שיטת המשחק של מ.ס אשדוד לא ברורה, בעיקר השיטה ההתקפית – אשדוד כאילו מצהירה מראש שהיא מוותרת על משחק האגפים כשכל יהבה מופנה להתקפות דרך מרכז הרחבה, מה שהופך את החיים של ההגנה היריבה למאוד קלים ואת המהלכים של אשדוד לשקופים.

א. אשדוד משחקת ללא מגינים תוקפים  
ב. הקשרים - אור אימברום, גדי קינדה, רועי בקל ובן ביטון – תוקפים מהמרכז, כך גם החלוצים - בגאריץ' ודין דוד.
ג. שחקני האגפים משחקים על הקווים עם דרך הרגל החלשה ונאלצים לחתוך למרכז:

סירוס אגף ימין - על משחק ההתקפה באגף ימין מופקד ניב זריהן, חלוץ עם רגל שמאל איכותית ורגל ימין שמפחדת לגעת בכדור, למרות זאת הוא מצוות שוב ושוב בצד הימני של המגרש... למה? כדי שיוכל לחתוך למרכז עם רגל שמאל ולבעוט לשער...אז זהו שכל שאר השחקנים כבר משחקים דרך המרכז ואיתם כל שחקני הגנת היריב והיחיד שיכול ליצר התקפות מהאגף השמאלי כדי לפתוח את ההגנה ולהחדיר כדורים לרחבת ה16 ...מסורס! (אגב במשחק מול חיפה גם המגן השמאלי, ברוסיץ' , שיחק כמגן ימני עקב פציעתו של טום בן זקן - משמע - אגף שלם עם רגל הפוכה).

סירוס אגף שמאל - על הצד ההתקפי באגף שמאל של המגרש מופקד חן עזריאל – שחקן רגל ימין, בעל יכולת פריצה אדירה על הקו, אבל שוב – קשה לשחקן ימני לבצע פריצה על קו שמאל, ובאופן טבעי הוא מתקשה לשחרר כדור מדויק ברגל החלשה שלו אל תוך הרחבה. והנה גם חן עזיראל, כשאר חבריו,  מעביר את כובד המשחק לכיוון האמצע.

אגב איפה גילי לנדאו היועץ המקצועי שפעם היה קיצוני ימני אגדי בהפועל תל אביב? 

חלוץ המטרה נותר מיותם: והנה החלוץ גדול הממדים בגאריץ' שאמור להיות שחקן מטרה ברחבת ה16 ולעוט על כדורים שינחתו מימין ומשמאל ולמשוך את הבלמים אליו...הופך למובטל . וכך כאשר בגאריץ' המשועמם מבקש לגעת בכדור, הוא נאלץ לצאת אל מרכז המגרש... שם כבר נמצאים כל שאר החברים לקבוצה. 

אין מה להתאכזב מהחלוץ, הוא נועד לתרגם מצבים ולא ליצר מצבים - צריך פשוט לשלוח אליו כדורים לראש ולרגל בתוך הרחבה.

נתקעו עם שיטת הטריו שהתפרקה: אם עד לתחילת העונה ההתקפה התבססה על הטריו - מיכאל אוחנה , אור אימברום, גדי קינדה שמהמרכז היה מפרקים את הגנות באמצעות ניעור 2,3 בלמים ודאבל פסים לתוך הרחבה, הרי שהיום ההתקפה מתבססת רק על יכולת השליטה בכדור של אימברום וגדי קינדה, אשר מתקשים לבדם לפצח את כל הגנה שמצופפת באמצע.

הפתרון: כאשר ההגנות מתגוננות מול שחקני האמצע המוכשרים של אשדוד, שחקני אגף ומגנים תוקפים יכולים לעשות חיים משוגעים.

לאשדוד יש כלים התקפים קטלניים, אבל היא חייבת לשנות שיטת המשחק, או לשחק עם 2 מגינים תוקפים...באין בסגל מגינים מסוג זה, יש לאפשר לניב זריהן ולחן עזריאל לדהור על הקווים עם הרגל הבטוחה שלהם, להכניס כדורים לרחבה אל בגאריץ' הענק ואל אור אמברום בעל משחק הראש הנהדר וקור רוח נדיר מול השער, כשמאחור גדי קינדה ודן ביטון ימתינו לכדורים שיהדפו מההגנה וכך מתוך 20-30 מהלכים מסוג זה בכל משחק, ניתן יהיה ליצור מצבים רבים להבקעת שערים. לא זו בלבד, משחק האגפים יפתח את חומת הבלמים הצפופה של הגנת היריב לחדירה של השחקנים היצירתיים של אשדוד.

דין דוד: אם נניח שאשדוד תמשיך להתעקש ולתקוף מהאמצע הרי שהיחיד שיכול לנצל את השיטה הוא החלוץ דין דוד, שיודע לחתוך את הגנת היריב באמצעות תנועה ללא כדור מהאמצע וכך למצוא את עצמו מול השוער. אבל הסכין, דין דוד פותח על הספסל ...

משחק ההגנה של אשדוד:

ההגנה של אשדוד מתפרקת בגלל סגנון משחק ההתקפה המאלץ את כל שחקני אמצע הקישור לנוע שוב ושוב ושוב קדימה דרך המרכז וכאשר שחקן מאבד לפתע כדור באמצע , קל ליריבה ליצר התקפה מתפרצת מהירה אל מול הגנה איטית יחסית ברשותו של ניבלדו.