"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי"
מחוייבים אנו, בכל עת ובכל זמן, לזכור את חורבן בית המקדש בדרך העולם. כל מלך כותב בספר דברי הימים של מלכותו, את כל נצחונותיו ומפרסם ומגדיל את מלכותו ואת כשלונותיו וימיו הקשים, מסתיר הוא מכולם. אך מלכנו, לא כך; בליל הסדר, מספרים את גאולת מצרים, קריעת ים סוף, עשר מכות וכו' ובימים אלו ובליל תשעה באב, מצוונו מלכנו, לזכור את חורבן ביתו, זוהי גדולת אלוקינו!

לא רק בימים אלו, מזכירים אנו, את חורבן בית המקדש, אלא בעדות רבות, ישנו מנהג, בכל בית אשר נכנס לגור בו האדם, לשייר, אמה על אמה, בפתח הבית, בלא סיד וצבע וכך נהגו, מימים ימימה, בכל שולחן סעודה, אף סעודת מצווה, להשאיר מקום אחד, או חלק אחד בשולחן, להחסיר ממנו מעט ולהניח מקום פנוי, בלי קערה מן הקערות הראויות להיות שם ובעדות רבות, מנהג טוב הוא: כל אישה, בת ישראל קדושה, כשלובשת את תכשיטיה, כסף וזהב, משיירת ממיני התכשיטים, שנוהגות נשים לענוד ולא עונדת אותם במלואם, כסט שלם. וכן, כשחתן נושא אישה, נהגו בעדות רבות, לשים על ראש החתן, במקום התפילין עפר וכן, שוברים הכוס מתחת לחופה ומזכירים בכל זמן "אם אשכח ירושלים..."

ובכל שמחה, ששמח האדם, מזכירים את חורבן ביתינו וידוע המובא בספר עמק המלך, שבכל שמחה, המתקיימת בעולם, בא לפני הקב"ה, קול בכייתה של רחל אמנו ובוודאי, גם אנו, צריכים לזכור ולהזכיר, את חורבן ביתינו ואמרו חז"ל: המתעצב ודואג בסעודתו על החורבן מעלה עליו הקב"ה כאילו חזר ובנהו וימים אלו עדינים בשמים.

וסיפר לנו אחד מבני קהילתינו, אשר ידידו משנים עברו, אשר היה מעשירי עולם, אך רחוק מהקב"ה, רכש את אחד מהבניינים החשובים והיקרים בעולם וקבע את יום פתיחתו, ליום תשעה באב. הלך אותו יהודי לחברו, אשר רכש הבניין וניסה לשדלו במילים: 'יהודים אנו ואלוקים החריב את ביתו ביום זה ואינו מן הראוי לעשות יום שמחה והילולה, ביום רגיש זה, אך אותו אדם, בשלו, חזר ואמר: הזמנתי את כל גדולי האומה ואין אני יכול לבטל.
בליל תשעה באב, רובו ככולו של עם ישראל, ישבו ובכו על חורבן הבית ואותו יהודי, ישב ושמח והתכבד בעושרו ובהדר גאונו; לא עברו חודשים ומעושר מופלג ועצום, אותו יהודי הלך וירד מטה מטה, עד שבסופו הגיע לפשוט יד.

וכששמענו המעשה, חשבנו בדעתנו, על מה שמובא בנביא על יהויקים המלך, כאשר ישב על כיסא מלכותו ובאו והביאו לפניו את מגילת ספר אשר ציווה ה' לירמיה, חרה אפו עד מאוד והתלונן על אשר מפריעים את מנוחתו בבית החורף שלו, בחודש התשיעי. באותה עת, היה יושב ליד האח, לקח המגילה והשליכה לתוך האש.

ויהי אחרי מעשה יהויקים, ציווה הקב"ה לירמיה נביאו: שוב וקח לך מגילה אחרת ונוסף בה, עוד דברים קשים וחמורים.
ומה עלה בסופו של יהויקים? מובא במדרש ויקרא רבא: כיוון שעלה נבוכדנצר להחריב את ירושלים, עינהו עינויים קשים ביותר; אמרו חז"ל: לקח את בשרו ולקח חתיכה חתיכה, בפני הכלבים, שיאכלו.

ולכן נשמור וניזהר בימים אלו, אשר חורבן הבית הראשון, קרה באותו היום וכן, בית שני וכן, גירוש ספרד וכן, גירוש צרפת וכן, דברים רעים וקשים קרו ביום זה.

ונקשה מדוע כל זה קרה ביום זה? הקב"ה מזכיר לנו, בכל פעם שנראה שכחה, באים דברים קשים לעולם, להזכיר את חומרת ותוקף יום זה!
הקב"ה יזכנו בקרוב, שנשמע ונתבשר בשורות טובות, ישועות ונחמות "וציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה"

בית הרב.