אשדוד

לפרסום באתר

|

המייל האדום

|

24 אפריל 2024 / 18:02

בית

חדשות

ספורט

רכילות

תרבות

קהילה

עסקים

דרושים

דירות

קולנוע

משפט

ישראל נט

אודות אשדוד נט

חינוך

צור קשר

ישראל נט

|

|

תמונות מספרות

מגזין אשדוד

מגזין אשדוד ימים של שלום לאהובינו היקרים, דבכל אתר ואתר: כולם נקבצו ובאו לך, להתאסף יחד שבטי ישראל, בנסיעה לציונו הקדוש של בעל הפלא יועץ זיע"א. וכמאמר הכתוב בפרשתנו: "אתם נצבים היום כולכם...כל איש ישראל". ודרשו חז"ל, שכל ישראל ניצבו באחדות ובשלום, כל איש ישראל, כאיש אחד בלב אחד. ‬מובא בספרים הקדושים שכל אדם צריך לעמול כדי לקנות לעצמו את מעלת ומידת השלום, שהיא מעלה גדולה עד למאוד, שאדם אוכל את פירותיה בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא. וכבר אמר דוד המלך (תהלים כח, יד) "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום", דהיינו, שהברכה שהקב"ה מברך את עם ישראל, שיהיה שלום מוטל בניהם ואם כן, ודאי שהשגת השלום הוא יסוד גדול להגיע לעליה ברוחניות.‬‫ ‬‫ וטעם הדבר, כיוון שעל ידי השלום, יכול האדם להגיע להישגים והצלחות נפלאות, בגשמיות ורוחניות וכאשר, השלום נעדר, אנו עסוקים כל העת במחלוקות ובמלחמות, אשר מסיטות אותנו מתפקידנו ומטרתנו. נמצא, שכל המחלוקות הם מעצת ורצון היצר הרע, בכדי שהאדם לא ימלא את ראשו בעיקר, אלא יתעסק במחלוקת וספיחיה שהם טפלים. לכן, אין גבול ושיעור למעלת השלום, כי כאשר אדם נמצא בשלום עם הסובבים אותו, יש לו את הזמן והיכולת להתמקד בעיקר ולעשות את תפקידו.‬‫ ‬‫ צריך לדעת יסוד נפלא, שקודם שהאדם יעשה שלום עם הסובבים אותו, יש לו לעשות שלום עם עצמו, כיון שפעמים רבות יש לאדם מחלוקת בתוככי עצמו, הנובעת מצד הרצונות והדחפים המנוגדים שמתרחשים בנפשו, שמצד אחד הוא נמשך לעשיית טוב ומאידך לעשיית רע. והמחלוקת הפנימית שבנפש האדם, כמו גם חוסר ההצלחה שנלווה אליה, יכולים להדמות בעיניו כביכול כמחלוקת שלו עם הסובבים אותו וטעות זו, גורמת להרבה בני אדם לתלות את חוסר ההצלחה בסובבים אותם והנלווים אליהם. לכן, ראשית כל, יש לאדם לעשות שלום בתוככי נפשו, לדעת את הכוחות הפועלים בה ולהשליט את הטוב על הרע. לאחר מכן, יפנה לבנות את השלום יחד עם כל הסובבים אותו, ויראה הצלחה.‬‫ ‬‫בגודל מעלת השלום שנינו במסכת אבות (פרק א), הלל אומר, הוי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ובקרבן לתורה. וביאר הקדוש רבי אליעזר אזכרי זצ"ל (בספר חרדים סוף פרק ח), שכשם שבעולם הזה ישנם בתי מדרש, כך בעולם האמת ישנם בתי מדרש, ובראשם עומדים אבות העולם וצדיקי הדורות. וכך גם לאהרון הכהן שהיה אוהב שלום ורודף שלום ישנו בית מדרש, שאליו מתקבצים ובאים כל מי שהלך בדרכו של אהרון הכהן, דרך האחווה והשלום. וזה מה שייעץ לנו הלל הזקן, כיון שמעלת השלום כל כך גבוהה, לכן הוי מתלמידיו של אהרון, ללכת בדרך השלום ולרדוף אחריה, כיון שבזאת תקנה לעצמך חלק רוחני נצחי, להיות בעולם הבא, מיושבי בית המדרש של אהרון הכהן.‬‫ ‬‫אמרו חז"ל (ברכות נו, ב), הרואה קדירה (סיר) בחלום יצפה לשלום, וביאר הגאון מוילנא (קול אליהו ברכות), שכידוע האש והמים הם שתי טבעים מנוגדים זה לזה ואין להם קיום ואחדות כלל באופן טבעי. אך באמצעות הקדירה שמפרידה בין האש והמים בצורה הנכונה, ניתן להפיק תועלת רבה לאדם. על ידי הקדירה ניתן לקרב את שתי הלוחמים הללו, המנוגדים זה לזה ומרוחקים זה מזה, ויחדיו להביא ברכה ותועלת, לכן ראיית הקדירה בחלום מרמזת על השלום. הרי, שעל ידי השלום ניתן לחבר בין שני דברים מנוגדים, ואפילו להביא לשלמות והתאמה ביניהם.‬‫ ‬‫כלל ידוע הוא אצל חוקרי המדע, שפעמים רבות דבר חדש נוצר, רק על ידי חיבור בין שני דברים מנוגדים זה לזה, ומהחיבור הניגודי נוצר דבר שלישי חדש, אבל ללא החיבור ועשיית השלום בין שתי הדברים המנוגדים לא יצא דבר. כך כשנתבונן בצורת ההליכה הטבעית נראה, שכאשר האדם עוקר את רגלו הימנית לצעוד קדימה, הרגל השמאלית נותרת עדין נטועה חזק במקומה ואינה משתתפת בהליכה. ורק כאשר הרגל הימנית הונחה על הקרקע, עוקר האדם את רגלו השמאלית לצעוד, ואו אז הרגל הימנית נותרת על עומדה וכביכול אינה מסייעת בהליכה. אכן, פעולת ההליכה של הרגל הימנית מנוגדת לרגל השמאלית, אך רק כך תתאפשר הליכת האדם, אם ירצה האדם ללכת בו זמנית בשתי רגליו הוא יפול מיד, ועל ידי החיבור והשלום בין שתי הניגודים יחדיו, מצליח הוא בדרכו.‬‫ ‬‫ 12:18 / 31.08.10		מגזין אשדוד לידידינו ואהובינו היקרים די בכל אתר ואתר, ה' עליהם יחיו 17:15 / 29.08.10		מגזין אשדוד שבת קודש ערב שבת קודש, מהשבתות האחרונות של השנה. יש לשבתות האלו כח גדול ביותר למיתוק הדינים ולעורר רחמים בשמי מרומים בקהילות עם ישראל הקדושים נהגו להקפיד באמירת תהילים בחודש אלול ובפרט בשבתות הקדושות של חודש זה, ובכל עת ובכל זמן, רואים אנו את מו"ר זקננו רבנו מאיר אבוחצירא זצוק"ל, עומד בשבת קודש, מחזיק התהילים בידו ובעמידה, משתדל לסיים לקרוא את התהילים ביום שבת. וידוע שאמרו חז"ל כל צרה ובעיה, אשר יהודי נמצא בתוכה, בתוך התהילים יש פיתרון לצרתו ולבעייתו. ולכן, ליקטנו כמה מזמורי תהילים, אשר נפשי יצאה בדברם וסגולות גדולות ונשגבות טמונים בהם, עד כי יבא שילה והם תיקון לנפש האדם ובראשם מצוות דאורייתא אשר עצם אמירתם בכוונה, בהם אפשר לזכות בכמה מצוות מהחשובות ביותר מדאורייתא ולכן, יקפיד האדם בכל ימות השבוע ובפרט בשבת, לקרוא את הספר הקדוש ספר התהילים. וידוע מעשה על חבורה של ילדי חמד, אשר היו עוסקים בתורה ובמצוות אצל רבם והגדרתם הייתה תינוקות של בית רבן שלא חטאו בזמן הצר הרוסי היו כופים ולוקחים את אותם נערים לצבא ומגדלים אותם, לא כבני אדם, אלא כחיות השדה ואחרי כן, היו מעבירים אותם על דתם; כיתה שלמה נלקחה לצבא, עמדו הילדים הצטערו מה נעשה, איך נעורר רחמי שמים, בכדי שאבינו ירחם עלינו ויושיענו?! קמו ואמרו מה יהודי עושה בשעת צרה? קורא תהילים! אך לאף אחד מהם, לא היה ספר תהילים ואיך יקראו תהילים, עמדו כל הנערים וזכרו ניגון התהילים והיו ממלמלים בקול את ניגון התהילים- הניגון הזה עלה לפני כיסא הכבוד ובזכות הניגון ריחם הקב"ה על ילדי חמד הללו והתבטלה הגזרה בנס מעל הטבע. אם כך נדמה בנפשנו, יהודי שקורא תהילים מעומק הלב, עד היכן כוחו מגיע ועולה. וצריך האדם לידע, הנה אמרו חז"ל ספרי חיים ומתים לפניך נפתחים בראש השנה וקשה לנו מילא סיפרי החיים הקב"ה פותח, למה צריך לפתוח שוב ספרי המתים לעיין בהם? אלא אפשר לפרש ולומר: ישנם שתי סוגי מצוות: יש מצווה שאדם מקיים אותה ובסיומה שם הסתיימה המצוה; ויש מצוה אחרת שמתגלגלת והולכת וממשיכה הלאה, למשל אדם שבנה בית הכנסת המצווה אינה מסתכמת בבנייה בלבד, אלא, כל יום שנכנסים יהודים ומתפללים עולה ומתעלה האדם למדרגות גבוהות בשמים וזה "ילכו מחיל אל חיל" שהצדיקים בשמים הולכים מדרגה לדרגה, על פי כוחם בעוה"ז וכן, צדיקים אין להם מנוחה בשמים, מדוע אין להם מנוחה? משום שעסוקים לעלות ולהתעלות ולכן, סיפרי מתים, אף פתוחים כל ראש השנה בודקים את מעלת המתים, האם עלו ולאן עלו והיכן יהיה מקומם בעולם האמת. ונביא ראיה לדבר הגמרא במסכת חגיגיה דף ד' אומרת אמר רבי אלעזר כשהיה מגיע לפסוק הזה היה בוכה " ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי" מה שמואל הנביא שהיה צדיק אחרי מותו היה מתיירא מן הדין וכועס על שאול למה העליתני, קל וחומר אחרים שגם להם יש פעם בשנה דין ומה פחד שמואל- מבארים המפרשים, בניו לא הלכו בדרך ה', פחד שמואל שמעשיהם מורידים אותו מטה ולכן, כששאול העיר את נשמתו באוב, לשאול את אשר יהיה במלחמה למחר, פחד שמואל שמעירים אותו לדין, להוריד אותו ממקומו בשביל בניו שלא הולכים בדרך ה'. לכן, יזהר בכל כוחו להקפיד על ספרי חיים ואף על ספרי מתים להוסיף בימים אלה לו ולבני משפחתו, אשר נפטרו מן העולם וביותר יקפיד בכניסת שבת ביציאת שבת. אמרו חז"ל כל השבוע הרשעים בגיהנום ובשבת יוצאים מגהנום ובמוצאי שבת, שבים לגהנום, אך על פי מעשיהם של בני המשפחה החיים, כשהבן או הקרוב משפחה החי, מכניס את השבת מוקדם מוציא את כל בני משפחתו מגהנום ראשונים וכשמתעכב ביציאת שבת, משאיר אותם מחוץ לגהנום אחרונים ואז אותם בני משפחה עומדים ומליצי יושר עליו, על הטוב אשר גמל אותם. חס ושלום, כשלא נוהגים כשורה בשבת מצערים את קרוביהם ומכפילים עליהם את עינוי הדין בשמים. שבת קודש, זה זמן מיוחד לתשובה מאהבה בשמחה ובטוב לבב, אך ישתדל האדם בכל כוחו לא רק לקרב עצמו, אלא להשפיע על כל הסובבים להתקרב להקב"ה, בשמחה ובטוב לבב. והנה, תמיד מול עינינו, מעשה המובא בקדמונים, איך ינהג האדם ולא יכפה עצמו אלא בדרכי נועם, ישיג כל טוב: מעשה באדם אשר היה נשוי עם אשה צדיקה חכמה ונבונה ויראת ה' הייתה אוצרה, באחד הימים הלך הבעל לבית המשתה עם אחד מעשירי העיר אכל ושתה צחקו והתהוללו ובתוך ההתהוללות השתכרו כטוב ליבם ביין, עמד בעל הבית הקשה ואמר לאיש ההגון יש לי בת, אשר עדיין לא התחתנה ורוצה אני שתישאנה והדבר הזה יהיה שמחה גדולה בעיני. אמר לו האדם: אני נשוי עם אשה צדיקה הגונה וטובה, מדוע אעשה מעשה זה? השקה אותו האיש הקשה עוד משקה עד שלא עמד בזה כבר ואז עמד ובנדר נדר לו וכתב וחתם, שיוסיף את ביתו לאשה ועוד הוסיף ונתן לה נדוניה גדולה והבטיח כתובתה מרובה, הכל כתוב וחתום. כשהגיע לביתו, התפקח מיינו, הבין את אשר עשה והצטער צער גדול. לא ידע איך לעמוד ולומר זאת לאשתו הצדקת ואשתו ראתה שפניו לא כתמול שלשום, עמדה וביקשה להבין את אשר לו. בסוף, לא עמד עוד וגילה וסיפר לאשתו את אשר עשה. מיד קמה על רגליה אשתו ואמרה מזל טוב, אשריך! אני מיד קמה והולכת לבית אבי לחודש ימים, עד שתתחתן בשמחה ויעברו ימי שבע ברכות עליך, באושר ובטוב לבב; הבעל, לא האמין, אשתו אספה את בגדיה ויצאה לדרכה והוא הלך לבית אבי כלתו החדש וביקש להכין למחר, או ליום שאחרי, את החתונה הגדולה בביתו כולם עמדו ושמחו שמחה גדולה בהכנות הללו, הייתה חתונה כל טובי העיר השתתפו בה שמחה מרובה ביותר בלילה נכנס האדם לחדרו יחד עם אשתו ומוצא שצרתו גדולה מצרת אשתו, אשה חסרת דעת חסרת דרך ארץ, אשר אין ביכולתה לעשות מאומה בבית וכו' חיכה האדם לבוקר ובבוקר הלך לאביה ודרש ממנו, מיד, להתגרש מביתו ושילם לה כל אשר חפצה. אחרי שהוציאה מביתו, רץ לבית חמיו והלך בוכה לפני אשתו מבקש מחילה וסליחה וכפרה. אשתו מחלה וסלחה, אך אמר לאשתו אמרי נא לי מדוע נתת לי, בקלות כל כך להתחתן ועזבת את הבית ונהגת בצורה הזאת? ענתה האשה ואמרה: ידעתי מי אני וידעתי אילו הייתי צועקת ומתלוננת, דבר זה היה נשאר בליבך כל החיים בכל עת ובכל זמן, היית חושב וחושש אולי טעיתי, אולי הפסדתי, לכן נתתי לך שתראה את הכל, נתתי לך שתרגיש את הכל ואחרי שראית והרגשת ואתה אחראי להפסד הכספי שנגרם לך יודעת אני שליבך יהיה שלם ושלא יהיו תלונות יותר בליבך. כך אצל אדם, כאשר כופים האדם לעשות דבר ומונעים ממנו בכח, לעשות מה שליבו חפץ נשאר הרע בליבו ולא מתרפא "בטוב טעם ודעת למדני חוקיך". הקב"ה, יתן לכולנו שבת שלום שבת של הצלחה שבת של ישועה ונזכה כולנו לגאולה שלמה בקרוב. 13:14 / 27.08.10		כתבות החבר הישראלי הכי טוב של בוי ג'ורג': שמוליק דואק מאשדוד שמוליק דואק בן 42 ספר במקצועו הוא המעריץ הכי גדול של בוי ג'ורג' בישראל, דואק המתגורר באשדוד הוא חבר קרוב של הזמר בן ה-48 ובעוד כשבוע יגיע לראות אותו בחוות רונית בקיבוץ יקום /מאת: שחר כחלון 14:09 / 26.08.10

מגזין אשדוד נאמר בפרשת השבוע: "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם". ורש"י פירש: אין לך אלא כהן שבימיך כמו שהוא והרמב"ן הקשה: ולא הבינותי הרי ביכורים נותנים לכהן ואם לא לכהן שבימיו, למי יתן? ואפשר לפשר ולומר, כהנים בימים ההם, הם היו הרבנים המדריכים של כלל עם ישראל, הם היו מלמדים את העם את הדרך בה ילכו וזה "כי מציון תצא תורה" מהכהנים הנמצאים בבית המקדש, תצא תורה, היו מלמדים את העם תורה ודרך בה ילכו. והנה טבע ואופי האדם כל דבר שיש לו חושב ואומר, לאחר יש טוב ממני, או בדור הקודם היו כהנים צדיקים וחסידים מאלו ואין ליבו שלם ובטוח עם אשר יש בידו וזה אופי וטבע האדם ועל פי זה נבאר ונאמר המשנה באבות ו' המשנה מונה ארבעים ושמונה דברים, שעל ידם אפשר לקנות את התורה: אחד מהדברים "המכיר את מקומו" ועוד דבר מ- 48 הדברים: "והשמח בחלקו" אפשר לפרש ולומר: אדם שאינו מכיר את מקומו וכל היום חושב על מקום אחר, לא יכול להגיע לשום מקום ולא יכול לעלות ולהתעלות ומתדרדר מטה מטה וכל חייו פחי נפש קשים וחיי מרורים חי, נצייר בדעתנו תלמיד לומד בישיבה, אם כל היום חושב על מר גורלו, אילו למד בישיבה אחרת, אילו חבריו היו חברים אחרים, לעולם לא יגיע לאף מעלה בתורה וכן, אדם שעובד בעבודה מסויימת וכל היום חושב על עבודה אחרת, לעולם לא יצליח בעבודתו כך בעל ואשה, אשר התחתנו וכל היום חושבים אילו התחתנתי עם דבר אחר, כל חייהם חיי מרורים לכן, המכיר את מקומו ויודע שזה המקום של שורש נשמתו וזה אשר לו, רק אז יכול למצוא שקט ומזור לנפשו. וכן, השמח בחלקו, אחרי שיודע שזה מקומו הוא שמח ומבין, שמה שיש לו זה הטוב ביותר בשבילו ואחרי שיש את שתי המידות האלו מכיר את מקומו ושמח בחלקו, נפשו יותר בריאה ויותר חזקה להתקדם בכל מעלה וכל דרך על פי זה יובן הפסוק "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם" לא תחשוב על כהנים אחרים, אולי הם טובים יותר, אולי כהן פלוני יותר טוב מכהן שני, אולי לפני שנים היו כהנים יותר טובים אלא ובאת אל הכהן אשר נמצא בימיך לכן, נחזק עצמנו ונשמח באשר נתן לנו הקב"ה ונדע שזה הטוב ביותר עבורנו וכשאדם מבין שמקומו זה הטוב לו ביותר, קל לו להשלים עם נפשו ולהכין את חייו להתקרב יותר להקב"ה. הנה אתמול אחד מהאהובים והחביבים מבני הישיבה הקשה ושאל אותנו שאלה מדוע עושים תשליך ביום ראש השנה? והתשובה לכך מובאת במהרי"ל הלכות ראש השנה פירש ואמר תשליך הוא זכר לעקדת יצחק, כשלקח אברהם אבינו את יצחק לעקדה, עמד השטן להכשילו וברא נהרות ומעיינות והקשה על אברהם להתקדם וללכת לכיוון הר המוריה, עד שאברהם כמעט תבע ואברהם אבינו לא נכנע והמשיך בכל כוחו ועל ידי תשליך ביום ראש השנה מעוררים ומזכירים בדרך זו את עקדת יצחק ואולי נוסיף ונאמר יותר ידוע שיצר הרע כשרואה שאדם מתחיל להתקרב להקב"ה מעמיד בפניו את כל הנסיונות הקשים בכדי להכשילו והנה ביום ראש השנה, מקבלים אנו על עצמו קבלות רבות לשינוי המעשים לדרך חדשה והשטן בכל כח מנסה לערער ולהקשות הכל לאדם ולכן, אנו מזכירים את הנהר, שאף אברהם כשקיבל על עצמו לעשות רצון ה' בעקדת יצחק עמד השטן בכל הדרכים והדרך הראשונה בנהר שכמעט תבע בו אברהם, אף אנו לא נשבר משום ניסויים מזכירים את כוחו של אברהם בנהרות ובימים להכניע את יצרו בזמן העקדה. ואמרו חז"ל שטוב לעשות תשליך במים, אשר ישנם דגים ומדוע דגים? לרמוז ולומר לו כשם שהדגים ישנה סכנה מרחפת עליהם מרשתות ומדייגים, אף אנו יש בחיינו סכנות מרובות, רגע רגע וכל החיים בחזקת סכנה. נחשוב בדעתנו, עצה טובה לזכות בדין להינצל מכל הסכנות העורבות לנו בחיינו, חשבנו לבאר ולאמר בסימנים שמברכים בליל ראש השנה יש סימן שמברכים ואומרים "יהי רצון שירבו זכויותנו" וקשה, איך ירבו זכויותנו, הרי אין נס שמתרבים הזכויות?! אם עומלים ועובדים אפשר להרבות זכויות, אך פתאם ירבו זכויותנו?! אלא, העושה תשובה מאהבה, כל עברותיו נהפכים לו, כזכויות וזהו כח גדול, כל השנה חטאת, מעלת וגזלת וכאשר תעשה תשובה מאהבה, הקב"ה לוקח את כל העוונות והופכם לזכויות וזה "וירבו זכויותנו" שנזכה לעשות תשובה מאהבה ואז ירבו זכויותנו משום שכל העוונות נהפכים כזכויות. ולכן, נשתדל בימים אלה להתבונן, בכל מעשינו ולהגיע לאהבה אמיתית אהבת ה' ונשוב אל ה' באהבה שלמה ונשתדל בעזרת ה' בכל כח, לעלות ולהתעלות ולהרבות בזכויות ומעשים טובים. בעזרת ה' ביום חמישי נקבל על עצמנו קבלות בשיעור הקדוש בבית המדרש הגדול באשדוד בסיומו נתפלל יחד סליחות והתרת נדרים והתרת קללות נחזק בכל כח את הטיסה הקדושה לציון רבנו אליעזר פאפו זצוק"ל, זכותו יגן עלינו ועל כל המשתדלים לשמו לזכרו ולכבודו. תודה רבה. 08:36 / 25.08.10		מגזין אשדוד לאחינו ורעינו האהובים והחביבים, יהי רצון שהברכה תחול בכל מעשה ידכם ונזכה כולנו לשוב בתשובה שלמה ובהתקבץ ראשי עם יחד שבטי ישראל בציון רבנו אליעזר פאפו בשבוע הבא נשתדל לדבר, אם יכתוב ה' בחיים, כמה דברים בעינייני סגולות ומרפא ותיקון לנפש, מחכים ומשתוקקים אנו להתעלות הנפש המרוממת, אשר חווים כל שנה בציון רבנו אליעזר פאפו בעז"ה, בשנה השביעית, אשר אנו מקפידים לנסוע ברוב עם, יצא לחופשי, נצא לחופשי מכל צרה ומצוקה, מכל נזק ומחלה ובשנה שהיא שנת "טוב" שנים להקמת ק"ק שובה ישראל תהיה מבורכת לכל קהל עדתנו הרהרנו היום בדעתנו, אדם הראשון בחיר הבריאה, יציר כפיו של הקב"ה, אחרי שחטא ואכל מעץ הדעת עשה תשובה, אם כך מדוע הקב"ה לא קיבל את תשובתו בשלמות ומדוע מת והביא מיתה לעולם? התשובה הייתה צריכה למחוק את העונש והחיים היו צריכים להיות חיים נצחיים, מדוע כך עלה בידו לדירעון עולם המיתה נכתבת ונחתמת על שמו. אלא, אפשר לבאר ולומר,אדם שחוטא ומיד עושה תשובה והחטא אינו נשאר עימו זמן, התשובה טובה ויכולה לזכך עד היסוד את כל אשר חטא אך, אם אדם חוטא ומתעכב בתשובתו קשה מאוד להחזיר את עוונותיו ולהשיבו כקדם וכבתחילה והנה, אדם הראשון התעכב בתשובתו וכמו שמובא בחז"ל שפגש את קין וראה שעשה תשובה התחיל אדם הראשון לטפח על פניו ואמר: כך היא כוחה של תשובה ואני לא יודע, מיד עמד אדם הראשון ואמר מזמור שיר ליום השבת, אם היה עושה מיד רגע אחרי החטא, תשובה היה מונע מיתה מן העולם ומובא בחז"ל באחד בשבת נכנס אדם הראשון במי גיחון העליון עד שהגיעו המים עד צוארו והתענה שבע שבתות ימים עד שנעשה גופו כמין כברה אמר אדם לפני הקב"ה ריבון כל העולמים העבר נא חטאתי מעלי וקבל נא תשובתי וילמדו כל הדורות שיש תשובה ואתה מקבל תשובת השבים מה עשה הקב"ה פשט יד ימינו והעביר את חטאתו מעליו וקיבל את תשובתו שנאמר חטאתי הודיעך וכו'. הנה ההזדרזות בתשובה מנקה ומזככת את האדם ומביאתו לטהר עצמו עד המדרגה הראשונה אשר היה. והנה, חשבנו בדעתנו היום דבר פלא מצאנו שני אנשים בהיסטוריה של עם ישראל לאחד קראו מנשה המלך, אשר חטא והחטיא והרס וקילקל והשני אלישע בן אבויה, אשר היה רבו של רבי מאיר בעל הנס וזכה לעלות לפרדס ולראות בשמים מראות גבוהות בהשגה ובסוף כפר ומרד בהקב"ה, אך מצאנו אצל מנשה כל המלאכים התנגדו לתשובתו וסגרו כל דלת כל חלון וכל חריץ בשמים בכדי שהקב"ה לא יקבל את תשובתו עד שחתר הקב"ה חתירה מתחת כיסא הכבוד ומשם העביר וקיבל את תשובתו ואצל אלישע בן אבויה מצאנו שיצאה בת קול מהשמים ואמרה שובו בנים שובבים חוץ שאלישע בן אבויה הקב"ה נעל וסגר לפניו את דלת התשובה ועלתה בליבנו קושיה מדוע מנשה המלך אשר חטאיו היו קשים מנשוא, הכניס צלם בהיכל ועשה דברים נוראים הקב"ה חופר מתחת כיסא הכבוד כנגד כל הדעות בשמים ומקבל את תשובתו ואצל אלישע בן אבויה הקב"ה חוסם ומונע ואומר: לכולם יש תשובה חוץ מאלישע בן אבויה ואפשר לבאר ולאמר חטאו של מנשה וחטאו של אלישע בן אבויה אינם דומים מנשה היה לו יצר לחטא הלך אחרי תאוות ליבו התדרדר הלך וירד ונפל עד שהגיע לשפל שהגיע אלישע בן אבויה חטאו חמור וקשה משום שידע מה זה התורה זכה לעלות לשמים, זכה להכנס לפרדס ולראות דברים נשגבים אדם שזכה לראות את האמת וזכה להיות קרוב לקדושה ובכל אופן, כופר ומורד עונשו גדול מנשוא. אם כך, נחלק את החוטאים לשנים אדם שנופל מתעוות ליבו ואדם שהיה קרוב לקדושה ולתורה ונפל וזה לשון חז"ל: שינה ופירש קשה מכולם אדם ששנה שלמד והיה קרוב לטוב ופתאום קם נגד הטוב אין מרפא למחלתו והקב"ה מעיד ואומר שובו בנים שובבים חוץ מאחר מאותו אדם שהיה חלק מהבנים כביכול למד והיה קרוב ונהיה אחר ואם הרחיק נדוד ולא ניסה מיד להתקרב בתשובה, מגדיל ומרחיב את עונשו וכפרתו מתרחקת ממנו רגע רגע. לאחר שחשבנו דברים אלו היום, היה בליבנו צער גדול איך נשוב אל ה', איך נתקרב להקב"ה, כל אחד עם כל מעשיו וכל אשר לו מי יצדק לפניו בדין ובתוך הרהורי המחשבה ושיברון הלב על עוונותנו הרבים, עלה בדעתנו אפשר למתק את הדינים על ידי הצדקה ובכל עת ובכל זמן עולה בדעתנו המעשה, אשר מובא בשם רבי אליהו הכהן מאיזמיר ( בעל השבט מוסר) אשר מביא מעשה באדם רשע שכל חייו הרע לעולם כולו הזיק וציער ופגע ופגם בכל הקודשים עד שחלה בחולי קשה ביותר ונטה למות ומרוב יסורי הכאבים אשר כאב והצטער לא הצליח לאכול ולעלות לפיו מאומה אחרי ימים רבים בחוסר אכילה שיכנעו אותו בניו וקרוביו שלפחות, יאכל ביצה הסכים אחרי שיכנועים והפצרות מרובים לאכול ביצה כשהחזיק הביצה בידו רגע לפני שאכלה דפק עני בדלת וביקש צדקה לקח אותו רשע את הביצה ומסרה בידי העני העני שמח שמחה מרובה ויצא מביתו כעבור שלושה ימים מת הרשע אחרי זמן בא בחלום לבניו ואמר להם בני הקפידו בכל כח במצוות הצדקה משום שבזכותה ניצלתי מדינים קשים וזכיתי למעלה גדולה בשמים ונקשה אדם כל חייו חטא חטאים קשים צדקה אחת ביצה אחת תציל אותו ותרים אותו לגן עדן, אלא לפעמים יש עני שהמוות קרוב אליו מאוד בין מוות מרעב ובין מוות בנפש בנשמה ובמורל וכשנותנים צדקה יכולה אותה צדקה ללכת לאוכל שיציל חיים או שיעודד ויחזק אנשים שנפשם מתה ורק גופם חי וכבר אמרו חז"ל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו אותה שמחה אותו עידוד כמה כח נותן לנשברי לב ומה יכול לשנות במהות של העני של האביון וכמה זכות יש לנותני צדקה וכבר אמרו חז"ל: "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה". לכן, נחזק בדעתנו כשחס ושלום עשינו מעשה לא טוב לא נתמהמה מיד נשוב בתשובה ולכן, אמרו חז"ל: אם ראית תלמיד חכם שחטא אל תערער אחריו שמא עשה תשובה משום שתלמיד חכם יודע שאסור להשאיר חטא ביד ומיד עושה תשובה ונזהר חס ושלום מחטאים ועוונות הבאים מדעת ולא מתאווה ונקפיד בכל כוחנו בצדקה והקב"ה יצדקנו בדיננו ויושיענו ונזכה כולנו לגאולה שלמה ולשוב אל ה' בלי יסורים בלי צער אלא כבנים. ברכה והצלחה 09:17 / 24.08.10		כתבות הכוכב, משפחתו, וזאת שאיתו... אחרי פייט רציני בתכנית "כוכב נולד" והפגנת כישרון ענק, הודח אבי בן אבו, הנציג של אשדוד בתכנית, כמה רגעים לפני הגמר. מה המשפחה שלו חושבת על זה, איך התמודדה חברתו מור עם השתתפותו בתכנית, מי יזכה לדעתם בגמר והאם יש חתונה באופק... משפחת בן אבו ומור בוארון פתחו בפנינו את הדלת לליבם 16:28 / 23.08.10		מגזין אשדוד לידידינו ואהובינו היקרים, בכל מקום אשר תפנו, ברכת ה' עליכם תמיד.‬‫ פרשת השבוע, פרשת כי תבוא, פותחת במצוות הביכורים והמעשרות, מצוות יקרות שנזכה בע"ה לקיימן בשלמות בבניין בית מקדשינו. מצוות הביכורים מחזקת את האמונה בהשם יתברך ואת הידיעה, כי ממנו הכל והוא אל זן ומפרנס לכל ולכן, כדי לחדד את ההרגשה הזו, ציוותה עלינו התורה, לקחת את הפרי הראשון שביכר בעץ ולהעלותו לירושלים לבית המקדש. ואע"פ שהאדם משתוקק מאוד לאכול את הפרי הזה ואליו הוא נושא את נפשו, אחרי תקופה של עמל וטרחה גדולה ובכל זאת, מקדיש הוא אותו לה', כדי לבטא ולחזק את אמונתו בה'. מאידך, מצוות המעשרות נועדה, כדי לחזק אצל האדם את מידת הנתינה וההענקה לזולת, ואת החובה להפריש חלק מהטוב שהקב"ה העניק לנו, למי שחסרה לו הברכה בביתו. וכפי שמפריש המעשרות היה מתוודה ואומר: "ביערתי הקודש מן הבית וגם נתתיו לגר ליתום ולאלמנה, ככל מצוותך אשר ציוותני לא עברתי ממצותך ולא שכחתי".‬‫ הרי, שמצוות הביכורים והמעשרות, נועדו לחזק את הקשר שבין אדם למקום ובין אדם לחבירו, אשר הם קשורים ושלובים זה בזה. וכבר אמרו חז"ל (יומא פו), עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו. כלומר, יתכן שאדם יקיים את מצוות היום הקדוש כהלכתו, יצום ויתענה ויזעק מקירות ליבו, אך עדיין אין תשובתו שלמה ואינה רצויה לפני ה' וזאת מכיון שלא ריצה ופייס את חברו.‬‫ לכן, חובה עלינו לפשפש ולבדוק בימים אלו, ימי חודש אלול שהם ההכנה לימי הדין הקרבים, ראש השנה ויום הכיפורים, כיצד נוכל למנוע את המחלוקות והסכסוכים בין בני האדם? כיצד נוכל לקרב את הלבבות, ולהגביר את האחווה בין אדם לחברו, שהרי הם המעכבים אותנו מלהשיג את שלימות התשובה. ומוטלת עלינו החובה לבחון, מהי הדרך שעל ידה נוכל להגיע לשלום ושלימות עם כל הסובבים אותנו?‬‫ לימדונו רבותינו: (שבת קלג, ב.) חייב אדם להלך אחר מידותיו של הקב"ה, מה הוא חנון ורחום, אף אתה חנון ורחום. ואחת ממידותיו של הקב"ה היא, להשתתף בצערם של ישראל. ועד כדי כך שותף הקב"ה בצערם של ישראל, שכאשר אדם סובל הקב"ה אומר: קלני מראשי קלני מזרועי (סנהדרין מו, א), כביכול השכינה הקדושה בעצמה סובלת יחד עם אותו אדם וכאשר, בני ישראל סבלו והשתעבדו במצרים, כשהיו הנוגשים מעבידים אותם בחומר ובלבנים, ה' משמים השקיף על עמו וראה והשתתף בצערם וצרתם ולכן, היה "תחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" (שמות כד, י), דהיינו, שהקב"ה כביכול הניח כל זמן השעבוד תחת רגליו, כמין דמות של לבנה (ויקרא רבה כג, ח) וכל זאת למה? כדי לזכור ולהשתתף בצערם של ישראל.‬‫ אם נדבק במידה זו של הקב"ה, נרגיש בצער זולתנו, כמו שאמר דוד המלך בתהלים "עמו אנכי בצרה", אם נתבונן במה שעובר על הקרובים אלינו, וננסה להבין את המתרחש בליבם, ודאי שנצליח למנוע ולדחות את מרבית המחלוקות והסכסוכים. בקורטוב של הבנה והשתתפות בצער ורגשות זולתנו, נוכל לקנות את עולמנו ואף יותר מכך, נזכה לדבוק במידותיו של הקב"ה.‬‫ ישנו מדרש מופלא, אשר מלמד על מידת השותפות של הקב"ה עם בני ישראל בצרתם. לאחר חורבן בית המקדש, כאשר הוגלו בני ישראל מארצם, ספרו השבאים הרומיים את השבויים היהודים בטרם החלו את המסע באוניות לרומא וזאת על מנת למנוע מהשבויים לברוח. והנה פלא, כשהגיעו לאדמת רומי ספרו השבאים את אסיריהם וגילו לתדהמתם שלא רק שלא חסרים אסירים, אלא, שבכל אוניה נוסף שבוי אחד שלא היה בספירה הראשונה כאשר היו בארץ ישראל.‬‫ נדהמים מהענין המופלא, פנו הרומאים אל חכמי ישראל שיסבירו להם את פשר הדבר. אמרו החכמים לרומאים, שאותו אסיר נסתר שהתווסף לכל אוניה, הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו, אשר קיים בעצמו "עמו אנכי בצרה", ו"בכל צרתם" של ישראל, כביכול גם "לו צר". וגם הקב"ה מצטער ומשתתף בצער בניו, ועל אף שהם בחטאם הביאו על עצמם את הצער הזה. וכאשר נעמול ונתאמץ להרגיש את צער זולתנו, לשאת עמו בעול צערו ויגונו, בזאת הולכים אנו בדרכי ה' כפי שנצטווינו, ובזה קונים אנו את שלמות נפשנו. ‬‫מלבד המעלה המיוחדת שיש לאדם שזכה להיות בצרה יחד זולתו, ישנה תועלת נוספת שאפשר להשיג על ידי השותפות בצער עם השני. הלא ידועים דברי חז"ל (ב"ק צב, א), כל המבקש רחמים על חבירו והוא צריך לאותו דבר, הוא נענה תחילה. ולכן, מי שירגיש בצער זולתו ויתפלל עליו להצלתו והצלחתו, מלבד התועלת של "והלכת בדרכיו", זוכה הוא שגם תפילותיו ובקשותיו ייענו מן השמים במהרה.‬‫ מסופר בספרים הק', על אדם שגר בשכנות לבית מדרש שהיה מלא בלומדים כל שעות היממה, בפתח בית המדרש ישב שמש שדאג במסירות לכל צרכי הלומדים יומם ולילה, קיץ וחורף. באחד הימים נדבה רוחו של אותו אדם להביא לשמש סל מלא בפירות משובחים, כאות הוקרה על דאגתו ומסירותו ללומדי התורה ועל הארת הפנים שמאיר לכל הבאים. כאשר קיבל השמש את המתנה אמר לעצמו וכי ראוי אני לזאת, הלא הנני אדם פשוט ודל ומתנה שכזו אינה ראויה לי. נטל את סל הפירות ונתנו לראש הישיבה, כאות הוקרה והערכה ללומדי התורה. ראש הישיבה אמר שהיות ואין לו צורך בכל כך הרבה פירות, לכן נטל את הסל ונתנו לאחד התלמידים שלמד בישיבה. התלמיד שלא ידע שהפירות נמסרו על ידי השמש, אמר לעצמו: הרי גם לי אין צורך בכל כך הרבה פירות, אתן אותם לשמש של הישיבה שמשפחתו גדולה ובודאי שימחו בני ביתו בפירות. סוף דבר חזר סל הפירות לשמש, אשר ברוחב ליבו ורוב טובו חשב על זולתו ומן השמים החזירו לו את גמולו כפי ליבו הטוב.‬‫ זוהי הדרך אשר ידבק בה האדם, לחשוב על זולתו, במה יוכל להיטיב לו, לסייע בידו או להקל מעליו את משא דאגותיו וסבלו, זו הדרך אשר בה ישכון אור ומסוגלת היא להרבות אהבה ואחוה בין איש לרעהו ולהגיע לשלמות האמיתית והיא ההכנה הראויה והנוחה לקראת הימים הנוראים - הנפלאים, הבאים עלינו לטובה. 16:52 / 22.08.10

מגזין אשדוד לכל אהובינו וחביבינו: "שלום רב לאוהבי תורתך ואין לעמו מכשול" ערב שבת קודש "כי תצא למלחמה על אויבך" ודרשו חכמי המוסר, במלחמת היצר מדובר. אחת הטעויות הגדולות של העולם, שאינם מבינים שהחיים הם מלחמה מתמדת ומנסים לברוח במחשבותם ולא להתמודד עם המציאות שאנו במלחמה רגעית עם היצה"ר וכל שנה בחודש אלול, התורה מזכירה לנו תתעוררו ותצאו אתם למלחמה עם האויב הגדול, שזה יצר הרע ומי שלא מבין שהוא במלחמה, בלי להרגיש, נאבדים לו חייו ומאבד את כל אשר לו כך מצאנו גם בפרשת השבוע "כי תיבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו", ודרשו דורשי רשומות: כי תבנה בית חדש, בכל דבר חדש אשר אדם עושה בחיים, צריך לבנות מעקה פירוש מעצור בגגו, פרוש, בראשו, במחשבות משום שכל דבר, אשר האדם מפריז בו ושוקע בו במחשבות מרובות, בסוף האדם מאבד את הדבר ההוא, צריך לדעת לחשוב במידה ובכמות הנכונה; מחשבות מרובות הם עצת היצר הרע להתיש את האדם, לאבד לאדם את הטוב הכתוב לו בשמים ונדמה בנפשנו, אם נכתב על האדם עושר מסויים לשמוח ממנו והאדם ישב וישקע ויעביר את זמנו במחשבות מרובות מהעושר, אשר חושב עליו ונהנה מהמחשבה של העושר, הנה זה האיש קיבל את שכרו במחשבה בלבד; כפי שמסופר על רבי פנחס מקורליץ שבא לפניו אדם, שעבודתו הייתה לספר דברים לבדח ולהצחיק את האנשים ובא לפני הצדיק ואמר לו רבי נלחם אני בכל כוחי על פרנסתי אך איני משיג בקושי פרנסה מועטת ביותר, מה עלי לעשות? ענה לו רבי פנחס: לכל אדם נכתב כמה ישמח במשך השנה ואתה כל היום מחפש כל עינין לצחוק ולשמוח ומה שכתוב עליך לשמוח בפרנסה מאבד אתה בצחוק ריק ובקלות ראש, לכן קח את חייך ברצינות ולא לחפש קלות ראש וצחוק, בכל עניין ואז השמחה שנכתבה עליך, בראש השנה, תשוב ותהיה לך בשמחת הפרנסה. לכן, כל הדמיונות ושקיעה במחשבות של עושר ושל הצלחות, השמחה הזאת ממעטת ומורידה מההצלחה האמיתית. אדם צריך לסדר את דעתו בצורה מסודרת ולא להיסחף אחרי ההבל והריק ומובא ברבנו יוסף חיים משל, אשר מוסר גדול טמון בו; אדם אחד מלאכתו הייתה לאסוף בכל ימות השבוע ביצים וביום השוק היה מוכרם לכל הבאים וכך במשך ימות השבוע היה נושא על ראשו סל ובו כ1000 ביצים וכך, היה מסתובב מכפר כפר. באחד הימים, כשהיה קונה את קניותיו בכפרים וכבר מילא את רוב סלו בביצים, התחיל לדמיין ולחשוב במחשבתו, הנה יש לי מעל ראשי כאלף ביצים אם היו לי אלף תרנגולים שהיו דוגרים על הביצים כך היה לי 1000 אפרוחים הייתי מגדלם וגם הם היו מטילים אלף ביצים וכך לאט לאט הייתי מתעשר מעסקי התרנגולים והביצים ועם הימים שיחלפו, הייתי נותן ידי גם בעיסקי הבדים ובוודאי מצליח, הצלחה מרובה וממשיך הלאה במחשבתו, בדימיונותיו וכבר הפליג לעסקי הביניינים, בוודאי הייתי מצליח ורוכש ביניינים רבים ומרוב מחשבותיו ראה עצמו כבר נשיא כל קהל עם ישראל, הוא המשיך לדמיין, הנה יום שמחת המלך ויום מינויו למלך מגיע, כשביום זה, קהילת היהודים שולחת את פטרונה ונשיאה, למלך עם תשורה להטיב את לב המלכות על עם ישראל והנה מוכר הביצים, ראה עצמו בדימיונו כבר פטרון ונשיא הקהילה והנה, מדמיין עצמו עומד לפני המלך ובלי לשים את ליבו במעשיו, קד קידה והתכופף - מרוב שהיה שקוע בדימיונו, עד שכל הבצים אשר על ראשו, נפלו ונשברו וזה עומק דיברי הפסוק בפרשה כי תיבנה בית חדש, כשניכנס אתה לדבר חדש ועשית מעקה לגגך, תעשה מעצור, אל תישחף במחשבות או דימיונות, וידועים דיברי המהרח"ו שקילקול המחשבה, יותר מקילקול המעשה. במעשה, אדם עושה ומסיים במחשבה, האדם נשאר ומקלקל את נפש האדם! יקפיד האדם בכל כוחו, לשמור על מחשבותיו וידבק רק במחשבות ורצונות טובים. בנפשנו יש חרדה, בכל עת שמביאים המעשה על ביתו של רבינו החתם סופר, הצדקת גיטל שהייתה אימו של הגאון רבי עקיבא קורניצר זצוקל אב"ד דק"ק קראקא בהקדמת סיפרו שו"ת וחידושי רבי עקיבא קורניצר נכתב שם שכל מה שזכתה הצדקת גיטל לבן גדול וקדוש כבנה ואף עליה היו העולם אומרים, שמעלתה כמעלת אחיה, הכתב סופר מעשה שהיה הצדקת גיטל הייתה יפת תואר, יופי נדיר, אשר לא היה כדוגמתו והייתה מקפידה, ששום אדם לא יראה אותה ולא יטמא את מחשבתו. באחד הימים נכנס החתם סופר לביתו ומצא שביתו הצדקת גיטל מחזיקה את ספר תהילים שלו שהיה מיוחד שבו החתם סופר היה בוכה ומתפלל וקורא תהילים ובוכה ומתפללת שאל אותה החתם סופר ביתי על מה הצער הזה ולמה הבכי הזה ענתה ואמרה לו מקפידה ונזהרת אני, ששום אדם לא יחטא ויטמא את עיניו בי והנה היום ראיתי אדם שמשתדל בכל כוחו והרגשתי בנפשי שאני מכשילה את הרבים לכן, קוראת אני תהילים ומתפללת שהקב"ה יקח את מאור פני. שמע זה החתם סופר ואמר בזכות זה, תזכי לבן מהגדולים של עם ישראל ואף החתם סופר התפלל על ביתו על מה שביקשה לא עברו ימים חלתה ביתו של החתם סופר מהחולי תשש גופה ואיבדה את מאור פניה, אך זכתה לאור גדול אשר ילדה לעולם. הקב"ה בעז"ה יזכנו לחשוב מחשבות אמת ושלא יעלה שום פגם במחשבתנו וימחל ויסלח על מחשבות האסורות ונזכה לזיכוך הדעת. ויזרזו מזורזים להכין את נפשנו להשתטח על ציון הפלא יועץ, פלא יועץ הוא לנו ונזכה ויעלוזו חסידים בכבוד וימתקו לנו הדינים ושפע ורחמים יושפע עלינו מבעל הרחמים. 15:04 / 20.08.10		מגזין אשדוד לכל אהובינו וחביבינו: "שלום רב לאוהבי תורתך ואין לעמו מכשול" ערב שבת קודש "כי תצא למלחמה על אויבך" ודרשו חכמי המוסר, במלחמת היצר מדובר. אחת הטעויות הגדולות של העולם, שאינם מבינים שהחיים הם מלחמה מתמדת ומנסים לברוח במחשבותם ולא להתמודד עם המציאות שאנו במלחמה רגעית עם היצה"ר וכל שנה בחודש אלול, התורה מזכירה לנו תתעוררו ותצאו אתם למלחמה עם האויב הגדול, שזה יצר הרע ומי שלא מבין שהוא במלחמה, בלי להרגיש, נאבדים לו חייו ומאבד את כל אשר לו כך מצאנו גם בפרשת השבוע "כי תיבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו", ודרשו דורשי רשומות: כי תבנה בית חדש, בכל דבר חדש אשר אדם עושה בחיים, צריך לבנות מעקה פירוש מעצור בגגו, פרוש, בראשו, במחשבות משום שכל דבר, אשר האדם מפריז בו ושוקע בו במחשבות מרובות, בסוף האדם מאבד את הדבר ההוא, צריך לדעת לחשוב במידה ובכמות הנכונה; מחשבות מרובות הם עצת היצר הרע להתיש את האדם, לאבד לאדם את הטוב הכתוב לו בשמים ונדמה בנפשנו, אם נכתב על האדם עושר מסויים לשמוח ממנו והאדם ישב וישקע ויעביר את זמנו במחשבות מרובות מהעושר, אשר חושב עליו ונהנה מהמחשבה של העושר, הנה זה האיש קיבל את שכרו במחשבה בלבד; כפי שמסופר על רבי פנחס מקורליץ שבא לפניו אדם, שעבודתו הייתה לספר דברים לבדח ולהצחיק את האנשים ובא לפני הצדיק ואמר לו רבי נלחם אני בכל כוחי על פרנסתי אך איני משיג בקושי פרנסה מועטת ביותר, מה עלי לעשות? ענה לו רבי פנחס: לכל אדם נכתב כמה ישמח במשך השנה ואתה כל היום מחפש כל עינין לצחוק ולשמוח ומה שכתוב עליך לשמוח בפרנסה מאבד אתה בצחוק ריק ובקלות ראש, לכן קח את חייך ברצינות ולא לחפש קלות ראש וצחוק, בכל עניין ואז השמחה שנכתבה עליך, בראש השנה, תשוב ותהיה לך בשמחת הפרנסה. לכן, כל הדמיונות ושקיעה במחשבות של עושר ושל הצלחות, השמחה הזאת ממעטת ומורידה מההצלחה האמיתית. אדם צריך לסדר את דעתו בצורה מסודרת ולא להיסחף אחרי ההבל והריק ומובא ברבנו יוסף חיים משל, אשר מוסר גדול טמון בו; אדם אחד מלאכתו הייתה לאסוף בכל ימות השבוע ביצים וביום השוק היה מוכרם לכל הבאים וכך במשך ימות השבוע היה נושא על ראשו סל ובו כ1000 ביצים וכך, היה מסתובב מכפר כפר. באחד הימים, כשהיה קונה את קניותיו בכפרים וכבר מילא את רוב סלו בביצים, התחיל לדמיין ולחשוב במחשבתו, הנה יש לי מעל ראשי כאלף ביצים אם היו לי אלף תרנגולים שהיו דוגרים על הביצים כך היה לי 1000 אפרוחים הייתי מגדלם וגם הם היו מטילים אלף ביצים וכך לאט לאט הייתי מתעשר מעסקי התרנגולים והביצים ועם הימים שיחלפו, הייתי נותן ידי גם בעיסקי הבדים ובוודאי מצליח, הצלחה מרובה וממשיך הלאה במחשבתו, בדימיונותיו וכבר הפליג לעסקי הביניינים, בוודאי הייתי מצליח ורוכש ביניינים רבים ומרוב מחשבותיו ראה עצמו כבר נשיא כל קהל עם ישראל, הוא המשיך לדמיין, הנה יום שמחת המלך ויום מינויו למלך מגיע, כשביום זה, קהילת היהודים שולחת את פטרונה ונשיאה, למלך עם תשורה להטיב את לב המלכות על עם ישראל והנה מוכר הביצים, ראה עצמו בדימיונו כבר פטרון ונשיא הקהילה והנה, מדמיין עצמו עומד לפני המלך ובלי לשים את ליבו במעשיו, קד קידה והתכופף - מרוב שהיה שקוע בדימיונו, עד שכל הבצים אשר על ראשו, נפלו ונשברו וזה עומק דיברי הפסוק בפרשה כי תיבנה בית חדש, כשניכנס אתה לדבר חדש ועשית מעקה לגגך, תעשה מעצור, אל תישחף במחשבות או דימיונות, וידועים דיברי המהרח"ו שקילקול המחשבה, יותר מקילקול המעשה. במעשה, אדם עושה ומסיים במחשבה, האדם נשאר ומקלקל את נפש האדם! יקפיד האדם בכל כוחו, לשמור על מחשבותיו וידבק רק במחשבות ורצונות טובים. בנפשנו יש חרדה, בכל עת שמביאים המעשה על ביתו של רבינו החתם סופר, הצדקת גיטל שהייתה אימו של הגאון רבי עקיבא קורניצר זצוקל אב"ד דק"ק קראקא בהקדמת סיפרו שו"ת וחידושי רבי עקיבא קורניצר נכתב שם שכל מה שזכתה הצדקת גיטל לבן גדול וקדוש כבנה ואף עליה היו העולם אומרים, שמעלתה כמעלת אחיה, הכתב סופר מעשה שהיה הצדקת גיטל הייתה יפת תואר, יופי נדיר, אשר לא היה כדוגמתו והייתה מקפידה, ששום אדם לא יראה אותה ולא יטמא את מחשבתו. באחד הימים נכנס החתם סופר לביתו ומצא שביתו הצדקת גיטל מחזיקה את ספר תהילים שלו שהיה מיוחד שבו החתם סופר היה בוכה ומתפלל וקורא תהילים ובוכה ומתפללת שאל אותה החתם סופר ביתי על מה הצער הזה ולמה הבכי הזה ענתה ואמרה לו מקפידה ונזהרת אני, ששום אדם לא יחטא ויטמא את עיניו בי והנה היום ראיתי אדם שמשתדל בכל כוחו והרגשתי בנפשי שאני מכשילה את הרבים לכן, קוראת אני תהילים ומתפללת שהקב"ה יקח את מאור פני. שמע זה החתם סופר ואמר בזכות זה, תזכי לבן מהגדולים של עם ישראל ואף החתם סופר התפלל על ביתו על מה שביקשה לא עברו ימים חלתה ביתו של החתם סופר מהחולי תשש גופה ואיבדה את מאור פניה, אך זכתה לאור גדול אשר ילדה לעולם. הקב"ה בעז"ה יזכנו לחשוב מחשבות אמת ושלא יעלה שום פגם במחשבתנו וימחל ויסלח על מחשבות האסורות ונזכה לזיכוך הדעת. ויזרזו מזורזים להכין את נפשנו להשתטח על ציון הפלא יועץ, פלא יועץ הוא לנו ונזכה ויעלוזו חסידים בכבוד וימתקו לנו הדינים ושפע ורחמים יושפע עלינו מבעל הרחמים. 15:04 / 20.08.10		מגזין אשדוד 14:01 / 18.08.10		מגזין אשדוד יש בליבנו התרגשות מרובה בכל יום, אשר מתקרבים ליום הגדול, אשר בקהילתנו הקדושה "שובה ישראל", קידשו ליום עליה לקבר הצדיק, בעל הפלא יועץ. כשבע שנים, שזכינו להתמיד בנסיעה קדושה זו, הנסיעה מסמנת לנו את התמרור האחרון, לפני יום הדין, יום ראש השנה, מרגישים אנו בנפשינו שנסיעה קדושה זו, כריכוך וכריצוי לשמים, למיתוק הדינים. עוברים במשך השנה, דברים שונים ומשונים ובליבנו מרגישים, בכל עת וזמן, שישועת ה' כהרף עין וזכות רבי אליעזר פאפו, מעורר בשעות צרה רחמים וחינא וחיסדא לפני מלך יושב על כיסא דין. ובשעות קשות, מרגישים את הבטחתו של בעל הפלא יועץ: ממי שאקבל טובה, אם אזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, אחזיר טובה. יום יום, שעה שעה ובזמנים אשר אינם זמנים מן המיניין, מרגישים שברוך אומר ועושה, את אשר אמר והבטיח, מקיים ועושה. ובמיוחד, בשנה קדושה זו, אשר מרגישים שראש השנה הבא עלינו, יהיה מראשי השנה המכריעים שהיו במאות שנים האחרונות, עם ישראל עומד לפני שנה של הכרעות גדולות, שנה שלא נתפלא אם תהיה שנת חרב ומלחמה, מהשנים אשר עת דודים הנה זה בא, שנה שבעז"ה "ותחזינה עינינו בשובך לציון במהרה". ולכן, כל דרך לעורר רחמים על הכלל ועל הפרט ולמתק את הדינים, נקפיד בה בל כח ובזכות, אל כביר לא ימאס תפילת רבים, הרבים אשר זוכים להיות על קיברו הקדוש ולשפוך תחינה, ככלב בן יפונה במערת המכפלה, הקב"ה פלא יועץ לנו "ויעלזו חסידים בכבוד וירננו על משכבותם", ויחד כולנו, כאיש אחד בלב אחד ובאגודה אחת נקבל עלינו, עול ממלכות שמים ונתקרב קירבת אמת ליוצרנו, בוראנו, צורנו וגואלנו. הנה, חשבנו בדעתנו יסוד גדול, הרבה פעמים הדרך לעבירה יותר קשה מהעבירה עצמה, וידוע מעשה על החוזה מלובלין, אשר היה אחד מחסידיו, אשר סרח את דרכו וקילקל את מעשיו עד שנהיה מומר לדבר עבירה והחוזה מלובלין נלחם בו, בכל כוחו וציווה את כל תלמידיו להתרחק ממנו ריחוק גדול וכל אחד מבני הישיבה, אשר דיבר עימו לשלום החוזה מלובלין, כעס עליו וגער בו באומרו אין שלום לרשעים אמר ה'. והנה, באחד הימים בא אצל החוזה מלובלין אחד ממלכי ארץ פולין, גוי מהגויים החשובים בעולם החוזה מלובלין, קירבו כיבדו כבוד מלכים ונהג עימו במלכות גדולה, אותו יהודי מומר, אשר סרח את דרכו, בא לפני החוזה ושאלתו בפיו: זה השר גוי ודאי, אני רק מתקרב לגוים ואיני מתנהג כבני קהילתך, מדוע אותי שונאים ורודפים ומגדפים ואת הגוי מכבדים ומוקירים? ענה לו החוזה מלובלין ואמר: בפרשת כי תצא מובא דין בן סורר ומורה- הורגים אותו בסקילה. והנה, סקילה היא העונש הקשה ביותר, מארבע מיתות בית דין ורוצח שרצח נפש, הורגים אותו בסאיף שהיא מיתה פחות קשה. אם כך, מדוע בן סורר ומורה שעדיין לא עשה כלום, במיתה הקשה ביותר ורוצח שרצח, במיתה קלה יותר? ענה ואמר החוזה: רוצח קם והרג, אך בן סורר ומורה, הדרך ארוכה שמתדרדר, כל כך רעה היא וכל כך מושחתת היא, עד שמיתתו הקשה, היא על הדרך הרעה, יותר מהמעשה הרע. דרך רעה, הרבה פעמים קשה יותר מהמעשה הרע, לכן צריך להיזהר מהדרך למטרה. הרבה אנשים רוצים לעשות טוב, אך בדרך לטוב, עושים הרבה מאוד רע וזה מה שנאמר: "צדק צדק תרדוף" ונקשה מדוע כפל יאמר צדק תרדוף? אלא, התורה מזהירה אותנו, אל תראה רק את המטרה הסופית של הצדק, אלא גם כשאתה רוצה את המטרה של הצדק ואתה רודף למטרה, ברדיפה תיזהר, שגם היא תהיה בצדק, ולא מטרת צדק ובדרך עוול. ישתדל האדם, בכל כוחו, לשים מול עיניו שתי דרכים; דרך אחת, גדולת הבורא ודרך שנייה שפלות ונחיתות עצמו. לפעמים, צריך להתנהל בחיים בכח גבורת הבורא בגדר ויגבה ליבו בדרכי ה' ולפעמים בשפלותו ובפחיתות ערכו. ועל זה אפשר לבאר ולאמר, המשנה בפרקי אבות: עקביא בן מהלאל אומר: הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון; מאין באת? מטיפה סרוחה ולאין אתה הולך? לעפר ורימה ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון? לפני הקב"ה. והנה, כשנתבונן, נמצא שהמשנה זו, כופלת את עצמה; מתחילה הדברים תמוהים, מאין באת לפני מי אתה עתיד וכו' וחוזרת מטיפה סרוחה אל רימה ותולעה- אם כך, מדוע כך פני הדברים? ואפשר לפרש ולאמר, על פי דברנו, עקיבא בן מהלאל מלמד אותנו שתי התפיסות של החיים, או גבורת ה', או מיעוט ערכנו- הוא מתחיל מאין באת, מי האבות הקדושים שלך, צדיקים וחסידים אבותינו הקדושים; לאין אתה הולך, למקום מרומם וגבוה בשמים, לפני מלך מלכי המלכים ודאי שם מעלתך גבוה ורמה. אך אם דרך הזו של רוממות ה', ויגבה ליבו בדרכי ה', אינה משפיעה ואינה מספיקה, אז באה הדרך השניה, מטיפה סרוחה אל מקום רימה ותולעה וכן אוי לך מיום הדין ומיום המשפט. וזה אלו שתי הדרכים, אשר ינהג בהם האדם בימים אלו. וכך, מצאנו אצל אברהם אבינו, אשר לוט שהיה יצר הרע של אברהם, אברהם אומר לו "הפרד נא מעלי", אברהם רוצה לחתוך ממנו את היצר הרע ואומר ליצר הרע שהוא לוט, עם הימין, אם אתה רוצה יצה"ר להכניע אותי בגבורת ה', לקלקל אותי בגאווה, אני אלך לשמאל, למיעוט ערכי, מי אני ומה אני טיפה סרוחה, עפר ורימה ואם אתה רוצה היצה"ר להכניע אותי בשמאל, להפיל אותי ליאוש במיעוט ערכי, אני אלך לימין לגבורה ולרוממות ה'. וכן, זה מה ששולח יעקב לעשו, לפני פגישתם ויהי לי שור וחמור, שור מראה על גבורה, על כח; חמור מראה על ריפיון והתרפסות. זה מה שאומר יעקב לעשו, כל דרך שתבוא אליי, אני מוכן, בכל כח, בשני הדרכים ל- כי תצא למלחמה. אך, נחדד בנפשינו, שיש שני דרכים שאפשר להתקרב להקב"ה: התעוררות - שאדם מתעורר משמים והיא נקראת התעלותא דלעילא והתעוררות מלמטה והיא נקראת התעוררותא דלמטא וצריך לדעת, שהאדם צריך לפתוח את הפתח הראשון, פיתחו לי כפיתחו של מחט ואני אפתח לכם כפיתחו של אולם ובמיוחד, בחודש אלול, שהאדם צריך לעשות את הצעד הראשון כלפי הקב"ה ודרשו ואמרו אלול ר"ת: אני לדודי ודודי לי - כשנדקדק "אני" צריך להיות ראשון, את הפיתחו לי כפתחו של מחט ואחרי כן, דודי לי, כפיתחו של אולם. כך מובא בפסוק "וצדקה תהיה לנו כי נשמור", מתי הקב"ה יתן לנו צדקה, שזו קבלת תפילותנו כי נשמור כאשר אנו נחיל ראשונים את התשובה כאשר האדם מתחיל ראשון, הקב"ה מסייע לו מן השמים. נחזק עצמנו במלאכים טובים, פרקליטים טובים ונתקרב להקב"ה ותפיתלתנו תהיה נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו ברכה והצלחה וישועה מרובה וגאולתנו תיהיה גאולה שלמה. בית הרב. 10:26 / 17.08.10

מגזין אשדוד לידידנו ואהובינו היקרים 17:55 / 16.08.10		מגזין אשדוד "לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו" 18:08 / 15.08.10		מגזין אשדוד לכל אהובנו וחביבנו, שבוע טוב שבוע של ברכה, הצלחה, ישועה ויבשר לנו בשורות טובות ישועות ונחמות. הנה נכנסים לשבוע של פרשת "כי תצא", ובפרשת השבוע נאמר: "לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה", והנה דבר זה נאמר על המישקל ועל המידה, שלא ישים אדם בכיסו אבן עם משקל לא אמיתי לגנוב את דעת הבריות, וזה האיסור. אך קשה, אדם שמחזיק בכיסו אבן לא טובה ולא משתמש בה, מדוע באים כנגדו בטענה, הרי לא משתמש באבן הזו, רק הייתה איתו בכיסו?. אלא אפשר לבאר: חז"ל אומרים לנו, כל שבים טהור חוץ מכלב הים, מפני שהוא בורח ליבשה. ופירשו המפרשים, כל הבריות של הים, אם עשה מעורם כלים, אין מקבלים טומאה, חוץ מכלב הים, לפי שכל הבריות של הים אין אחד מהם בורח ליבשה, כשבאים לצוד אותם אלא כלב הים בלבד, לכן נחשב הוא בכלל עורות היבשה ואם עשה מהם כלים מקבלים טומאה. ומפה נלמד יסוד גדול, שמשפט ודין האדם באים אף על נטייתו ופניותיו ולא רק על מהותו, כלב הים, המים והים הם אווירו ומקום חיותו וגם כשפורש ליבשה מקור חייו הם במים, אבל בגלל רגע אחד של התחמקות ממקור חיותו מתקפח כל ערכו והוא מקנה לעצמו כל החומרות ודין בריה של היבשה, ואף שהיבשה זרה בכל מהותו וטיבעו. ומדין זה נערער ונראה כמה חמורים הדברים, ישנם אנשים אשר יושבים כל חייהם בישיבה, בארבע אמות של הלכה לומדים ועומלים ועוסקים בתורה, אך בדעתם תמיד; הנה פלוני הרויח ממון מרובה הנה פלוני משכורתו גדולה כל חייהם חיים הם את חיי המצליחים לדעתם, אחריתם וסופם, שישפטו וידונו אותם ככלב הים שכל חייו חי במים, משום שדעתו ביבשה ניהיה טמא כטומאת היבשה. וכך מצאנו מעשה אצל רבי שמעון בר יוחאי, שאחד מתלמידיו נסע לחוץ לארץ והרויח ממון מרובה והתחילו התלמידים לדבר ולרנן על הצלחת התלמיד, עמד רבי שמעון ולקח את כל התלמידים לביקעה והתפלל להקב"ה, ואמר: בקעה בקעה התמלאי בדינרי זהב, התמלאה הבקעה עמד רבי שמעון ואמר לתלמידים, מי שרוצה עוה"ז יקח, מי שרוצה עוה"ב ולא רוצה עוה"ז לא יגע בפרוטה. והנה קשה מדוע רשב"י היה צריך לצאת מגידרו בעינין זה?. אלא רבי שמעון בר יוחאי ידע, כשם שכלב הים דעתו ביבשה ונשפט הוא על פי דעתו, וכן המוכר עם המאזנים שמחזיק בכיסו אבן עם משקל מזויף נענש אף על האבן שנמצאת בכיסו ולא עשה בה מאומה, צריך להזהר מנטיות ומחשבות רעות, משום שענוש יענש על הדברים האלו. לכן העבודה של חודש אלול לעשות חשבון נפש ולקבץ ולאסוף את כל הנטיות והדחפים והיצרים הרעים, גם כאלו שאינו עושה בהם רע ממש, אלא רק שמורים אצלו בדעתו, ולעבוד על עצמו לתקנם להכחידם מנפשו. וישאל האדם איך ממיתים מחשבות כאלו?, על ידי זהירות בדברים שהם ספק, כגון ספק כשר ספק לא, ספק מותר ספק אסור, הספקות בהלכה הם פותחים בנפש האדם פתח, של כל נטיות הלב הלא הגונות ולא ישרות, וכאשר האדם מתיר את הספקות שבליבו ויודע שזה אסור וזה מותר, זה כשר וזה לא, מזכך את ליבו אף מנטיות ומחשבות לא הגונות. אין יום גדול לישראל מיום התרת הספקות. נחזק עצמנו בפרשת "כי תצא למלחמה" איזו מלחמה?, מלחמת היצר הרע, שזוהי המלחמה האמיתית הגדולה ונחזקה אך אין בה מנצחים משום שלעולם נשארת כל חיי האדם, המלחמה הזו נמצאת איתנו. היו ימים גדולים בעם ישראל, שישועת ה' הייתה קרובה מאוד לבא, בימים אלו צריכים הרבה תפילה, הרבה תחינה ובקשה ואפשר לבאר ולומר: "עזרת אבותנו" פרוש, לאבותנו הקב"ה עזר לפני שביקשו ממנו בקשת ישועה, אך ישועה שזה "לבניהם אחריהם" הישועה היא אחרי הרבה בקשה ותחינה שמתפללים ומבקשים מהקב"ה. בימי קדם טרם יקראו ואני אענה, בימינו אלו הרבה תחינות והרבה תפילות והרבה בקשות עד שהקב"ה עונה ומרחם. אך יסוד גדול צריכים לחזק בנפשנו, כח האמונה. מוצאים בעינין אבן המשקל דבר פלא גדול, התורה הקדושה אומרת: "אבן שלמה בצדק יהיה לך איפה שלמה בצדק יהיה לך למען יאריכון ימיך על האדמה" והנה במצות אבן המשקל, הקב"ה מבטיח אריכות ימים כמו במצות כיבוד אב ואם ושילוח הקן ותלמוד תורה, מה זכתה מצות אבן המשקל לזכות כל כך גדולה של אריכות ימים?. ואפשר לבאר ולאמר: אבן המשקל מסמנת את האמונה בה' כאשר האדם מאמין בה' עושה עסקיו ביושר, וכאשר האמונה מעורערת חושב הוא שאם יטה את המשקל יצליח יותר. לכן מצות האבן היא מצות האמונה ולכן על ידי זה זוכה לאריכות ימים. נחזק עצמנו בכל כוחנו באמונה בה', במחשבות הגונות וישרות, ולברוח מן הספקות ולהתחבר לודאי, וכך בודאי נזכה לאריכות ימים ונזכה להכתב ולהחתם בספר הצדיקים והחסידים לחיים טובים ולשלום. שבוע טוב הצלחה וברכה וישועה. 11:24 / 15.08.10		מגזין אשדוד "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך..." "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך..." מובא במדרש תנחומא, זהו שנאמר תהילים קמ"ז: "מגיד דבריו לעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום". והנה, ננסה להבין את דברי המדרש תנחומא לפרשת שופטים ושוטרים. ועוד מובא במדרש רבה: שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך... זהו שאמר משלי כ"א: "עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח". ואף פה צריך להבין דיברי משלי על פרשת שופטים. אלא, אפשר לבאר ולומר: ישנם שני דרכים שהאדם יכול להתעורר בהם לתשובה, הדרך המובחרת ביותר היא, כשאדם בעצמו מקרב את ליבו לתקן את חטאיו וללכת בדרך הישר והרצוי, אך אם אינו מתעורר מעצמו הקב"ה שולח לו יסורים לעוררו מדרכו הרעה. לכן, טוב לאדם להקדים הוא מעצמו בתשובה ולייסר נפשו, לכפר ולתקן על חטאיו בכדי שלא יצטרך ליסורים. על פי זה יובן דברי משלי, עשה משפט וצדקה, דכאשר האדם מעצמו, עושה משפט בנפשו שמקדים עצמו להיות מודה על חטאיו ולכנס עצמו ביסורים, זוכה שהקב"ה ישפוט אותו בבחינת צדקה, לצדקו בדין לפנים משורת הדין, וזאת נבחר לה' יותר מזבח. והנה זבח מרמז על היסורים דבקורבן מקריבים החלב והדם על גבי המזבח וכך גם ע"י היסורים מתמעטים החלב והדם. ולכן, יבחר האדם בדרך צדקה ומשפט שהוא יקדים את התשובה ואת כפרת העוונות, שלא יבואו ימים קשים שהצער והיגון יקדים אותו, ודמו וחלבו יתמעטו מצער מרובה אשר לו. אך צריך לדעת, שרק אנו, בני ישראל, זכינו לזכות מיוחדת, שהקב"ה גילה לנו מתי יום המשפט שלנו שזה ראש השנה. אומות העולם אינם יודעים איזה יום הוא דינם ואיזה יום הוא המשפט של חייהם, וזה מה שאומר המדרש תנחומא, סמוך לשופטים ושוטרים "מגיד דבריו ליעקב", הקב"ה גילה לבני יעקב מתי יום חוקם ומשפטם שזה ראש השנה ויום הכיפורים, ולאומות הגויים לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, הגויים לא יודעים את יום משפטם. ונמשיך לבאר ולאמר, מובא בשולחן ערוך חו"מ, סימן ק': אדם שלווה כסף ואין לו איך לשלם ופתאום מופיעה ואומר, הריני משלם קיבעו לי זמן כדי שאלווה מאחר או אמשכן או אמכור ואביא מעות, קובעים לו זמן של 30 יום ע"כ. והקב"ה ברוב רחמיו קבע לנו זמן 30 יום לפני המשפט, אשר אנו מחוייבים להשיג את חובותינו ולבא לפרוע ביום הדין את שלנו. ועל פי זה יובן, בפרשה נאמר: "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך", "לא תטה משפט", הפרוש הוא על עצמנו, שנדע לשפוט את עצמנו ולשוב בתשובה לפני שנישפט מלמעלה והכאב הוא קשה וגדול, ונדע שלושים יום לפני המשפט, להתחיל לאסוף ולארגן את מחוייבותינו לשלמם במועד, ולא נטה משפט, לא נשחד ונשכנע את עצמנו שהצדק עימנו, משום שהיצר בא לאדם ומסביר לו כמה הוא צודק וכמה העולם טועה וכמה כולם רחוקים וכמה הוא עם כל מעשיו הרעים קרוב להקב"ה יותר מכולם, לא נטה משפט בליבנו. ועד כמה האדם צריך להזהר לא לטעות בשיפוט דעתו נמצא בהמשך הפרשה "כי השוחד יעוור עיני חכמים, ויסלף דברי צדיקים". והגמרא במסכת כתובות ק"ה אומרת: אפילו חכם גדול, הלוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא סמות הלב ואפילו צדיק גמור ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא טירוף הדעת. והנה קשה, איך יתכן לומר צדיק לוקח שוחד, הרי אם לוקח שוחד אינו צדיק? אלא מסופר על אחד הצדיקים והקדושים, שבא לפניו דין תורה של אדם קשה ורע איש מידנים ומחלוקת, ישבו בבית דין אב בית דין, איש צדיק וחסיד וירא ה', ויחד עימו 2 דיינים לא מבני עליה אשר מכרו את נפשם על שוחד ועל מרמה. וכאשר עמד איש המידנים לפני הדיינים החליט לשחד שניים ממנם, הלך ומסר להם מעות מרובות שיפסקו את הדין כרצונו, וכך במשך כל דיון אשר ישבו והתדיינו שני הדיינים היו עומדים בתוקף על צידקתו והרב הצדיק לא הבין, הרי זה נוגד את ההלכה, היה מנסה בכל דרך להטותם לדרך הישר, אך הם עמדו על שלהם להצדיק את הרשע. עברו ימים ועדיין מתווכחים ומתמקחים הדיינים בינם לבין עצמם על הדין, והרשע רצה להמשיך במעלליו וברשעותו, וויכוח הדיינים הפריעו לו הלך ושאל את חבר מריעיו, הדיינים הלא הגונים, איך ומה אעשה בכדי שאב בית הדין יצדיק אותי וגם הוא יפסוק כמותכם. ענו ואמרו לו, קח עימך סכום מרובה של כסף ובלי ידיעתו, לך ושים הממון באחד מכיסי מלבושיו וכך ליבו יטה לדעתך. הלך הבן בליעל וכך עשה, לקח את אחד מפועלות הבית, מסר לה מעט כסף בשביל עצמה ובתמורה ביקש ממנה לשים באחד ממלבושי הרב את סכום הכסף הזה בלי ידיעת הרב. מאותו יום, כל דיון בדין תורה, הרב הרגיש שליבו נוטה לרשע, אך הרב לא הבין, מדוע אתמול דעתי לא הייתה כך והיום דעתי השתנתה, דחה הרב את הפסק בעוד יום ושוב מרגיש שליבו נוטה כדעת הרשע וכל אשר בנה ימים רבים בדעתו לאוסרו פתאום הכל מופר וליבו רוצה להתיר, לא הסכים הרב לפסוק את ההלכה. עד שהנה הגיע ראש חודש והרב לבש את הבגד המיוחד והמיועד לראש חודש, פתאום מרגיש הרב שחלוקו כבד משש בכיסיו והנה מוצא סכום מרובה ביותר, הלך וחקר ושאל את בני ביתו עד שהפועלת עמדה וסיפרה את אשר היה. חזר הרב לבית הדין, פסל את הדיינים והוקיע את אותו רשע מן הכלל. זהו הביאור כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים, אפילו בלי ידיעתם, מסלף את דעתם ומשנה את מחשבתם. האדם אינו יודע שלכל דבר, הקטן ביותר, יש השפעה עצומה לנפשו, יזהר האדם לא לזלזל בדברים הקטנים ביותר, משום שבכל דבר יש משקל שמימי, אחר מהמשקל השיכלי אשר אנו חושבים. "ואי אתה יודע מתן שכרם ל מצוות לעתיד לבא". נמצאים בשבת קודש הראשונה של חודש אלול, שעה לימוד תורה, לפי הבן איש חי, היא כאלף שעות ביום רגיל ועוד אמרו חזל: 5 שעות רצופות של לימוד תורה משקלם כ40 יום תענית. צריכים לחזק בנפשנו את מעלת תורתנו הקדושה התורה ממתקת את הדינים, כשאדם חוטא ועושה תשובה הקב"ה לוקח את כל תיק העוונות שלו ודוחה אותו ומחכה שיעבור זמן, האם יעמוד ויתקן, חטא חטא עוון עוון אשר חטא וזה לשון הגמרא: פוקקים לו את כל עוונותיו, כמו בקבוק הממלאים אותו במים שזה העוונות ופוקקים, סוגרים את הבקבוק עם פקק ורואים אם עשה תשובה ועומד ומכפר ומתקן עוון עוון, פשע פשע, חטא וחטא, לאט לאט, גומר ומנקה את הבקבוק מכל עוונותיו, אך אם חוזר לסורו פותחים את הפקק ומוציאים חזרה את עוונותיו. תשובה צריכה ליהיות מוחלטת, עירעורי תשובה וקבלות לעתיד, עוצרים את הדין והמשפט עד שיבחן על מעשיו אך כח התורה הקדושה שמהדה את העוונות, "אם יהיו עוונותכם כשני כשלג ילבינו", "כל המקבל על עצמו עול תורה מעבירים ממנו עול דרך ארץ". ולכן צריכים אנו בכל כוח להתמיד בלימוד התורה הקדושה, להתמיד בשיעורי תורה ברוב עם הדרת מלך, וידוע שיש כח ומעלה גדולה לדיברי תורה הנאמרים ברבים ובסיומם אומרים קדיש ויענו אמן יהא שמי רבא, בכל הכח כי אז קורעים גזר דין של אדם אפילו של שבעים שנה. לכן בשעה שנכנסים ל30 יום אשר נתן לנו הקב"ה לפרוע חובות לפני המשפט, נקדים לעשות דין לעצמנו, נודה לה' על שגילה לנו, שלא כאומות העולם, מתי משפטינו. ובכח לימוד תורה בשבת קודש והקפדה בהשתתפות בשיעור תורה ועניית אמן יהא שמי רבא בכל כוחנו, ימתק עלינו הקב"ה את הדין ויבשר לנו בשורות טובות. סלח לנו ושלח לנו ישועה ורחמים ממעוניך. שבת שלום. 11:11 / 13.08.10

כתבות סיפורה של מרים זהו סיפורה של מרים לסרי ז"ל, אשת ראש העיר, שהלכה לעולמה בסוף השבוע שעבר. זהו מסמך אנושי על מאבק ממושך במחלת הסרטן, על אהבת אין קץ, על מסירות, על חסד ונתינה אין סופית. זהו סיפור על חייה ומותה של אישה ענקית שהייתה איתנו כל הזמן ומבלי שנדע אף השפיעה על חייהם של רבים. לא ידענו כי מעולם היא עשתה זאת מאחורי הקלעים. רק בימי השבעה אנו מגלים עוד ועוד סיפורים על אישיותה, על מעשי החסד הגדולים, על הייסורים שעברה ועל האהבה הגדולה ששררה בינה לבין בעלה. אלפים רבים הגיעו מדי יום למאהל השבעה, עשרות התקשרו אל מערכת "המגזין" כדי לבקש לפרסם מודעות ניחומים. נראה כי גם במותה דמותה תמשיך להשפיע על חיי החברה בעיר 05:32 / 13.08.10		כתבות גולשים למאבק לאחר הסערה הציבורית שקמה עקב הקמת הגדר שחסמה את הגישה לחוף "גיל" מדרום למרינה, הירוקים והגולשים נפגשו בשבוע שעבר עם מנכ"ל העירייה, סמנכ"ל חפ"א והחרדים, סמוך לגדר שנבנתה. הצדדים הגיעו להבנות, תוך התחשבות איש בצרכיו של השני והוחלט לפרק חלק גדול מהגדר, שמנעה גישה לחוף. בעירייה אף הסכימו להציב לטובת הגולשים מקלחת וברזיה בחוף, כדי שהגלישה עבורם תהיה קצת יותר טובה. מאבק זה, שנשא פירות בצורה מהירה ומיידית היה רק הקדמה למאבק הגדול האמיתי אותו מנהלים גולשי אשדוד כנגד כוונות העירייה להקים נמל דייגים בחוף "השובר", המוגדר על ידי הגולשים כאחד מחופי הגלישה הטובים בארץ. כתב "המגזין" נפגש עם ראשי עמותת הגולשים ושמע הכל על היתרונות, הזכרונות, הדאגות והתכניות להצלת חוף השובר מיוזמות הנדל"ן 13:17 / 12.08.10		מגזין אשדוד לעזור לאדם כאשר שלם וישר הוא בליבו אימה וחרדה נאחזים בימים קדושים אלו, ימי הרחמים והסליחות. זהו זמן לעבוד לטהר את עומק נפשנו, והבא לתקן, מסעיים לו מן השמים. ודרכים רבות להקב"ה, לעזור לאדם כאשר שלם וישר הוא בליבו. ישנו מעשה, אשר שנים רבות מהדהד בליבנו; מסופר על רבנו הגאון מווילנא על פסק הלכה אשר פסק וכל חייו הצטער והתחרט על אותו פסק הלכה. ומעשה שהיה, בשכונתו של הגר"א גר חייט עני ואביון, אך מידותיו היו מידות נעלות, תמים וירא ה' וסר מרע. באחד מערבי שבת קנה במעותיו הבודדות עוף לכבוד שבת, בשמחה מרובה לקחו לשוחט ושחט את העוף, לאחר חודשים רבים שלא עלה בידו לקנות עוף לשבת, כשהביא את העוף לביתו, אשתו בהתלהבות מרובה מלחה את העוף, בתוך ההתרגשות לקחה כף חלבית ועירבבה ודחפה לתוך העוף. כשבעלה שם לב לאסון הנורא אשר פוקד אותם, הנה כל מלאכתו אשר טרח ועמל, נכנס לספק איסור אכילה. מיד עצר את אשתו מלעשות מאומה ורצו מהר למרא דאתרא, הרב שמואל, לשאול אותו האם העוף נאסר לאכילה או לא, התיר לו הרב לאכול את העוף. בזמן שהבעל היה בדרכו למרא דאתרא, אשת החיט רצה לביתו של הגר"א, שהיה שכנם, ושאלה אותו מה דין העוף, אסר הגר"א באיסור חמור לאכול את העוף. כששבו הבעל והאשה לביתם, זה אומר המרא דאתרא התיר את העוף וזו אומרת הגר"א אסר את העוף, בצר להם, הלכו למרא דאתרא לשאול מה יעשו אמר להם המרא דאתרא שישבו ויאכלו מהאוכל, והוא מבטיח להם, שבליל שבת יביא עימו את הגר"א שיחד ישב עימם ויאכל עימם מהעוף הזה, החיט ואשתו שמחו שמחה מרובה. הנה מגיע ליל שבת, הולך הרב שמואל לביתו של הגר"א ומפציר בו בתחנונים מרובים אני מרא דאתרא וההלכה צריכה להפסק כמותי, וזה שפסקת כך הלכה מהרהר את כל יסודות הרבנות אשר אני יושב בה. התרצה הגר"א ואחרי הקידוש הלך עם המרא דאתרא לביתו של החיט וכשבעלת הבית הביאה הקערה עם העוף, כשהניחה על השולחן, הנרות העשויים מחלב זזו ונפלו לתוך הקערה, כך נאסר איסור מוחלט כל אכילת העוף. הזדעזעו כל יושבי הבית והמרא דאתרא, הרב שמואל, עמד וביקש מחילה וסליחה מהגר"א. ענה לו הגר"א, חס וחלילה הלכה ודאי כמותך אך בשבילי שאסרתי לא רצו מן השמים שאוכל מדבר זה. מאותו יום ואילך הקפיד הגר"א לא לענות על אף שאלה הלכתית. הנה, כאשר האדם עובד על עצמו ומצער את נפשו ונפשו זכה וברה לפני הקב"ה, אין הקב"ה מביא תקלה על ידו. לכן, אנו נמצאים בימים של קבלות ועבודת נפש מעמיקה ונרחבת וצריכים לטהר את נפשנו, לבנות את היסודות בתוכנו, יסודות אשר אינם מתערערים משום ערעור וכאשר האדם עושה את כל אשר בכוחו הקב"ה ממשיך ועוזר לו מאיפה שכוחו מסתיים. הנה הגמר"א במסכת ראש השנה דף ט"ז אומרת: אמר רבי יצחק ארבע דברים מקרעים גזר דינו של אדם ואלו הן; צדקה, צעקה, שינוי השם ושינוי מעשה. והנה, צריך להבין מילא צעקה זו תפילה מובן, צדקה גם כן מובן, אך שינוי השם, מדוע משנים את גזר דינו של האדם? הרי שינוי השם אינו כשינוי מעשה שזה חזרה בתשובה, אז מדוע כח שינוי השם כל כך גדול?, אלא, אפשר לבאר ולומר, כל שינוי הנעשה בחיי אדם, גורם צער בלב האדם אפילו שינוי טוב וכך, רואים מעשים בכל יום, כשאדם עובר דירה לבית חדש אפילו טוב מקודמו, בימים הראשונים יש בליבו צער ועוגמת נפש וכן אדם אשר קונה מכונית חדשה. בתחילה, מרגיש עוגמת נפש וצער ורק אחרי כמה ימים מתרצה בליבו ומתחיל להרגיש מנוחת הנפש. כך כל התחלה קשה. כשנתבונן נראה תינוק שנולד לעולם הימים הראשונים לחיו, קשים ביותר משום שזה שינוי ממקום למקום. וכן בשינויי הזמנים והעונות, בתחילת החורף אנשים מדוכדכים ועצובים ביותר וכן כל שינוי גורם לאדם עצבות גדולה, לפני נסיעה שאדם נוסע, לפני חזרה שאדם חוזר, אדם ניכנס לעצבות ולא מבין מדוע, התשובה היא משום שכל שינוי מביא צער על האדם ולכן שינוי מקום מכפר על עוונותיו של אדם. משנה מקום משנה מזל, משום שהשינוי גורם לנו צער והצער הזה הוא כפרת עוונות וכן שינוי השם כשמשנים את שם האדם יש בליבו צער משום שזה דבר חדש והצער הזה ממתק את הדין וגורם לכפרת עוונות, לכן דברי הגמרא תפילה תשובה שינוי ה' ושינוי מעשה מכפרים לאדם על עוונותיו כל צער שמצטער יהודי גורם מיתוק הדין. הקב"ה יאסוף כל העוגמת נפש והצער של כל אחד מאיתנו ויעלו לפניו ועל ידי זה ימתקו הדינים ורחמים מרובים ירדו על עם ישראל, סלח לנו ושלח לנו ישועה ורחמים ממעונך. 09:35 / 11.08.10		מגזין אשדוד כל ההתחלות קשות לכל אהובנו וחביבנו: צריכים לחזק בנפשנו יסוד אשר אמרו חז"ל: "כל התחלות קשות", כל דבר טוב אשר מתחיל האדם, ראשיתו קשה מאוד ואחרי שעומל ומשתדל ומוסר את נפשו, הדבר נהיה קל יותר לעמוד ולהתמודד; וכמו שאדם קונה נעל חדשה, בתחילה צרה וצפופה ברגלו, עד אשר מואס בה ורוצה להורידה, אך לא בחכמה יעשה אם יורידה, ילבש אותה עוד מעט ולאט לאט תתרחב ונוח מאוד יהיה ללכת עימה. וכך, באחת מנסיעותינו, הטייס בא לדבר עימנו וסיפר לנו את כל הדרכים והדברים והניסים והנפלאות אשר בכל טיסה ובתוך הדיבור אמר לנו, כשהמטוס עולה לשמים כ30 אחוז מהדלק נאבד בעליה, והשאר בהמשך הדרך. הנה, מזה נלמד מוסר גדול, כשעולים ומתחילים דבר חדש, 30 אחוז מכוחו של האדם מאבדים אותו בראשית וזה עינה בדרך כוחי כוחו של האדם נאבד בדרך להשיג את אשר רוצה להשיג. וזה כל ההתחלות קשות, לכן חכם עיניו בראשו לפני שמתחיל דבר חדש ידע בנפשו שההתחלה והראשית קשה ביותר. ואפשר לדקדק ולאמר נוסח הקידוש תחילה למקראי קודש זכר ליציאת מצרים- כשאדם מתחיל מקראי קודש, דבר קדוש או התחלה חדשה, תזכור בנפשך את יציאת מצרים איך זה היה הראשית של עם ישראל, איך עוננו שועבדנו, הושפלנו, כל דבר קשה אשר אפשר לתאר בנפש האדם את זה עברנו בגלות מצרים. מול עינינו, בכל עת, תהיה יציאת מצרים ונתאר בעצמנו בכל קושי, אשר מתמודדים, שאנו בשיעבוד ואחריו תבוא הגאולה. והנה, כשנתבונן בבית המקדש, אחד השערים נקרא "שער ניקנור" ואמרו חז"ל, שאף לעתיד לבוא, כשיבנה הבית השלישי במהרה בימינו ישאר שמו של שער ניקנור בשמו על שם אדם ששמו ניקנור; ומי הוא ומה הוא אותו ניקנור? אמרו חז"ל אדם הגון וישר בשם ניקנור נסע לאלכסנדריה במצרים, בכדי לקנות ולהכין ולהביא לבית ה' שערים לעזרה. העזרה היא הכניסה הראשונה לקודש לבית המקדש ובדרכו באניה לארץ הקודש עמד עליו נחשול שבים לטובעו, עמד ניקנור וביקש שישליכו אותו לים יחד עם שער בית המקדש וניסים גדולים קרו לו, עד אשר הביא את השער לבית המקדש ותחילה לכניסה לקודש הוא ושערו, שער ניקנור והנה שער הכניסה לקודש שעל שמו מסמן גם את אשר היה עם ניקנור. כשרוצים לבנות דבר חדש, צריכים לעבור התמודדויות קשות צריך להיות איתן וחזק ולדעת שניסיונות קשים ומרים רבים יעמדו מול עיניו והוא צריך לעמוד איתן ולא להישבר ולא ליפול "שבע יפול צדיק וקם". וצריך כל אדם לשים מול עיניו, שישנו עול של שיעבוד גלויות גדול ביותר, כמו שהגמרא בברכות י"ז אומרת רבי אלכסנדרי כשהיה מסיים את תפילתו היה אומר ריבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שעור שבעיסה ( יצר הרע) ושיעבוד מלכויות, וקשה, מה פרוש שיעבוד מלכויות, הרי היום אין שיעבוד מלכים, ממשלות לכפות על עם ישראל לעבור על דתם ועל מצוותם כמו שהיה בימי קדם?! רוב המלכויות בעולם מלכויות חסד, לא מצרים את צעדיהם של עם ישראל ולא היה זמן כזה מימי קדם בעולם שהנחת והשלווה בענייני תורה ומצוות הייתה מנת חלקם של עם ישראל, אם כן מה פרוש שיעבוד מלכויות? אלא, אפשר לפרש ולאמר כל מדינה ומדינה יש לה את השר שלה בשמים אשר הוא עומד ומגן, נלחם, שומר על עמו וכאשר המלאכים בשמים רבים ביניהם פורצת מלחמה בין אותם מדינות בארץ וזה דברי חז"ל: "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו" כאשר יש שלום במרום, בין המלאכים נהיה שלום עלינו וכך, למלאכים הללו בשמים ישנם כוחות וכן יש כוחות, אשר אותם מלאכים פרוצים בהם וכאשר האדם נמצא במדינה אשר המלאך פרוץ במידה הרעה הזו ניהית המלחמה של כל יושבי אותה מדינה קשה באותה מידה וכך רואים, יש מדינות, אשר פרוצים בעריות, יש מדינות ברצח, יש מדינות בגזל ומדוע? משום שאלו המידות של המלאך בשמיים של אותה מדינה ולכן, הגמרא בכתובות ק"י אומרת כל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה משום שבארץ ישראל הממלכה והשילטון תחת הקב"ה ובשאר העולם תחת מלאכים הממונים מה'. ובדורנו זה, אין שיעבוד ממשלות על עם ישראל, אך יש שיעבוד של המלאכים של הממשלות מהשמים והשעבוד קשה ביותר והיצרים בכל ארץ ובכל מדינה, שונים ומשונים והמלחמה היומית קשה ביותר והמקום להינצל הוא בבתי מדרשות ובבתי כנסיות ובשיעורי תורה - זה מה ששמר עלינו דורות וזה אשר ישמור אותנו עד ביאת משיח צידקנו הקב"ה ישמרנו ויצילנו ויבטחו בך יודעי שמך כי לא עזבת דורשך ה'. ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. 10:03 / 10.08.10

מגזין אשדוד שבוע מיוחד שבוע זה מיוחד הוא, שבוע שבו מתחילים את חודש אלול. "בן אדם מה לך נירדם קום קרא בתחנונים". צריכים לעורר את עצמנו, להכין את נפשנו לימים הנוראים, ימי רחמים וסליחות, ימי קירבה להקב"ה וימי חשבון נפש על כל אשר היה איתנו בשנה החולפת. שנה זו הייתה שנה מורכבת, כמן שנת המתנה, אחרי השנה הקודמת אשר הייתה כשנות הזעם בעיניני פרנסה. שנה זו, בהרבה עינינים, המתין העולם לראות את אשר יהיה, ואין דבר קשה כהמתנה, והתרת הספקות מן הדברים הגדולים אשר יש בחיי האדם. לשנות את העתים ואת הזמנים, אפשר על ידי כח האמונה. וכשנתבונן עד כמה צריכה ליהיות האמונה, המדרש מביא: "לך אל הנמלה עצל ראה דרכה וחכם, אשר אין לה קצין שוטר ומושל, תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה". וכשנתבונן על חיי הנמלה, אשר שלמה מזכיר ואומר, נראה דבר פלא גדול, אמרו חז"ל; כל חיותה של הנמלה אינה אלא 6 חודשים וכל מאכלה אינה אלא חיטה ומחצה והיא הולכת ומכנסת בקיץ כל אשר מוצאת, חיטין ושעורין, עדשים. ומובא בשם רבי שמעון בר יוחאי: מעשה היה, מצאו בבור הנמלים שלוש מאות קור (וכשנרצה להבין את הכמות 72.540 ליטר בנפח ובמשקל 51 ק"ג), והנה אם מאכלה הוא חיטה ומחצה, וחיה 6 חודשים, בשביל מה כל הכמות העצומה של האוכל?. אלא, מתרץ רב תנחומא, הנמלה יש לה אמונה חזקה בהקב"ה, ואומרת, כעת חיי הם רק 6 חודשים, אך אולי הקב"ה יאריך את ימי ואחיה יותר ואם כך אצטרך יותר אוכל, ובשביל האמונה אוגרת את כל מאכלה. וממשיך המדרש ואומר מהו "ראה דרכה וחכם", ראה איך הנמלה בורחת מן הגזל. אמר רב שמעון בן חלפתא; מעשה בנמלה אחת שהפילה חיטה אחת והיו כולם באות ומריחות בה ולא הייתה אחת מהן נוטלת אותה, עד שבאה אותה שהייתה שלה ונטלה אותה, ראה חכמה שיש בה, כל השבח הזה שיש בה, לא למדה מבריאה ולא שופט ולא שוטר יש לה, אתם שיש לכם שופטים ושוטרים על אחת כמה וכמה תשמעו להם. וידועה הגמרא במסכת עירובין (ק'): אמר רבי יוחנן; אלמלא לא ניתנה תורה היינו לומדים גזל מנמלה. ורש"י פירש; שאין אחת גוזלת מאכל חברתה. והנה כשנתבונן את שאנו שומעים ורואים בימים אלו בעולם, "איש את רעהו חיים בלעו", והרבה חושבים שבדרך עקלקלה ישיגו את אשר שייך לחברם. אך צריך לדעת, בן עזי אומר: "בשימך יקראוך, בכיסאך יושיבוך, ואת שלך יתנו לך". אף אחד לא יכול לקחת לחברו מאומה ולא להחסיר לחברו דבר. ובמקום כל הזמן אשר מפסיד האדם על מחשבות זדון איך להרע, להזיק ולהפריע, יתנו הזמן לתפילה, בקשה ולתחינה לפני הקב"ה על הפרנסה ועל ההצלחה, ויראו אם היד ה' תקצר. נמלה מאמינה ומתפללת שחייה יתארכו, נמלה יודעת שהגזל לא יעשיר אותה. אנו עם החכמה והבינה וכל ההשכלה, צריכים להחדיר עמוק בתוכנו שגזל לעולם אינו מעשיר. ויותר מכך רבי אליעזר פאפא אומר: ראינו הרבה אנשים שעבדו ביושר והרויחו את כל כספם בהגינות ופתאום הפסידו את כל כספם, ומדוע?. ומתרץ ואומר; אולי עירבבו את כספם עם אדם לא הגון, אשר כספו לא בא לו ביושר, וכל כסף שאינו בא ביושר סופו להפסידו ואף כסף ישר שהתערבב עם כסף לא ישר, סופו לאבדם יחד. הנה נחזק עצמנו באמונה ובביטחון בהקב"ה ונערער ונתקן את מעשנו על שעות וזמנים אשר עברנו השנה עם חוסר אמונה, ונכה על חטא ונקבל קבלה בעינין האמונה בכל כח. ולא ניהיה ככלב שב אל קיאו. נחזק את נפשנו ואת אמונתנו ובעז"ה ניכנס לימים קדושים אלו ככלי קיבול, לקבל את ברכת ה'. סלח לנו אבינו כי חטאנו מחל לנו מלכנו כי פשענו. ויבשר לנו בשורות טובות, ישועות ונחמות. שבוע טוב!. 09:57 / 08.08.10		מגזין אשדוד חזון יאשיהו - יום חמישי לאחינו ורעינו, בני קהילתנו הקדושה "שובה ישראל" בכל מקום ומקום. יש בליבנו שמחה מרובה, אשר זכינו להיות פעם נוספת, בארץ, אשר אבותי ואבות אבותיי עבדו בה את ה', אהבה תמימה, אהבה זכה וברה וחזרנו בקבלה אשר קיבלנו בליבנו להודות על הטוב, על החן וחסד והרחמים אשר חנן אותנו ה' יתברך, על ידי עבדיו הנביאים, וצדיקים במיתתם קרואים חיים. בעז"ה נזכה בשעות הבאות להשתטח על ציון מו"ר זקני הקדוש, המלומד בניסים, אשר היה מעמודי עם ישראל, קדושתו ותורתו ופרישותו וצידקותו קשה לתאר. הקב"ה חנן את האדם בשני כוחות אשר אפשר להביע את אשר מתרחש בלב; ידיים לכתוב ופה לדבר. יש דברים שהפה והידיים הם לא יכולים להביע את רחשי הלב ודבר זה אנו חשים ומרגישים בכל פעם שמתקרבים לציון רבנו חיים הגדול זצוק"ל. בכל פעם שזכינו להשתטח על קיברו ראינו ישועת ה' כהרף עין, עודם מדברים ואני שומע. ועוד שימים אלו סמוכים לחודש הרחמים והסליחות ובסוף חודש זה הוא יום פקידתו, כ"ה באלול, מבקש אני מאבותיי הקדושים מבית פינטו ומבית אבוחצירא שיעלו ברחמים, לפני אב הרחמים, ויעוררו שפע מלפני בעל הסליחות, לסלוח ולרחם, לפקוד ולהושיע, את כלל עם ישראל ובפרט לבני קהילתינו הקדושה "שובה ישראל", ויזכירו לפני כיסא הכבוד את כל החסד וכל האמת והתורה אשר כל השותפים, אשר שותפים יחד עימנו מיום אשר נוסדה ק"ק "שובה ישראל", טוב שנים, שלא ידח ממנו נידח ואור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו לגאולה. ומכניסי דימעה הכניסו דמעתינו לפני מתרצה בדמעות ויזכרו ויזכירו לטובה את כל העומדים לימיננו כאחיעזר וכאחיסמך, אלו שהם בגדר "מחזיקים בה" שבירכתם תיהיה "עץ חיים", ולאלו אשר "תומכים בה" שבירכתם תיהיה "המאושר". ובהכנעת הלב, מבקשים ממו"ר זקננו רבנו חיים פינטו על השמות של האנשים אשר בליבנו מזכירים ובפינו, שעליהם תעתיר ביותר בשמים, משום שעמדו עימנו ועם ישיבתנו הקדושה, באהבה ובמסירות, "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה". הקב"ה ישפיע ויקיים בכל בני קהילתינו והריקותי לכם ברכה עד בלי די עד שיבלו שיפתותכם מלומר די, חזק חזק ונתחזק, גדלו לה' איתי ונרוממה שמו יחדיו, דרשתי ה' וענני ומכל מגורותי הצילני, הושיענו ה' ונושע, אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא' נדרי לה אשלם נגדנה לכל עמו. והנה חשבנו בדעתנו, על קבלה אשר נשתדל כולנו לקבל כאיש אחד בלב אחד, לחזק ולהתחזק בה. ובשעה שהיינו חושבים על דבר חיזוק ועל דבר הקבלה אשר בליבנו לקבל שומעים אנו סימן מהקב"ה, אמן. והנה, ידוע מעשה הנורא ברב מרדכי יפה, "בעל הלבושים", אשר נסע לאיטליה לעיר ונציה כדי ללמוד את חוכמת עיבור החודש אצל החכם אבוהב הספרדי ולמד אצלו בערך 4 חודשים ובסוף ה-4 חודשים, בנו הקטן של חכם אבוהב, בן 5 שנים, בירך בירכת בורא פרי העץ בקול רם וכל הבית ענו אמן, חוץ מרב מרדכי יפה שלא ענה אמן. חכם אבוהב כעס עליו מאוד, גער בו ונזף בו נזיפה גדולה ונידה אותו. הרב מרדכי חיכה 30 יום, כדין נידוי מרב לתלמיד, ואחרי כן בא לפייסו, ושאל את רבו; מדוע הכעס הגדול הזה ונידוי אשר נידהו 30 יום? ענה חכם אבוהב ואמר לו תדע שאהבה גדולה אהבתיך, אהבה שאינה תלויה בדבר ותדע שבשעה שלא ענית אמן נתחייבת מיתה לשמים, והנידוי היה לך לכפרה על הפגם הגדול שנגרם, ומחילת העוון יהיה לך בתנאי שבכל מקום ובכל קהילה שתידרוך כף רגלך תפרסם את גודל החטא והפגם של מי שאינו עונה אמן וגם תפרסם מעשה נורא שאספר לך. במדינת ספרד היו קהילות קדושות לפני גזרת תתנ"ו והייתה שם עיר גדולה לאלוקים, עיר ואם בישראל ובאותה עיר היה מלך שרצה לגרש את היהודים מעירו כמה פעמים, ובכל פעם שחזרה הגזרה, צדיק גדול וחסיד שהיה בעיר היה הולך לפני המלך וממתק ומרכך את ליבו. והנה שוב הגזרה הקשה יצאה מתחת ידי המלך וכל היהודים בעיר בפחד ואימה וחרדה גדולה, מיד באו לביתו של הרב הצדיק שיבא עימם למלך להשתדל לבטל את הגזרה, ענה הרב ואמר ימתינו לי עד אשר אסיים להתפלל תפילת מנחה, ענו חשובי הקהילה עת צרה היא ליעקב, אסור להתמהמה רגע אחד, הסכים הרב והלך עימם כשהגיעו לבית המלך, איך שראה המלך את פני הרב הצדיק נתרכך ליבו, קיבל המלך את הרב בכבוד ובהדר וכיבדו כבוד גדול, עודם מדברים והנה ניכנס אחד מן הכמרים החשובים והמעורכים במדינה, אך משונאי ישראל המרים והקשים, כשראה את הרב חשב בדעתו איך יצר וירע לרב ולמלוויו, מיד עמד והתחיל לברך את המלך בברכות מרובות שונות ומשונות אשר לקחו זמן ארוך, בראות הרב שהזמן מתארך החליט לעמוד ולהתפלל את תפילת מנחה שלא יעבור זמנה, עמד והתפלל. בינתיים סיים הכומר את בירכותיו השונות והמשונות ועמד וצעק; האם כולם ענו אמן? כולם עמדו ואמרו שודאי ענו אמן על ברכת המלך, חוץ מהרב אשר עמד ואמר אני התפללתי מנחה ולא עניתי אמן. מיד נפל הכומר על הריצפה והתחיל לבכות ולומר למלך כעת כל הברכות נהפכו לקללות ואף ברכה לא תתקיים, בגלל הרב. חמת המלך בערה בו וציוה לחתוך את הרב לחתיכות קטנות ולשימו בשקים ולשלוח השקים לביתו. לאחר מכן ציוה המלך לגרש את כל היהודים מארצו. אחד מצדיקי הדור ההוא שהיה חבר טוב של הרב, הצטער צער גדול, ומהמקרה החמור אשר קרה לא התנחם בליבו ימים רבים ורצה לדעת, על מה ולמה קרה לצדיק וחסיד אסון קשה כל כך. באחד הימים שישב אותו רב בחדרו, עסוק בתורה, ראה מחזה נורא; את אותו צדיק וחסיד אשר מת על קידוש ה', בא לפניו ואמר לו; דע לך שכל חיי הקפדתי על כל המצוות קלה כבחמורה, אך פעם אחת בני הקטן בירך ברכה ולא עניתי אמן, וניגזר בגלל עניית אמן את כל הרעה הגדולה הזו. ולכן כל באי עולם יזהרו בעניית אמן. אמר החכם אבוהב לרבי מרדכי יפה תפרסם המעשה הזה ותקרא אותו פעם בחודש, להודיע לכולם מה העונש למי שאינו עונה אמן אפילו על ברכת תינוק כל שכן בבית כנסת כששליח ציבור מתפלל שמונה עשרה או קדיש. נחזק עצמנו בעניית אמן, וידוע את אשר אמרו בשם בסבא מקעלם: היה כדאי להקב"ה לברא את העולם למשך ששת אלפים שנה כדי שיהודי יזכה לומר אמן פעם אחת בלבד במשך זמן הבריאה וברוך הוא וברוך שמו, ואלף פעמים ברוך הוא וברוך שמו לא מגיע לגודל חשיבות של אמירת אמן פעם אחת בלבד ואלף פעמים אמן לא מגיע לגודל חשיבות של אמירת אמן יהא שמיה רבא פעם אחת בלבד, ואלף פעמים של אמירת אמן יהא שמיה רבא לא מגיעה לזכות של אות אחת מלימוד תורה. ועל זה הוסיף אחד מהגדולים והצדיקים של הדור הקודם שנוח לו לאדם לחיות שבעים שנה ולסבול את יסורי איוב ולזכות פעם אחת בחיים לומר אמן יהא שמיה רבא. והנה נקבל על עצמנו, באהבה גדולה, בקבלה חזקה להקפיד בעניית אמן ובזכות זה הקב"ה ימתק מעלינו כל גזרות קשות, וכל האמנים אשר נקבל על עצמנו ביום זה, יעלו לפני מתרצה בתפילה ויקובלו תפילותינו ברצון ועל ידי זה יושפע שפע רב בכל העולמות. ובזכות האבות הקדושים נזכה לגאולה שלמה "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימנו כקדם". האוהבכם אהבה מרובה, ונפשי כעפר לכל תיהיה. 15:36 / 05.08.10		מגזין אשדוד שלח לחמך על פני המים ישנו דבר, אשר הוא בעוכריהם של אנשים רבים; כאשר אדם נמצא בגדולה, או בכל עת וזמן, עומד ומזלזל ופוגע באנשים, אשר חושב באותה עת שאין לו ממנם חפץ, או רואה אדם שאינו מחוייב לעזור לו ולא עוזר לו. עוברים ימים, עוברים זמנים ואותם אנשים נמצאים במצב שהאדם בצרה כל שהיא, או במצב כל שהוא, גורלו בא לידם ואז נתון הוא במצב לא טוב ביד אותם אנשים. וידוע, מעשה בנודע ביהודה, אשר היה אחד מפוסקי ההלכה הגדולים שהיו בעם ישראל. מובא מעשה שבאחד הלילות הקרים והגשומים, פגש ילד נוצרי יושב בקור גדול על הקרקע ובוכה. שאלו, מדוע אתה בוכה? ענה הנער לנודע ביהודה; אימי מתה ואבי התחתן עם אשה אחרת ואשת אבי קשה ורעה ואכזרית עימי ובכל יום שולחת אותי למכור לחמים אשר אופה וחייב אני למכור בכל יום את המיכסה אשר דורשת ממני ואם אינני עומד במבוקשה, מכה אותי מכות נמרצות ומונעת ממני אכילה ושינה. והנה, היום דבר חמור קרה, אחרי שסיימתי למכור את כל הלחם, איבדתי את כל הכסף אשר מכרתי ופוחד אני לחזור לבית אבי. ריחם הנודע ביהודה על הנער הגוי, הוציא מכיסו סכום נכבד של כסף ומסרו לנער. עברו ימים, עברו שנים, חלפו 30 שנה, באחד מימי חול המועד של פסח, מגיע לביתו של הנודע ביהודה גוי, אשר מבקש בדחיפות דבר עם הנודע ביהודה ומוסר לבני הבית שיש בפיו דבר חמור שאינו סובל דיחוי. קיבלו הנודע ביהודה בחדר פנימי בביתו, והנה בפיו דבר מזעזע, מספר הוא לנודע ביהודה; אחד הכמרים הגדולים בעיר, אשר שונא יהודים קרא לכל אופי הלחם שבעיר ואמר להם, בעוד יומיים יוצא החג אצל היהודים וכל היהודים קונים לחם במוצאי פסח, נתן עצה לכל האופים להכניס רעל בכל הלחמים וכך, במוצאי החג שכל היהודים אוכלים לחם ימותו בפעם אחת כל יהודי פראג. וממשיך הגוי ואומר לנודע ביהודה, כששמעתי את הדבר החמור הזה נזכרתי איך לפני 30 שנה ישבתי על הקרקע בוכה בלילה קר וגשום, בפחד לחזור לבית אבי, מאימי החורגת, ואיך עמדת ונתת לי את כל הכסף שאיבדתי, ברגע ששמעתי את הדברים הקשים האלו, הרגשתי מחוייבות לבא ולספר לך ולהחזיר לך את החסד, אשר עשית עימי. מיד עמד הנודע ביהודה והודה לו. כינס את כל היהודים לבית הכנסת המרכזית והודיע שחלה טעות בחישוב חג הפסח וצריך לשמור עוד יום את חג הפסח, כך ניצלו כל יהודי פראג ממוות בהרעלה בלחם במוצא חג הפסח. 10:25 / 04.08.10		מגזין אשדוד מעשה ברבי יהושוע יום שלישי כ"ד באב הגמרא מביאה מעשה ברבי יהושע שהיה הולך בדרך, פגש בילד היושב בפרשת דרכים ושאלו, איזה דרך קרובה יותר לעיר? הצביע לו הילד על דרך אחת ואמר: דרך זו ארוכה אך קצרה, והדרך השנייה, הצביע ואמר, זו דרך קצרה, אך ארוכה. הלך רבי יהושע, בדרך הקצרה אך ארוכה, והנה הגיע כמעט ליעדו מהר, אך ככל שהתקרב היו שם מכשולים רבים וקושי גדול. חזר לילד ואמר לו: הטעית אותי, אמרת לי קצרה ויש שם מכשולים רבים וקושי גדול להגיע ליעד. אמר לו הילד: זה מה שאמרתי לך, קצרה במרחק, אך רחוקה בגלל כל המכשולים שיש שם, והדרך השניה היא ארוכה, יש הרבה הליכה ללכת, אך קצרה משום שאין מכשולים, והדרך סלולה. 14:52 / 03.08.10

מגזין אשדוד לדחות את היאוש ישתדל האדם בכל עת ובכל זמן וכן, בכל מצב אשר נמצא, לדחות את היאוש ואת העצבות, ולהמתין, כמה שאפשר, עם החורבן והאסון אשר מרגיש שהוא מנת חלקו. ומובא משל בקדמונים, אשר מוסר גדול טמון בו וילמד מזה האדם ויחקוק מעשה זה בנפשו, שיהיה דרך חיים אצלו; 15:42 / 02.08.10		מגזין אשדוד מתנדבי מש"ק ים קוצרים הישגים אולי רבים יתקשו להאמין, אך לירידה הגדולה באחוזים ניכרים של רמת הפשיעה באשדוד, בעיקר ברובעים הדרומיים של העיר, שותפים ואף שותפים בכירים מאוד, מתנדבי מש"ק ים של המשטרה. מדובר במתנדבי המשמר האזרחי ברובעים י"א, י"ב, ט"ו וי"ז, שעושים ימים כלילות בהתנדבות, כדי להביא לכולנו רמת חיים טובה יותר, ובקרוב הם יעשו זאת עם יחידת מתנדבים על אופניים. התוצאות, הן לא מאחרות לבוא - בשבוע שבו מפורסמים מוקדי הפשיעה בישראל, ניתן לראות בבירור שאשדוד, למרות שניתן היה לחשוב אחרת, כלל אינה מופיעה ברשימת הערים המובילות בפשיעה 07:57 / 02.08.10

2010 2011 2012 2013 2014 2015 2016 2017 2018 2019 2020 2021 2022 2023 2024

ינו פבר מרץ אפר מאי יונ יול אוג ספט אוק נוב דצמ

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31

pikud horef

פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271

פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה