודאי היה בא מהר ומחתן אותך ושמח בך שמחה גדולה. כששמע אותו אדם, את המילים הללו כחרב נדקרה בליבו, אם בכעסו היה נכנס ועושה את אשר רצה לעשות, היה הורג את בנו חמודו ואת אישתו, אשר מסרה נפש על בנה בצער ובעינוי הנפש ובעניות מרובה . לכן יזהר וישמר האדם, לעצור ולמנוע את עצמו מדחפים וכעסים ויעצור קמעה ואז ודאי הרבה מהטעויות ומהשיגיונות, אשר מצטער עליהם בחיים, לא יצטרך להגיע, להתעצב, ולהצטער. נכנסים אנו ומתקרבים לימי הרחמים והסליחות זה הזמן להרבות במעשים טובים וללמוד לעצור ולחסום את עצמו בשעות שהדחפים והיצרים שולטים עליו וישתדל להחליט את החלטותיו, משכל בריא ולא מדחפים, כעסים ויצרים ודברים אשר אינם בריאים. הקב"ה יזכנו ללכת בדרכו לקיים מצוותיו ולעובדו בלבב שלם ובאמת.
ידיעות אשדוד
החיים  כמו בנק
צריך האדם לדעת, החיים עם בני המשפחה, עם החברים ובכל עניין, הם, להבדיל, כמו בנק. כשעושה האדם טוב, הינו כמפקיד כסף וכשפוגע ועושה רע הוא כמושך. אם ההפקדות והמשיכות, אינן תואמות, לבסוף מפסיד האדם והמקום ההוא נסגר בפניו. ואם ימשיך וינהג כך, בעוד כמה מקומות בעוד כמה פעמים, הרבה מן העולם יהיו חסומים לפניו. לכן, ישתדל האדם, בכול כוחו, להיות ביתרון בכול עת, עם אנשי ביתו, עם ידידיו, עם אוהביו עם שותפיו ישתדל להיות ביתרה גדולה כל הימים. ולפעמים יזכור האדם, שיכול במשיכה אחת ובמעשה אחד, למשוך ולקלקל ולהרוס כל אשר בנה במשך שנים רבות. כך גם עם הקב"ה, כמה שמרחיב ומגדיל האדם את חסדו, מעשה המצוות אשר עושה, את הטוב אשר גומל, היתרון שלו, גדול והזכות שלו מרובה. מובא מעשה בספרים הקדמונים, על איש עשיר אשר בתים רבים היו לו, אך כעסו גדול היה ולא היה שום אדם, אשר היה מחזיק מעמד בנכסיו יותר מימים מספר; היה רב וצועק, פוגע ומעליב ומשליך את האנשים מביתו. אחרי שנים רבות, ששום אדם, לא החזיק מעמד אצל ועשיר גדול, בא לגור באחד מנכסיו והאריך שם ימים רבים. אחרי שנים רבות, באו ושאלו את אותו עשיר איך אפשר במקום שכולם נכשלו אתה הצלחת וימים רבים גרת בביתו? ענה ואמר להם: גם אליי היה בא, כועס, צועק מבזה, אך לי יש דברים רבים בביתי ועד שהייתי מתחיל לאסוף אותם ולסדר אותם לצאת מביתו, היה מתחרט, חוזר בו ומבקש להסתדר עימי. כול האנשים, אשר קדמו לי, לא היה להם רכוש מרובה בבית ולכן, מיד כשכעס היה מגרש אותם והיו הולכים, אני לא כך ולכן כך יכולתי להאריך ימים רבים. כך ידע האדם, ככול שרכושו הרוחני ורכושו הנפשי עם קרוביו, אוהביו וידידו מתרבה, כך יש לו אורך חיים ארוך יותר בכל עניין. לכן, מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה -" טוב שם משמן טוב". אין מעשה טוב, אשר עושה האדם, שלא עומד איתו או יעמוד איתו בעתיד, וכל מעשיך בספר נכתבים. וגם כשרואה האדם, שעשה טוב ואינו רואה תועלת ואפילו ח"ו נראה לו שההפך קרה לו ונזק נהיה לו, לא יפול ברוחו, ימתין ויחכה כי אין דבר שאין לו שעה. אך ישים מול עיניו, בכל עת ובכל זמן, שהפזיזות והנמהרות, החורבן הגדול ביותר בחיי האדם. כל דבר אשר עושה האדם בפזיזות, הרס וחורבן יהיה אחריתו. וכך כל הדיירים, אשר דרו בביתו של הכעסן עזבו מהר וזה, שהמתין כמה ימים, לארוז את חפציו, בזמן הזה כעסו וקצפו של בעל הכעס עבר וירד לו. וכך מובא בספרים הקדושים, על איש פשוט שנשא אישה ואחרי כמה חודשים לאחר החתונה ראו שפרנסתם קשה מנשוא, החליטו שהבעל יקח את מקל הנדודים וילך לנדוד, מעיר לעיר וממדינה למדינה, להביא את פרנסת המשפחה. וידעו שמסע זה יכול לקחת שנים מרובות. בצר להם, החליטו, שאין עצה ואין תבונה אלה לקום ולעשות זאת. נפרדו בכאב, הבעל הלך לדרכו. בדרך לא דרך, האישה חיזקה את בעלה שתשמור את כל אשר צריך לשמור.שנים עברו ואחרי כעשרים שנה, חזר עם רכוש מרובה למשפחתו, אחרי שלא היה שום קשר עם בני משפחתו. לפני שנכנס בהתרגשות לביתו, שמע את אישתו מדברת עם איש זר. כעס, כעס גדול וחמתו בערה בו, הוציא את חרבו ורצה להיכנס להכות את שניהם למיתה בחרבו. רגע לפני שעשה זאת, נזכר בצוואת אביו לפני מותו לעולם אל תיקח החלטה, עד אשר תישן לילה עם המחשבה על מעשיך, האם טובים או לא ? החזיר את חרבו לנרתיקו ואמר אמתין עד מחר בבוקר ואז אנקום את נקמתי - ישב ועצר ובלם את כעסו ומאחורי החלון שומע אותם מדברים ובתוך הדיבור שומע את אישתו אומרת לאדם הזה, כמה צער יש בליבי על אביך, אילו ידע, לפני שיצא לנדוד בשביל פרנסתנו, לביטחון לחיינו לעת זיקנה, שהרה אני ודאי היה בא מהר ומחתן אותך ושמח בך שמחה גדולה. כששמע אותו אדם, את המילים הללו כחרב נדקרה בליבו, אם בכעסו היה נכנס ועושה את אשר רצה לעשות, היה הורג את בנו חמודו ואת אישתו, אשר מסרה נפש על בנה בצער ובעינוי הנפש ובעניות מרובה . לכן יזהר וישמר האדם, לעצור ולמנוע את עצמו מדחפים וכעסים ויעצור קמעה ואז ודאי הרבה מהטעויות ומהשיגיונות, אשר מצטער עליהם בחיים, לא יצטרך להגיע, להתעצב, ולהצטער. נכנסים אנו ומתקרבים לימי הרחמים והסליחות זה הזמן להרבות במעשים טובים וללמוד לעצור ולחסום את עצמו בשעות שהדחפים והיצרים שולטים עליו וישתדל להחליט את החלטותיו, משכל בריא ולא מדחפים, כעסים ויצרים ודברים אשר אינם בריאים. הקב"ה יזכנו ללכת בדרכו לקיים מצוותיו ולעובדו בלבב שלם ובאמת.
ידיעות אשדוד
החיים  כמו בנק
צריך האדם לדעת, החיים עם בני המשפחה, עם החברים ובכל עניין, הם, להבדיל, כמו בנק. כשעושה האדם טוב, הינו כמפקיד כסף וכשפוגע ועושה רע הוא כמושך. אם ההפקדות והמשיכות, אינן תואמות, לבסוף מפסיד האדם והמקום ההוא נסגר בפניו. ואם ימשיך וינהג כך, בעוד כמה מקומות בעוד כמה פעמים, הרבה מן העולם יהיו חסומים לפניו. לכן, ישתדל האדם, בכול כוחו, להיות ביתרון בכול עת, עם אנשי ביתו, עם ידידיו, עם אוהביו עם שותפיו ישתדל להיות ביתרה גדולה כל הימים. ולפעמים יזכור האדם, שיכול במשיכה אחת ובמעשה אחד, למשוך ולקלקל ולהרוס כל אשר בנה במשך שנים רבות. כך גם עם הקב"ה, כמה שמרחיב ומגדיל האדם את חסדו, מעשה המצוות אשר עושה, את הטוב אשר גומל, היתרון שלו, גדול והזכות שלו מרובה. מובא מעשה בספרים הקדמונים, על איש עשיר אשר בתים רבים היו לו, אך כעסו גדול היה ולא היה שום אדם, אשר היה מחזיק מעמד בנכסיו יותר מימים מספר; היה רב וצועק, פוגע ומעליב ומשליך את האנשים מביתו. אחרי שנים רבות, ששום אדם, לא החזיק מעמד אצל ועשיר גדול, בא לגור באחד מנכסיו והאריך שם ימים רבים. אחרי שנים רבות, באו ושאלו את אותו עשיר איך אפשר במקום שכולם נכשלו אתה הצלחת וימים רבים גרת בביתו? ענה ואמר להם: גם אליי היה בא, כועס, צועק מבזה, אך לי יש דברים רבים בביתי ועד שהייתי מתחיל לאסוף אותם ולסדר אותם לצאת מביתו, היה מתחרט, חוזר בו ומבקש להסתדר עימי. כול האנשים, אשר קדמו לי, לא היה להם רכוש מרובה בבית ולכן, מיד כשכעס היה מגרש אותם והיו הולכים, אני לא כך ולכן כך יכולתי להאריך ימים רבים. כך ידע האדם, ככול שרכושו הרוחני ורכושו הנפשי עם קרוביו, אוהביו וידידו מתרבה, כך יש לו אורך חיים ארוך יותר בכל עניין. לכן, מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה -" טוב שם משמן טוב". אין מעשה טוב, אשר עושה האדם, שלא עומד איתו או יעמוד איתו בעתיד, וכל מעשיך בספר נכתבים. וגם כשרואה האדם, שעשה טוב ואינו רואה תועלת ואפילו ח"ו נראה לו שההפך קרה לו ונזק נהיה לו, לא יפול ברוחו, ימתין ויחכה כי אין דבר שאין לו שעה. אך ישים מול עיניו, בכל עת ובכל זמן, שהפזיזות והנמהרות, החורבן הגדול ביותר בחיי האדם. כל דבר אשר עושה האדם בפזיזות, הרס וחורבן יהיה אחריתו. וכך כל הדיירים, אשר דרו בביתו של הכעסן עזבו מהר וזה, שהמתין כמה ימים, לארוז את חפציו, בזמן הזה כעסו וקצפו של בעל הכעס עבר וירד לו. וכך מובא בספרים הקדושים, על איש פשוט שנשא אישה ואחרי כמה חודשים לאחר החתונה ראו שפרנסתם קשה מנשוא, החליטו שהבעל יקח את מקל הנדודים וילך לנדוד, מעיר לעיר וממדינה למדינה, להביא את פרנסת המשפחה. וידעו שמסע זה יכול לקחת שנים מרובות. בצר להם, החליטו, שאין עצה ואין תבונה אלה לקום ולעשות זאת. נפרדו בכאב, הבעל הלך לדרכו. בדרך לא דרך, האישה חיזקה את בעלה שתשמור את כל אשר צריך לשמור.שנים עברו ואחרי כעשרים שנה, חזר עם רכוש מרובה למשפחתו, אחרי שלא היה שום קשר עם בני משפחתו. לפני שנכנס בהתרגשות לביתו, שמע את אישתו מדברת עם איש זר. כעס, כעס גדול וחמתו בערה בו, הוציא את חרבו ורצה להיכנס להכות את שניהם למיתה בחרבו. רגע לפני שעשה זאת, נזכר בצוואת אביו לפני מותו לעולם אל תיקח החלטה, עד אשר תישן לילה עם המחשבה על מעשיך, האם טובים או לא ? החזיר את חרבו לנרתיקו ואמר אמתין עד מחר בבוקר ואז אנקום את נקמתי - ישב ועצר ובלם את כעסו ומאחורי החלון שומע אותם מדברים ובתוך הדיבור שומע את אישתו אומרת לאדם הזה, כמה צער יש בליבי על אביך, אילו ידע, לפני שיצא לנדוד בשביל פרנסתנו, לביטחון לחיינו לעת זיקנה, שהרה אני ודאי היה בא מהר ומחתן אותך ושמח בך שמחה גדולה. כששמע אותו אדם, את המילים הללו כחרב נדקרה בליבו, אם בכעסו היה נכנס ועושה את אשר רצה לעשות, היה הורג את בנו חמודו ואת אישתו, אשר מסרה נפש על בנה בצער ובעינוי הנפש ובעניות מרובה . לכן יזהר וישמר האדם, לעצור ולמנוע את עצמו מדחפים וכעסים ויעצור קמעה ואז ודאי הרבה מהטעויות ומהשיגיונות, אשר מצטער עליהם בחיים, לא יצטרך להגיע, להתעצב, ולהצטער. נכנסים אנו ומתקרבים לימי הרחמים והסליחות זה הזמן להרבות במעשים טובים וללמוד לעצור ולחסום את עצמו בשעות שהדחפים והיצרים שולטים עליו וישתדל להחליט את החלטותיו, משכל בריא ולא מדחפים, כעסים ויצרים ודברים אשר אינם בריאים. הקב"ה יזכנו ללכת בדרכו לקיים מצוותיו ולעובדו בלבב שלם ובאמת.
מגזין אשדוד
החיים  כמו בנק
צריך האדם לדעת, החיים עם בני המשפחה, עם החברים ובכל עניין, הם, להבדיל, כמו בנק. כשעושה האדם טוב, הינו כמפקיד כסף וכשפוגע ועושה רע הוא כמושך. אם ההפקדות והמשיכות, אינן תואמות, לבסוף מפסיד האדם והמקום ההוא נסגר בפניו. ואם ימשיך וינהג כך, בעוד כמה מקומות בעוד כמה פעמים, הרבה מן העולם יהיו חסומים לפניו. לכן, ישתדל האדם, בכול כוחו, להיות ביתרון בכול עת, עם אנשי ביתו, עם ידידיו, עם אוהביו עם שותפיו ישתדל להיות ביתרה גדולה כל הימים. ולפעמים יזכור האדם, שיכול במשיכה אחת ובמעשה אחד, למשוך ולקלקל ולהרוס כל אשר בנה במשך שנים רבות. כך גם עם הקב"ה, כמה שמרחיב ומגדיל האדם את חסדו, מעשה המצוות אשר עושה, את הטוב אשר גומל, היתרון שלו, גדול והזכות שלו מרובה. מובא מעשה בספרים הקדמונים, על איש עשיר אשר בתים רבים היו לו, אך כעסו גדול היה ולא היה שום אדם, אשר היה מחזיק מעמד בנכסיו יותר מימים מספר; היה רב וצועק, פוגע ומעליב ומשליך את האנשים מביתו. אחרי שנים רבות, ששום אדם, לא החזיק מעמד אצל ועשיר גדול, בא לגור באחד מנכסיו והאריך שם ימים רבים. אחרי שנים רבות, באו ושאלו את אותו עשיר איך אפשר במקום שכולם נכשלו אתה הצלחת וימים רבים גרת בביתו? ענה ואמר להם: גם אליי היה בא, כועס, צועק מבזה, אך לי יש דברים רבים בביתי ועד שהייתי מתחיל לאסוף אותם ולסדר אותם לצאת מביתו, היה מתחרט, חוזר בו ומבקש להסתדר עימי. כול האנשים, אשר קדמו לי, לא היה להם רכוש מרובה בבית ולכן, מיד כשכעס היה מגרש אותם והיו הולכים, אני לא כך ולכן כך יכולתי להאריך ימים רבים. כך ידע האדם, ככול שרכושו הרוחני ורכושו הנפשי עם קרוביו, אוהביו וידידו מתרבה, כך יש לו אורך חיים ארוך יותר בכל עניין. לכן, מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה -" טוב שם משמן טוב". אין מעשה טוב, אשר עושה האדם, שלא עומד איתו או יעמוד איתו בעתיד, וכל מעשיך בספר נכתבים. וגם כשרואה האדם, שעשה טוב ואינו רואה תועלת ואפילו ח"ו נראה לו שההפך קרה לו ונזק נהיה לו, לא יפול ברוחו, ימתין ויחכה כי אין דבר שאין לו שעה. אך ישים מול עיניו, בכל עת ובכל זמן, שהפזיזות והנמהרות, החורבן הגדול ביותר בחיי האדם. כל דבר אשר עושה האדם בפזיזות, הרס וחורבן יהיה אחריתו. וכך כל הדיירים, אשר דרו בביתו של הכעסן עזבו מהר וזה, שהמתין כמה ימים, לארוז את חפציו, בזמן הזה כעסו וקצפו של בעל הכעס עבר וירד לו. וכך מובא בספרים הקדושים, על איש פשוט שנשא אישה ואחרי כמה חודשים לאחר החתונה ראו שפרנסתם קשה מנשוא, החליטו שהבעל יקח את מקל הנדודים וילך לנדוד, מעיר לעיר וממדינה למדינה, להביא את פרנסת המשפחה. וידעו שמסע זה יכול לקחת שנים מרובות. בצר להם, החליטו, שאין עצה ואין תבונה אלה לקום ולעשות זאת. נפרדו בכאב, הבעל הלך לדרכו. בדרך לא דרך, האישה חיזקה את בעלה שתשמור את כל אשר צריך לשמור.שנים עברו ואחרי כעשרים שנה, חזר עם רכוש מרובה למשפחתו, אחרי שלא היה שום קשר עם בני משפחתו. לפני שנכנס בהתרגשות לביתו, שמע את אישתו מדברת עם איש זר. כעס, כעס גדול וחמתו בערה בו, הוציא את חרבו ורצה להיכנס להכות את שניהם למיתה בחרבו. רגע לפני שעשה זאת, נזכר בצוואת אביו לפני מותו לעולם אל תיקח החלטה, עד אשר תישן לילה עם המחשבה על מעשיך, האם טובים או לא ? החזיר את חרבו לנרתיקו ואמר אמתין עד מחר בבוקר ואז אנקום את נקמתי - ישב ועצר ובלם את כעסו ומאחורי החלון שומע אותם מדברים ובתוך הדיבור שומע את אישתו אומרת לאדם הזה, כמה צער יש בליבי על אביך, אילו ידע, לפני שיצא לנדוד בשביל פרנסתנו, לביטחון לחיינו לעת זיקנה, שהרה אני ודאי היה בא מהר ומחתן אותך ושמח בך שמחה גדולה. כששמע אותו אדם, את המילים הללו כחרב נדקרה בליבו, אם בכעסו היה נכנס ועושה את אשר רצה לעשות, היה הורג את בנו חמודו ואת אישתו, אשר מסרה נפש על בנה בצער ובעינוי הנפש ובעניות מרובה . לכן יזהר וישמר האדם, לעצור ולמנוע את עצמו מדחפים וכעסים ויעצור קמעה ואז ודאי הרבה מהטעויות ומהשיגיונות, אשר מצטער עליהם בחיים, לא יצטרך להגיע, להתעצב, ולהצטער. נכנסים אנו ומתקרבים לימי הרחמים והסליחות זה הזמן להרבות במעשים טובים וללמוד לעצור ולחסום את עצמו בשעות שהדחפים והיצרים שולטים עליו וישתדל להחליט את החלטותיו, משכל בריא ולא מדחפים, כעסים ויצרים ודברים אשר אינם בריאים. הקב"ה יזכנו ללכת בדרכו לקיים מצוותיו ולעובדו בלבב שלם ובאמת.
1 2 3 4 5 6 7 8 9
 
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה