לכל אהובינו וחביבינו, ה' עליהם יחיו ושובע שמחות וכל טוב יחול עלינו ועל כל עם ישראל.

תקופה ארוכה אנו חושבים על עזות הפנים, אשר ישנה באנשים ריקים ופוחזים. ועזות וחוצפה מאין באה? בספרים הקדושים מובא, מגילוי עריות, מי שפרוץ בעוון זה, עזות מצח משוחה על פניו וכאשר רואים עזיי פנים וכפויי טובה, ידע האדם, אלו הפגומים ביותר במידת היסוד.
חשבנו להקשות, המשנה אומרת: יהודה בן תימה אומר (אבות ה'): "הוה עז כנמר קל כנשר רץ כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים".
הנה העזות המשיל לנמר, ועלתה בדעתינו קושיה: הרי הגמרא במסכת ביצה כ"ה: שלושה עזין הן, כלב בחיות. וחשבנו להקשות, הרי הכלב הוא בחיות ומדוע יהודה בן תימה מונה את "הנמר" ולא את הכלב? ואפשר לפרש ולאמר, יש הבדל בין העזות של הכלב לבין העזות של הנמר, "נמר" אם לא מציקים לו ולא מפריעים לו, אינו מזיק, רק כאשר הנסיבות גורמות לו, עומד ומזיק ונהיה עז פנים.
אך הכלב לא כך, אף אם לא עושים לו מאומה, אפילו מטיבים איתו, ברגע אחד עומד ומזיק ונהיה עז פנים וכזאת עזות היא עזות פנים רעה מאוד ושפלה ולכן אין התנא מונה אותה בתור עזות פנים, זו עזות רעה ועזות לא של לימוד לשום דבר.
אלא, ירחק האדם מן העזות הרעה הזאת מן הכיעור ומן הדומה לו.
ולכן, חכמי הקבלה אמרו, אחד מן הגלגולים הקשים ביותר שיש, זה גילגול בכלב וכן בעלי לשון הרע מתגלגלים בכלב, משום שעל פי רוב בעלי הלשון הרע, מזיקים כעזות של הכלב, בלי סיבה, ליבם רע עליהם ומזיקים לאחר כעזות פניו של הכלב.
ולכן, כאשר מרגיש האדם, שעשה מעשים רעים ועזותו הייתה כעזות הכלב והזיק לחברו בלשון הרע כעזות הכלב, מוטב להתבייש בעולם הזה שזה עולם של שקר ולא להענש לעולם הנצח בעונשים קשים ומרים.
וידוע המעשה, על הגאון מוילנה, אשר הלך עם כמה מתלמידיו עם עגלון, על סוס ועגלה והעגלון הלך לחנות וגנב דבר. בעל החנות בא וחשד שהגאון הוא שגנב את הדבר, עמד אותו בעל חנות והכה את הגאון מוילנה. תלמידיו הזדעזעו זעזוע גדול ואמרו לרבם: רבי תאמר לבעל החנות מי הגנב, עמד הגאון ואמר: חס ושלום, אני לא רוצה לחזור בגלגול של כלב, כל מי שמדבר לשון הרע וכל מי שמוסר יהודי יחזור בגלגול של כלב.
לכן, יזהר האדם, זהירות גדולה ביותר לא להכנס חס ושלום לגדר החמור והקשה הזה.
ובכל זמן, מול עינינו, מעשה אשר ראינו בעיננו בילדותנו וחרוט כגירסא דינקותא, בבית מו"ר זקננו רבנו מאיר אבוחצירא זצוק"ל; היה כלב שכל ערב שבת היה בא ועולה במדרגות ארבע קומות ויושב בפתח הדלת עד אחרי הקידוש ואחרי הקידוש היה יורד והולך ופעמים רבות בני הבית היו רוצים לגרשו , היה מתנגד ואומר, תניחו אותו. אחרי זמן מרובה של חודשים רבים, בשבת אחת אחרי הקידוש, רץ לכביש, נדרס ומת. רבי מאיר עמד ודיבר, כמה צריך להזהר מלשון הרע ומכבוד תלמידי חכמים ואמר הכלב הזה בא בגילגול על פגיעה בתלמיד חכם בעניין קידוש ובאה נשמה לעולם ככלב ומתי שסיימה את תיקונה נדרס ומת.
כמה האדם מאבד את עולמו על דברים רגעיים, אשר יוצא ממנם ממש בשום הנאה, רק הרגשה של הצלחה, של ניצחון, של הנאה ומקריב על הרגשה את כל עולמו ונכנס לגדר של עזי הנפש הרעים, כעזות הכלב ואחריתו עדי אובד.

לכן בימים האלו, שהם הימים המקודשים של השנה, יעשה חשבון הנפש ולא יכנס ליום הדין עם המסע הזה של הדברים הלא הגונים וטובים.
צריך לדעת, חודש אלול הוא לא סוף השנה הוא כראשית השנה ומדוע? משום שאם החודש הזה לא עובר טוב על האדם, מבחינה רוחנית, האדם נכנס לחודש תשרי לא טוב, עם דברים רעים, ואז וודאי שלא נכתב לטובה לשנה הבאה וכך, במשך השנה נכנס למצבים קשים ומרים ורעים.
לכן ידע, שאם חודש אלול טוב אצלו, כל השנה טובה. החודש הזה הוא חשוב ביותר והוא לא כסיומת של השנה, אלא כראשית השנה.
לכן, בכל כח, נחזק הכניסה לחודש זה בדברים העדינים והרגישים, אשר מכעיסים את בוראנו ומעוררים את מידת הדין בשמים.

וידע האדם יסוד גדול,כאשר אתה מדבר רע על חברך או פוגע בחברך בסתר, באותו רגע אדם אחר עומד בעולם ומדבר עליך רע, או פוגע בך בסתר "כאשר זמם לעשות לאחיו כן יעשה לו".
ולכן, כאשר האדם שומע שמרעים לו ומזיקים לו, ידע בשעות שאתה הצקת והזקת, נעשה לך כל הרע הזה, אז מדוע כעת תבוא בתלונות על אשר נעשה לך?
ונסיים ביסוד גדול אשר משתדלים לומר אותו לעצמנו בכל עת ובכל זמן "הוה עז כנמר וקל כנשר לעשות רצון אביך שבשמים" ואפשר לפרש ולאמר: יש הרבה אנשים ברוך ה' שמקיימים את התורה, ואת המצוות ולא אלמן ישראל, אך הם מקיימים את התורה כמו אדם שיודע את החוק של המדינה והולך על פי החוק, נזהר לא לעבור על החוק, בכדי לא להענש, משום שהוא פוחד מבית האסורים, מקנס וכו'. אך כל היום, הוא מתייעץ עם עורך דין וכל מי שאפשר, איך לקיים את החוק, אך לחמוק ממנו על פי החוק.
וכן, בעוונות, הרבה אנשים מקיימים את התורה והמצוות, אך אנו צריכים לעבוד על עצמנו ליהיות עזים כנמר וכו' לעשות "רצון" אבינו, לא רק לחמוק מן העונש, אלא לעשות את הרצון של אבינו שבשמים. וכדברי דוד המלך בתהילים מ': "לעשות רצונך אלוקי חפצתי", לא רק את דיבורך, אלא גם את רצונך. וזו מעלה גדולה, אשר מקרבת את האדם מאוד להקב"ה וגורמת לאדם להרגיש קירבה מיוחדת להקב"ה.

הקב"ה יחזקנו ויאמצנו ויזכנו לשוב בתשובה שלמה לפניו.

בית הרב.