הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל
מנהל האתר
15.07.10 / 11:23
להאזנה לתוכן:
יום חמישי ד' באב 15.07.10
אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה".
רש"י פירש: לפי שהן דיברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהם לפיכך, סתם את הדברים והזכירם ברמז, מפני כבודם של ישראל.
פרשות אלו, הם פרשות תוכחה לעם ישראל, על כל אשר היה אותם במדבר וצריך להקשות, מדוע משה חזר להוכיח אותם על דברים, אשר עשו לפני עשרים שנה ושלושים שנה? ודאי עשו תשובה על כל מעשיהם ועל מה זה?
אלא, צריך לבאר ולאמר יסוד גדול: התורה הקדושה אומרת "והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצוך היום על לבבך"- מדוע 'על לבבך', צריך לומר בתוך לבבך? אלא יסוד גדול, כשאדם חוטא וכשאדם צעיר ועושה את מעשיו, הרבה פעמים, כשמוכיחים אותו, ודאי לא ישמע את התוכחה, אך בכל אופן צריך להוכיחו כי ברבות הימים הדברים יכנסו בתוך ליבו וישפיעו עליו השפעה גדולה. לכן יעמוד ויוכיח בכל עת וזמן. וזה "אשר אנוכי מצוך היום על לבבך", יהיה מונח על הלב עד היום, אשר יכנס לתוך הלב.
ועל פי זה יובן עניין תוכחת משה רבנו; משה הוכיחם בכל עת וזמן, אשר חטאו, או נהגו שלא כשורה, אך להרבה מן האנשים, התוכחה הייתה על ליבם וגם אלו שהתוכחה נכנסה לתוך ליבם עדיין לא הבינו מספיק את עומק התוכחה כמו שאמרו חז"ל: "אין אדם יורד לסוף דעתו של רבו אלא אחרי 40 שנה" לכן משה, אחרי עשרות שנים של תוכחה, שבודאי לא ירדו לסוף דעתו וכן הייתה מונחת על לבם, עומד וחוזר ומוכיחם במשנה תורה, על כל מעשיהם, שירדו לסוף דעתו כעת, ובודאי הכל נמצא בעומק ליבם.
אם כן, שתי תוכחות ישנם, אחת בשעה שעל הלב ואחת בשעה שבתוך הלב ולכן, דוד המלך עומד ואומר: שחטאיו ועוונותיו לנגדו כל הימים מדוע? משום שבכל יום, הבין דוד, יותר מעומק ליבו את מעשיו וכן על אברהם אבינו נאמר: "ואברהם זקן בא בימים", מהו 'בא בימים'? פרוש בכל יום שעבר, הבין עמוק יותר את כל הימים ובכל יום תיקן את הימים שעברו במחשבה מעמיקה יותר.
צריכים אנו לשים מול עיננו שכאשר אנו שומעים תוכחה ומבינים את מעשנו הנלוזים צריכים אנו לדעת, שעצם זה, שאין אנו שבים לדרך טובה הנזק כולו שלנו.
וחשבנו היום בהרהורי תשובה, לפני תפילת שחרית, משל הדבר למה הוא דומה? למלך גדול, אשר פתח את אוצרו ונתן צו מלכות לכמה מעבדיו ללכת ולקחת מאוצרות המלך זהב וכסף ואבנים טובות. אחד מן העבדים נכנס לאוצר המלך, ראה את כל השפע העצום, אך עצלות גדולה הייתה לו ואמר אין לי כח לקחת מאומה איני רוצה, חשבנו לשאול האם המלך יענישו על זה שלא שמע למצוות המלך ולפקודתו לקחת אבנים טובות וכו'? חשבנו ודאי שלא עצם זה, שלא לקח, זהו עונשו מהיכן יהיה לו לשלם את תשלומיו, מהיכן יהיה לו להתמודד עם התמודדויותיו הקשים?
כך אנו, כשהקב"ה מצוה אותנו לקחת מאוצרותיו הטובים, תורה, מצוות, מעשים טובים זה חסד גמור עימנו כדיברי חז"ל: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות" וכאשר מקיימים את דבר ה', אין צער ואין צרה וכל בעיה הולכת לה וכל המקבל על עצמו, עול מלכות שמים, מעברים ממנו עול דרך ארץ, לכן, אין אדם חוטא, אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות ובודאי חלק מהעונש על אי קיום מצוות זה אי קיום המצוות.
לכן נקבל התוכחה, נשתדל לתוך הלב ואם גם עדיין לא נכנסה לליבנו, נניח אותה על הלב עד ימים, אשר תיכנס לתוך ליבנו וכשתיכנס לליבנו, נראה בכל זמן לתקן גם את הדברים הרחוקים אשר לא היינו הגונים בהם.
הקב"ה יושיענו ויקיים בנו "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום".
רש"י פירש: לפי שהן דיברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהם לפיכך, סתם את הדברים והזכירם ברמז, מפני כבודם של ישראל.
פרשות אלו, הם פרשות תוכחה לעם ישראל, על כל אשר היה אותם במדבר וצריך להקשות, מדוע משה חזר להוכיח אותם על דברים, אשר עשו לפני עשרים שנה ושלושים שנה? ודאי עשו תשובה על כל מעשיהם ועל מה זה?
אלא, צריך לבאר ולאמר יסוד גדול: התורה הקדושה אומרת "והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצוך היום על לבבך"- מדוע 'על לבבך', צריך לומר בתוך לבבך? אלא יסוד גדול, כשאדם חוטא וכשאדם צעיר ועושה את מעשיו, הרבה פעמים, כשמוכיחים אותו, ודאי לא ישמע את התוכחה, אך בכל אופן צריך להוכיחו כי ברבות הימים הדברים יכנסו בתוך ליבו וישפיעו עליו השפעה גדולה. לכן יעמוד ויוכיח בכל עת וזמן. וזה "אשר אנוכי מצוך היום על לבבך", יהיה מונח על הלב עד היום, אשר יכנס לתוך הלב.
ועל פי זה יובן עניין תוכחת משה רבנו; משה הוכיחם בכל עת וזמן, אשר חטאו, או נהגו שלא כשורה, אך להרבה מן האנשים, התוכחה הייתה על ליבם וגם אלו שהתוכחה נכנסה לתוך ליבם עדיין לא הבינו מספיק את עומק התוכחה כמו שאמרו חז"ל: "אין אדם יורד לסוף דעתו של רבו אלא אחרי 40 שנה" לכן משה, אחרי עשרות שנים של תוכחה, שבודאי לא ירדו לסוף דעתו וכן הייתה מונחת על לבם, עומד וחוזר ומוכיחם במשנה תורה, על כל מעשיהם, שירדו לסוף דעתו כעת, ובודאי הכל נמצא בעומק ליבם.
אם כן, שתי תוכחות ישנם, אחת בשעה שעל הלב ואחת בשעה שבתוך הלב ולכן, דוד המלך עומד ואומר: שחטאיו ועוונותיו לנגדו כל הימים מדוע? משום שבכל יום, הבין דוד, יותר מעומק ליבו את מעשיו וכן על אברהם אבינו נאמר: "ואברהם זקן בא בימים", מהו 'בא בימים'? פרוש בכל יום שעבר, הבין עמוק יותר את כל הימים ובכל יום תיקן את הימים שעברו במחשבה מעמיקה יותר.
צריכים אנו לשים מול עיננו שכאשר אנו שומעים תוכחה ומבינים את מעשנו הנלוזים צריכים אנו לדעת, שעצם זה, שאין אנו שבים לדרך טובה הנזק כולו שלנו.
וחשבנו היום בהרהורי תשובה, לפני תפילת שחרית, משל הדבר למה הוא דומה? למלך גדול, אשר פתח את אוצרו ונתן צו מלכות לכמה מעבדיו ללכת ולקחת מאוצרות המלך זהב וכסף ואבנים טובות. אחד מן העבדים נכנס לאוצר המלך, ראה את כל השפע העצום, אך עצלות גדולה הייתה לו ואמר אין לי כח לקחת מאומה איני רוצה, חשבנו לשאול האם המלך יענישו על זה שלא שמע למצוות המלך ולפקודתו לקחת אבנים טובות וכו'? חשבנו ודאי שלא עצם זה, שלא לקח, זהו עונשו מהיכן יהיה לו לשלם את תשלומיו, מהיכן יהיה לו להתמודד עם התמודדויותיו הקשים?
כך אנו, כשהקב"ה מצוה אותנו לקחת מאוצרותיו הטובים, תורה, מצוות, מעשים טובים זה חסד גמור עימנו כדיברי חז"ל: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות" וכאשר מקיימים את דבר ה', אין צער ואין צרה וכל בעיה הולכת לה וכל המקבל על עצמו, עול מלכות שמים, מעברים ממנו עול דרך ארץ, לכן, אין אדם חוטא, אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות ובודאי חלק מהעונש על אי קיום מצוות זה אי קיום המצוות.
לכן נקבל התוכחה, נשתדל לתוך הלב ואם גם עדיין לא נכנסה לליבנו, נניח אותה על הלב עד ימים, אשר תיכנס לתוך ליבנו וכשתיכנס לליבנו, נראה בכל זמן לתקן גם את הדברים הרחוקים אשר לא היינו הגונים בהם.
הקב"ה יושיענו ויקיים בנו "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום".
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
