מגזין אשדוד

 
 
 
למען אחיי ורעיי אדרבה נא שלום בך, למען בית ה' אבקשה טוב לך

הולכים ומתקרבים, סמוך לימים הנוראים.
ימי הרחמים והסליחות, היו ימים וזמנים, אשר היו חשים באוויר את פחד ואימת יום הדין.
מור זקנינו ר' מאיר אבוחצירא זצוק"ל,
מסופר שהיתה לו מגירה, ששם היה שומר את כול החפצים של ימים נוראים: שופרות קופסא של האתרוג, טלית של ימים נוראים, ואפילו המניפה של הרוח שהיתה תמיד בידו של ר' מאיר, היתה מניפה מיוחדת של ימים נוראים ואחרי ט"ו באב, היה פותח את המגירה והיה מסתכל על החפצים והיה בוכה ואומר, יום הדין מתקרב ואימה וחרדה היתה אוחזתו.

בדורות הקודמים, היה לנו על מי להישען על חסידים וצדיקים טהורים ופרושים, אשר נטעם הקב"ה, בכול הדורות, אך אנו בדור יתום ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים ונחפשה דרכינו ונשובה אל ה'.
וכאשר האדם, בצוק העיתים לא יודע את נפשו מחפש קיצורי דרך וסגולות איך למתק את הדין ולקצר את התלאות ולהגיע מהר למקום מבטחים.
וסגולה גדולה ישנה, לכפרת עוונות והיא בלי תעניות ובלי סיגופים והיא מובאת בגמרא ראש השנה יז' אמר רבא כול המעביר על מידותיו ( שאינו מדקדק למצערים אותו ומוחל וסולח)
מעבירים לו על כול פשעיו ( אין מהשמים מדקדקים על מעשיו)
שנאמר ( מיכה ז') " נושא עוון ועובר על פשעי"
למי נושא עוון למי שעובר על פשע
והגמרא מביאה מעשה: רב הונא בנו של ר' יהושע חלה מאוד, בא רב פאפא לבקרו, מצא שהוא חולה מאוד, אמר לקרוביו תכינו לו תכריכים כי סופו קרב. לבסוף הבריא. התפעל ר' פאפא שאלו מה קרה איתך? אמר לו רב הונא מיתה נגזרה עליי אלה מצאו בשמים שאני מעביר על מידותיי ואין אני מדקדק על מי שפוגע בי, לכן האריכו ימיי.
וכן, ידע האדם, כשמעביר על מידותיו, תפילותיו מתקבלות בשמים והגמרא במסכת תענית דף כה' מביאה מעשה: היתה שנת בצורת קשה ולא ירדו גשמים, ר' אלעזר ירד לפניי התיבה ואמר 24 ברכות ולא נענה. ירד ר' עקיבא ואמר:
" אבינו מלכינו אין לנו מלך אלה אתה"
" אבינו מלכנו למענך רחם עלינו" וירדו גשמים היו אנשים מרננים, שר' עקיבא, גדול מר' אלעזר. יצאה בת קול ואמרה לא שזה גדול מזה, אלא שזה מעביר על מידותיו וזה אינו מעביר על מידותיו. זה סוד שיתקבלו תפילותינו ברצון להעביר על המידות.

מי מאיתנו אינו חפץ בחיים, מי מאיתנו אין לו דברים כואבים ומצערים, שרוצה שיחלפו ויעברו?!
נעביר על המידות וכל המסכים העוצרים על התפילות יזוזו והתפילות יתקבלו וגם אריכות ימים זוכים לה משום שמעבירין על המידות.

הגמרא במסכת( מגילה כח') שאלו את ר' זרע על שום מה הארכת ימים? מעולם לא הקפדתי על בניי ביתי.

ויותר מהכל, השנה יש ליתן לב להתרגל למידה זו, להיות סבלן, לא להקפיד על שום דבר לקבל הכול באהבה וזו זכות גדולה לכפרת עוונות.
והרמ"א כתב: לפעמים צריך לבוא על האדם צרה שהיא כפרת עוונות, או שתבוא בבריאות או שתבוא בהפסד ממונו, או שתבוא בעילבון. יותר טוב לו לאדם שתבוא בעילבון ולא בבריאותו ובפרנסתו. ומסופר על החפץ חיים שבאחד הימים מצאו אותו בוכה, שאלו אותו תלמידיו מדוע הרב בוכה? ענה ואמר להם: אף אדם לא מעליב אותי ואין לי במה לכפר על עוונותיי לא יכעס לא יקפיד ויעביר על מידותיו בכול כוחו.
מסופר על צדיק גדול, אשר היה עני ואסף פרוטה על פרוטה, בכדי לקנות טלית קטן מהודרת והחייט, במקום לעשות חור אחד בטלית, עשה שני חורים ופסל את הטלית. עמד אותו צדיק ואמר: איבדתי את כל ממוני ולהכניס יותר את ראשי לציצית טהורה לא אוכל, אך להכניס ראשי בחור של כעס אינני רוצה.
ועל אותו צדיק מסופר, שבערב חג הסוכות בכל אשר היה לו, קנה אתרוג מהודר כשאישתו שמעה שבכל כספו קנה אתרוג, אישתו כעסה וזרקה האתרוג ארצה. עמד אותו צדיק ואמר: את האתרוג כבר הפסדתי ולא אכניס את עצמי להקפדות ולכעסים.

ולא משנה מה מעלתך, גדולתך ותפקידך, תמיד תדון את האדם לכף זכות ותמיד תשתדל לא להקפיד וידוע הגמרא במסכת שבת דף ל' תמיד יהיה האדם ענוותן כהלל ועמדו שני אנשים והתערבו כול מי שיעמוד ויכעיס את הלל הזקן יקבל 400 זוז. אמר אחד אני יכעיסנו, אותו היום, שבת היה, והלל חפף את ראשו, הלך ועבר על פתח ביתו ואמר בלשון גנאי על ניסי עמ"י מי כאן הילל מי כאן הילל התלבש מיד הילל ויצא לקראתו אמר לו: בני מה אתה מבקש? אמר לו: שאלה יש לי לשאול אמר לו: בני שאל; מפני מה ראשיהם של בבלים עגול? אמר לו הילל: שאלה גדולה שאלת בני והתשובה שהמיילדות שלהם לא מומחיות.
הלך אותו אדם וחיכה שעה וחזר, שוב וצעק מי כאן הילל מי כאן הילל אמר לו בני מה אתה מבקש? אמר לו: שאל בני. שאל: מדוע עיניהם של תרמודאים רכות? אמר לו שאלה גדולה שאלת בני, מפני שגרים בחולות והרוח נושבת ונכנסת בתוך עיניהם. הלך והמתין עוד שעה וחזר וצעק מי כאן הילל מי כאן הילל. התלבש הילל ויצא לקראתו, שאל בני מה אתה מבקש. מדוע רגליהם של אפריקאים רחבות? אמר לו: משום שרצים יחפים בחול וכו' ,אמר לו אותו אדם: שאלות רבות יש לי לשאול, מתיירא אני שמא תכעס. נתעטף וישב לידו, כל השאלות שיש לך לשאול שאל. אמר לו: אתה הוא הילל שקוראים אותך נשיא ישראל? אם אתה הוא, שלא ירבו כמותך בישראל! שאלו הילל: למה? בגללך איבדתי 400 זוז !
כמה מוסר יש בדברי הגמרא, הילל הזקן נשיא עמ"י, הגדול שבגדולים, ח"ו מעלתו וגדולתו אינו מקלקלת אותו ונישאר עניו וצנוע.

אסור ששום מעלה, מעמד וגדולה, יעבירו האדם ממידתו ויכניסו האדם לעולם של מידות רעות לעולם, שאחריתו להפסיד את החיים.

אם כן, נתחזק בזה כולנו, להעביר על מידותינו וניקח את זה כקבלה, לרכך את הדין בימים אלו וניכנס לימי הדין, עם מיתוק הדין ועם זכויות להינצל בדין.

הקב"ה יחזקנו ויאמצנו ורוח קדשך אל תיקח ממנו
בשורות טובות ישועות ונחמות!

12:03 / 28.07.10
     
 
שבוע טוב לכל אוהבנו וחביבנו .
מתקרבים ובאים אנו לימי הרחמים והסליחות ומי שעיניו בראשו הוא מתחיל
לאסוף פרקליטים וזכויות לקראת יום הדין .
והינה כל מצווה לידך על תחמיצנא השתדל בדבר זה בתקופה זו יותר מכל השנה כולה .
ונוסיף על כך את צוק העייתים אשר בו אנו נמצאים אשר התירדות ודאגות הנפש
גוברות מיום ליום . בכל יום צערתו מרובה משל חברו.
ולכן ישנן מצוות אשר כוחם או סגולתם מיוחדות לעמוד בזמנים ובשעות קשות
ולכן יקפיד בהם ביותר האדם בזמנים אלו ולא רק על עצמו אלא ישתדל לחזק
ולקרב אחרים לקיים את המצוות החשובות הללו
ישנה מצווה אשר סגולתיה גדולות ונצורות והיא: מצוות טלית קטן ! אשר כף
החיים בסימן כ'ד כתב בשם תיקוני הזוהר תיקון חי' ,ציצית היא סגולה להיות
מחוסה מכל מזיקים ומלכי חבלה.
כך מובה בשם הזוהר הקדוש וכל מי שמקפיד בטלית קטן ניצל מעין רעה .
ומובא משם הקדמונים שכל המעביר ציצית על עינו שקורא פרשת ציצית יהיה
מובטח שלא יבוא לידי עיורון בעניו והמגן אברהם בסימן כ'א :בשם הארי הקדוש
ויש לישון בטלית קטן ויועיל מאוד לבטל כוחות החיצונים
ואמרו חז'ל הזהיר במצוות ציצית זוכה ורואה את פני השכינה . ומובא שאלו
אשר יקפידו במצוות ציצית ישארו לקץ הימים.
ויודע אשר מובא בכריה ח' הובאו עשרה אנשים מכל לשונות הגווים והחזיקו
בכנף איש יהודי ואמרו חז'ל על זה שבת לב' כל הזהיר במצות ציצית זוכה
ומשלשים לו שני אלפיים ושמונה מאות עבדים.
וכחוזרים על כל דברים מסוגלים אלו כמה שמחה יהיה בליבנו שזכינו לזכות
גדולה אשר נתן לנו הקדוש את המצוות הטלית קטן ,
ובנפשנו מיום אשר קהילת קודש שובה ישראל נוסדה בכל פעם אשר היה עת צרה
בישבתינו הקדושות בעניני פרנסת הישיבה ודוחק לשלם התשלומים היינו מבקשים
מעושי המלאכה לכו ותחזקו יהודים במצוות ציצית ובכל פעם שיהודים לקחו
עליהם מצווה קדושה זו בדרך ניסים מעל הטבע ה' ב"מרחק תביא לחמה" וראינו
במוכך הפסוק "מצמיח ישועות "לכן נקפיד על מצוות וטלית קטן וכן נקרב
יהודים ולזכותכם במצווה רמה זו .
וידוע דברי הנועם אלימלך פרשת נוח: בכל דור ודר יש שורש לתקן מצווה
מיוחדת מכל המצוות למשל בדור הזה יש צורך לתקן מצוות ציצית יותר משאר
המצוות.
חשנו בדעתינו להקשות קושייה, כאשר תמר בקשה עירבון מיהודה בקשה את
הפתילים שהם הציצית וחשבנו להקשות מדוע בקשה דווקא את הציצת כערבון? מדוע
לא ביקשה דבר אחר? אלא חשבנו לפרש ולומר הגמרא' במסכת מנחות מ'ד מספרת
מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצוות ציצית ,
שמע שיש אישה לא טובה במקום רחוק שנוטלת ארבע מאות זהובים על שכרה שכר
ארבע מאות זהובים וקבעה לו זמן שהגיע זמנו,
הלך וישב על פתח ביתה נכנסה שפחתה ואמרה לה אותו אדם ששיגר לך ארבע מאות
זהובים בא ויושב על הפתח אמרה לה יכנס נכנס הציע לו שבעה מיטות שש של כסף
ואחת של זהב ובן כל אחד ואחד סולם של כסף ועליונה של זהב ,ועלתה ואף הוא
עלה וכו,' רגע לפני העברה נשמטו ארבע ציצותו וטפחו על פניו נשמט וישב על
גבי הקרקע ואף היא נשמטה על הקרקע, עמדה ונשבעה שאינה מניחה אותו לצאת
מביתה עד שיומר לה אם הוא ראה איזה שהוא מום אמר לה העובדה שלא ראיתי
אישה יפה כמותך אלא מצווה אחת ציוה אלקינו וציצית שמה וכו,' אמרה לו איני
מניחתך עד שתאמר לי מה שמך מה שם עירך? ומה שם רבך? ושם בית מדרשך? שבו
אתה לומד תורה, כתב ונתן לה בידה עמדה וחלקה כל נכסיה שליש למלכות, שליש
לעניים, ושליש נטלה בידה ,חוץ מאותם הצעות, ובאה לבית מדרשו של רבי חייא
אמרה לו רבי צוו עליי ויעשו לי גייורת, ועלפי דברי הגמרא הזו יובן מדוע
תמר בקשה מיהודה את הפתילים שהם ציצית, פחדה שמה יטפחו הם על פניו
וירחיקו אותו ממנה ולא תזכה ללדת ילדים מיהודה אשר ממנה ימצא מלך המשיח ,
רואים אנו כוחה של מצוות ציצית ,שר מצילנו מכל רע וכמה ונשמר האדם ומקפיד
על הציצית כוחה מגן עליו, וידוע ששאול המלך רדף בכל כוחו את דוד המלך
וניסה להורגו בכל מקום באחד הימים נכנס שאול למערה לעשות את צרכיו דוד
המלך היה בתוך המערה, ובא בהצנא וחתך את טליתו את הציצית של שאול המלך,
ומובא בילקוט שאמר ה' לדוד מה הבדל בן קוטע ציצית וקוטע ראש? חשנו להקשות
בוודאי יש הבדל גדול בין קוטע ציצית לקוטע ראש אם כך מה הקשר בין הדברים?
אלא יובן שורש כל המצוות נמצא במצוות ציצית ואם קוטעים אותה כקוטעים ראש
של אדם שמאותו הרגע אין חיים לאדם לכן נשמור ינצור האדם בכל כוחו במצווה
זו ויזכה את בני משפחתו וחבריו ובזכות זה ניזכה בכל הנאמר ועוד לדברים
רבים שלמים ונזכה לגאולה שלמה
09:04 / 25.07.10
 
מוצ"ש י"ג באב

שבוע טוב לכל אוהבנו וחביבנו .
מתקרבים ובאים אנו לימי הרחמים והסליחות ומי שעיניו בראשו הוא מתחיל
לאסוף פרקליטים וזכויות לקראת יום הדין .
והינה כל מצווה לידך על תחמיצנא השתדל בדבר זה בתקופה זו יותר מכל השנה כולה .
ונוסיף על כך את צוק העייתים אשר בו אנו נמצאים אשר התירדות ודאגות הנפש
גוברות מיום ליום . בכל יום צערתו מרובה משל חברו.
ולכן ישנן מצוות אשר כוחם או סגולתם מיוחדות לעמוד בזמנים ובשעות קשות
ולכן יקפיד בהם ביותר האדם בזמנים אלו ולא רק על עצמו אלא ישתדל לחזק
ולקרב אחרים לקיים את המצוות החשובות הללו
ישנה מצווה אשר סגולתיה גדולות ונצורות והיא: מצוות טלית קטן ! אשר כף
החיים בסימן כ'ד כתב בשם תיקוני הזוהר תיקון חי' ,ציצית היא סגולה להיות
מחוסה מכל מזיקים ומלכי חבלה.
כך מובה בשם הזוהר הקדוש וכל מי שמקפיד בטלית קטן ניצל מעין רעה .
ומובא משם הקדמונים שכל המעביר ציצית על עינו שקורא פרשת ציצית יהיה
מובטח שלא יבוא לידי עיורון בעניו והמגן אברהם בסימן כ'א :בשם הארי הקדוש
ויש לישון בטלית קטן ויועיל מאוד לבטל כוחות החיצונים
ואמרו חז'ל הזהיר במצוות ציצית זוכה ורואה את פני השכינה . ומובא שאלו
אשר יקפידו במצוות ציצית ישארו לקץ הימים.
ויודע אשר מובא בכריה ח' הובאו עשרה אנשים מכל לשונות הגווים והחזיקו
בכנף איש יהודי ואמרו חז'ל על זה שבת לב' כל הזהיר במצות ציצית זוכה
ומשלשים לו שני אלפיים ושמונה מאות עבדים.
וכחוזרים על כל דברים מסוגלים אלו כמה שמחה יהיה בליבנו שזכינו לזכות
גדולה אשר נתן לנו הקדוש את המצוות הטלית קטן ,
ובנפשנו מיום אשר קהילת קודש שובה ישראל נוסדה בכל פעם אשר היה עת צרה
בישבתינו הקדושות בעניני פרנסת הישיבה ודוחק לשלם התשלומים היינו מבקשים
מעושי המלאכה לכו ותחזקו יהודים במצוות ציצית ובכל פעם שיהודים לקחו
עליהם מצווה קדושה זו בדרך ניסים מעל הטבע ה' ב"מרחק תביא לחמה" וראינו
במוכך הפסוק "מצמיח ישועות "לכן נקפיד על מצוות וטלית קטן וכן נקרב
יהודים ולזכותכם במצווה רמה זו .
וידוע דברי הנועם אלימלך פרשת נוח: בכל דור ודר יש שורש לתקן מצווה
מיוחדת מכל המצוות למשל בדור הזה יש צורך לתקן מצוות ציצית יותר משאר
המצוות.
חשנו בדעתינו להקשות קושייה, כאשר תמר בקשה עירבון מיהודה בקשה את
הפתילים שהם הציצית וחשבנו להקשות מדוע בקשה דווקא את הציצת כערבון? מדוע
לא ביקשה דבר אחר? אלא חשבנו לפרש ולומר הגמרא' במסכת מנחות מ'ד מספרת
מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצוות ציצית ,
שמע שיש אישה לא טובה במקום רחוק שנוטלת ארבע מאות זהובים על שכרה שכר
ארבע מאות זהובים וקבעה לו זמן שהגיע זמנו,
הלך וישב על פתח ביתה נכנסה שפחתה ואמרה לה אותו אדם ששיגר לך ארבע מאות
זהובים בא ויושב על הפתח אמרה לה יכנס נכנס הציע לו שבעה מיטות שש של כסף
ואחת של זהב ובן כל אחד ואחד סולם של כסף ועליונה של זהב ,ועלתה ואף הוא
עלה וכו,' רגע לפני העברה נשמטו ארבע ציצותו וטפחו על פניו נשמט וישב על
גבי הקרקע ואף היא נשמטה על הקרקע, עמדה ונשבעה שאינה מניחה אותו לצאת
מביתה עד שיומר לה אם הוא ראה איזה שהוא מום אמר לה העובדה שלא ראיתי
אישה יפה כמותך אלא מצווה אחת ציוה אלקינו וציצית שמה וכו,' אמרה לו איני
מניחתך עד שתאמר לי מה שמך מה שם עירך? ומה שם רבך? ושם בית מדרשך? שבו
אתה לומד תורה, כתב ונתן לה בידה עמדה וחלקה כל נכסיה שליש למלכות, שליש
לעניים, ושליש נטלה בידה ,חוץ מאותם הצעות, ובאה לבית מדרשו של רבי חייא
אמרה לו רבי צוו עליי ויעשו לי גייורת, ועלפי דברי הגמרא הזו יובן מדוע
תמר בקשה מיהודה את הפתילים שהם ציצית, פחדה שמה יטפחו הם על פניו
וירחיקו אותו ממנה ולא תזכה ללדת ילדים מיהודה אשר ממנה ימצא מלך המשיח ,
רואים אנו כוחה של מצוות ציצית ,שר מצילנו מכל רע וכמה ונשמר האדם ומקפיד
על הציצית כוחה מגן עליו, וידוע ששאול המלך רדף בכל כוחו את דוד המלך
וניסה להורגו בכל מקום באחד הימים נכנס שאול למערה לעשות את צרכיו דוד
המלך היה בתוך המערה, ובא בהצנא וחתך את טליתו את הציצית של שאול המלך,
ומובא בילקוט שאמר ה' לדוד מה הבדל בן קוטע ציצית וקוטע ראש? חשנו להקשות
בוודאי יש הבדל גדול בין קוטע ציצית לקוטע ראש אם כך מה הקשר בין הדברים?
אלא יובן שורש כל המצוות נמצא במצוות ציצית ואם קוטעים אותה כקוטעים ראש
של אדם שמאותו הרגע אין חיים לאדם לכן נשמור ינצור האדם בכל כוחו במצווה
זו ויזכה את בני משפחתו וחבריו ובזכות זה ניזכה בכל הנאמר ועוד לדברים
רבים שלמים ונזכה לגאולה שלמה
בברכה בית הרב
05:44 / 25.07.10
   
 
צריך האדם לדעת, החיים עם בני המשפחה, עם החברים ובכל עניין, הם, להבדיל, כמו בנק. כשעושה האדם טוב, הינו כמפקיד כסף וכשפוגע ועושה רע הוא כמושך. אם ההפקדות והמשיכות, אינן תואמות, לבסוף מפסיד האדם והמקום ההוא נסגר בפניו.
ואם ימשיך וינהג כך, בעוד כמה מקומות בעוד כמה פעמים, הרבה מן העולם יהיו חסומים לפניו.
לכן, ישתדל האדם, בכול כוחו, להיות ביתרון בכול עת, עם אנשי ביתו, עם ידידיו, עם אוהביו עם שותפיו ישתדל להיות ביתרה גדולה כל הימים. ולפעמים יזכור האדם, שיכול במשיכה אחת ובמעשה אחד, למשוך ולקלקל ולהרוס כל אשר בנה במשך שנים רבות.
כך גם עם הקב"ה, כמה שמרחיב ומגדיל האדם את חסדו, מעשה המצוות אשר עושה, את הטוב אשר גומל, היתרון שלו, גדול והזכות שלו מרובה.

מובא מעשה בספרים הקדמונים, על איש עשיר אשר בתים רבים היו לו, אך כעסו גדול היה ולא היה שום אדם, אשר היה מחזיק מעמד בנכסיו יותר מימים מספר; היה רב וצועק, פוגע ומעליב ומשליך את האנשים מביתו.
אחרי שנים רבות, ששום אדם, לא החזיק מעמד אצל ועשיר גדול, בא לגור באחד מנכסיו והאריך שם ימים רבים. אחרי שנים רבות, באו ושאלו את אותו עשיר איך אפשר במקום שכולם נכשלו אתה הצלחת וימים רבים גרת בביתו? ענה ואמר להם: גם אליי היה בא, כועס, צועק מבזה, אך לי יש דברים רבים בביתי ועד שהייתי מתחיל לאסוף אותם ולסדר אותם לצאת מביתו, היה מתחרט, חוזר בו ומבקש להסתדר עימי. כול האנשים, אשר קדמו לי, לא היה להם רכוש מרובה בבית ולכן, מיד כשכעס היה מגרש אותם והיו הולכים, אני לא כך ולכן כך יכולתי להאריך ימים רבים.
כך ידע האדם, ככול שרכושו הרוחני ורכושו הנפשי עם קרוביו, אוהביו וידידו מתרבה, כך יש לו אורך חיים ארוך יותר בכל עניין. לכן, מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה -" טוב שם משמן טוב".
אין מעשה טוב, אשר עושה האדם, שלא עומד איתו או יעמוד איתו בעתיד, וכל מעשיך בספר נכתבים. וגם כשרואה האדם, שעשה טוב ואינו רואה תועלת ואפילו ח"ו נראה לו שההפך קרה לו ונזק נהיה לו, לא יפול ברוחו, ימתין ויחכה כי אין דבר שאין לו שעה.
אך ישים מול עיניו, בכל עת ובכל זמן, שהפזיזות והנמהרות, החורבן הגדול ביותר בחיי האדם. כל דבר אשר עושה האדם בפזיזות, הרס וחורבן יהיה אחריתו.
וכך כל הדיירים, אשר דרו בביתו של הכעסן עזבו מהר וזה, שהמתין כמה ימים, לארוז את חפציו, בזמן הזה כעסו וקצפו של בעל הכעס עבר וירד לו.
וכך מובא בספרים הקדושים, על איש פשוט שנשא אישה ואחרי כמה חודשים לאחר החתונה ראו שפרנסתם קשה מנשוא, החליטו שהבעל יקח את מקל הנדודים וילך לנדוד, מעיר לעיר וממדינה למדינה, להביא את פרנסת המשפחה. וידעו שמסע זה יכול לקחת שנים מרובות.
בצר להם, החליטו, שאין עצה ואין תבונה אלה לקום ולעשות זאת.
נפרדו בכאב, הבעל הלך לדרכו.
בדרך לא דרך, האישה חיזקה את בעלה שתשמור את כל אשר צריך לשמור.שנים עברו ואחרי כעשרים שנה, חזר עם רכוש מרובה למשפחתו, אחרי שלא היה שום קשר עם בני משפחתו. לפני שנכנס בהתרגשות לביתו, שמע את אישתו מדברת עם איש זר. כעס, כעס גדול וחמתו בערה בו, הוציא את חרבו ורצה להיכנס להכות את שניהם למיתה בחרבו. רגע לפני שעשה זאת, נזכר בצוואת אביו לפני מותו לעולם אל תיקח החלטה, עד אשר תישן לילה עם המחשבה על מעשיך, האם טובים או לא ? החזיר את חרבו לנרתיקו ואמר אמתין עד מחר בבוקר ואז אנקום את נקמתי - ישב ועצר ובלם את כעסו ומאחורי החלון שומע אותם מדברים ובתוך הדיבור שומע את אישתו אומרת לאדם הזה, כמה צער יש בליבי על אביך, אילו ידע, לפני שיצא לנדוד בשביל פרנסתנו, לביטחון לחיינו לעת זיקנה, שהרה אני ודאי היה בא מהר ומחתן אותך ושמח בך שמחה גדולה. כששמע אותו אדם, את המילים הללו כחרב נדקרה בליבו, אם בכעסו היה נכנס ועושה את אשר רצה לעשות, היה הורג את בנו חמודו ואת אישתו, אשר מסרה נפש על בנה בצער ובעינוי הנפש ובעניות מרובה .

לכן יזהר וישמר האדם, לעצור ולמנוע את עצמו מדחפים וכעסים ויעצור קמעה ואז ודאי הרבה מהטעויות ומהשיגיונות, אשר מצטער עליהם בחיים, לא יצטרך להגיע, להתעצב, ולהצטער.

נכנסים אנו ומתקרבים לימי הרחמים והסליחות זה הזמן להרבות במעשים טובים וללמוד לעצור ולחסום את עצמו בשעות שהדחפים והיצרים שולטים עליו וישתדל להחליט את החלטותיו, משכל בריא ולא מדחפים, כעסים ויצרים ודברים אשר אינם בריאים.
הקב"ה יזכנו ללכת בדרכו לקיים מצוותיו ולעובדו בלבב שלם ובאמת.


10:39 / 22.07.10
 

לכל אהובנו וחביבנו:
הברכה והשלום והחסד והרחמים ישרה על כולנו.
אחרי שעברנו את 21 הימים- מי"ז בתמוז, ימי האבל והצער על חורבן בית מקדשנו- נכנסים אנו לימי הנחמה "נחמו נחמו עמי יאמר נא ה' צבאות", "שאלו שלום ירושלים ישאלו אוהביך", "יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים".
אלו ימים, אשר נכנסים ימי נחמה ושמחה. לא היו ימים טובים לישראל, כ-טו' באב והנחמה והישועה קרובים לבא.
ובכדי שנבין את עומק ימים אלו, נבארם על פי משל המובא בקדמונים: בן של עשיר גדול, אשר היה סמוך על שולחן אביו, אוכל ומתפרנס ואביו היה ממלא את כל משאלותיו ואת כל צרכיו.
באחד הימים בא הבן לאביו ושאל ודרש וביקש: אבא רוצה אנוכי לעשות גם לביתי. נתן לו האבא קרן של כסף ואמר לו קח ולך תעשה גם לביתך כרצונך. הבן, לקח את הקרן והלך לעשות לביתו. כשבא לבקש את מחייתו ופרנסתו היומית, אמר לו אביו כבר נתתי לך את שלך ותתפרנס ממה שנתתי לך ובזה תמלא את כל משאלותיך. אמר הבן לאביו: הרווח מן הקרן אינו מכסה את פרנסתי. אמר לו אביו: זה שלך, זה פרנסתך, גדול אתה ותדאג למשפחתך. הצטער הבן מאוד על עצמאותו החדשה, אשר גורעת ממנו את השפע ואת הביטחון, אשר היה לו בבית אביו, אך זוהי גזרת אביו ובעל המאה הוא בעל הדעה; קיבל בלב כבד והמשיך את פרנסתו במלחמה להשלים את צרכיו. עברו ימים ובאחד הבקרים כאשר היה הולך לחנותו, באו שכניו ומכריו צועקים ואומרים לו: פרצו את חנותך ושדדו ובזזו את כל סחורתך ולא נשאר בחנותך מאומה. עמדו חבריו ברחמים, מסתכלים איך מקבל את הדברים ומצאוהו שמח וטוב לבב ולא כפי שחשבו, שיצטער על אשר קרה לו. שאלוהו חבריו: מדוע שמח אתה? ענה ואמר להם: כל עוד היה לי את כספי, אשר נתן לי אבי, לא יכולתי עוד להיות, שוב, סמוך על שולחנו. כעת, שלא נשאר לי מאומה ולקחו לי את כל אשר יש לי, חוזר אני אל שולחן אבי ואינני צריך לדאוג לפרנסתי ולרווחתי יום יום.

כך ידע האדם, ישנם שתי הנהגות בעולם, הנהגת טבע והנהגה ניסית; כאשר האדם מתנהל על פי הטבע, צריך לדאוג לחייו ולחיי משפחתו כמנהג העולם, אך כאשר מסיים הוא את דרך הטבע, נכנס הוא להיות סמוך על שולחן אביו, ומי הוא אבינו שבשמים הקב"ה.
כאשר נחרב לאדם, כל אשר לו, האבא הרחום והחנון, דואג לו כבן והרבה שלוחים למקום למלא את משאלות ליבו לטובה.
וזה אשר נאמר בתהילים ע"ט: "אל תזכור לנו עוונות ראשונים מהרה יקדמונו רחמך כי דלונו מאוד" - פרוש: ריבונו של עולם, אל תזכור לנו את ימי צעירותינו, אשר עמדנו וביקשנו בקשות שרוצים להיות ככולם, רוצים קרן שלנו, רוצים מה שמגיע לנו, כי אחרי שקיבלנו את הקרן וניהלנו כמו כולם: מצאנו שלרעתנו היה כל זה. "מהרה יקדמו רחמיך" פרצו לנו, לקחו לנו איבדנו את כל אשר לנו, "כי דלונו מאוד" לא נשאר לנו מאומה ולכן מהר ריבונו של עולם, תחזיר אותנו לתחילה, להנהגה של בן הסמוך על שולחן אביו וזוהי הנהגה ניסית.
וזה מה שמבקש משה רבנו "ואתחנן אל ה'" אדונות י- ה- ו- ה אתה החילותה להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה. משה מבקש מהקב"ה, שינהג איתו בהנהגה של חסד, הנהגה ניסית, אם בדרך טבע לא מגיע לו להכנס לארץ ישראל, מבקש שבדרך רחמים, כבן הסמוך על שולחן אביו, ירחם עליו ויזכהו להכנס לארץ ישראל.

האדם בתחילת חייו רוצה ביטחון לעצמו הנהגה טבעית, אך כאשר עוברים הימים ומה שהשכל לא עושה, הזמן עושה ומבין את מהות החיים ומבין את הצער מלהיות רחוק משולחן אביו, הוא אבינו שבשמים, מבקש הוא לחזור כקדם וכבתחילה.
ולכן, בימים טרופים וקשים אלו, העוברים על העולם, נשמח בשמחה הגדולה, שקרובים אנו לשולחן אבינו.
ורבים מקרובנו ואהובנו אומרים לנו, יום יום, עם כל הקושי והצער אשר חווים, הם רואים השגחה פרטית, שמגיעים עד שערי מוות בעיניני פרנסה ובכל עניין, אך ברגע שצועקים אל ה' בצר להם ומגיעים לפי התהום "ממצוקותיהם יושיעם" והקב"ה, ממלא משאלות ליבם ולא נותן ליפול למצולות ולתהום.

וכך לאחר החורבן, נחרב הבית, נפלה עטרת ראשנו, עם כל הצער והכאב, אך הקב"ה נוהג עימנו בחסד וברחמים, נצח ישראל לא יכזב.

נתחזק באמונה בה' ומי שענה לאבותינו הוא יעננו. ונאמין באמונה שלמה בביאת משיח צידקנו, אשר יבוא ויגאלנו ואף, הפחדים והצרות, אשר פוחדים ודואגים לא יהיו כמובא בפסקיתא ל"ז : שנה שמלך המשיח נגלה בה, כל מלכי אומות העולם, מתגרים זה בזה; מלך פרס מתגרה במלך ערבי והולך מלך ערבי לארן ליטול עצה מהם וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ואומרים להיכן נבא ונלך? ואומר להם לישראל: בני אל תתיראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי, אלא בשבילכם מפני מה אתם מיתראים אל תיראו בשבילכם, מפני מה אתם מתיראים אל תיראו?! הגיע זמן גאולתכם ולא כגאולה ראשונה, אלא כאחרונה. כי גאולה ראשונה, היה לכם צער ושיעבוד מלכויות אחריה, אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושיעבוד מלכויות אחריה.
והרמב"ם בהלכות מלכים פרק י"א אומר: מלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה, לממשלה הראשונה ובונה המקדש ומקבץ נידחי ישראל וחוזרים כל המשפטים בימיו, כשהיו מקודם מקריבים קורבנות ועושים שמיטין ויובלות ככל מצוותיה האמורות בתורה "וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו".
ונחזק את אמונתנו בביאת משיח צידקנו ואף על פי, שיתמהמה אחכה לו בכל יום שיבוא. וכל הניסיונות וכל הקשיים, אשר עוברים, הם כפרת עוונות, זיכוך הנפש, תיקון העולם וסולם לעלות מעלה מעלה, להיות ראויים וכלי קיבול לגאולה השלמה.
ולכן, כל אשר קורה איתנו, מחורבן הבית ועד הנה, לתקן עולם במלכות שדי ולהיות קרובים לשולחנו של מקום.
נחזק את אמונתנו בבוראנו.
"ויהיה נועם ה' אלוקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידנו כוננהו".

10:20 / 21.07.10
   
 
יום זה, חומרתו כל כך קשה עד אשר אסרו חכמים ללמוד בו תורה הקדושה, משום שהתורה הקדושה משמחת והעצב, על חורבן בית המקדש צריך להיות כל כך קשה בנפשנו, עד אשר אסרו עלינו חכמים, יום אחד בשנה, ללמוד בו תורה והוא יום תשעה באב.
אך הלכות אבלות ומדרשים על חורבן בית המקדש צריך ללמוד ביום זה.
שנים רבות, היה בליבנו קושיה על דיברי המדרש איכה: בשעת חורבן בית המקדש באו האבות הקדושים וביקשו רחמים על החורבן ועל גלות ישראל וכל אחד הזכיר את זכותו: אברהם- הזכיר את עשרת הניסיונות שעמד בהם יצחק- הזכיר את זכות העקדה
יעקב- הזכיר את הצער והטורח בגידול י"ב שבטים - ולא קיבלם הקב"ה.
וגם כך מובא בזהר הקדוש: בשעת חורבן בית המקדש, בא קול והעיר על קיברי האבות הקדמונים ואמר: אבות קדמונים, אתם רדומים בשינה ואינכם יודעים צער העולם. בניכם שגידלתם בצער והכנסתם אותם באמונה גדולה של הקב"ה, הנה מתו והנה נהרגו והנה הלכו בגלות בין שונאיהם ידיהם קשורות לאחור, מתים ברעב, בתיהם נשרפו, איפה הרחמים שלכם? קומו התעוררו אליהם מיד!
התעורררו האבות והאמהות והלכו למשה, ואמרו לו: משה, רועה נאמן, איה הם הבנים? מיד נתעורר משה והלך עימהם אל יהושע, אמר ליהושע, היכן בני ישראל שעזבתי אותם בידך? ענה יהושע ואמר: רבינו משה, בארץ הקודש עזבתי אותם וחילקתי להם את הארץ על פי הגורל. מיד הלכו כולם לארץ הקודש ומצאו אותה שנחרבה ולא נשמע בה קול. נכנסו אל המקדש וראו שנשרף, עשו בו הספד, עד שנשמע קול מרירות הבכיה לרום השמים וכל מלאכי עליון, בכו עימהם למעלה. בא אליהם הקב"ה והיו ממררים בקול בכיה, בתוך עפר המקדש, אמר להם: אהובי נפשי מה אתם כאן? מה לידידיי בביתי? עמדו אברהם, יצחק ויעקב בתפילה על שארית ישראל, דחה אותם הקב"ה והזכיר להם את העוונות והחטאים, אשר עשו עם ישראל; חזרו האבות הקדושים למקומם, נשארה שם רחל אימנו והרימה קולה בבכי ומרירות אמר לה הקב"ה: רחל מה את מבכה? אמרה לפניו: ולא אבכה בני היכן הם ומה חטאו אליך? ענה לה הקב"ה: העמידו פסל לפניי והכניסוהו לביתי, ענתה רחל ואמרה: וכי לא עשיתי אני יותר, הכנסתי את צרתי לביתי. וידועה צדקות רחל אימנו, כאשר יעקב בא לבית לבן הארמי, אמר יעקב לרחל הזדווגי עימי, אמרה לו כן, אך יש לי אחות מבוגרת ממני ואני מפחדת מאבי שרמאי הוא ופוחדת אני שלא יחליף את אחותי איתי בליל החתונה. מיד החליפו ביניהם סימנים, אשר בלילה, שאיש לא רואה את חברו, יאמר לה הסימנים אם תענה, זאת רחל ואם לא תענה, ידע שזאת אחרת. הגיע שעת החופה, לבן הרמאי, לקח את לאה והכין אותה לחתונה. רחל אימנו ראתה שאחותה עומדת להתבזות ולהתבייש בושה גדולה ולא תדע לומר את הסימנים וכך, יעקב ידחה אותה וישפך דמה בבושה גדולה, הלכה רחל אימנו ובכדי שאחותה לא תתבייש, נתנה הסימנים, אשר היו בינה לבין יעקב, לאחותה וכך, מסרה את בעלה לאחותה.
עמדה רחל ואמרה להקב"ה: אני בכדי לא לבייש את אחותי, מחלתי על כבודי, אתה לא תמחל על כבודך, על הפסל שהכניסו בניך למקדש?! כשאמרה זאת רחל אימנו, נתרצה הקב"ה ועמד ואמר לרחל: מנעי קולך מבכי ועיניך מדימעה, כי יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם.
וחשבנו להקשות, רחל עשתה מעשה גדול, אך בודאי היו עוד מעשים גדולים, שעשו אבות ישראל בעולם, מדוע רק מעשה זה עמד במשקל למתק את הדין ולמתק את הגזרה הקשה של כליה על עם ישראל? אלא, אפשר לפרש ולאמר מסופר על רב גדול, אשר ישב בראש בית דין, מהחשובים שהיו בעם ישראל, באו לפניו שני אנשים בדין של ממונות. הרב ישב ושמע את שני הצדדים ופסק את ההלכה; זיכה את הזכאי וחייב את החייב. האדם שדינו יצא לחובה, קם והחל לגדף ולהשפיל את הדיין. סביב הדיין ישבו תלמידיו בחרדה ואמרו לדיין: האיש הזה עז פנים, אך קושיה אחת קשה לנו, לפני כשבוע בא לשאול את הרב על ספק בבהמתו ששחט והרב, פסל את השחיטה והבהמה ששחט נהייתה טרפה והפסיד ממון מרובה והודה לרב ושמע וקיבל את דיברי הרב. היום, פה בדין תורה, הנזק פעוט ביותר מהנזק על השאלה ששאל וקיבל זאת בשמחה. מדוע כך מתנהג היום בחוצפה ובחוסר בושת פנים? ענה הרב ואמר לתלמידיו: השאלה על הטרפה אף אחד לא הרוויח ממנה, כולם הפסידו, לכן קיבל את הדין באהבה, אך בדין תורה היום, הוא הפסיד ומישהו אחר הרויח ולכן הכאב גדול וקשה ולכן עמד וחירף וגידף צבאות ה'.
כך מעשה רחל אימנו, הרבה מגדולי עם ישראל הקריבו, מסרו את חייהם, השתדלו, עמדו בעוז ותעצומות, אך רחל אימנו נתנה משלה, כביכול אחרת הרויחה והיא הפסידה ולכן מעלתה וגדולתה גדולה ועצומה ורק היא היה בכוחה למתק את הדין ולגרום את ההבטחה, אשר הולכת עמנו לאורך כל הגלות, הבטחה אשר מחזקת אותנו בשעות ובזמנים קשים "ושבו בנים לגבולם".
נלמד יסוד ביום זה, שמעלת האדם הגדול, שכביכול, מפסיד משלו, בשביל אחרים.
וכך אומרת הגמרא: מי זה נקרא חסיד? זה שגוזר את ציפורניו ושורף אותם ומדוע שמו חסיד? משום שאמרו חז"ל, כל מה שיוצא מגוף האדם שיער, ציפורנים, אם שורפים אותם, דבר זה מזיק למזל האדם וחסיד, זה אדם שיודע, ששורף את ציפורניו, משום שאם יפלו על הקרקע, יגרמו נזק לעולם, כדיברי חז"ל: אשה בהריון, שדורכת על ציפורן, יכולה להפיל עוברה; אדם שדורך על ציפורן בביתו, יכול לגרום לו מזל לא טוב בביתו, או בכל מקום. חסיד, מוכן שמזלו ינזק ושאחרים לא יפגעו! ומעשים אלו, של הקרבה ממך, למען הכלל, הם ממתקים את הדין ומקרבים את הגאולה ואת הישועה.

ונחזק את נפשנו, במעשה המובא על בעל השדי חמד, הרב חיים חיזקיה מדינין, אשר היה קדוש עליון, צדיק וחסיד ובעל מעלות רמות וכל חייו ישב ועמל בתורה הקדושה ובעירו היה בית מדרש, אשר יהודי עשיר, בעל חסד עצום, היה משלם את כל הוצאותיו. והשדי חמד לא ידע מאומה, חוץ מלימוד התורה הקדושה ועלה והתעלה והגיע לרמות גבוהות.
אחד מיושבי בית המדרש, קינא קינאה גדולה בשדי חמד והלך לאחד מגבאי בית המדרש ואמר לו: אשלם לך סכום נכבד של כסף ואתה תלך ותוציא לעז חמור על השדי חמד, אשר חטא בחטאים איומים ונוראים וקשים ביותר וזה לך הכסף בתמורה. וכך עשה אתו גבאי, קם והוציא לעז גדול על השדי חמד והשמועה הייתה הולכת ומתפשטת בעיר, עד שהשדי חמד לא יכל יותר לצאת מביתו, מהשם רע, אשר הוציא לו אותו גבאי.
בעל הבית העשיר, אשר היה מחזיק את בית המדרש, עמד וחקר ודרש וירד לעומק הדברים והבין, שעוול גדול, עושים לשדי חמד. נכנס לבית המדרש וגער וצעק על השפיכות דמים אשר עושים לקדוש עליון ופיטר וגירש את הגבאי מבית המדרש. כל העיר הבינו את העוול האיום ונורא, אשר נעשה לשדי חמד.
האדם, אשר שכר את הגבאי, שיוציא שם רע, מת באותו זמן, במוות איום ונורא והגבאי, נשאר ללא פרנסה.
באחד הימים, בא הגבאי לפני השדי חמד ואמר לו בבכי: מתחרט אני על מעשיי, הסכום הגדול של הכסף, אשר קיבלתי שוחד, להוציא עליך שם רע נגמר, אין לי פרנסה, מה אעשה? מוכן אני לבא לבית המדרש ולהתנצל ולבקש סליחה על כל הרע אשר זממתי לך.
ישב השדי חמד וחשב ואמר, אם יבקש סליחה ויודה שרשע גדול היה, מה יאמרו האנשים איך רשע כזה, שנים רבות היה גבאי בבית המדרש, מי יודע אם נאמן היה? מי יודע אם גזל? כמה רע עשה? וחילול ה' גדול יצא מזה. עמד השדי חמד ואמר לגבאי: אני אלך לבעל הבית העשיר ואבקש ממנו, שיתן לך פרנסתך ויעזור לך. ההתנצלות וההודעה על השקר לא תעזור לתורה ולכלל עם ישראל. וכותב השדי חמד בהקדמה לסיפרו, שמאותו יום, הרגיש שהקב"ה פותח לו את דעתו וכל סודות ורזי תורה ניגלים לו. וכשנפטר השדי חמד, אחרי שנים, באו לבית המדרש וסיפרו שקברו פתוח ומחולל, רצו כל היהודים לקברו ומצאו את גופו שלם, לא הרקיב ולא אחזה בו רימה ותולעה ונשאר שלם.
בזכות כל הצדיקים והקדושים, אשר ויתרו מכבודם וכביכול הפסידו מעצמם, בשביל הכלל ובשביל הפרט, הקב"ה יחזירנו בתשובה שלמה ויבנה לנו את ביתו בקרוב.
"וקרב פזורנו מבין הגוים ונפוצותינו כנס מירקתי ארץ".
"שיבנה בית המקדש במהרה בימנו ותן חלקנו בתורתך".

10:46 / 20.07.10
 
ערב תשעה באב, היום המר והקשה לעם ישראל מהיותו עם.
ביום זה, חמישה דברים קשים קרו לאבותינו: א) נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ ישראל וישארו במדבר עוד 40 שנה.
ב) נחרב בית המקדש הראשון.
ג) נחרב הבית השני.
ד) אחת הערים הגדולות, אשר היו בעם ישראל, וביתר שמה, נחרבה ומתו רבבות על רבבות של יהודים ודמם היה הולך עד הים הגדול בנהרות של דם וגויי הארץ היו משקים את שדותיהם בדם תושבי ביתר ואסרו לקבור את גופותיהם ולקחו את גופם ובנו בו חומות סביב כרמי היין של גויי הארץ.
ה) נחרשה העיר ירושלים לאחר החורבן וכל הצרות המשמעותיות והקשות אשר עמנו עבר;
היו ביום זה: גרוש ספרד, השואה האיומה החלה ביום זה ועוד רעות רבות אשר ידע עמנו.
שורש חורבן בית שני היה על שנאת חינם. חשבנו להקשות מהי שנאת חינם? מדוע קוראים לשנאה "שנאת חינם"? הרי אם אדם עשה לחברו רע ויש לו כעס עליו, הכעס הוא בצדק והשנאה היא בצדק, מדוע קוראים לה שנאת חינם? אלא, כששני אנשים רבים או כשיש ביניהם בעיה, אפשר להבין שכעסם כמו גפרור הנדלק, אחרי רגעים נכבה, אך כאשר הגפרור מוצא בלב האדם קוצים ודרדרים להתפס בהם ולהדליק תבערה, זוהי שנאת חינם על מה שקדם את הגפרור להדלק ונבנה בלב האדם בסיס לרע להדלק ולהתפס ולכן נקראת שנאת חינם.
שורש בית המקדש נבנה על אהבת חינם כמו שמובא במדרשים הקדמונים: היכן נבנה בית המקדש בירושלים ומדוע דווקא שם בחר הקב"ה? אחד מן הטעמים הוא: בראשיתו של עולם שני אחים היו שותפים בקרקע האדמה שעליה נבנה בית המקדש, היו זורעים וקוצרים ומוכרים את יבולם. אח אחד היה גר בקצה אחד של הקרקע והאח השני, היה גר בקצה השני. האח הראשון היה נשוי עם ילדים והאח השני, מהקצה השני, עדיין לא נשא אשה ולא ילד בנים. בכל שנה, כשהארץ נתנה את יבולה היו האחים מחלקים את היבול חצי בחצי וכל אחד בקצה השדה ליד ביתו, היה לו מחסן רחב ידיים, אשר שם היה שם את סחורתו והיה מוכר לבד את שלו. אך האחים האלה, אהבו אהבה מרובה, איש את רעהו; האח אשר עדין לא נשא אשה, היה אומר לעצמו, אני אינני צריך הרבה, אין לי אשה, אין לי ילדים, יכול אני להסתפק במועט, אך אחי, צרכיו מרובים, אשה, ילדים, הוצאות רבות. בכל לילה, היה לוקח משלו והיה הולך בשקט ושם אצל אחיו, בלי שאיש ידע בלכתו ובשובו. ואף האח הנשוי, כך היה עושה היה אומר לעצמו, אני כבר יש לי הכל, אשה ילדים, משפחה מסודרת, אחי עדין חייו לפניו ובודאי כל ממון, אשר יש לו, לא יספיק לו ובכל לילה היה הולך, בלי שאיש ידע לא בלכתו ולא בשובו ושם משלו, אצל אחיו וכך, במשך שנים היו עושים ואף אחד לא ידע את אשר אחיו עושה.
באחד הלילות, נפגשו שניהם, זה על גבו סחורתו ואף אחיו. כך הבינו שניהם, את אשר עשו ובכו בכי גדול, דמעותיהם ירדו על הקרקע ובדמעות של אהבת חינם, הניחו את אבן הפינה של אהבת חינם, במקום המקודש והחביב ביותר לעם ישראל, אשר יסודותיו אהבת חינם ולכן, כאשר הייתה שנאת חינם בעם ישראל, לא יכול. היה הבית להתקיים, משום שיסודותיו הם אהבת חינם ובשנאת חינם כל היסודות מעורערים וסוף הבית שנחרב.

לכן, אנו אומרים "בונה ירושלים", כל מעשה של אהבת חינם ומעשה טוב, אשר אנו עושים, אנו בונים את ירושלים, בונים את הבית השלישי; הבית נחרב על שנאת חינם ויבנה על אהבת חינם.
11:18 / 19.07.10
 
שבוע טוב ובשורות טובות, שבוע אשר יבשר לנו בשורות טובות ישועות ונחמות.
ראינו באחד מן הספרים העתיקים, סגולה גדולה לפרנסה, שיאמר בכל מוצאי שבת, אליהו הנביא 70 פעמים ולא יגלה לשום אדם, אשר הוא מקפיד לעשות זה ובכח זה שערי פרנסה יפתחו לו.

והנה בשבוע שחל בו ט' באב, עלה בדעתנו לפרש את הפסוק בפרשת ואתחנן: "וביקשתם משם את ה' אלוהיך ומצאת" (דברים ד'). וקשה וביקשתם- לשון רבים, ומצאת- לשון יחיד, מדוע מתחיל ברבים ומסיים ביחיד?.
וכך על פרשת נשא מובא: "איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם והתוודו את חטאותם אשר עשו והשיב את אשמו". וגם פה קשה התחיל בלשון רבים ומסיים בלשון יחיד, מדוע? אלא צריך לפרש ולאמר יסוד גדול: אדם יחיד אשר חוטא, גנב, רצח, נאף, כל עוון אשר עשה, צריך לדעת שקדם לזה שותפים רבים ואחראים רבים לחטא אשר היחיד חטא. כשאחד פורש מן הציבור וסוטה לדרך רעה מהקטן עד הגדול, שותפים להתנהגותו ולכן התורה הקדושה אומרת וביקשתן, כולם אשמים על אשמת היחיד, כולם צריכים לעזור ליחיד שחטא למצא את דרכו מפני שכולם הרבים אשמים. ו
09:56 / 18.07.10
 
 
לכל אהובנו וחביבנו וביחוד לבני קהילותנו הקדושות ק"ק "שובה ישראל":
אנו נכנסים לשבת קדש, מן השבתות הקדושות והמיוחדות בכל השנה כולה, "שבת חזון".
יש לשבת הזו כח, אשר משפיע לכל שבתות השנה ובשבת קודש זו, אפשר לראות ולהרגיש את כל שבתות השנה כולה.

אם כך, לאחר שנה, אשר לא הייתה נוחה לכלל עם ישראל, "צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא" ועוכרי ישראל רבו ומתוכייך יצאו מחריבייך וחורבן בית המקדש היה בתוכנו, אשר אנשים עם מידות רעות, עם קלקול הנפש, כקמצא בר קמצא חרבה ירושלים, אשר ראו את תועלת עצמם והנאת עצמם והנאת משפחתם ובשביל גאוה וסיפוק יצריהם ובשביל ממון מועט, אשר ארור הוא, מכרו את נפשם והביאו את חורבן בית המקדש.
בשבת קדושה זו, אוספים כח וזורעים כח חדש להתחיל מוצאי ט' באב, ראשית חדשה ובניין הבית חדש.
בשבת זו, אנו מתחילים לקרא בתורה את ספר דברים אשר נקרא הוא "משנה תורה".
בספר זה סגולות רבות יש כבר אמרנו השבוע שצדיקים גדולים, היו מקפידים במשך כל השנה לקרוא וללמוד מספר דברים ואמרו, שסגולה היא לחזרה ולהתקרב לאבינו שבשמים ואף אפשר לומר סימן טוב בפרשות ספר דברים.

מסופר על יהודי, אשר פרנסתו הייתה חנות אשר בה היה מוכר דברי מאכל. את החנות היה משכיר מאדון גוי. באחד הימים פנה האדון הגוי ליהודי ואמר לו: יש לי הצעה כספית טובה משלך ורוצה אני להוציא אותך מן החנות ולהעבירה לאיש אחר. הלך היהודי הכשר לפני צדיק גדול וביקש ממנו: אנא תעתיר עליי ברחמים לפני הקב"ה שפרנסתי לא תיפגע; ענה ואמר לו על פי פרשות השבוע, ברכה: דין "ודברים" יש לך עם אדם, "ואתחנן" אתפלל לה' שתצליח אבל, "עקב" קודם לזה, "ראה" ושכור לך חנות אחרת "שופטים", אחר כך תיקח אותו למשפט "תצא", מהחנות "תבא", לחנות חדשה, "ניצבים" תעמוד במצב טוב, "וילך" ילך לך טוב, "האזינו" האם הבנת, "וזאת הברכה" זאת בירכתי אליך.

כך הם פרשות ספר דברים משבוע זה עד אחרי ימים נוראים, אשר מתחילים בראשית.
צריכים אנו ברכת חכמים, צריכים אנו להתנהג בחכמה ובתבונה ואף אם רואים רגעים וזמנים קשים נמצא דרך אחרת נוחה ובעתו ובזמנו הקב"ה דן ושופט והשפע והברכה חוזרים לקדמותם.
לא יפול האדם ברוחו בשום עניין, האמונה והביטחון בה' תיהיה מנת חלקנו. ובעל הרחמים יקבל תפילתנו ובקשתנו.

עוד בפרשת השבוע מצאנו "ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו".
מצאנו בחכמי ישראל בכל הזמנים איך עמדו והנהיגו את קהל עדתם עם חכמת ה' עליהם. מסופר בזמן הנודע ביהודה על אדם, אשר היה סוחר גדול ביין לכל היהודים במדינה ובמדינות אחרות. לקח את אחד מפועליו, יהודי כשר ונסע להונגריה לקנות יין לכבוד חג הפסח. היהודי, אשר היה עימו לקח עימו ארנק אשר כל כספו, אשר עבד שנים רבות היה מונח בתוכו, פחד היהודי על כספו וחשב היכן טוב לשומרו. החליט שבאחד מן חביות היין ישים בפנים את כל הצרור וכך עשה. אחרי ימים מרובים וכל טלטלת הדרך, הגיעו לביתם, למחוז חפצם. כאשר פתח היהודי את החבית וחיפש את כספו, שוד ושבר, כל עמלו הלך לריק ונעלם. בא לפני בית דינו של הנודע ביהודה ותבע ואמר: איני חושד באיש, אך כספי היה בתוך החבית ונעלם מה עלי לעשות? קרא הנודע ביהודה לבעל הבית, אשר היה מעשירי ונכבדי הקהל ושאלו האם יודע אתה היכן ממונו של פלוני? התפרץ בעל הבית בקול צעקה גדולה בקללות וגידופים על פועלו ולא נתן מילה אחת שיוציא מפיו. עצר אותו הנודע ביהודה אמר לו: גם אני איני חושד בך אך דבר אחד רוצה אני לומר לך: הייתם 2 יהודים ועוד פועלים גויים בכל המסע,וודאי גוי גנב את הכסף ואם גנב נגע ביין, כל היין, יין נסך, אם כך עליי להוציא קול קורא לכל יהודי המדינה ומחוצה לה שיינך הוא יין נסך. עצר אותו בעל הבית את הנודע ביהודה וביקש להכנס איתו לחדר ולדבר איתו ביחידות עמד ואמר מתבייש אני, סליחה, אני לקחתי את הכסף. הנודע ביהודה, אמר לו "אין אדם משים עצמו רשע" אתה לא יכול לומר את זה בודאי אני לא חושד בך. אמר לו הנודע ביהודה, אני אחזיר את הארנק עם הסימנים שלו. אמר לו הנודע ביהודה זה לא מספיק; אמר לו הנודע ביהודה רק אם תבוא לבית הכנסת בליל שבת ותשבע שבועה שזה אתה רק אז היין מותר.

צריך לדעת יסוד גדול, יש דין ויש דיין כשאדם עושה רע, אף שבתחילה קבוצת אנשים מאמינים ושומעים לו, לאט לאט, כל קשר רשעים אינו מן המיניין וסופם ליהיות לעג וקלס וסופם להודות על כל פשעיהם וחרפתם תצא לאור.

ברוך ה' מתקרב יום הגדול, אשר אלפים מבני קהילתנו מוסרים נפש מכל מקום בעולם ונוסעים לציון מורנו ורבנו עטרת ראשנו בעל הפלא יועץ רבי אליעזר פאפו.

בכל שנה שומעים אנו עוד ניסים ונפלאות, אשר קרו לאנשים במשך השנה מתפילות וקבלות אשר התפללו על קיברו. רבי אליעזר פאפו הבטיח כל מי שיבוא לקברו, כל מי שיעשה דבר לעילוי נשמתו, אם אזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכל, ממי שאקבל טובה אחזיר לו טובה. ובוודאי כולנו מצפים לטובת כלל עם ישראל ולנחמת הפרט.
השנה יותר מכל שנה, קיבלנו על עצמנו בשעה קשה אשר עמדנו, שתי קבלות, בלי נדר, לעשות נחת לרבי אליעזר פאפו, על קיברו ולהכניס שם ספר תורה הבא עלינו לטובה ובערב שבועות להיות בקבר הבעש"ט ולהכניס שם ספר תורה ובזכות שני קדושי עליון אלו, רבנו אליעזר פאפו ורבנו הבעש"ט, נצח ישראל אל יכזב "יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה".
ביום אשר קבעו, מקודש הוא בשמים, מכניסי רחמים הכניסו רחמנו ביום זה מכניסי תפילה הכניסו תפילותנו מכניסי דמעה הכניסו דמעותנו ומכניסי צעקה הכניסו צעקותנו לפני מלך המתרצה בדברים אלו.
השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם.

בעז"ה נגדל ונחזק את קהילות קודש שובה ישראל בארץ הקודש, בניו יורק, במיאמי, בלוס אנג'לס.
שמחנו בליבנו שמתחילים ומקדמים את בניין הישיבה בווסט סייד, מנהטן, אשר שני צדיקים מסרו נפש לרכוש הבניין עבור הישיבה.

בעז"ה ביום הרת עולם יתפללו שם ונעשה נחת רוח לאבינו שבשמים.
בע"ה, החל מ-א' באלול, נחזק בכל לילה סליחות בבית מדרשנו המרכזי" שובה ישראל מנהטן" ונמסור בכל יום כשעתיים לפני הסליחות שיעור כקדם כבתחילה.
ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום
ילכו מחיל אל חיל.
שבת שלום.
שבת היא מלזעוק ונחמה קרובה לבא.
21:22 / 17.07.10
     
יום שלישי ב' באב 13.07.10

"על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזוכרנו את ציון על ערבים בתוכה תלינו כינורנו"

בני ישראל, כשהיו בגלות בבל, הלכו לבכות בנהרות בבל וצריך להקשות: מדוע רק בנהרות הלכו לבכות? מדוע לא בבתי כנסיות, בבתי מדרשות, בכל קיבוץ יהודי? מה מיוחד בבכי בנהר?
ועוד, מה הלשון "תלינו כינורינו"? ואפשר לפרש ולומר, כשיש לאדם צרה או כאב, מחפש חבר עם כאב דומה ושניהם יחד, מנחמים איש את רעהו וכאשר ימצא האדם, חבר, אשר נשא בצרה הזו, שנים רבות לפניו ועמד והחזיק מעמד נחמתו גודלת. עפ"י דברים אלה, נפרש ונאמר: אמרו חז"ל "שפכי כמים ליבך, נוכח פני ה'". ידוע, שבשעה שסיים שלמה המלך לבנות את בית המקדש, באותו לילה, נשא לאישה את בתיה בת פרעה ובאותו לילה, עמד מלאך ונעץ קיסם גדול בים ושם נבנתה רומי. ואמרו חז"ל: מלא החרבה בשעה שרומי בנויה, ירושלים חרבה ובשעה שרומי בנויה ירושלים חרבה. וידוע, שכמות הים אשר נבראה בבריאת העולם היא כמות, אשר כך הייתה צריכה להישאר עד ביאת משיח צדקנו, אך כאשר נבנתה רומי ונוצר האי הזה בעולם, הוקטנה כמות המים בעולם, משום שרומי נבנתה בלב ים על המים.
אם כך, המים נחסרו מבניינה של רומי והמים, עומדים ובוכים ומתפללים לפני הקב"ה, שטבעם המקורי יחזור לקדמותו ומתי יחזור לקדמותו, בשעה שירושלים תיבנה כמו שאמרנו אם בנויה ירושלים בנויה רומי חרבה.
אם כך, המים בוכים ומתפללים על בניית בית מקדשנו לכן, "על נהרות בבל"- היהודים בשעת הגולה, הלכו לחפש חבר, שותף לצרה על חורבן הבית ומיהו החבר ומיהו השותף אשר יזעק עימם ויתפלל על בניין בית המקדש? זה הנהרות והימים ולכן " על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזוכרנו את ציון"

ונמשיך וננסה לבאר ולומר, עד כמה אמונתינו בהקב"ה צריכה להיות חזקה והביטחון, אסור שיתערער, באף צרה, אשר באה על האדם.
ידוע, שעמד מלך בבל - אחרי שכל הגולים הגיעו לבבל וביקש מן הלוויים "שירו לנו משירי ציון"- עמד ודרש הימנם, לשיר לכבודו את השירים והמנגינות, אשר היו אומרים הלוויים בבית המקדש. עמדו הלויים ואמרו: איך נעשה הרעה הגדולה הזאת לאלוקים ונשיר לרשע זה את שיר שהיו הלוויים אומרים בבית המקדש?
עמדו חלק מרובה מן הלוויים ולקחו את בהונות אצבעותיהם ונשכו בשיניהם בכל כוחם ותלשו לעצמם את בהונות אצבעותיהם ועמדו לפני מלך בבל ואמרו: איך נשיר אין לנו אצבעות? המדרש מספר, עמד המלך וחמתו בערה בו והרג ושפך את דם רוב הלווים אשר עשו זאת.
מסופר שהשרידים, אשר נשארו כשנבנה בית שני, עמדו וביקשו לנגן את שיר ה' בבית שני
עמדו חכמי ישראל ואסרו עליהם, משום שמחוסר איבר, אסור לבוא בבית המקדש, לא לנגן ולשיר את שיר ה'.
עמדו הלוויים והתלוננו ואמרו: אצבע זו חסרה על מסירות נפש, שמסרנו ותלשנו אצבעותינו ענו חכמי ישראל ואמרו להם: היה אסור לכם לפגוע בעצמכם, הייתם צריכים להישאר שלמים ולא להזיק לעצמכם!

וזה יסוד גדול אשר צריך האדם לדעת, כל צרה אשר תבוא, יבוא איתן וחזק, סופה לחלוף ולעבור; לא יזיק לעצמו, לא יצער את עצמו, יחכה לזמן הקשה, אשר יחלוף וכך, כשבאה על האדם צרה, לא יתייאש וירים את ידיו וזה מה שאמר הפסוק " על ערבים בתוכה תלינו כינורינו" החכמים והצדיקים, כשבא החורבן לא זרקו את הכינורות והתייאשו, אלא רק תלו את הכינור וחיכו שהזמן הקשה יעבור וכשיעבור, יקחו שוב, את הכינור וישירו את שיר ה'.
כך האדם, כשקשה בעסקיו, לא יסגור את הדלת יקח את המפתח וישליכו לים, כשחורף מסתיים, אל תשליך את המעיל ובגדי החורף, תשמור אותם לחורף הבא; תלינו כינורנו, לא זרקנו, רק תלינו וחיכנו לימי שמחה, אשר בוא יבואו לעם ישראל.

ה' יזכנו לעלות ולהתעלות שנזכה לגאולה שלמה ונזכור תמיד "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי"

11:56 / 13.07.10
   
ימים אלה, ימי בין המצרים וחומרת האבל והכאב צריכה לעלות
אך הדבר התמוה וכואב בליבנו: באחד השיעורים, אשר נשאלנו, לפני כמה שבועות, נכנס יהודי, וודאי משיח לפי תומו, בתמימות ושאל על מה כל ההלכות הקשורים באבלות, אשר הרב חוזר ואומר?! הבית נחרב לפני הרבה שנים, מה לנו ולכל הכאב הזה?! ענינו ואמרנו לו: שאלה זו שאל אחד מחכמי אומות העולם את אליהו הנביא, כאשר נחרב הבית. מספרים חז"ל: ישב ירמיה הנביא על האבנים והעצים של בית המקדש והיה מיילל מבכי. בא אליו אחד מחכמי אומות העולם ושאל: אתה ירמיה הנביא, אשר שמך הולך לפניך? בתור איש חכם ונבון, מדוע ולמה בוכה אתה על עצים ואבנים חרבים
ענה ירמיה ואמר: מה שאיבדנו איני יכול להסביר לך, משום שלא תבין והמשיך ירמיה לבכות. עמד אותו חכם ואמר, עם שבוכה כך על עברו, וודאי יזכה לעתיד גדול
אנו עדיין בוכים ומתמרמרים על עברינו על חורבן בתינו וזאת תקוותינו, שאחריתנו תשגה מאוד
וכך מסופר, על אחד מגדולי עם ישראל, אשר נכנס לפניו יהודי, פקיד בבנק חשוב מאוד, אשר פיטרוהו מעבודתו, עקב מצב כלכלי קשה, אשר נקלע אליו הבנק. נכנס אותו פקיד בכיר לרב, בוכה ומצטער, מדוע פיטרו אותי? מה חטאתי ומה פשעתי? ואותו אדם, היה רחוק מתורה ומצוות, לא שמר שבת, לא קיים מצוות. היה רחוק מכל ערך יהודי. שהיה מספר את סיפורו לרב, הרב נאנח בכאב
10:08 / 12.07.10
 
" שבוע טוב, שבוע אשר בו חל ראש חודש אב, זמן חורבן בית מקדשינו. אמרו חז"ל: אחד מן הדברים, אשר מעכבים את הגאולה, הוא חוסר כבוד לבתי כנסיות ולבתי מדרשות. והזוהר הקדוש, בפרשת "תרומה", החמיר מאוד בעוון זה והחשיבו ככופר בעיקר. וידוע את אשר מובא במדרש שוחר טוב: אמר רבי יוסי בן קיסמא, פעם אחת הייתי מהלך וראיתי 300 גמלים טעונים באף וחימה ופגע בי אליהו הנביא ואמר לי, זה למי שמדבר בבתי כנסיות. וכך הגמרא במסכת מגילה אומרת: אלוקים נמצא בעדת אל והמדבר בבית הכנסת, כאילו הופך עורו למול השכינה. וידוע, החלום המזעזע, אשר חלם התוספות יום טוב בשעת ת"ח ות"ט נהרגו עשרות אלפים מעם ישראל במיתות משונות ואכזריות, אשר אוזן לא שמעה עליהם מעולם; חתכו ידיים ורגליים של ילדים ונתנו להם לפרפר ולגסוס ולמות; קברו ילדים עם הוריהם, חיים באדמה; היו לוקחים ילדים חיים וצולים אותם באש ומחייבים את ההורים לאכול את בשרם; לא הייתה מיתה משונה, או מחשבה רעה וזדונית, אשר לא עשו. קרעו ספרי תורה ועשו מהם שקים ונעליים לרגליהם; מהתפילין היו מייצרים נעליים ועם ישראל, בבוקר היו בוכים, מי יתן ערב ובערב בוכים, מי יתן בוקר. וידוע, שבאותו זמן, הרגו את הגאון הקדוש המקובל האלוקי רבי שמשון מאסטרופילוי ומיתתו הייתה מיתה קשה ומשונה ביותר, לקחו קידון חד ודקרו, למטה בגופו והוציאו דרך ראשו וזאת הייתה אחת השנים הקשות, אשר עברה על עם ישראל והייתה עת צרה ליעקב, אשר כמותה לא נראתה ולא הייתה. עד שקם איש אלוקים קדוש, בעל התוספות יום טוב ובתעניות ובשאלות חלום שיודיעוהו מהשמיים, בשל מי הצרה הגדולה הזאת? ובלילה חלם, כל זאת משום שמדברים בשעה שהציבור מתפלל בבתי כנסיות ובעבור זה, באה הרעה הגדולה על ראשי עם קדוש ונתחייבו במכת "דבר" כי פגמו באות ו' של "דבור" ונעשה "דבר". מיד לאחר מכן ייסד" מי שבירך" מיוחד, לאותם שאינם מדברים בשעת התפילה והפיצוהו בכל תפוצות ישראל. וידוע, שבאותו זמן, נחלקו שני קדושי עם ישראל, על מה כל הרעה הזאת באה לעם ישראל?! אחד מקדושי עם ישראל, סבר, בעוון ייחוד- שהיו מתייחדים עם בנות ישראל בלי חתונה; ואחד סבר, בעוון שמדברים ומזלזלים בבתי כנסיות. עמדו חכמים באותו הדור ואמרו: הבה ונבדוק איזה סברה היא האמת, האם הייחוד או הדיבור בבתי כנסיות? הלכו ולקחו ילד קטן, כבן 5 והניחו לפניו תנ"ך ואמרו לו שיפתח את התנ"ך ובפסוק שיצביע, זו הסיבה למה כל הרעה הזו הבאה על עמנו. פתח הילד את התנ"ך ויצא הפסוק: "הכזונה יעשה את אחותינו" ראייה ניצחת שהכל בגלל איסור ייחוד, כך אמר אותו חכם כסברתו. אמר לו הצדיק השני, יפתחו תרגום יהונתן בן עוזיאל, מה מפרש על הפסוק הזה ומצאו: "לא יאי למהוי מתאמר בכנישתהון דישראל" (פירוש- לא טוב שידברו בבית הכנסת של ישראל). אם כך, דבר מדהים- פירוש של אותו צדיק ראשון, בגלל ייחוד ופירוש של יהונתן בן עוזיאל, בגלל שלא טוב שידברו בבתי כנסיות של ישראל. אם כך רואים ששני העוונות הקשים האלו, ייחוד ודיבור בבית הכנסת, משקלם משקל כבד וקשה ומשקל חמור הוא לעשות אף וחימה על כלל עם ישראל. וידוע, המעשה המובא על קדוש עם ישראל, רבי מנחם מנדל מרימנוב, אשר מו"ר זקני רבנו מאיר אבוחצירא, היה אומר שסגולה להינצל בשעת צרה, רק לקרוא בשמו של רבי מנחם מנדל מרימנוב וישועה קרובה לבוא. ידוע, בתקופתו הייתה חבורת הקוזקים, הידועה ברשעותם ובאכזריותם ואלוקיהם הם סוסיהם, אשר היו אוהבים ומכבדים ובכל כוחם עשו כדי לשמור ולכבד ולהטיב עם סוסיהם. באחד מן הימים, הגיעו לעירו של רבי מנחם מנדל מרימנוב, חבורת קוזקים אכזרית וחיפשו מקום לשמור את סוסיהם והמקום המהודר והטוב ביותר בעיר, מצאו את בית הכנסת והודיעו לגבאי בית הכנסת, שיפנו את בית הכנסת, משום שלמחר בבוקר, רוצים הם להחנות את סוסיהם בבית הכנסת. באו כל הקהל, בבכי ובצער, בפני רבי מנחם מנדל מרימנוב ואמרו לו: איך יחללו את בית אלוקינו?! ישבו לטקס עצה ופתאום אחד מן הקהל קם ואמר: יש לי רעיון ועצה טובה - בגג בית הכנסת יש חור ונוזל מים מן התקרה. נלך ונספר לקוזקים, על החור ושסוסיהם יירטבו ולכן, מוטב שייקחו את הסוסים למקום אחר, נוח יותר, אשר לא מטפטף גשם מהתקרה. עמד רב מנחם מנדל מרימנוב, בחרדה גדולה וצעק ואמר: מייד ילכו לתקן את הנזילה בבית אלוקינו! עמדו כמה מן הקהל וניסו להביע את דעתם, שטוב לעשות את הדרך הזו ולספר על הנזילה וזה יציל מחילול בית המדרש. הרב מנחם מנדל מרימנוב, עמד איתן בדעתו וצעק ואמר: כל הגזירה הקשה, לחלל את בית המדרש באה בעוון הנזילה בבית המדרש וכאשר יתקנו זאת, כל הגזירה תתבטל. מיד הלכו, כמצוות רבם, לתקן את הנזילה. בעודם מתקנים, הגיע שליח מן הקוזקים והודיע, שאינם חונים עוד בעיר וקיבלו פקודה לנוע לכיוון אחר. ידע האדם, שחובה ומצווה על כל יהודי ויהודי, להדר ולקדש את בית ה' וידוע, שביום שנחרב בית המקדש, הקדושה והאמונה נמצאת בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. ועל זה אמרו חז"ל: "אבן מקיר תזעק" - שבשעת חורבן בית המקדש, לקח הקב"ה מכל אבני בית המקדש ופיזרם, בכל העולם כולו ובכל מקום, שנפלה אבן מבית המקדש, נבנה בית מדרש, בית כנסת, ישיבה, או מקום של תורה. אם כך, בכל בית כנסת, יש אבן וחתיכה מבית המקדש ומי שמחלל, או לא נוהג בכבוד, בבית הכנסת, מחלל את בית מקדשנו. נקבל על עצמנו במוצאי שבת קודש, מהיום ולהבא, לכבד יותר בתי כנסיות ובתי מדרשות, להיזהר בכבודם וכמה שאפשר יותר להדר זה נתפלל להקב"ה ולירושלים עירך ברחמים תשיב ויהיה שבוע זה לטובה ולישועה וגאולה שלמה בקרוב. בית הרב. בברכה, בית הרב
10:52 / 11.07.10
 
שבוע טוב, שבוע אשר בו חל ראש חודש אב, זמן חורבן בית מקדשינו. אמרו חז"ל: אחד מן הדברים, אשר מעכבים את הגאולה, הוא חוסר כבוד לבתי כנסיות ולבתי מדרשות. והזוהר הקדוש, בפרשת "תרומה", החמיר מאוד בעוון זה והחשיבו ככופר בעיקר. וידוע את אשר מובא במדרש שוחר טוב: אמר רבי יוסי בן קיסמא, פעם אחת הייתי מהלך וראיתי 300 גמלים טעונים באף וחימה ופגע בי אליהו הנביא ואמר לי, זה למי שמדבר בבתי כנסיות. וכך הגמרא במסכת מגילה אומרת: אלוקים נמצא בעדת אל והמדבר בבית הכנסת, כאילו הופך עורו למול השכינה. וידוע, החלום המזעזע, אשר חלם התוספות יום טוב בשעת ת"ח ות"ט נהרגו עשרות אלפים מעם ישראל במיתות משונות ואכזריות, אשר אוזן לא שמעה עליהם מעולם; חתכו ידיים ורגליים של ילדים ונתנו להם לפרפר ולגסוס ולמות; קברו ילדים עם הוריהם, חיים באדמה; היו לוקחים ילדים חיים וצולים אותם באש ומחייבים את ההורים לאכול את בשרם; לא הייתה מיתה משונה, או מחשבה רעה וזדונית, אשר לא עשו. קרעו ספרי תורה ועשו מהם שקים ונעליים לרגליהם; מהתפילין היו מייצרים נעליים ועם ישראל, בבוקר היו בוכים, מי יתן ערב ובערב בוכים, מי יתן בוקר. וידוע, שבאותו זמן, הרגו את הגאון הקדוש המקובל האלוקי רבי שמשון מאסטרופילוי ומיתתו הייתה מיתה קשה ומשונה ביותר, לקחו קידון חד ודקרו, למטה בגופו והוציאו דרך ראשו וזאת הייתה אחת השנים הקשות, אשר עברה על עם ישראל והייתה עת צרה ליעקב, אשר כמותה לא נראתה ולא הייתה. עד שקם איש אלוקים קדוש, בעל התוספות יום טוב ובתעניות ובשאלות חלום שיודיעוהו מהשמיים, בשל מי הצרה הגדולה הזאת? ובלילה חלם, כל זאת משום שמדברים בשעה שהציבור מתפלל בבתי כנסיות ובעבור זה, באה הרעה הגדולה על ראשי עם קדוש ונתחייבו במכת "דבר" כי פגמו באות ו' של "דבור" ונעשה "דבר". מיד לאחר מכן ייסד" מי שבירך" מיוחד, לאותם שאינם מדברים בשעת התפילה והפיצוהו בכל תפוצות ישראל. וידוע, שבאותו זמן, נחלקו שני קדושי עם ישראל, על מה כל הרעה הזאת באה לעם ישראל?! אחד מקדושי עם ישראל, סבר, בעוון ייחוד- שהיו מתייחדים עם בנות ישראל בלי חתונה; ואחד סבר, בעוון שמדברים ומזלזלים בבתי כנסיות. עמדו חכמים באותו הדור ואמרו: הבה ונבדוק איזה סברה היא האמת, האם הייחוד או הדיבור בבתי כנסיות? הלכו ולקחו ילד קטן, כבן 5 והניחו לפניו תנ"ך ואמרו לו שיפתח את התנ"ך ובפסוק שיצביע, זו הסיבה למה כל הרעה הזו הבאה על עמנו. פתח הילד את התנ"ך ויצא הפסוק: "הכזונה יעשה את אחותינו" ראייה ניצחת שהכל בגלל איסור ייחוד, כך אמר אותו חכם כסברתו. אמר לו הצדיק השני, יפתחו תרגום יהונתן בן עוזיאל, מה מפרש על הפסוק הזה ומצאו: "לא יאי למהוי מתאמר בכנישתהון דישראל" (פירוש- לא טוב שידברו בבית הכנסת של ישראל). אם כך, דבר מדהים- פירוש של אותו צדיק ראשון, בגלל ייחוד ופירוש של יהונתן בן עוזיאל, בגלל שלא טוב שידברו בבתי כנסיות של ישראל. אם כך רואים ששני העוונות הקשים האלו, ייחוד ודיבור בבית הכנסת, משקלם משקל כבד וקשה ומשקל חמור הוא לעשות אף וחימה על כלל עם ישראל. וידוע, המעשה המובא על קדוש עם ישראל, רבי מנחם מנדל מרימנוב, אשר מו"ר זקני רבנו מאיר אבוחצירא, היה אומר שסגולה להינצל בשעת צרה, רק לקרוא בשמו של רבי מנחם מנדל מרימנוב וישועה קרובה לבוא. ידוע, בתקופתו הייתה חבורת הקוזקים, הידועה ברשעותם ובאכזריותם ואלוקיהם הם סוסיהם, אשר היו אוהבים ומכבדים ובכל כוחם עשו כדי לשמור ולכבד ולהטיב עם סוסיהם. באחד מן הימים, הגיעו לעירו של רבי מנחם מנדל מרימנוב, חבורת קוזקים אכזרית וחיפשו מקום לשמור את סוסיהם והמקום המהודר והטוב ביותר בעיר, מצאו את בית הכנסת והודיעו לגבאי בית הכנסת, שיפנו את בית הכנסת, משום שלמחר בבוקר, רוצים הם להחנות את סוסיהם בבית הכנסת. באו כל הקהל, בבכי ובצער, בפני רבי מנחם מנדל מרימנוב ואמרו לו: איך יחללו את בית אלוקינו?! ישבו לטקס עצה ופתאום אחד מן הקהל קם ואמר: יש לי רעיון ועצה טובה - בגג בית הכנסת יש חור ונוזל מים מן התקרה. נלך ונספר לקוזקים, על החור ושסוסיהם יירטבו ולכן, מוטב שייקחו את הסוסים למקום אחר, נוח יותר, אשר לא מטפטף גשם מהתקרה. עמד רב מנחם מנדל מרימנוב, בחרדה גדולה וצעק ואמר: מייד ילכו לתקן את הנזילה בבית אלוקינו! עמדו כמה מן הקהל וניסו להביע את דעתם, שטוב לעשות את הדרך הזו ולספר על הנזילה וזה יציל מחילול בית המדרש. הרב מנחם מנדל מרימנוב, עמד איתן בדעתו וצעק ואמר: כל הגזירה הקשה, לחלל את בית המדרש באה בעוון הנזילה בבית המדרש וכאשר יתקנו זאת, כל הגזירה תתבטל. מיד הלכו, כמצוות רבם, לתקן את הנזילה. בעודם מתקנים, הגיע שליח מן הקוזקים והודיע, שאינם חונים עוד בעיר וקיבלו פקודה לנוע לכיוון אחר. ידע האדם, שחובה ומצווה על כל יהודי ויהודי, להדר ולקדש את בית ה' וידוע, שביום שנחרב בית המקדש, הקדושה והאמונה נמצאת בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. ועל זה אמרו חז"ל: "אבן מקיר תזעק" - שבשעת חורבן בית המקדש, לקח הקב"ה מכל אבני בית המקדש ופיזרם, בכל העולם כולו ובכל מקום, שנפלה אבן מבית המקדש, נבנה בית מדרש, בית כנסת, ישיבה, או מקום של תורה. אם כך, בכל בית כנסת, יש אבן וחתיכה מבית המקדש ומי שמחלל, או לא נוהג בכבוד, בבית הכנסת, מחלל את בית מקדשנו. נקבל על עצמנו במוצאי שבת קודש, מהיום ולהבא, לכבד יותר בתי כנסיות ובתי מדרשות, להיזהר בכבודם וכמה שאפשר יותר להדר זה נתפלל להקב"ה ולירושלים עירך ברחמים תשיב ויהיה שבוע זה לטובה ולישועה וגאולה שלמה בקרוב. בית הרב. בברכה,
10:04 / 11.07.10
       
       
 
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה