נויה

כל הכתבות הקשורות לנויה באתר אשדוד נט
מגזין אשדוד
לכל בני קהלות קודש שובה ישראל, בכל אתר ואתר, ברכת שמים על ראשכם תמיד. נמצאים אנו בערב עשירי בטבת, ערב יום הצום שקבעו חכמי ישראל בדורות הקדמונים. צום זה נקבע על המאורע שאירע ביום זה, כשהגיע נבוכדנצר הרשע מלך בבל לירושלים, והעמיד מצור על העיר, סגר את כל מוצאות ומובאות העיר, אין יוצא ואין בא. זו הייתה תחילתו של החורבן, אמנם ירושלים הייתה עדיין בנויה בתפארתה, השווקים היו מלאים בכל טוב, והמחסור עדיין לא ניכר בחוצות. אך, ירושלים הייתה סוגרת ומסוגרת, במצור ובמצוד. ונטילת החופש, גזילת השחרור, היא תחילתו של החורבן. בעשרה בטבת איננו צמים כדי להתאבל על תחילתו של החורבן, ביום זה איננו צמים כאות צער וגעגועים על בית המקדש שחרב ושועלים הלכו בו. צמים אנו כדי, לעורר את הלבבות, ולפתוח בליבנו פתח של תשובה. הצום בא לעורר את ליבנו על חסרון מעשינו, נועד הוא לשמש כתזכורת על העונש המגיע לחוטאים. מהות הצום אינה בכדי להנציח את העבר, אלא מתוך רצון לתקן ולשפר את העתיד, על ידי הצום והכנעת הלב, נלמד איך לשפר את מעשינו ולתקנם כראוי. מובא בספר "אבודרהם" בהלכות תענית, שבניגוד לשאר הצומות שמדרבנן, שכאשר חלים הם בשבת, נדחים הם ליום ראשון בשבוע שאחרי כן. תענית עשרה בטבת, אילו חלה ביום השבת, לא הייתה נדחית ליום ראשון, אלא היינו צמים בעצם יום השבת, כמו בצום יום הכיפורים. חידושו של האבודרהם, הוא פלא ממש, כיון שמדוע יהיה שונה צום עשרה בטבת הוא מדרבנן, משאר צומות דרבנן הנדחים מפני כבוד יום השבת. אלא יש לפרש, נאמר בתורה: "ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת באש תשרף" ודקדקו המפרשים, מהו כי "תחל" לזנות, הלא הפסוק היה מובן דיו אם היה כתוב בו, ובת איש כהן כי תזנה. אלא, רמזה לנו התורה יסוד גדול, כי "תחל" לזנות, עיקר הקלקל ושורש הרוע, טמון בתחילתו של הקלקול, שם טמון ההרס הגדול. כל עוד שלא נחצה הקו האדום, כל עוד שלא נעשה המעשה הראשון, אדם עומד בחזקת כשרות ובחזקת טהרה. אך כשיש התחלה של קלקול, כשיש סטיה מן הדרך, אפילו סטיה קלה שבקלות. שם טמון הפתח לכל הרוע והקלקול כולו. לכן אמרה התורה, כי "תחל" לזנות, כלומר שהייתה התחלה של קלקול, שממנה נבעה הסטיה החמורה הזו. ביום עשרה בטבת, הייתה ההתחלה של רמיסת עם ישראל, ההתחלה של החורבן עצמו. אמנם בירושלים העיר רבתי עם לא הורגש דבר, וכדברי הגמרא במסכת גיטין הרי שהיה די מזון ואספקה במחסני העיר, כדי לפרנס את אנשי ירושלים במשך עשרים ואחת שנים. אמנם בתחילה לא היה מורגש כלום, אבל ההתחלה, חציית הקו האדום, היא תחילתו של הרוע והחורבן כולו. ולכן יש לציינו ביום מיוחד בפני עצמו, והוא החמור והקשה מכולם. צריך כל אדם להזהר מ"התחלות", כמובן שישנם התחלות שהן טובות, אך התחלה שהיא לרעה, כל חציית קו או פריצת גדר ממה שגבלו וסייגו לנו חכמים הראשונים, הרי היא מסוכנת ביותר. לא בכדי אמרו חכמים: "הפורץ גדר יישכנו נחש", כיון שפריצת הגדר, חציית הקו, הינה היסוד והשורש לכל הרוע כולו, היא מביאה את החורבן הגמור. בפרשת בראשית נאמר" לפתח חטאת רובץ, החטאת רובצת וממתינה לפתח שיפתח האדם כדי להכניס בו את החטא הראשוון, ואפילו שחטא זה הוא קל שבקלים, רק חריגה קלה מתקנה רחוקה שתקנו חכמים. בכל זאת היא שורש החטא כולו, ולפתח זה רובץ היצר הרע וממתין לאדם שיפתחנו, על מנת שיכניס בו את החטאת כולה. ביום עשרה בטבת נשתדל לפשפש במעשינו, לחקור את דרכנו, נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'. נשתדל לקיים את החלק העיקרי ביום הצום, והוא, כוונת הלב ובדיקת המעשים. נשתדל לקיים את דיני הצום כהלכתו, וחשוב לציין ולזכור, שהצום מסתיים עם צאת הכוכבים, כך שבקידוש של ליל שבת פותחים את הצום. ובעזרת השם נזכה להבטחת הנביא שהצומות שיש לעם ישראל יתהפכו לששון ולשמחה למשתה וליום טוב, בביאת משיח צדקנו במהרה בימנו
מגזין אשדוד
ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד ויאמר מי איפוא הצד ציד ויבא לי ואוכל מכל ואברכהו" ומובא במדרש תנחומא, יצחק אבינו חרד שתי חרדות: חרדה אחת, בשעה שהיה על גבי המזבח עומד לשחיטה וחרדה שנייה, כשנכנס עשו ליקח את הברכות, אחרי שיעקב לקח אותם כבר ואיני יודע איזה חרדה הייתה יותר גדולה, על גבי המזבח, או בשעה שנכנס עשו? אך ממה שנאמר פה אצל עשו חרדה גדולה עד מאוד אתה יודע שחרדה זו הייתה גדולה מן חרדת יצחק על גבי המזבח והנה, צריך להבין כל אשר ישמע על עקדת יצחק, יזדעזע זעזוע גדול יצחק אבינו, בן יחיד של שרה, שנולד בגיל מבוגר, אחרי ניסים ונפלאות מרובים, גדל בקדושה וטהרה בבית אביו ואמו, אמו שומרת עליו מכל משמר, מגיע לגיל 37 ויודע את ההבטחה שהבטיח הקב"ה לאביו אברהם, זמן מועט לפני כן, כי ביצחק יקרא לך זרע, ורואה איך עוד כמה רגעים שוחטים ומקריבים אותו קורבן ורואה את כל אשר לאביו ברוחניות ובגשמיות, עומד הכל לילך לישמעאל אחיו, אשר ישמעאל לא הולך בדרך ה', כדברי חז"ל משחק, עובד עבודה זרה, חי חיי ליצנות וצחוק וקלות ראש, וודאי שזו חרדה גדולה ביותר, חרדה פרטית וכן חרדה לכלל, אך חז"ל אומרים לנו חרדת יצחק יותר גדולה מזאת הייתה, חרדת הרגע שעשו נכנס לפני יצחק. ונקשה, מה כל כך היה קשה לו ברגע זה? אלא כל עוד מאמינים באדם וסומכים בו, ובוודאי אם נותנים בידו דברים רוחניים וכן, דברים גשמיים ובטוחים שהולך בדרך טובה, הנפש בנויה בהבנה מסויימת כלפי האדם שחושבים טוב עליו, אך ברגע שמבינים שכל השנים האדם חי בטעות ולידו חי אדם שקרן, גנב, וגזלן, נואף וחסר לב, השבר של הנפש הוא שבר קשה ביותר והחרדה היא חרדה גדולה, אשר קשה לשאת אותה ולכן, יצחק אבינו, כל חייו האמין שעשו צדיק וחסיד, היה שואל אותו שאלות, איך מעשרים את התבן, את המלח, ליד יצחק היה נוהג כצדיק יסוד עולם, אך כשהיה יוצא, היה רוצח, גונב, משקר, מלשטן את הבריות, מספר לכולם אני עושה כיבוד אב ואם אני משמש את אבי בכח זה היה מוסיף חטא על פשע לכן, חרדת יצחק אבינו, הייתה חרדה כל כך קשה, יותר מחרדת העקדה, הכאב של הבגידה באמון, של לקיחת התמימות והיושר והאמת, שנתנו ביד האדם וההשתמשות שלו לצרכיו האישיים ולרוע מעללים, היא קשה ביותר, אך אדם אשר חושב להשיג את השגותיו במרמה, בצביעות, בשאלות איך מעשרים את התבן והמלח, יכול תקופה מסויימת להצליח, כביכול, בדרכו, אך לבסוף מאבד ומפסיד את כל עולמו, כפי שעשו איבד את כל עולמו, איבד את הבכורה, איבד את הברכות ולדורי דורות עשו הוא סמל של רוע, סמל של תאווה סמל של שקר וחוסר יושר . האדם לא יודע מה יעמוד עימו, אדם לא יודע מה יתפתח עם בני משפחתו, מעשה טוב אחד יכול להצילו, מדברים חמורים וקשים. שמענו מעשה של מו"ר זקני, רבנו מאיר אבוחצירא זצוק"ל, אשר באחד הימים נסע לעיר אחרת מעירנו אשדוד ובדרך נסעה לפניהם משאית, אשר הייתה מעבירה משקאות ממקום למקום, ביקש רבי מאיר מהנהג לעצור את המשאית ולבקש ממנה שתיה לשתות. בעל המשאית, אשר לא הכיר ולא ידע במה מדובר כעס, כעס גדול ואמר: כל אדם שירצה שתיה בכביש, יעצור אותי לבקש שתיה?! המשיך את דרכו רבי מאיר, ביקש מהנהג להמשיך ולעצור אותו שוב ולבקש ממנו, פעם נוספת, שתיה לשתות, אך שוב האדם זעם וכעס, מדוע עוצרים אותו ומבקשים ממנו כך שתיה, כשראה רבי מאיר שאדם זה קשה בדעתו, הניחו אותו והמשיכו, בנסיעה אחרי נסיעה, של יותר מכחצי שעה מצאו וראו משאית התהפכה ואנשים רבים סביבה ובצער ויגון מדברים, שבעל המשאית נהרג בתאונה. עמד רבי מאיר בדמעות ואמר לנהג, ראיתי את מלאך המוות מרקד על המשאית, אם היה עושה חסד עימנו ונותן לנו לשתות, היה מקרר במים האלו את האש, של מלאך המוות. בעז"ה, במעשים טובים, נשפיע שפע מרובה על כל בני קהילתנו הקדושה במעשים טובים בחסד וברחמים. אנו מבקשים מעומקה דליבא, מכל אהובינו וחביבינו, אף שבת קודש זו שבת תולדות לקבל על עצמנו את השבת הקדושה, חצי שעה לפני זמנה. ידעו שיש מלחמה של הסיטרא אחרא עם הקדושה, בקבלת שבת אנו מכניעים את הסיטרא אחרא ובעז"ה אור חדש על ציון תאיר ובחוש רואים "והיה כי ירים משה ידיו וגבר ישראל" "נצח ישראל לא יכזב" "לא נירא ולא ניחת ה' עמנו בכל אשר נלך". אהבה מרובה לכל בית ישראל ישועה פרנסה ושמחה והצלחה.
ידיעות אשדוד
"על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו
יום שלישי ב' באב 13.07.10 "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזוכרנו את ציון על ערבים בתוכה תלינו כינורנו" בני ישראל, כשהיו בגלות בבל, הלכו לבכות בנהרות בבל וצריך להקשות: מדוע רק בנהרות הלכו לבכות? מדוע לא בבתי כנסיות, בבתי מדרשות, בכל קיבוץ יהודי? מה מיוחד בבכי בנהר? ועוד, מה הלשון "תלינו כינורינו"? ואפשר לפרש ולומר, כשיש לאדם צרה או כאב, מחפש חבר עם כאב דומה ושניהם יחד, מנחמים איש את רעהו וכאשר ימצא האדם, חבר, אשר נשא בצרה הזו, שנים רבות לפניו ועמד והחזיק מעמד נחמתו גודלת. עפ"י דברים אלה, נפרש ונאמר: אמרו חז"ל "שפכי כמים ליבך, נוכח פני ה'". ידוע, שבשעה שסיים שלמה המלך לבנות את בית המקדש, באותו לילה, נשא לאישה את בתיה בת פרעה ובאותו לילה, עמד מלאך ונעץ קיסם גדול בים ושם נבנתה רומי. ואמרו חז"ל: מלא החרבה בשעה שרומי בנויה, ירושלים חרבה ובשעה שרומי בנויה ירושלים חרבה. וידוע, שכמות הים אשר נבראה בבריאת העולם היא כמות, אשר כך הייתה צריכה להישאר עד ביאת משיח צדקנו, אך כאשר נבנתה רומי ונוצר האי הזה בעולם, הוקטנה כמות המים בעולם, משום שרומי נבנתה בלב ים על המים. אם כך, המים נחסרו מבניינה של רומי והמים, עומדים ובוכים ומתפללים לפני הקב"ה, שטבעם המקורי יחזור לקדמותו ומתי יחזור לקדמותו, בשעה שירושלים תיבנה כמו שאמרנו אם בנויה ירושלים בנויה רומי חרבה. אם כך, המים בוכים ומתפללים על בניית בית מקדשנו לכן, "על נהרות בבל"- היהודים בשעת הגולה, הלכו לחפש חבר, שותף לצרה על חורבן הבית ומיהו החבר ומיהו השותף אשר יזעק עימם ויתפלל על בניין בית המקדש? זה הנהרות והימים ולכן " על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזוכרנו את ציון" ונמשיך וננסה לבאר ולומר, עד כמה אמונתינו בהקב"ה צריכה להיות חזקה והביטחון, אסור שיתערער, באף צרה, אשר באה על האדם. ידוע, שעמד מלך בבל - אחרי שכל הגולים הגיעו לבבל וביקש מן הלוויים "שירו לנו משירי ציון"- עמד ודרש הימנם, לשיר לכבודו את השירים והמנגינות, אשר היו אומרים הלוויים בבית המקדש. עמדו הלויים ואמרו: איך נעשה הרעה הגדולה הזאת לאלוקים ונשיר לרשע זה את שיר שהיו הלוויים אומרים בבית המקדש? עמדו חלק מרובה מן הלוויים ולקחו את בהונות אצבעותיהם ונשכו בשיניהם בכל כוחם ותלשו לעצמם את בהונות אצבעותיהם ועמדו לפני מלך בבל ואמרו: איך נשיר אין לנו אצבעות? המדרש מספר, עמד המלך וחמתו בערה בו והרג ושפך את דם רוב הלווים אשר עשו זאת. מסופר שהשרידים, אשר נשארו כשנבנה בית שני, עמדו וביקשו לנגן את שיר ה' בבית שני עמדו חכמי ישראל ואסרו עליהם, משום שמחוסר איבר, אסור לבוא בבית המקדש, לא לנגן ולשיר את שיר ה'. עמדו הלוויים והתלוננו ואמרו: אצבע זו חסרה על מסירות נפש, שמסרנו ותלשנו אצבעותינו ענו חכמי ישראל ואמרו להם: היה אסור לכם לפגוע בעצמכם, הייתם צריכים להישאר שלמים ולא להזיק לעצמכם! וזה יסוד גדול אשר צריך האדם לדעת, כל צרה אשר תבוא, יבוא איתן וחזק, סופה לחלוף ולעבור; לא יזיק לעצמו, לא יצער את עצמו, יחכה לזמן הקשה, אשר יחלוף וכך, כשבאה על האדם צרה, לא יתייאש וירים את ידיו וזה מה שאמר הפסוק " על ערבים בתוכה תלינו כינורינו" החכמים והצדיקים, כשבא החורבן לא זרקו את הכינורות והתייאשו, אלא רק תלו את הכינור וחיכו שהזמן הקשה יעבור וכשיעבור, יקחו שוב, את הכינור וישירו את שיר ה'. כך האדם, כשקשה בעסקיו, לא יסגור את הדלת יקח את המפתח וישליכו לים, כשחורף מסתיים, אל תשליך את המעיל ובגדי החורף, תשמור אותם לחורף הבא; תלינו כינורנו, לא זרקנו, רק תלינו וחיכנו לימי שמחה, אשר בוא יבואו לעם ישראל. ה' יזכנו לעלות ולהתעלות שנזכה לגאולה שלמה ונזכור תמיד "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי"
מגזין אשדוד
"על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו
יום שלישי ב' באב 13.07.10 "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזוכרנו את ציון על ערבים בתוכה תלינו כינורנו" בני ישראל, כשהיו בגלות בבל, הלכו לבכות בנהרות בבל וצריך להקשות: מדוע רק בנהרות הלכו לבכות? מדוע לא בבתי כנסיות, בבתי מדרשות, בכל קיבוץ יהודי? מה מיוחד בבכי בנהר? ועוד, מה הלשון "תלינו כינורינו"? ואפשר לפרש ולומר, כשיש לאדם צרה או כאב, מחפש חבר עם כאב דומה ושניהם יחד, מנחמים איש את רעהו וכאשר ימצא האדם, חבר, אשר נשא בצרה הזו, שנים רבות לפניו ועמד והחזיק מעמד נחמתו גודלת. עפ"י דברים אלה, נפרש ונאמר: אמרו חז"ל "שפכי כמים ליבך, נוכח פני ה'". ידוע, שבשעה שסיים שלמה המלך לבנות את בית המקדש, באותו לילה, נשא לאישה את בתיה בת פרעה ובאותו לילה, עמד מלאך ונעץ קיסם גדול בים ושם נבנתה רומי. ואמרו חז"ל: מלא החרבה בשעה שרומי בנויה, ירושלים חרבה ובשעה שרומי בנויה ירושלים חרבה. וידוע, שכמות הים אשר נבראה בבריאת העולם היא כמות, אשר כך הייתה צריכה להישאר עד ביאת משיח צדקנו, אך כאשר נבנתה רומי ונוצר האי הזה בעולם, הוקטנה כמות המים בעולם, משום שרומי נבנתה בלב ים על המים. אם כך, המים נחסרו מבניינה של רומי והמים, עומדים ובוכים ומתפללים לפני הקב"ה, שטבעם המקורי יחזור לקדמותו ומתי יחזור לקדמותו, בשעה שירושלים תיבנה כמו שאמרנו אם בנויה ירושלים בנויה רומי חרבה. אם כך, המים בוכים ומתפללים על בניית בית מקדשנו לכן, "על נהרות בבל"- היהודים בשעת הגולה, הלכו לחפש חבר, שותף לצרה על חורבן הבית ומיהו החבר ומיהו השותף אשר יזעק עימם ויתפלל על בניין בית המקדש? זה הנהרות והימים ולכן " על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזוכרנו את ציון" ונמשיך וננסה לבאר ולומר, עד כמה אמונתינו בהקב"ה צריכה להיות חזקה והביטחון, אסור שיתערער, באף צרה, אשר באה על האדם. ידוע, שעמד מלך בבל - אחרי שכל הגולים הגיעו לבבל וביקש מן הלוויים "שירו לנו משירי ציון"- עמד ודרש הימנם, לשיר לכבודו את השירים והמנגינות, אשר היו אומרים הלוויים בבית המקדש. עמדו הלויים ואמרו: איך נעשה הרעה הגדולה הזאת לאלוקים ונשיר לרשע זה את שיר שהיו הלוויים אומרים בבית המקדש? עמדו חלק מרובה מן הלוויים ולקחו את בהונות אצבעותיהם ונשכו בשיניהם בכל כוחם ותלשו לעצמם את בהונות אצבעותיהם ועמדו לפני מלך בבל ואמרו: איך נשיר אין לנו אצבעות? המדרש מספר, עמד המלך וחמתו בערה בו והרג ושפך את דם רוב הלווים אשר עשו זאת. מסופר שהשרידים, אשר נשארו כשנבנה בית שני, עמדו וביקשו לנגן את שיר ה' בבית שני עמדו חכמי ישראל ואסרו עליהם, משום שמחוסר איבר, אסור לבוא בבית המקדש, לא לנגן ולשיר את שיר ה'. עמדו הלוויים והתלוננו ואמרו: אצבע זו חסרה על מסירות נפש, שמסרנו ותלשנו אצבעותינו ענו חכמי ישראל ואמרו להם: היה אסור לכם לפגוע בעצמכם, הייתם צריכים להישאר שלמים ולא להזיק לעצמכם! וזה יסוד גדול אשר צריך האדם לדעת, כל צרה אשר תבוא, יבוא איתן וחזק, סופה לחלוף ולעבור; לא יזיק לעצמו, לא יצער את עצמו, יחכה לזמן הקשה, אשר יחלוף וכך, כשבאה על האדם צרה, לא יתייאש וירים את ידיו וזה מה שאמר הפסוק " על ערבים בתוכה תלינו כינורינו" החכמים והצדיקים, כשבא החורבן לא זרקו את הכינורות והתייאשו, אלא רק תלו את הכינור וחיכו שהזמן הקשה יעבור וכשיעבור, יקחו שוב, את הכינור וישירו את שיר ה'. כך האדם, כשקשה בעסקיו, לא יסגור את הדלת יקח את המפתח וישליכו לים, כשחורף מסתיים, אל תשליך את המעיל ובגדי החורף, תשמור אותם לחורף הבא; תלינו כינורנו, לא זרקנו, רק תלינו וחיכנו לימי שמחה, אשר בוא יבואו לעם ישראל. ה' יזכנו לעלות ולהתעלות שנזכה לגאולה שלמה ונזכור תמיד "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי"
ידיעות אשדוד
מיל"ת מהי?
תכנית הלימודים הבית ספרית בנויה על מערכת שעות המתחילה ב-08:00 בבוקר ומסתיימת בשעות הצהריים (13:00-14:00). תכנית מיל"ת מאפשרת קיום מערכת לימודים נוספת, לאחר שעות הלימודים השגרתיות או אם תרצו מסגרות יום לימודיות תוספתיות (מיל"ת). כהמשך ליום הלימודים הרגיל, מקיים מינהל החינוך מסגרות חינוכיות לימודיות, המאפשרות לקדם תלמידים במקצועות לימוד שונים. אחת המסגרות היא מיל"ת (מסגרות ליום לימודים תוספתיות), הפועלת ב-11 בתי ספר יסודיים, 4 בתי ספר על יסודיים ו-9 גני ילדים באשדוד. מיל"ת, מסגרת חינוכית המופעלת במוסדות החינוך בכל רחבי הארץ, מיועדת לביה"ס שנבחרו על פי תבחינים של משרד החינוך, והוגדרו לפעילות על ידי המנהל הפדגוגי. מטרות התוכנית, הפועלת באמצעות מורי בית הספר וצוותים ייעודיים, הן: לקדם את תלמידי ביה"ס בתחום החינוכי-הלימודי ולהביא להעצמה אישית וחברתית של התלמידים. ניהול וארגון התוכנית משלב היבטים תפעוליים, תוכניים ותקציבים, כשהאחריות משותפת למשרד החינוך והרשות המקומית (המממנות) וקרן סאקט"א-רש"י (הגוף המפעיל את התוכנית). גב' יהודית גרנות מנהלת מחלקת חינוך במינהל, מציינת את תפקידו של המינהל כמקדם ומחזק את התלמידים בתחומי מקצוע משלימים. "החינוך דואג לקיום נאות של מסגרות אלו, שרובם נמצאים באזורים הזקוקים לטיפוח נוסף, תוך שהתלמידים מקבלים ארוחה חמה ותוכניות העשרה" אומרת גב' גרנות ומדגישה כי "המינהל עוקב אחר התקדמות התלמידים והישגיהם ומקיים ועדות היגוי וביקורים במסגרות". כן מציינים במינהל החינוך כי התוכנית הפדגוגית שמופעלת במסגרת התוספתית, מיועדת להשגת מטרות או יעדים לימודיים, המשולבות בתכנית העבודה הפעילה של בית הספר. מיל"ת אינה מנותקת מתכנית העבודה הבית ספרית אלא חייבת להיות חלק ממנה וכוללת את כל המרכיבים הפדגוגיים, כך שתוכל לעלות בקנה אחד עם מדיניות משרד החינוך ולהוות המשך ליום הלימודים הרשמי. פרטים נוספים: גב' יהודית גרנות 08-8545406 אשדוד
1 2 3 4 5 6 7 8 9
 
pikud horef
פיקוד העורף התרעה במרחב אשדוד 271, אשדוד 271, אשדוד 271
פיקוד העורף מזכיר: יש לחכות 10 דקות במרחב המוגן לפני שיוצאים החוצה