לכל אהובינו וחביבינו
מנהל האתר
12.07.10 / 16:23
להאזנה לתוכן:
לכל אהובינו וחביבינו
נכנסים אנו לחודש אב, אמרו חז"ל אב- ראשי תיבות- אלול בא.
מתקרבים לימי הדין, עם אווירה והרגשה וכאב של חורבן בית המקדש ותשעת ימים אלו לפני יום 9 באב.
צריך להיזהר ולהישמר, בימים אלו, מכל מחלוקת, מכל סכנה ומכל דבר חדש.
לא לחדש, לא לשמוח "משנכנס אב ממעטים בשמחה"
וידוע, שימים אלו, היו הקשים ביותר לעם ישראל בכל העיתים ובכל הזמנים וצריך להקשות: בדור חורבן בית המקדש, היו צדיקים וקדושים, אשר אין לשער ולתאר את קדושתם וגדולתם, רבי צדוק, רבי יוחנן וכל גדולי עולם אשר היו בדורות ההם, איך תפילותיהם ותחנוניהם לא התקבלו לפני הקב"ה ונמנע האסון, ההרג, החורבן הגדול והקשה מעם ישראל? 40 שנה תענית של רבי צדוק ועוד סיפורים מחרידים, איך הצדיקים עינו וקיבלו על עצמם קבלות למתק את הגזרה של החורבן מעם ישראל, מדוע כל זה לא עמד ומיתק את הדברים הקשים אשר עם ישראל עבר?
אלא, אפשר לבאר עפ"י דברי החכמים הקדמונים : ידוע ששתי כיתות יש בטומאה ובס"א ושם האחת 'מחלת' ושם השנייה 'לילית' למחלת יש 478 חיילות, כמניין מחלת וללילית יש 480 חיילות, כמניין לילית ושני כוחות הטומאה והרוע האלו, ממלאות את חלל העולם אך, בכל זמן, שני הכוחות האלו בפירוד ומחלוקת קשה ביותר: מחלת, היא הנותנת כח לאנשים, בזמן שחוטאים ועושים רע, לצחוק לשמוח ולהתהולל לדבר עבירה, לכן שמה מחלת, מלשון מחול ושמחה ולילית, כוחה הוא, להכניס בליבות האנשים עצבות, בכי התמרמרות ושמה 'לילית', מלשון 'יללה'
וכאשר מחלת שולטת על האדם, האדם בשמחת עבירה, מרומם בנפשו וכל דבר רע, טוב בעיניו וכאשר לילית שולטת על האדם, נמצא האדם, בייאוש, בהתמרמרות, ובמחלוקת ורע עם כל סביבתו ובשעת חורבן בית המקדש מהדברים המשונים ביותר, אשר קרו בעולם מחלת ולילית התחברו ונהיו לאחד. בכל זמן, כאשר מחלת שולטת והעולם נמצא בשיכרון ובהוללות ובקלות דעת, ע"י כח ההפוך ממחלת בבכי ושברון הלב, אפשר להעלות התפילות השמיים, אשר יעלו ובשעה שלילית, שולטת בעולם והעולם בעצבות ובייאוש ובאנחה, ע"י עבודת ה' בשמחה, אפשר לתקן ולהעלות כל הזמנים הקשים.
אך בזמנים הקשים, כזמן בית המקדש התאחדו, שני הכוחות האלו יחד וסגרו את שערי שמים וכל התפילות, התחינות והבקשות נחסמו ולכן, לא היה כח, אשר יכל לעמוד וחורבן חמור היה בעולם.
והבן איש חי, משל את שני הכוחות הללו, לאדם, אשר הלך עם חמורו ועל חמורו היה רכוש מרובה והנה, כשירד החשכה החליט לרדת ולישון ליד חמורו.
מצד אחד ראה ליסטי את החמור מלא באבנים טובות ומצד שני ראה ליסטי שני, את החמור מלא אף הוא באבנים ורכוש טוב. שניהם התקרבו לגנוב את הסחורה היקרה, כשהגיעו פנים אל פנים, כל אחד חשב, שהעומד למולו הוא בעל הבית ונלחמו אחד עם השני, עד ששניהם הכניעו אחד את השני ובעל החמור ניצל עם סחורתו.
כך נלחמת העצבות הרעה והשמחה הרעה, כשני ליסטים הנלחמים ובין מלחמתם, יכול האדם לחמוק ולהינצל.
והאדם צריך לדעת, יש עיתות וזמנים, שצריך לנהוג ב"עיבדו את ה' בשמחה"- שזה כנגד 'מחלת' ויש עיתות וזמנים, שצריך לנהוג ב"עבדו את ה' ביראה" - כנגד 'לילית'
לכן, ננהג בטוב טעם ודעת ונדע את העיתים והזמנים דבר בעיתו מה טוב.
ברוך ה', היה בליבנו היום שמחה של מצווה כשישבנו יחד עם כל העוסקים במלאכת הקודש בשובה ישראל, בארץ ישראל.
אנו מסכמים חודשים אלו, אחרי כ- 5 שנים רצופות, אשר היינו בישיבה הקדושה בניו יורק ובאנו לעיתים קצרות מאוד לארץ הקודש, ראינו איך כולם אהובים, כולם חביבים, כולם נאמנים עמדו ושמרו הפיקדון בכל כוחם וכתרנגולות, אשר מצא רבי חנינה בן דוסא, תרנגולות נהיו לגדיים, לתיישים ולצאן ובקר מרובים.
כשמשפחתינו הייתה מצומצמת, יכולנו לנסוע כל שבוע ולחזור לארץ הקודש, כעת כשהרחיב ה' גבולנו, קשה עלינו הנסיעה השבועית ולכן, קיבלנו על עצמנו, הקיץ נהיה בארץ הקודש, כך עשינו מיד לאחר חג הפסח, חיזקנו את הישיבה הקדושה בארץ הקודש והשתדלנו פעמיים בחודש, לבוא לישיבות הקדושות בניו יורק ובמיאמי.
בע"ה ב- א' באלול, נחזור לשיעורים הקדושים בוקר בוקר, לחזק ולגדל את דבר ה' האהוב עלינו והחביב עלינו, בניו יורק במנהטן.
ליבנו באהבה מרובה על כל אהובינו וחביבנו בכל אתר ואתר ומברכים ומתפללים לראש חודש טוב ושנזכה כולנו לבניין בית המקדש במהרה בימינו ויקויים בנו "מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל"
נכנסים אנו לחודש אב, אמרו חז"ל אב- ראשי תיבות- אלול בא.
מתקרבים לימי הדין, עם אווירה והרגשה וכאב של חורבן בית המקדש ותשעת ימים אלו לפני יום 9 באב.
צריך להיזהר ולהישמר, בימים אלו, מכל מחלוקת, מכל סכנה ומכל דבר חדש.
לא לחדש, לא לשמוח "משנכנס אב ממעטים בשמחה"
וידוע, שימים אלו, היו הקשים ביותר לעם ישראל בכל העיתים ובכל הזמנים וצריך להקשות: בדור חורבן בית המקדש, היו צדיקים וקדושים, אשר אין לשער ולתאר את קדושתם וגדולתם, רבי צדוק, רבי יוחנן וכל גדולי עולם אשר היו בדורות ההם, איך תפילותיהם ותחנוניהם לא התקבלו לפני הקב"ה ונמנע האסון, ההרג, החורבן הגדול והקשה מעם ישראל? 40 שנה תענית של רבי צדוק ועוד סיפורים מחרידים, איך הצדיקים עינו וקיבלו על עצמם קבלות למתק את הגזרה של החורבן מעם ישראל, מדוע כל זה לא עמד ומיתק את הדברים הקשים אשר עם ישראל עבר?
אלא, אפשר לבאר עפ"י דברי החכמים הקדמונים : ידוע ששתי כיתות יש בטומאה ובס"א ושם האחת 'מחלת' ושם השנייה 'לילית' למחלת יש 478 חיילות, כמניין מחלת וללילית יש 480 חיילות, כמניין לילית ושני כוחות הטומאה והרוע האלו, ממלאות את חלל העולם אך, בכל זמן, שני הכוחות האלו בפירוד ומחלוקת קשה ביותר: מחלת, היא הנותנת כח לאנשים, בזמן שחוטאים ועושים רע, לצחוק לשמוח ולהתהולל לדבר עבירה, לכן שמה מחלת, מלשון מחול ושמחה ולילית, כוחה הוא, להכניס בליבות האנשים עצבות, בכי התמרמרות ושמה 'לילית', מלשון 'יללה'
וכאשר מחלת שולטת על האדם, האדם בשמחת עבירה, מרומם בנפשו וכל דבר רע, טוב בעיניו וכאשר לילית שולטת על האדם, נמצא האדם, בייאוש, בהתמרמרות, ובמחלוקת ורע עם כל סביבתו ובשעת חורבן בית המקדש מהדברים המשונים ביותר, אשר קרו בעולם מחלת ולילית התחברו ונהיו לאחד. בכל זמן, כאשר מחלת שולטת והעולם נמצא בשיכרון ובהוללות ובקלות דעת, ע"י כח ההפוך ממחלת בבכי ושברון הלב, אפשר להעלות התפילות השמיים, אשר יעלו ובשעה שלילית, שולטת בעולם והעולם בעצבות ובייאוש ובאנחה, ע"י עבודת ה' בשמחה, אפשר לתקן ולהעלות כל הזמנים הקשים.
אך בזמנים הקשים, כזמן בית המקדש התאחדו, שני הכוחות האלו יחד וסגרו את שערי שמים וכל התפילות, התחינות והבקשות נחסמו ולכן, לא היה כח, אשר יכל לעמוד וחורבן חמור היה בעולם.
והבן איש חי, משל את שני הכוחות הללו, לאדם, אשר הלך עם חמורו ועל חמורו היה רכוש מרובה והנה, כשירד החשכה החליט לרדת ולישון ליד חמורו.
מצד אחד ראה ליסטי את החמור מלא באבנים טובות ומצד שני ראה ליסטי שני, את החמור מלא אף הוא באבנים ורכוש טוב. שניהם התקרבו לגנוב את הסחורה היקרה, כשהגיעו פנים אל פנים, כל אחד חשב, שהעומד למולו הוא בעל הבית ונלחמו אחד עם השני, עד ששניהם הכניעו אחד את השני ובעל החמור ניצל עם סחורתו.
כך נלחמת העצבות הרעה והשמחה הרעה, כשני ליסטים הנלחמים ובין מלחמתם, יכול האדם לחמוק ולהינצל.
והאדם צריך לדעת, יש עיתות וזמנים, שצריך לנהוג ב"עיבדו את ה' בשמחה"- שזה כנגד 'מחלת' ויש עיתות וזמנים, שצריך לנהוג ב"עבדו את ה' ביראה" - כנגד 'לילית'
לכן, ננהג בטוב טעם ודעת ונדע את העיתים והזמנים דבר בעיתו מה טוב.
ברוך ה', היה בליבנו היום שמחה של מצווה כשישבנו יחד עם כל העוסקים במלאכת הקודש בשובה ישראל, בארץ ישראל.
אנו מסכמים חודשים אלו, אחרי כ- 5 שנים רצופות, אשר היינו בישיבה הקדושה בניו יורק ובאנו לעיתים קצרות מאוד לארץ הקודש, ראינו איך כולם אהובים, כולם חביבים, כולם נאמנים עמדו ושמרו הפיקדון בכל כוחם וכתרנגולות, אשר מצא רבי חנינה בן דוסא, תרנגולות נהיו לגדיים, לתיישים ולצאן ובקר מרובים.
כשמשפחתינו הייתה מצומצמת, יכולנו לנסוע כל שבוע ולחזור לארץ הקודש, כעת כשהרחיב ה' גבולנו, קשה עלינו הנסיעה השבועית ולכן, קיבלנו על עצמנו, הקיץ נהיה בארץ הקודש, כך עשינו מיד לאחר חג הפסח, חיזקנו את הישיבה הקדושה בארץ הקודש והשתדלנו פעמיים בחודש, לבוא לישיבות הקדושות בניו יורק ובמיאמי.
בע"ה ב- א' באלול, נחזור לשיעורים הקדושים בוקר בוקר, לחזק ולגדל את דבר ה' האהוב עלינו והחביב עלינו, בניו יורק במנהטן.
ליבנו באהבה מרובה על כל אהובינו וחביבנו בכל אתר ואתר ומברכים ומתפללים לראש חודש טוב ושנזכה כולנו לבניין בית המקדש במהרה בימינו ויקויים בנו "מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל"
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
