|
|
עצומה
כל הכתבות הקשורות לעצומה באתר אשדוד נט
אשדוד בקהילה
נוסטלגיה
צרכנות ועסקים
חדשות אשדוד
תוכן שיווקי
אשדוד בקהילה
אשדוד בקהילה
חדשות אשדוד
נשים
חדשות אשדוד
לייף סטייל
חדשות אשדוד
אשדוד בקהילה
חדשות אשדוד
חדשות אשדוד
תוכן שיווקי
כשמודבר באירועים, קייטרינג איכותי זה אחד המרכיבים העיקריים בהצלחת האירוע. בין אם מדובר באירוע חגיגי או רשמי, אי אפשר להכחיש שהקייטרינג הופך את אירוע להרבה יותר מהנה. מדוע? כי העולם הקולינרי מעניק לכל אחד מאיתנו חוויה ייחודית בפני עצמה. יחד עם זאת, החשיבות של התאמת סוג הקייטרינג לסוג האירוע היא עצומה ויש כמה וכמה דברים שצריך לקחת בחשבון (מיד נפרט). עממה, בעוד שכיום קיימים שירותי קייטרינג רבים, כאשר חלקם מומלצים יותר, חלקם פחות, חלקם ממוקדים בנישה מסוימת, וחלקם מציעים מבחר עצום שהופך את ההחלטה למורכבת יותר, זה קריטי לבחור בחברת קייטרינג שלא רק מספקת את המאכלים הטובים והאיכותיים ביותר, אלא שגם מבינה את החשיבות של שירות, עמידה בזמנים, וגודל האירוע וחשיבותו. אז איך תבחרו שירותי קייטרינג לאירועים ומה חשוב לקחת בחשבון? בואו נפרט.
ספורט נוער
אשדוד בקהילה
תוכן שיווקי
אשדוד בקהילה
נדל"ן
חדשות אשדוד
אשדוד בקהילה
בריאות
לימודים
תוכן שיווקי
תוכן שיווקי
אשדוד בקהילה
תוכן שיווקי
תוכן שיווקי
אשדוד בקהילה
קהילה
תוכן שיווקי
בריאות
חינוך באשדוד
חדשות אשדוד
חדשות אשדוד
חדשות אשדוד
מגזין אשדוד
תוכן שיווקי
דמויות מיתולוגיות
יהדות
חדשות אשדוד
חדשות אשדוד
מחאת השבת
חדשות אשדוד
אשדוד היפה
חדשות אשדוד
יהדות
אשדוד בקהילה
חינוך באשדוד
יהדות
צרכנות ועסקים
כתבות
רכילות
תרבות ובידור
יהדות
יהדות
חדשות אשדוד
יהדות
יהדות
נדל"ן
חדשות אשדוד
חדשות אשדוד
רכילות מחוץ לעיר
חדשות אשדוד
אשדוד בקהילה
קהילה
חדשות אשדוד
משפט
חדשות אשדוד
קהילה
קהילה
כלכלה
כלכלה
ידיעות אשדוד
כדורסל
פלילי
תרבות ובידור
מגזין אשדוד
_110_90_Crop_.jpg "דניאל קופף (צילום: דו\"צ)")
לאהובנו וחביבנו היקרים, אנא ה' תשמרם וכצינה רצון תעטרם, אושר ועושר בביתכם כל הימים.
ציוי מיוחד הצטוו בני ישראל לפני שיצאו ממצרים, וכמו שאמר הקב"ה למשה רבנו: "דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב" (שמות י"א ב'). ואמרו חז"ל (ברכות ט' ע"א) אמרי דבי רבי ינאי, אין נא אלא לשון בקשה, אמר ליה הקב"ה למשה, בבקשה ממך לך ואמור להם לישראל, בבקשה מכם, שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. אמרו לו, ולוואי שנצא בעצמנו, משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים, והיו אומרים לו בני אדם, מוציאין אותך למחר מבית האסורין ונותנין לך ממון הרבה, ואומר להם בבקשה מכם הוציאוני היום ואיני מבקש כלום.
הקושיא המתבקשת היא עצומה, היאך ניתן להאמר שאברהם אבינו יבוא בטענות כלפי הקב"ה, ויאמר: מדוע ועבדום ועינו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצא ברכוש גדול לא קיים בהם. הלא כל מהותו של אברהם אבינו היתה, במה שמסר נפשו על דבר ה' בלא שום שאלות ופקפוקים, והיה איתן בדעתו לקיים רצון ומצוות ה', עד שעמד כנגד כל אנשי העולם, ומשום כך נקרא "אברהם העברי", שכל העולם עמד מעבר אחד של הנהר ואברהם אבינו היה מעבר השני של הנהר, איתן בדעתו וברוחו, איתן באמונתו בצור העולמים.
ומצאנו כמה פעמים שהקב"ה ניסה את אברהם אבינו, והיה לו לשאול ולהקשות על מידותיו של הקב"ה, ובכל זאת קיבל את רצון וגזירת ה' באהבה ובשמחה ולא שאל והקשה על הנהגת ה'. כפי שמצאנו שאמרו חז"ל (בראשית רבה נ"ו) ר' יוחנן אמר, אמר לפניו (אברהם אבינו להקב"ה), בשעה שאמרתי לי קח נא את בנך את יחידך, היה לי מה להשיב, אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע, ועכשיו קח נא את בנך. חס ושלום, לא עשיתי כן, אלא כבשתי רחמי לעשות רצונך. וכן בשאר הנסיונות שעמד בהם אברהם אבינו, לא הקשה ושאל על מידותיו והנהגתו של הקב"ה. ואם כן, מדוע לפני שיצאו בני ישראל ממצרים, בקש הקב"ה שישאלו מהמצרים כלי כסף וזהב, בכדי שלא יאמר אותו צדיק, ומדוע היה חשש שיאמר ויטען כנגד הקב"ה, מאחר שאף פעם לא עשה כן. וקושיא נוספת, מדוע היה צריך לבקש מבני ישראל בלשון בקשה ובתחנונים שיקחו כסף מהמצרים, ומי לא יחפוץ לקחת לעצמו כסף וזהב?
ונראה לבאר, שאם נתבונן נראה, שיש בני אדם שהנסיון שלהם בעולם הזה הוא, לעבוד את ה' ולקיים את המצוות מתוך עושר והרווחה, והקושי שלהם הוא, לעשות את רצון ה' בשלימות, בלי שהעושר יפריע להם ויעמוד להם לרועץ. ומאידך ישנם בני אדם שמטרתם בעולם הזה, לעבוד את ה' דווקא מתוך עוני, והנסיון שלהם הוא לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב, אף על פי שביתם ריק וחסר כל.
ומצאנו אצל יעקב אבינו שבשעה שהלך לחרן לבית לבן הארמי לשאת אשה נשא את ידיו ואמר, שיר למעלות אשא עיני אל ההרים, והיינו, שהתפלל יעקב אבינו תפילה מיוחדת, לפני שהלך לחרן. ומה הייתה תפילתו? אלא, יעקב אבינו גדל בבית מלא כל טוב, שלא חסר בו דבר, וכמו שאמרו חז"ל במדרש, שהיו הבריות אומרים, זבל פרדותיו של יצחק אבינו ולא כספו וזהבו של אבימלך, והיינו, שיצחק זכה בברכת ה' ומצא מאה שערים בחלקו, ועושרו היה מופלג הרבה מעושרו של אבימלך מלך גרר. וכן אמרו חז"ל, שיצחק אבינו כתב לרבקה בכתובתה שתקבל שני גדיי עיזים בכל יום, ומזה יכולים אנו ללמוד ולהבין באיזה רחבות התנהל ביתו של יצחק אבינו. אך בשעה שהגיע יעקב אבינו אל חרן בעירום ובחוסר כל, הבין יעקב אבינו שמעתה צריך הוא לעבוד את ה' מתוך עוני, והיה הדבר קשה עליו מאוד שכן לא הורגל בזה מימיו, שזו הנהגה שונה והפוכה ממה שהורגל בבית אביו, ואמנם שנסיון העושר קשה מנסיון העוני, אבל בכל זאת יעקב אבינו התיירא וחשש היאך יוכל להתמודד עם נסיונות מהסוג שמעולם לא הסכין לעמוד בם.
וזה פשר בכיו של יעקב אבינו בשעה שנפגש עם רחל אמנו על הבאר, ולא שחס ושלום הצטער שלא הביא בידו מאום לרחל, שבוודאי קיבל עליו מידת הדין באהבה גמורה. אלא שהיה מתיירא ודואג על העתיד, איך יעמוד בנסיונות ובפיתוי היצר מתוך עוני, והיה בכיו מלא תחינה ותפילה לה' שיצליח את דרכו החדשה. וזה כוונת המדרש אשא עיני אל ההרים, אל ההורים, והיינו שיעקב אבינו נשא את עיניו אל הוריו שלימדוהו וגידלוהו בדרכם ועל פי שיטתם, ובאותה הדרך והשיטה היה יעקב אבינו מורגל כל ימיו. ועתה הרגיש שמאין יבוא עזרו, שהרי מעתה צריך הוא לברור לעצמו חלק לבד ולסלול דרך חדשה בעבודת ה', ועל כן היה מצטער על שאל הביא עמו מאומה מבית אביו, כיוון שחשש מפני עבודת ה' וקיום המצוות מתוך נסיון העוני שלא הורגל בו.
לכן ציוה הקב"ה למשה שיבקש מבני ישראל שיקחו ממצרים כסף וזהב לרוב, בכדי שלא יאמר אותו צדיק, ועבדום קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש לא קיים. שכידוע שבארץ מצרים התחילה ההתהוות של בני ישראל להיות לעם ה', ובמצרים עברו את כור הברזל ששם זיככו וצרפו את נפשם להיות עבדי ה'. וכל השהיה במצרים מתוך סבל ויסורים קשים, היו לתועלת עם ישראל כדי לתקן את נפשם ולברר הניצוצות. והסבל והיסורים שעברו בני ישראל במצרים, הם נותנים לנו את הכח והיכולת בכל הדורות לעמוד ביסורים ובנסיונות הקשים ביותר, ומה שבני ישראל סבלו במצרים בגלות וזככו את נשמתם, על ידי זה יש לבניהם כח ותעצומות לעמוד בנסיונות הקשים ביותר, ולמסור את נפשם למען קדושת ה'. וכל מעשי האבות סימן הם לבנים, והאבות במעשיהם סוללים את הדרך לבניהם אחריהם, ומצאנו בחז"ל שכשהאבות מסרו נפשם בעבור מצווה מסויימת, אזי גם לבנים יש כח למסור נפש בעבור אותה המצווה. משום שבכל דיבור או מעשה של האבות, נחקק בנפשם ובנפש בניהם הרושם של אותו הדיבור או הפעולה, ולכן מוכרח שהנהגת הבנים תהיה באופן ובדרך הנהגת האבות.
ואם כן נמצא, שבמצרים בני ישראל קנו את הכח לעמוד באמונתם, ולקיים את מצוות ה' מתוך נסיון העוני והמחסור ובמסירות נפש. אך את היכולת לעמוד בנסיון העושר עדיין לא קנו לעצמם, שהרי לא היו עשירים במצרים. לכן אמר הקב"ה למשה שיבקש מבני ישראל שיקחו ממצרים כסף וזהב, כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו', והיינו, שהקב"ה הבטיח לאברהם אבינו בברית בין הבתרים שבניו יגלו למצרים וישתעבדו שם, ואחרי השעבוד יגיעו לשלמות נפשם ויבואו לידי התיקון השלם, וזה תכלית השעבוד והירידה למצרים. ואם יצאו בלא רכוש ממצרים, יטען אברהם אבינו שעדיין לא הגיעו בניו לשלמות הראויה, שהרי עדיין לא קנו לעצמם קניני נפש שאיתם יוכלו לעמוד בנסיון העושר. לכן ביקש הקב"ה ממשה שבני יקחו רכוש ממצרים, לא בכדי להעשיר אותם ושיהיה להם רכוש גרידא, אלא בכדי לחזק אותם שיוכלו לעמוד בנסיון העושר ושיוכלו להנחיל את הקניינים הללו לדורות הבאים אחריהם.
לכן יובן מדוע היה הקב"ה צריך לבקש ממשה שיאמר בלשון בקשה לבני ישראל שיקחו כסף וזהב מהמצרים, והרי בני ישראל היו צריכים לשמוח על ציווי זה לבקש כסף וזהב ומי לא יחפוץ להעשיר את עצמו. אלא שבני ישראל ידעו שנסיון העושר קשה מנסיון העוני, ולא רצו להכניס את עצמם לנסיונות חדשים שלא הורגלו בהם, וכפי שאמרו למשה רבינו, ולוואי שנצא בעצמנו, והיינו, הלוואי שנצא בשלום ובשלמות הראויה בדרך שנהגנו עד כה, ושנצליח להשלים נפשנו בדרך זו לעמוד בנסיון העוני. אך הקב"ה הבטיח לאברהם אבינו, שבסוף השעבוד בני ישראל יצאו ממצרים מושלמים, בכל סוגי השלמות וסוגי הנסיונות הקימים, וע"כ אם לא יקחו רכוש מהמצרים הרי שעדיין יחסר שלב אחד בשלמות נפשם, וע"ז יבוא אברהם אבינו ויטען, ועבדום וענו אותם קיים בהם, ונפשם ונפש בניהם אחריהם מושלמת לעמוד בנסיון העוני. אך ואח"כ יצאו ברכוש לא קיים בהם, וא"כ נפשם עדיין לא מושלמת לעמוד בנסיון העושר. משום כך ציוה הקב"ה למשה שיבקש מבני ישראל שישאלו רכוש מהמצרים, והיה זה ציווי בלשון בקשה, שאף על פי שקשה עליהם הדבר, בכל זאת יתאמצו לשאול כלי כסף וכלי זהבף בכדי להפיס את דעתו של אותו צדיק ושלא יצטער שעדיין לא הגיעו בניו לשלמות נפשם הראויה.
נזכה בעזרת השם לעשות נחת רוח להקב"ה, לעמוד בכל הנסיונות העומדים ובאים לפתחנו בכל יום ויום, וכשם שנגאלו .
מגזין אשדוד
כשנתבונן בפרשות האלו, נמצא לימוד מוסר גדול, איך יעקב אבינו עובר ניסיונות קשים ומרים, מיום עומדו על דעתו, עשו נלחם בו בכל כוחו ושולח את בנו, אליפז, לשפוך את דמו ולהורגו וכפשרה, אליפז, לוקח את כל ממונו של יעקב ומשאיר את יעקב ערום ועריה עם מקל ועל אותו מקל אומר יעקב כי "במקלי עברתי את הירדן הזה" ממשיך יעקב ומגיע לבית לבן, לבן סמל השקר, סמל חוסר היושר, כל דיבורו וכל מעשיו שקר הם ומשנה ומחליף את משכורתו של יעקב, מחליף את רחל ולאה וכל דבר של חוסר יושר עומד ועושה יעקב אבינו, עובד בכל כוחו, ביושר ונאמנות וכל רגע, אינו יודע מאיפה תצמח, או תבוא הצרה הבאה. הדבר הרע שלבן עומד לעשות לו בממונו, או בנפשו, או במשפחתו, או עם ילדיו ובכל העת הזאת, מרחפת מעל יעקב אבינו סכנה קיומית, שעשו יבוא עם חייליו ויהרוג אותו ואת בני משפחתו, כקנאה, כנקמה, כשנאה ובכל הצער הגדול הזה והדאגה, יעקב אבינו עומד בתעוזת נפש עצומה ובונה את שבטי י-ה עדות לישראל
מגזין אשדוד
ערב שבת קודש פרשת וירא
"למען אחיי ורעיי אדברה נא שלום בך"
בפרשת השבוע מוצאים את אחד מהיסודות העמוקים והחשובים של עם ישראל והוא עקדת יצחק.
הקב"ה מצווה את אברהם אבינו "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, והעלהו שם לעולה" וזהו ניסיון הקשה שבכולם, משום שיום לפני כן, הקב"ה אומר לאברהם "כי ביצחק יקרא לך זרע" ולמחרת אומר לו להעלות אותו לעולה ועוד כאשר הקב"ה אמר "את בינך" התחדד בליבו של אברהם אבינו מדבר האהבה עצומה של אבא לבן "יחידך" התחדד בליבו של אברהם אבינו אהבה עצומה אשר יכולה להיות לבן יחיד, "אשר אהבת" הגיע באותו רגע אברהם, לסוג של אהבה על בנו הגבוהה ביותר, אשר יכולה להיות לאדם על בנו בכל העולם ובכל הזמנים והנה, עומד אברהם אבינו עם אהבה כל כך גדולה וחזקה כלפי בנו הקב"ה מצווהו להקריב אותו קורבן לפני ה'.
אברהם מקבל בכוחות נפש חזקים את ניסיון העקדה ומובא בחז"ל שסיים אברהם אבינו את ניסיון העקדה והקב"ה אמר לו אל תשלח ידך אל הנער ואל תעשה לו מאומה. עמד אברהם אבינו וביקש מהקב"ה: רבונו של עולם, עברתי 10 ניסיונות קשים תנדור לי שלא תנסה אותי בעוד ניסיון עמד הקב"ה ונדר לאברהם אבינו שזהו הנסיון האחרון אשר יתנסה בו אברהם אבינו.
והנה, צריך להקשות, אחרי ניסיון זה, מצאנו שאברהם אבינו התנסה בעוד כמה ניסיונות ניסיון שאשתו שרה אמנו נפקדה לאחר העקדה ניסיון שלא רצו לתת לו קבר לקבור את שרה רק אחרי ששילם ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר ועוד ניסיונות רבים, אשר עבר אברהם אם כן, היכן הנדר שנדר הקב"ה לאברהם אבינו שזהו הניסיון האחרון? אלא, אפשר לפרש ולומר יסוד גדול, אשר כל יהודי צריך לשימו מול עיניו: ישנם ניסיונות קיומיים וניסיונות יום יומיים; ומה ההבדל בין ניסיון קיומי לניסיון יום יומי? כמה הבדלים, ניסיון קיומי הוא קשה ביותר, ובשעה שבא לאדם ניסיון קיומי, הכל סגור לפניו, פונה לימין הכל סגור, פונה לשמאל הכל סגור, מכל צד הכל סגור וכך, מצאנו אצל אברהם אבינו והאלוקים ניסה את אברהם, אלוקים הוא שם של מידת הדין. ואם האדם נכשל בניסיון קיומי, יורדת מעלתו אשר נמצא בה ואם עובר את הניסיון הקיומי, יעלה מעלה מעלה, בכל מעלה אשר נמצא.
עשרה ניסיונות קיומיים, חייב כל יהודי לעבור במשך חייו וזה אשר ביקש אברהם אבינו מהקב"ה, תישבע לי שלא תנסה אותי יותר, איזה ניסיון? ניסיון קיומי, ואם אברהם היה מתנסה בעוד ניסיונות, גם כל יהודי היה מצריך להתנסות בעוד ניסיונות ולכן, אברהם חשש, לו ולזרעו ולכן, בשעת רחמים ביקש מהקב"ה שבועה ונדר שזה יהיה הניסיון האחרון בניסיונות הקיומיים, אך צריך לדעת האדם שיש עוד ניסיונות ולהם נקרא, נסיונות יום יומיים והם ניסיונות, אשר עבר אברהם אבינו אחרי הניסיון העשירי של עקדת יצחק.
ולכן, כשמרגיש אדם שעומד בניסיון, שהכל סגור בפניו, יחזק את אמונתו בהקב"ה וירבה בתפילה "קווה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה'" וידע האדם, שכל אדם פרטי עובר10 ניסיונות קיומיים, כל משפחה עוברת כעין עשרה ניסינות קיומיים, כל קהילה עוברת 10 ניסיונות קיומיים וצריך להתחזק בתפילה לשבור את כל צרינו ואת כל הקמים עלינו לרעה.
והנה שלושת עמודי האומה, אברהם, יצחק ויעקב תיקנו לנו את התפילות, אברהם אבינו תיקן את תפילת שחרית, יצחק אבינו את תפילת מנחה ויעקב, את תפילת ערבית וכאשר נתבונן על חייו של אברהם נמצא שאברהם היו לו חיים נוחים וטובים וכך נאמר "וה' ברך את אברהם בכל" היה לו בנים, בת, רכוש גדול וכל דבר טוב שיכול להיות לאדם, יצחק אבינו, חייו היו חיים בינוניים, היה עיוור בעיניו, אשתו רבקה הייתה עקרה הרבה שנים, רועי אבימלך רדפוהו ועוד דברים לא נוחים שעברו על חייו, אך מצד שני הייתה לו אשה צדיקת זמנים של אושר ובנים, אשר קיימו מצוות כיבוד אב ואם, חייו היו מעורבים אך אצל יעקב כל חייו היו חיים קשים מיום שנולד, עשו רדף אותו, היה צריך לברוח מבית אביו; לבן רימה אותו, החליף את אשתו, החליף את משכורתו; עשו בא לקראתו למלחמה עם ארבע מאות ראשי גייסות של צבא חיללו את דינה, יוסף נמכר, נפטרה עליו רחל אימנו, אם כן, שלושה אבות העולם, שלושה סוגים של חיים; אברהם, חיים טובים, יצחק חיים בינוניים, יעקב חיים קשים ועל פי סוג חייהם תיקנו את התפילות אברהם תיקן שחרית "טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון להגיד בבוקר חסדך" כמו אור בוקר שהישועה וההצלחה מאירה פנים לאדם יעמוד ויודה ויתפלל לה', כפי שעשה אברהם אבינו, יצחק תיקן את תפילת מנחה לחיים בינוניים, אשר לפעמים נראית ההצלחה ולפעמים הקושי והמר וזוהי תפילת מנחה, אשר מתפללים באמצע היום, בין האור לחושך בדימדומים והיא לאנשים, אשר בינוניים הם תפילת ערבית, אשר תיקן יעקב היא תפילת החושך, כשהאדם מרגיש שהכל צר ומר לו הכל חשוך לפניו גם אז יתחזק "ואמונתיך בלילות" אמונה אף שהכל נראה לו כחושך ולילה.
נודה לה' על כל אשר גמלנו ואף על הניסיונות הקיומיים אשר עברנו ובתקופה, בכל יום ציירנו בנפשנו את הניסיון הקיומי, אשר עבר דוד מלך ישראל חי וקיים ומספר הנביא לדוד היה בן בשם אבשלום אשר דוד קירבו אהבו האמין בן ונתן לו יותר מכל בניו עברו ימים ובנו של דוד אבשלום התחיל לחפש את האינטרסים הפרטיים שלו התחיל להסתובב בין כל חשובי עם ישראל לומר לכל אחד את אשר רוצה לשמוע ובעורמה היה מהרהר אחרי אביו, קירב אליו את כל חשובי חצר המלך והשלה והבטיח הבטחות לכל אשר רוצה לשמוע, עד אשר עירער את מלכותו של דוד מלך ישראל, עד שהגיע למצב שקם על אביו על דוד המלך, לקח עימו את דואג האדומי, אשר היה איש חזק ומסוכן בעצותיו וחז"ל אמרו שעצותיו של דואג היו מסוכנות וחכמות כמו ששאלו את נביא ה' ועוד עימו מראשי עם ישראל הלכו אחרי אבשלום והנה, באחד הימים הבין דוד שעומדים לשפוך את דמו ולהורגו לקח דוד את מעט האנשים אשר נשארו עימו וברח מביתו אבל וחפוי ראש ואבשלום ודואג וכל רודפי דוד נכנסו לארמון המלך בזזו וחיללו את כל הקודשים ודוד עם מעט האנשים אשר עימו יצא מירושלים אבל יחף וחפוי ראש, על הצער שבנו אהובו קם לשפוך את דמו ולהחריב את מלכות בית דוד בעוד דוד בורח, עמד שמעי בן גרא והתחיל לקלל ולבזות את דוד המלך, צעק לעברו "רוצח", גנב, גזלן, קמו אנשי דוד ובראשם יואב בן צרויה, שר הצבא וביקשו לפגוע בשמעי בן גרא, על אשר פגע במשיח ה' אמר דוד המלך אל תפגעו בו, הקב"ה שלח אותו לבזות אותי ואל תעשו לו מהומה ( אך הנביא מספר לפני מותו של דוד ציוה את בנו שלמה "ואיתך שמעי בן גרא מבחורים והוא קיללני קללה נמרצת והורדת את שיבתו ביגון שאולה" ובסוף אחרי פטירת דוד הנביא מספר באריכות איך שלמה הוציא להריגה את שמעי בן גרא). ובעוד דוד עובר צער ובושה וחרפה, מתפלל דוד להקב"ה שלא ישמעו את עצתו של דואג, משום שעצותיו מסוכנות והנה אבשלום, דואג וכל המורדים בית דוד ישבו לתכס עצה איך להרוג את דוד המלך וכשלא קיבלו את עצתו אמרו חז"ל עלה לגג הבינין קפץ והרג את עצמו ועליו דורשת הגמרא "אנשי דמים ומירמה לא יחצו ימיהם" ובסוף ניסיון קשה זה של דוד בנו אבשלום אשר בגד באביו ובמלכות בית דוד והפנה עורף למסורת ישראל ולבית אשר ממנו גדל, ראשו נתפס בעץ ואחד מחיילי דוד ערף את ראשו ודוד שב לירושלים לכיסא מלכותו.
כל אשר קורה לאדם יסתכל ויחפש בתורתנו הקדושה וימצא קשר לנפשו.
והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו ה' הושיע המלך יעננו ביום קוראנו
ידיעות אשדוד
לאהובנו היקרים, בכל קהילות הקודש 'שובה ישראל', די בכל אתר ואתר, בארץ הקודש ומחוצה לה, ה' עליהם יחיו.
ידוע שבחג הסוכות נצטווינו לשמוח, וכמאמר הכתוב (דברים ט"ז) "ושמחת בחגך, והיית אך שמח". ושמחה זו היא גדולה ועצומה, שמחה של מצווה, כמו שכתב רבינו הקדוש רבי אליעזר פאפו זצוק"ל בספרו "פלא יועץ" (ערך סוכה): שאם בכל הרגלים מצווה לשמוח, על אחת כמה וכמה בחג הקדוש הזה, שהוא זמן שמחתנו. וסיבת השמחה, שמה נעים ומה טוב חלקנו וגורלנו אשר בחר בנו יוצרנו ולא זז מחבבנו, וחיבה יתרה נודעת לנו עד אין חקר, ועד מקום שאין יד שכלנו מגעת.
ידוע מה שאמרו בספרים הקדושים, שבהילולא של צדיקים עושים שמחה גדולה, כיון שביום פטירת הצדיק יש עילוי לנשמתו בעולמות העליונים, ובאותו היום מתנוצץ ומאיר אור וזוהר נשמת הצדיק, ועולה בדרגה נוספת בישיבה של מעלה. ולכן נהגו לעשות הילולא ושמחה ביום פיטרת הצדיק. והנה בעת ימי שמחת חג הסוכות, שהיא שמחה של מצווה, נצרף יחד שמחה נוספת של מצווה, הלא היא שמחת הילולת הגאון הצדיק, קדוש יאמר לו, רבנו אליעזר פאפו זצוק"ל בעל 'הפלא יועץ' ושאר ספרים. שהערב בליל כ' בתשרי, הוא יום ההילולא שלו. ובשנה זו ימלאו 183 שנים לפטירתו.
תולדותיהם של הצדיקים הם לימוד לדורות, והבעש"ט הקדוש אמר: שמסיפורי צדיקים ניתן לשאוב שפע של קדושה ויראת השם. על כן נשנה בקצרה את תולדותיו של הצדיק, ובשמחת הילולתו, נזכה לשאוב שפע של קדושה וטהרה.
רבי אליעזר פאפו נולד בשנת ה'תקמ"ו (1785) בעיר סארייבו שבבוסניה. לאביו רבי יצחק זצ"ל ולאמו מרת בלקנה ע"ה. בבית גדול בתורה, ספוג ומלא ביראת השם גדל, אביו רבי יצחק היה צדיק חסיד ועניו, וכפי שהעיד עליו בנו בספר 'פלא יועץ' (ערך חולה), "ברם זכור לטוב עטרת ראשי אבא מרי זלה"ה, כי בכל יום מימי חוליו ההוא אמר בקשת 'לך אלי תשוקתי' ושאר וידויים ותחינות של יום הכיפורים, ופלגי מים ירדו עיניו. אשרי עין ראתה אלה, וכל מי שיהיה נכנס אצלו היה אומר לו 'ראו סופו של בשר ודם' עין ראתה ותאשרהו, אשריו ואשרי חלקו"
גם הקהילה היהודית בסארייבו הייתה מלאה בחכמים וסופרים, ורבים מגדולי ישראל ישבו בה על כס הרבנות, וביניהם רבי שמואל בן ברוך זצ"ל, רבי צבי אשכנזי זצ"ל – 'החכם צבי' ועוד. במקום תורה זה, שהיה מנותק מכל הבלי העולם, צמח לגאון ולתפארת רבי אליעזר פאפו. ככל הידוע, רבותיו היו: רבי אליהו חיון זצ"ל ורבי משה דאנון זצ"ל שניהם מתלמידיו של רבי חיים מוסאפייה זצ"ל שהיה מגדולי תלמידיו של הגאון הנודע רבי דוד פארדו זצ"ל בעל ה"חסדי דוד" על התוספתא.
בגיל י"א שנים, עוד לפני שהגיע לגיל מצוות, כבר הוכר רבי אליעזר כלמדן, עניו, וזכרן, ומתחסד עם קונו. את דרשת 'הבר מצווה' חיבר בעצמו, ודרש בפני רבותיו החכמים בסברה ופלפול, במשך כמה שעות. לאחר שסיים את מדברותיו, הכריזו עליו רבותיו כי למרות גילו הצעיר, הרי שמעתה מקומו יהיה בבית המדרש, בקרב חבורת החכמים הגדולים, ולא בין החכמים הצעירים. רבי אליעזר סירב לשבת בבית המדרש הגדול, אלא בישיבה לצעירים בלבד. ובמעשהו זה גרם ''לקנאת סופרים תרבה חכמה'' וחבריו בישיבה החלו לעמול בכל כוחם ביום ובלילה כדי להגיע להישגיו המופלאים.
בהיותו בן כ''ה שנים בשנת תק''ע (1810) החל להפיץ את מעיינות תורתו וחכמתו חוצה, והעלה בכתב את חידושי תורתו על התלמוד הבבלי על דרך הפלפול בחריפות ובסברא בספרו ''חודש האביב'', ספרו זה הוא אחד מיני רבים שהוציא לאור בכל ענפי התורה.
זכה להעמיד תלמידים בקיאים בתורה, גדולים ביראה בניהם: רבי יהודה שלמה חי אלקלעי בעל ספר מנחת יהודה, ורבי משה פירירה. (כידוע רבי משה פירירה הדפיס הדפסה ראשונה לספר משלי של רבי יאשיהו פינטו זיע''א. שרבו רבי אליעזר פאפו מצאצאיו. וכך הוא כותב בהקדמה שהוא היה גר בבולגריה והלך לרבו רבי אליעזר פאפו ואמר לו שהוא רוצה להשתקע בא''י ולגור בעיר חברון, והוא מבקש ברכה שיזכה להתיישב בחברון ולמצוא שידוך טוב, ואמר לו רבי אליעזר פאפו תלך לא''י ואם אתה רוצה לזכות לישוב א''י ושידוך טוב, תמצא פירוש של הרב הגדול והצדיק רבי יאשיהו פינטו זצוק''ל ותדפיס אותו וכן עשה. ונתקיים בו
ברכת רבו זיע''א.
בשנת ה'תקע"ד (1814) התמנה רבי אליעזר פאפו, כרב הקהילה היהודית בסליסטרא, וכיהן ברבנות העיר י"ד שנה עד לפטירתו. על פי עדויות וכפי הרשום בפנקסי קהילת סליסטרא, בעת כהונתו באה בעקבותיו ברכה אל העיר, ובכל שנות כהונתו לא נפטר אף אחד מבני הקהילה בדמי ימיו וכל היהודים חיו עד זקנה ושיבה.
בפנקס קהילת סיליסטרא מובא מעשה מופלא אודותיו, שבאחת הפעמים כשהוצרך רבי אליעזר לשהות עד לערב שבת בעיר וורנא, יצא בערב שבת השכם בבוקר לדרכו מוורנא לסליסטרא, במהלך הדרך הבחין רבי אליעזר שהשעה מתאחרת והעגלון וסוסיו נוהגים בעצלתיים ושחלילה לא יספיקו להגיע לעיר לפני כניסת השבת, חרד רבי אליעזר חרדה גדולה שמא חס ושלום יחלל את השבת או ייאלץ לשבות על אם הדרך, ונשא עיניו כלפי שמיא בתפילה כי יזכוהו לכבד גם שבת זו כמנהגו בכל שבת ושבת. עוד רבי אליעזר מתפלל, והנה נפלה על העגלון המוליך את סוסיו תרדמה עזה, והסוסים החלו דוהרים במהירות מסחררת לכיוון העיר סליסטרא,
בטרם חלפו דקות אחדות ניצבה העגלה בלב העיר בדיוק בעת כניסת השבת קודש. על נס זה ועוד רבים אחרים שאירעו עמו, היה נוהג לערוך סעודת הודיה להשם יתברך על שהיטיב עמו ברוב חסדיו.
רבי אליעזר כיהן ברמה היה מוכיח בשער את בני קהלתו ועמד בפרץ לגדור את פרצות חומת הדת, ואת מיטב זמנו הקדיש למען הציבור. עד שנאסף הצדיק אל עמיו, בחולו של מועד, בחג הסוכות בתאריך כ' בתשרי שנת ה'תקפ"ח (1828) והוא בן ארבעים ושתים שנה בלבד. כשנה לפני פטירתו, בשנת תקפ''ז (1827) נודע לו בחלום שנגזרה גזרה קשה וסכנת מגיפה מרחפת על העיר, ונתונה בידו הבחירה להקריב את עצמו, על מנת לכפר על בני עירו וקהילתו. רבי אליעזר בחר להקריב את עצמו בעבור בני עירו. בימי מחלתו הוסיפו לו את השם "יחזקאל". הוא אף הוסיף ואמר לפני פטירתו: שמי שיטבול במקווה טהרה ויתפלל על קברו בלב נשבר, הוא יהיה
ערב שתפילתו תתקבל. בעקבות הבטחה פלאית זו נוהרים יהודים רבים לפקוד את קברו של, ורבים זכו לראות ישועות רבות בענייניהם.
בעת שכבשו הרוסים את בולגריה הגיעו אל סליסטרא וחפשו אחר שטח רחב ידיים כדי להקים בו כנסייה נוצרית, לאחר חקירה ודרישה הוחלט על ידי הרוסים לעקור את בית הקברות היהודי ולהשתמש בשטחו, הרוסים החלו מבצעים את זממם ופינו חלקים מבית הקברות, אך משהגיעו אל מצבת קברו של 'הפלא יועץ' הם לא הצליחו לעוקרה ולהזיזה ממקומה, גם ניסיונות לפוצץ את המצבה לא צלחו והיא נותרה שלמה. לאחר מספר ניסיונות נגלה לעיני הרוסים דבר פלא, המצבה בשלמותה החלה שוקעת באדמה למול עיניהם הנדהמות, הרוסים הבינו כי במקום זה טמון גופו של איש קדוש וחזרו בהם מתוכניתם, עד היום נראה לעין רק החלק העליון
של מצבתו של 'הפלא יועץ' ואילו חלקה התחתון של מצבת האבן שקוע תחת האדמה.
בחייו הקצרים הספיק לכתוב ספרים רבים שנתקבלו בכל בית ישראל. ספרו המפורסם ביותר שעל שמו הוא נקרא, הוא הספר 'פלא יועץ'. הספר 'פלא יועץ' הוא ספר מוסר והשקפה לפי נושאים על סדר א'-ב', הערכים בספר נכתבו בשפה קלה השווה לכל נפש. רבי אליעזר כתב בהקדמתו לספרו: 'קראתי שם הספר הזה פל"א יועץ כי בתיבת פלא רמוז שמי הדל באלפי אליעזר פאפו ס"ט יועץ אנוכי לעצמי ולאנשי גילי אנשי סגולה'. ספר פלא יועץ הוא ספר מוסר חשוב הנלמד בכל העולם כולו.
מלבד החיבורים 'חודש האביב' ו'פלא יועץ' חיבר רבי אליעזר גם את הספר 'אורות אילים' בו מכונסים דברי מוסר מהתלמוד בבלי, החיבורים 'דן ידין' ו'אלף המגן' על התורה, הספר 'חסד לאלפים' ובו פסקי דינים על 'שולחן ערוך' חלק 'אורח חיים', הספר 'בית תפילה' המבאר את כוונות התפילה, הפירוש 'יעלזו חסידים' על 'ספר החסידים' ועוד חיבורים אחרים.
רבי אליעזר זכה לאשה צדקנית שהייתה למדנית בתורה ובדברי חסידות. ורבות נועץ בה בחיבור ספרי מוסריו. לרבנו נולדו שני בנים ושתי בנות. בנו רבי יהודה חיבר את הקונטרס ''שבר פושעים'', נפטר בירושלים ביום י''ב בניסן תרל''ג (1873) על מצבתו כתבו: ''איש אלוקים קדוש, רב משרשיא, מבני עליה, חסידא ופרישא, ראשון לכל דבר אשר בקדושה, הרב המופלא וכבוד ה' מלא...''. בנו השני רבי מנחם. בתו שרה, נישאה לגאון החסיד רבי אהרון עזריאל בעל ספר: ''כפי אהרון'', ששימש כראש ישיבת ''בית אל'' בירושלים. ונפטר ביום ט' לחודש סיון בעיר יפו. וחתנו השני היה הגביר יצחק פרחי בעל צדקה וחסד.
זכותו יגן עלינו באלף המגן אכי"ר.
ידיעות אשדוד
לאהובנו היקרים, בכל קהילות הקודש 'שובה ישראל', די בכל אתר ואתר, בארץ הקודש ומחוצה לה, ה' עליהם יחיו.
ידוע שבחג הסוכות נצטווינו לשמוח, וכמאמר הכתוב (דברים ט"ז) "ושמחת בחגך, והיית אך שמח". ושמחה זו היא גדולה ועצומה, שמחה של מצווה, כמו שכתב רבינו הקדוש רבי אליעזר פאפו זצוק"ל בספרו "פלא יועץ" (ערך סוכה): שאם בכל הרגלים מצווה לשמוח, על אחת כמה וכמה בחג הקדוש הזה, שהוא זמן שמחתנו. וסיבת השמחה, שמה נעים ומה טוב חלקנו וגורלנו אשר בחר בנו יוצרנו ולא זז מחבבנו, וחיבה יתרה נודעת לנו עד אין חקר, ועד מקום שאין יד שכלנו מגעת.
ידוע מה שאמרו בספרים הקדושים, שבהילולא של צדיקים עושים שמחה גדולה, כיון שביום פטירת הצדיק יש עילוי לנשמתו בעולמות העליונים, ובאותו היום מתנוצץ ומאיר אור וזוהר נשמת הצדיק, ועולה בדרגה נוספת בישיבה של מעלה. ולכן נהגו לעשות הילולא ושמחה ביום פיטרת הצדיק. והנה בעת ימי שמחת חג הסוכות, שהיא שמחה של מצווה, נצרף יחד שמחה נוספת של מצווה, הלא היא שמחת הילולת הגאון הצדיק, קדוש יאמר לו, רבנו אליעזר פאפו זצוק"ל בעל 'הפלא יועץ' ושאר ספרים. שהערב בליל כ' בתשרי, הוא יום ההילולא שלו. ובשנה זו ימלאו 183 שנים לפטירתו.
תולדותיהם של הצדיקים הם לימוד לדורות, והבעש"ט הקדוש אמר: שמסיפורי צדיקים ניתן לשאוב שפע של קדושה ויראת השם. על כן נשנה בקצרה את תולדותיו של הצדיק, ובשמחת הילולתו, נזכה לשאוב שפע של קדושה וטהרה.
רבי אליעזר פאפו נולד בשנת ה'תקמ"ו (1785) בעיר סארייבו שבבוסניה. לאביו רבי יצחק זצ"ל ולאמו מרת בלקנה ע"ה. בבית גדול בתורה, ספוג ומלא ביראת השם גדל, אביו רבי יצחק היה צדיק חסיד ועניו, וכפי שהעיד עליו בנו בספר 'פלא יועץ' (ערך חולה), "ברם זכור לטוב עטרת ראשי אבא מרי זלה"ה, כי בכל יום מימי חוליו ההוא אמר בקשת 'לך אלי תשוקתי' ושאר וידויים ותחינות של יום הכיפורים, ופלגי מים ירדו עיניו. אשרי עין ראתה אלה, וכל מי שיהיה נכנס אצלו היה אומר לו 'ראו סופו של בשר ודם' עין ראתה ותאשרהו, אשריו ואשרי חלקו"
גם הקהילה היהודית בסארייבו הייתה מלאה בחכמים וסופרים, ורבים מגדולי ישראל ישבו בה על כס הרבנות, וביניהם רבי שמואל בן ברוך זצ"ל, רבי צבי אשכנזי זצ"ל – 'החכם צבי' ועוד. במקום תורה זה, שהיה מנותק מכל הבלי העולם, צמח לגאון ולתפארת רבי אליעזר פאפו. ככל הידוע, רבותיו היו: רבי אליהו חיון זצ"ל ורבי משה דאנון זצ"ל שניהם מתלמידיו של רבי חיים מוסאפייה זצ"ל שהיה מגדולי תלמידיו של הגאון הנודע רבי דוד פארדו זצ"ל בעל ה"חסדי דוד" על התוספתא.
בגיל י"א שנים, עוד לפני שהגיע לגיל מצוות, כבר הוכר רבי אליעזר כלמדן, עניו, וזכרן, ומתחסד עם קונו. את דרשת 'הבר מצווה' חיבר בעצמו, ודרש בפני רבותיו החכמים בסברה ופלפול, במשך כמה שעות. לאחר שסיים את מדברותיו, הכריזו עליו רבותיו כי למרות גילו הצעיר, הרי שמעתה מקומו יהיה בבית המדרש, בקרב חבורת החכמים הגדולים, ולא בין החכמים הצעירים. רבי אליעזר סירב לשבת בבית המדרש הגדול, אלא בישיבה לצעירים בלבד. ובמעשהו זה גרם ''לקנאת סופרים תרבה חכמה'' וחבריו בישיבה החלו לעמול בכל כוחם ביום ובלילה כדי להגיע להישגיו המופלאים.
בהיותו בן כ''ה שנים בשנת תק''ע (1810) החל להפיץ את מעיינות תורתו וחכמתו חוצה, והעלה בכתב את חידושי תורתו על התלמוד הבבלי על דרך הפלפול בחריפות ובסברא בספרו ''חודש האביב'', ספרו זה הוא אחד מיני רבים שהוציא לאור בכל ענפי התורה.
זכה להעמיד תלמידים בקיאים בתורה, גדולים ביראה בניהם: רבי יהודה שלמה חי אלקלעי בעל ספר מנחת יהודה, ורבי משה פירירה. (כידוע רבי משה פירירה הדפיס הדפסה ראשונה לספר משלי של רבי יאשיהו פינטו זיע''א. שרבו רבי אליעזר פאפו מצאצאיו. וכך הוא כותב בהקדמה שהוא היה גר בבולגריה והלך לרבו רבי אליעזר פאפו ואמר לו שהוא רוצה להשתקע בא''י ולגור בעיר חברון, והוא מבקש ברכה שיזכה להתיישב בחברון ולמצוא שידוך טוב, ואמר לו רבי אליעזר פאפו תלך לא''י ואם אתה רוצה לזכות לישוב א''י ושידוך טוב, תמצא פירוש של הרב הגדול והצדיק רבי יאשיהו פינטו זצוק''ל ותדפיס אותו וכן עשה. ונתקיים בו
ברכת רבו זיע''א.
בשנת ה'תקע"ד (1814) התמנה רבי אליעזר פאפו, כרב הקהילה היהודית בסליסטרא, וכיהן ברבנות העיר י"ד שנה עד לפטירתו. על פי עדויות וכפי הרשום בפנקסי קהילת סליסטרא, בעת כהונתו באה בעקבותיו ברכה אל העיר, ובכל שנות כהונתו לא נפטר אף אחד מבני הקהילה בדמי ימיו וכל היהודים חיו עד זקנה ושיבה.
בפנקס קהילת סיליסטרא מובא מעשה מופלא אודותיו, שבאחת הפעמים כשהוצרך רבי אליעזר לשהות עד לערב שבת בעיר וורנא, יצא בערב שבת השכם בבוקר לדרכו מוורנא לסליסטרא, במהלך הדרך הבחין רבי אליעזר שהשעה מתאחרת והעגלון וסוסיו נוהגים בעצלתיים ושחלילה לא יספיקו להגיע לעיר לפני כניסת השבת, חרד רבי אליעזר חרדה גדולה שמא חס ושלום יחלל את השבת או ייאלץ לשבות על אם הדרך, ונשא עיניו כלפי שמיא בתפילה כי יזכוהו לכבד גם שבת זו כמנהגו בכל שבת ושבת. עוד רבי אליעזר מתפלל, והנה נפלה על העגלון המוליך את סוסיו תרדמה עזה, והסוסים החלו דוהרים במהירות מסחררת לכיוון העיר סליסטרא,
בטרם חלפו דקות אחדות ניצבה העגלה בלב העיר בדיוק בעת כניסת השבת קודש. על נס זה ועוד רבים אחרים שאירעו עמו, היה נוהג לערוך סעודת הודיה להשם יתברך על שהיטיב עמו ברוב חסדיו.
רבי אליעזר כיהן ברמה היה מוכיח בשער את בני קהלתו ועמד בפרץ לגדור את פרצות חומת הדת, ואת מיטב זמנו הקדיש למען הציבור. עד שנאסף הצדיק אל עמיו, בחולו של מועד, בחג הסוכות בתאריך כ' בתשרי שנת ה'תקפ"ח (1828) והוא בן ארבעים ושתים שנה בלבד. כשנה לפני פטירתו, בשנת תקפ''ז (1827) נודע לו בחלום שנגזרה גזרה קשה וסכנת מגיפה מרחפת על העיר, ונתונה בידו הבחירה להקריב את עצמו, על מנת לכפר על בני עירו וקהילתו. רבי אליעזר בחר להקריב את עצמו בעבור בני עירו. בימי מחלתו הוסיפו לו את השם "יחזקאל". הוא אף הוסיף ואמר לפני פטירתו: שמי שיטבול במקווה טהרה ויתפלל על קברו בלב נשבר, הוא יהיה
ערב שתפילתו תתקבל. בעקבות הבטחה פלאית זו נוהרים יהודים רבים לפקוד את קברו של, ורבים זכו לראות ישועות רבות בענייניהם.
בעת שכבשו הרוסים את בולגריה הגיעו אל סליסטרא וחפשו אחר שטח רחב ידיים כדי להקים בו כנסייה נוצרית, לאחר חקירה ודרישה הוחלט על ידי הרוסים לעקור את בית הקברות היהודי ולהשתמש בשטחו, הרוסים החלו מבצעים את זממם ופינו חלקים מבית הקברות, אך משהגיעו אל מצבת קברו של 'הפלא יועץ' הם לא הצליחו לעוקרה ולהזיזה ממקומה, גם ניסיונות לפוצץ את המצבה לא צלחו והיא נותרה שלמה. לאחר מספר ניסיונות נגלה לעיני הרוסים דבר פלא, המצבה בשלמותה החלה שוקעת באדמה למול עיניהם הנדהמות, הרוסים הבינו כי במקום זה טמון גופו של איש קדוש וחזרו בהם מתוכניתם, עד היום נראה לעין רק החלק העליון
של מצבתו של 'הפלא יועץ' ואילו חלקה התחתון של מצבת האבן שקוע תחת האדמה.
בחייו הקצרים הספיק לכתוב ספרים רבים שנתקבלו בכל בית ישראל. ספרו המפורסם ביותר שעל שמו הוא נקרא, הוא הספר 'פלא יועץ'. הספר 'פלא יועץ' הוא ספר מוסר והשקפה לפי נושאים על סדר א'-ב', הערכים בספר נכתבו בשפה קלה השווה לכל נפש. רבי אליעזר כתב בהקדמתו לספרו: 'קראתי שם הספר הזה פל"א יועץ כי בתיבת פלא רמוז שמי הדל באלפי אליעזר פאפו ס"ט יועץ אנוכי לעצמי ולאנשי גילי אנשי סגולה'. ספר פלא יועץ הוא ספר מוסר חשוב הנלמד בכל העולם כולו.
מלבד החיבורים 'חודש האביב' ו'פלא יועץ' חיבר רבי אליעזר גם את הספר 'אורות אילים' בו מכונסים דברי מוסר מהתלמוד בבלי, החיבורים 'דן ידין' ו'אלף המגן' על התורה, הספר 'חסד לאלפים' ובו פסקי דינים על 'שולחן ערוך' חלק 'אורח חיים', הספר 'בית תפילה' המבאר את כוונות התפילה, הפירוש 'יעלזו חסידים' על 'ספר החסידים' ועוד חיבורים אחרים.
רבי אליעזר זכה לאשה צדקנית שהייתה למדנית בתורה ובדברי חסידות. ורבות נועץ בה בחיבור ספרי מוסריו. לרבנו נולדו שני בנים ושתי בנות. בנו רבי יהודה חיבר את הקונטרס ''שבר פושעים'', נפטר בירושלים ביום י''ב בניסן תרל''ג (1873) על מצבתו כתבו: ''איש אלוקים קדוש, רב משרשיא, מבני עליה, חסידא ופרישא, ראשון לכל דבר אשר בקדושה, הרב המופלא וכבוד ה' מלא...''. בנו השני רבי מנחם. בתו שרה, נישאה לגאון החסיד רבי אהרון עזריאל בעל ספר: ''כפי אהרון'', ששימש כראש ישיבת ''בית אל'' בירושלים. ונפטר ביום ט' לחודש סיון בעיר יפו. וחתנו השני היה הגביר יצחק פרחי בעל צדקה וחסד.
זכותו יגן עלינו באלף המגן אכי"ר.
מגזין אשדוד
לאהובנו היקרים, בכל קהילות הקודש 'שובה ישראל', די בכל אתר ואתר, בארץ הקודש ומחוצה לה, ה' עליהם יחיו.
ידוע שבחג הסוכות נצטווינו לשמוח, וכמאמר הכתוב (דברים ט"ז) "ושמחת בחגך, והיית אך שמח". ושמחה זו היא גדולה ועצומה, שמחה של מצווה, כמו שכתב רבינו הקדוש רבי אליעזר פאפו זצוק"ל בספרו "פלא יועץ" (ערך סוכה): שאם בכל הרגלים מצווה לשמוח, על אחת כמה וכמה בחג הקדוש הזה, שהוא זמן שמחתנו. וסיבת השמחה, שמה נעים ומה טוב חלקנו וגורלנו אשר בחר בנו יוצרנו ולא זז מחבבנו, וחיבה יתרה נודעת לנו עד אין חקר, ועד מקום שאין יד שכלנו מגעת.
ידוע מה שאמרו בספרים הקדושים, שבהילולא של צדיקים עושים שמחה גדולה, כיון שביום פטירת הצדיק יש עילוי לנשמתו בעולמות העליונים, ובאותו היום מתנוצץ ומאיר אור וזוהר נשמת הצדיק, ועולה בדרגה נוספת בישיבה של מעלה. ולכן נהגו לעשות הילולא ושמחה ביום פיטרת הצדיק. והנה בעת ימי שמחת חג הסוכות, שהיא שמחה של מצווה, נצרף יחד שמחה נוספת של מצווה, הלא היא שמחת הילולת הגאון הצדיק, קדוש יאמר לו, רבנו אליעזר פאפו זצוק"ל בעל 'הפלא יועץ' ושאר ספרים. שהערב בליל כ' בתשרי, הוא יום ההילולא שלו. ובשנה זו ימלאו 183 שנים לפטירתו.
תולדותיהם של הצדיקים הם לימוד לדורות, והבעש"ט הקדוש אמר: שמסיפורי צדיקים ניתן לשאוב שפע של קדושה ויראת השם. על כן נשנה בקצרה את תולדותיו של הצדיק, ובשמחת הילולתו, נזכה לשאוב שפע של קדושה וטהרה.
רבי אליעזר פאפו נולד בשנת ה'תקמ"ו (1785) בעיר סארייבו שבבוסניה. לאביו רבי יצחק זצ"ל ולאמו מרת בלקנה ע"ה. בבית גדול בתורה, ספוג ומלא ביראת השם גדל, אביו רבי יצחק היה צדיק חסיד ועניו, וכפי שהעיד עליו בנו בספר 'פלא יועץ' (ערך חולה), "ברם זכור לטוב עטרת ראשי אבא מרי זלה"ה, כי בכל יום מימי חוליו ההוא אמר בקשת 'לך אלי תשוקתי' ושאר וידויים ותחינות של יום הכיפורים, ופלגי מים ירדו עיניו. אשרי עין ראתה אלה, וכל מי שיהיה נכנס אצלו היה אומר לו 'ראו סופו של בשר ודם' עין ראתה ותאשרהו, אשריו ואשרי חלקו"
גם הקהילה היהודית בסארייבו הייתה מלאה בחכמים וסופרים, ורבים מגדולי ישראל ישבו בה על כס הרבנות, וביניהם רבי שמואל בן ברוך זצ"ל, רבי צבי אשכנזי זצ"ל – 'החכם צבי' ועוד. במקום תורה זה, שהיה מנותק מכל הבלי העולם, צמח לגאון ולתפארת רבי אליעזר פאפו. ככל הידוע, רבותיו היו: רבי אליהו חיון זצ"ל ורבי משה דאנון זצ"ל שניהם מתלמידיו של רבי חיים מוסאפייה זצ"ל שהיה מגדולי תלמידיו של הגאון הנודע רבי דוד פארדו זצ"ל בעל ה"חסדי דוד" על התוספתא.
בגיל י"א שנים, עוד לפני שהגיע לגיל מצוות, כבר הוכר רבי אליעזר כלמדן, עניו, וזכרן, ומתחסד עם קונו. את דרשת 'הבר מצווה' חיבר בעצמו, ודרש בפני רבותיו החכמים בסברה ופלפול, במשך כמה שעות. לאחר שסיים את מדברותיו, הכריזו עליו רבותיו כי למרות גילו הצעיר, הרי שמעתה מקומו יהיה בבית המדרש, בקרב חבורת החכמים הגדולים, ולא בין החכמים הצעירים. רבי אליעזר סירב לשבת בבית המדרש הגדול, אלא בישיבה לצעירים בלבד. ובמעשהו זה גרם ''לקנאת סופרים תרבה חכמה'' וחבריו בישיבה החלו לעמול בכל כוחם ביום ובלילה כדי להגיע להישגיו המופלאים.
בהיותו בן כ''ה שנים בשנת תק''ע (1810) החל להפיץ את מעיינות תורתו וחכמתו חוצה, והעלה בכתב את חידושי תורתו על התלמוד הבבלי על דרך הפלפול בחריפות ובסברא בספרו ''חודש האביב'', ספרו זה הוא אחד מיני רבים שהוציא לאור בכל ענפי התורה.
זכה להעמיד תלמידים בקיאים בתורה, גדולים ביראה בניהם: רבי יהודה שלמה חי אלקלעי בעל ספר מנחת יהודה, ורבי משה פירירה. (כידוע רבי משה פירירה הדפיס הדפסה ראשונה לספר משלי של רבי יאשיהו פינטו זיע''א. שרבו רבי אליעזר פאפו מצאצאיו. וכך הוא כותב בהקדמה שהוא היה גר בבולגריה והלך לרבו רבי אליעזר פאפו ואמר לו שהוא רוצה להשתקע בא''י ולגור בעיר חברון, והוא מבקש ברכה שיזכה להתיישב בחברון ולמצוא שידוך טוב, ואמר לו רבי אליעזר פאפו תלך לא''י ואם אתה רוצה לזכות לישוב א''י ושידוך טוב, תמצא פירוש של הרב הגדול והצדיק רבי יאשיהו פינטו זצוק''ל ותדפיס אותו וכן עשה. ונתקיים בו
ברכת רבו זיע''א.
בשנת ה'תקע"ד (1814) התמנה רבי אליעזר פאפו, כרב הקהילה היהודית בסליסטרא, וכיהן ברבנות העיר י"ד שנה עד לפטירתו. על פי עדויות וכפי הרשום בפנקסי קהילת סליסטרא, בעת כהונתו באה בעקבותיו ברכה אל העיר, ובכל שנות כהונתו לא נפטר אף אחד מבני הקהילה בדמי ימיו וכל היהודים חיו עד זקנה ושיבה.
בפנקס קהילת סיליסטרא מובא מעשה מופלא אודותיו, שבאחת הפעמים כשהוצרך רבי אליעזר לשהות עד לערב שבת בעיר וורנא, יצא בערב שבת השכם בבוקר לדרכו מוורנא לסליסטרא, במהלך הדרך הבחין רבי אליעזר שהשעה מתאחרת והעגלון וסוסיו נוהגים בעצלתיים ושחלילה לא יספיקו להגיע לעיר לפני כניסת השבת, חרד רבי אליעזר חרדה גדולה שמא חס ושלום יחלל את השבת או ייאלץ לשבות על אם הדרך, ונשא עיניו כלפי שמיא בתפילה כי יזכוהו לכבד גם שבת זו כמנהגו בכל שבת ושבת. עוד רבי אליעזר מתפלל, והנה נפלה על העגלון המוליך את סוסיו תרדמה עזה, והסוסים החלו דוהרים במהירות מסחררת לכיוון העיר סליסטרא,
בטרם חלפו דקות אחדות ניצבה העגלה בלב העיר בדיוק בעת כניסת השבת קודש. על נס זה ועוד רבים אחרים שאירעו עמו, היה נוהג לערוך סעודת הודיה להשם יתברך על שהיטיב עמו ברוב חסדיו.
רבי אליעזר כיהן ברמה היה מוכיח בשער את בני קהלתו ועמד בפרץ לגדור את פרצות חומת הדת, ואת מיטב זמנו הקדיש למען הציבור. עד שנאסף הצדיק אל עמיו, בחולו של מועד, בחג הסוכות בתאריך כ' בתשרי שנת ה'תקפ"ח (1828) והוא בן ארבעים ושתים שנה בלבד. כשנה לפני פטירתו, בשנת תקפ''ז (1827) נודע לו בחלום שנגזרה גזרה קשה וסכנת מגיפה מרחפת על העיר, ונתונה בידו הבחירה להקריב את עצמו, על מנת לכפר על בני עירו וקהילתו. רבי אליעזר בחר להקריב את עצמו בעבור בני עירו. בימי מחלתו הוסיפו לו את השם "יחזקאל". הוא אף הוסיף ואמר לפני פטירתו: שמי שיטבול במקווה טהרה ויתפלל על קברו בלב נשבר, הוא יהיה
ערב שתפילתו תתקבל. בעקבות הבטחה פלאית זו נוהרים יהודים רבים לפקוד את קברו של, ורבים זכו לראות ישועות רבות בענייניהם.
בעת שכבשו הרוסים את בולגריה הגיעו אל סליסטרא וחפשו אחר שטח רחב ידיים כדי להקים בו כנסייה נוצרית, לאחר חקירה ודרישה הוחלט על ידי הרוסים לעקור את בית הקברות היהודי ולהשתמש בשטחו, הרוסים החלו מבצעים את זממם ופינו חלקים מבית הקברות, אך משהגיעו אל מצבת קברו של 'הפלא יועץ' הם לא הצליחו לעוקרה ולהזיזה ממקומה, גם ניסיונות לפוצץ את המצבה לא צלחו והיא נותרה שלמה. לאחר מספר ניסיונות נגלה לעיני הרוסים דבר פלא, המצבה בשלמותה החלה שוקעת באדמה למול עיניהם הנדהמות, הרוסים הבינו כי במקום זה טמון גופו של איש קדוש וחזרו בהם מתוכניתם, עד היום נראה לעין רק החלק העליון
של מצבתו של 'הפלא יועץ' ואילו חלקה התחתון של מצבת האבן שקוע תחת האדמה.
בחייו הקצרים הספיק לכתוב ספרים רבים שנתקבלו בכל בית ישראל. ספרו המפורסם ביותר שעל שמו הוא נקרא, הוא הספר 'פלא יועץ'. הספר 'פלא יועץ' הוא ספר מוסר והשקפה לפי נושאים על סדר א'-ב', הערכים בספר נכתבו בשפה קלה השווה לכל נפש. רבי אליעזר כתב בהקדמתו לספרו: 'קראתי שם הספר הזה פל"א יועץ כי בתיבת פלא רמוז שמי הדל באלפי אליעזר פאפו ס"ט יועץ אנוכי לעצמי ולאנשי גילי אנשי סגולה'. ספר פלא יועץ הוא ספר מוסר חשוב הנלמד בכל העולם כולו.
מלבד החיבורים 'חודש האביב' ו'פלא יועץ' חיבר רבי אליעזר גם את הספר 'אורות אילים' בו מכונסים דברי מוסר מהתלמוד בבלי, החיבורים 'דן ידין' ו'אלף המגן' על התורה, הספר 'חסד לאלפים' ובו פסקי דינים על 'שולחן ערוך' חלק 'אורח חיים', הספר 'בית תפילה' המבאר את כוונות התפילה, הפירוש 'יעלזו חסידים' על 'ספר החסידים' ועוד חיבורים אחרים.
רבי אליעזר זכה לאשה צדקנית שהייתה למדנית בתורה ובדברי חסידות. ורבות נועץ בה בחיבור ספרי מוסריו. לרבנו נולדו שני בנים ושתי בנות. בנו רבי יהודה חיבר את הקונטרס ''שבר פושעים'', נפטר בירושלים ביום י''ב בניסן תרל''ג (1873) על מצבתו כתבו: ''איש אלוקים קדוש, רב משרשיא, מבני עליה, חסידא ופרישא, ראשון לכל דבר אשר בקדושה, הרב המופלא וכבוד ה' מלא...''. בנו השני רבי מנחם. בתו שרה, נישאה לגאון החסיד רבי אהרון עזריאל בעל ספר: ''כפי אהרון'', ששימש כראש ישיבת ''בית אל'' בירושלים. ונפטר ביום ט' לחודש סיון בעיר יפו. וחתנו השני היה הגביר יצחק פרחי בעל צדקה וחסד.
זכותו יגן עלינו באלף המגן אכי"ר.
מגזין אשדוד
"שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך..."
מובא במדרש תנחומא, זהו שנאמר תהילים קמ"ז: "מגיד דבריו לעקב חוקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום".
והנה, ננסה להבין את דברי המדרש תנחומא לפרשת שופטים ושוטרים. ועוד מובא במדרש רבה: שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך... זהו שאמר משלי כ"א: "עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח". ואף פה צריך להבין דיברי משלי על פרשת שופטים.
אלא, אפשר לבאר ולומר: ישנם שני דרכים שהאדם יכול להתעורר בהם לתשובה, הדרך המובחרת ביותר היא, כשאדם בעצמו מקרב את ליבו לתקן את חטאיו וללכת בדרך הישר והרצוי, אך אם אינו מתעורר מעצמו הקב"ה שולח לו יסורים לעוררו מדרכו הרעה.
לכן, טוב לאדם להקדים הוא מעצמו בתשובה ולייסר נפשו, לכפר ולתקן על חטאיו בכדי שלא יצטרך ליסורים. על פי זה יובן דברי משלי, עשה משפט וצדקה, דכאשר האדם מעצמו, עושה משפט בנפשו שמקדים עצמו להיות מודה על חטאיו ולכנס עצמו ביסורים, זוכה שהקב"ה ישפוט אותו בבחינת צדקה, לצדקו בדין לפנים משורת הדין, וזאת נבחר לה' יותר מזבח. והנה זבח מרמז על היסורים דבקורבן מקריבים החלב והדם על גבי המזבח וכך גם ע"י היסורים מתמעטים החלב והדם. ולכן, יבחר האדם בדרך צדקה ומשפט שהוא יקדים את התשובה ואת כפרת העוונות, שלא יבואו ימים קשים שהצער והיגון יקדים אותו, ודמו וחלבו יתמעטו מצער מרובה אשר לו.
אך צריך לדעת, שרק אנו, בני ישראל, זכינו לזכות מיוחדת, שהקב"ה גילה לנו מתי יום המשפט שלנו שזה ראש השנה. אומות העולם אינם יודעים איזה יום הוא דינם ואיזה יום הוא המשפט של חייהם, וזה מה שאומר המדרש תנחומא, סמוך לשופטים ושוטרים "מגיד דבריו ליעקב", הקב"ה גילה לבני יעקב מתי יום חוקם ומשפטם שזה ראש השנה ויום הכיפורים, ולאומות הגויים לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, הגויים לא יודעים את יום משפטם. ונמשיך לבאר ולאמר, מובא בשולחן ערוך חו"מ, סימן ק': אדם שלווה כסף ואין לו איך לשלם ופתאום מופיעה ואומר, הריני משלם קיבעו לי זמן כדי שאלווה מאחר או אמשכן או אמכור ואביא מעות, קובעים לו זמן של 30 יום ע"כ. והקב"ה ברוב רחמיו קבע לנו זמן 30 יום לפני המשפט, אשר אנו מחוייבים להשיג את חובותינו ולבא לפרוע ביום הדין את שלנו.
ועל פי זה יובן, בפרשה נאמר: "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך", "לא תטה משפט", הפרוש הוא על עצמנו, שנדע לשפוט את עצמנו ולשוב בתשובה לפני שנישפט מלמעלה והכאב הוא קשה וגדול, ונדע שלושים יום לפני המשפט, להתחיל לאסוף ולארגן את מחוייבותינו לשלמם במועד, ולא נטה משפט, לא נשחד ונשכנע את עצמנו שהצדק עימנו, משום שהיצר בא לאדם ומסביר לו כמה הוא צודק וכמה העולם טועה וכמה כולם רחוקים וכמה הוא עם כל מעשיו הרעים קרוב להקב"ה יותר מכולם, לא נטה משפט בליבנו.
ועד כמה האדם צריך להזהר לא לטעות בשיפוט דעתו נמצא בהמשך הפרשה "כי השוחד יעוור עיני חכמים, ויסלף דברי צדיקים". והגמרא במסכת כתובות ק"ה אומרת: אפילו חכם גדול, הלוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא סמות הלב ואפילו צדיק גמור ולוקח שוחד אינו נפטר מן העולם בלא טירוף הדעת. והנה קשה, איך יתכן לומר צדיק לוקח שוחד, הרי אם לוקח שוחד אינו צדיק? אלא מסופר על אחד הצדיקים והקדושים, שבא לפניו דין תורה של אדם קשה ורע איש מידנים ומחלוקת, ישבו בבית דין אב בית דין, איש צדיק וחסיד וירא ה', ויחד עימו 2 דיינים לא מבני עליה אשר מכרו את נפשם על שוחד ועל מרמה. וכאשר עמד איש המידנים לפני הדיינים החליט לשחד שניים ממנם, הלך ומסר להם מעות מרובות שיפסקו את הדין כרצונו, וכך במשך כל דיון אשר ישבו והתדיינו שני הדיינים היו עומדים בתוקף על צידקתו והרב הצדיק לא הבין, הרי זה נוגד את ההלכה, היה מנסה בכל דרך להטותם לדרך הישר, אך הם עמדו על שלהם להצדיק את הרשע. עברו ימים ועדיין מתווכחים ומתמקחים הדיינים בינם לבין עצמם על הדין, והרשע רצה להמשיך במעלליו וברשעותו, וויכוח הדיינים הפריעו לו הלך ושאל את חבר מריעיו, הדיינים הלא הגונים, איך ומה אעשה בכדי שאב בית הדין יצדיק אותי וגם הוא יפסוק כמותכם. ענו ואמרו לו, קח עימך סכום מרובה של כסף ובלי ידיעתו, לך ושים הממון באחד מכיסי מלבושיו וכך ליבו יטה לדעתך. הלך הבן בליעל וכך עשה, לקח את אחד מפועלות הבית, מסר לה מעט כסף בשביל עצמה ובתמורה ביקש ממנה לשים באחד ממלבושי הרב את סכום הכסף הזה בלי ידיעת הרב. מאותו יום, כל דיון בדין תורה, הרב הרגיש שליבו נוטה לרשע, אך הרב לא הבין, מדוע אתמול דעתי לא הייתה כך והיום דעתי השתנתה, דחה הרב את הפסק בעוד יום ושוב מרגיש שליבו נוטה כדעת הרשע וכל אשר בנה ימים רבים בדעתו לאוסרו פתאום הכל מופר וליבו רוצה להתיר, לא הסכים הרב לפסוק את ההלכה. עד שהנה הגיע ראש חודש והרב לבש את הבגד המיוחד והמיועד לראש חודש, פתאום מרגיש הרב שחלוקו כבד משש בכיסיו והנה מוצא סכום מרובה ביותר, הלך וחקר ושאל את בני ביתו עד שהפועלת עמדה וסיפרה את אשר היה. חזר הרב לבית הדין, פסל את הדיינים והוקיע את אותו רשע מן הכלל.
זהו הביאור כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים, אפילו בלי ידיעתם, מסלף את דעתם ומשנה את מחשבתם. האדם אינו יודע שלכל דבר, הקטן ביותר, יש השפעה עצומה לנפשו, יזהר האדם לא לזלזל בדברים הקטנים ביותר, משום שבכל דבר יש משקל שמימי, אחר מהמשקל השיכלי אשר אנו חושבים.
"ואי אתה יודע מתן שכרם ל מצוות לעתיד לבא".
נמצאים בשבת קודש הראשונה של חודש אלול, שעה לימוד תורה, לפי הבן איש חי, היא כאלף שעות ביום רגיל ועוד אמרו חזל: 5 שעות רצופות של לימוד תורה משקלם כ40 יום תענית. צריכים לחזק בנפשנו את מעלת תורתנו הקדושה התורה ממתקת את הדינים, כשאדם חוטא ועושה תשובה הקב"ה לוקח את כל תיק העוונות שלו ודוחה אותו ומחכה שיעבור זמן, האם יעמוד ויתקן, חטא חטא עוון עוון אשר חטא וזה לשון הגמרא: פוקקים לו את כל עוונותיו, כמו בקבוק הממלאים אותו במים שזה העוונות ופוקקים, סוגרים את הבקבוק עם פקק ורואים אם עשה תשובה ועומד ומכפר ומתקן עוון עוון, פשע פשע, חטא וחטא, לאט לאט, גומר ומנקה את הבקבוק מכל עוונותיו, אך אם חוזר לסורו פותחים את הפקק ומוציאים חזרה את עוונותיו. תשובה צריכה ליהיות מוחלטת, עירעורי תשובה וקבלות לעתיד, עוצרים את הדין והמשפט עד שיבחן על מעשיו אך כח התורה הקדושה שמהדה את העוונות, "אם יהיו עוונותכם כשני כשלג ילבינו", "כל המקבל על עצמו עול תורה מעבירים ממנו עול דרך ארץ". ולכן צריכים אנו בכל כוח להתמיד בלימוד התורה הקדושה, להתמיד בשיעורי תורה ברוב עם הדרת מלך, וידוע שיש כח ומעלה גדולה לדיברי תורה הנאמרים ברבים ובסיומם אומרים קדיש ויענו אמן יהא שמי רבא, בכל הכח כי אז קורעים גזר דין של אדם אפילו של שבעים שנה.
לכן בשעה שנכנסים ל30 יום אשר נתן לנו הקב"ה לפרוע חובות לפני המשפט, נקדים לעשות דין לעצמנו, נודה לה' על שגילה לנו, שלא כאומות העולם, מתי משפטינו. ובכח לימוד תורה בשבת קודש והקפדה בהשתתפות בשיעור תורה ועניית אמן יהא שמי רבא בכל כוחנו, ימתק עלינו הקב"ה את הדין ויבשר לנו בשורות טובות.
סלח לנו ושלח לנו ישועה ורחמים ממעוניך.
שבת שלום.
מגזין אשדוד
שבוע זה מיוחד הוא, שבוע שבו מתחילים את חודש אלול.
"בן אדם מה לך נירדם קום קרא בתחנונים".
צריכים לעורר את עצמנו, להכין את נפשנו לימים הנוראים, ימי רחמים וסליחות, ימי קירבה להקב"ה וימי חשבון נפש על כל אשר היה איתנו בשנה החולפת.
שנה זו הייתה שנה מורכבת, כמן שנת המתנה, אחרי השנה הקודמת אשר הייתה כשנות הזעם בעיניני פרנסה. שנה זו, בהרבה עינינים, המתין העולם לראות את אשר יהיה, ואין דבר קשה כהמתנה, והתרת הספקות מן הדברים הגדולים אשר יש בחיי האדם.
לשנות את העתים ואת הזמנים, אפשר על ידי כח האמונה. וכשנתבונן עד כמה צריכה ליהיות האמונה, המדרש מביא: "לך אל הנמלה עצל ראה דרכה וחכם, אשר אין לה קצין שוטר ומושל, תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה". וכשנתבונן על חיי הנמלה, אשר שלמה מזכיר ואומר, נראה דבר פלא גדול, אמרו חז"ל; כל חיותה של הנמלה אינה אלא 6 חודשים וכל מאכלה אינה אלא חיטה ומחצה והיא הולכת ומכנסת בקיץ כל אשר מוצאת, חיטין ושעורין, עדשים. ומובא בשם רבי שמעון בר יוחאי: מעשה היה, מצאו בבור הנמלים שלוש מאות קור (וכשנרצה להבין את הכמות 72.540 ליטר בנפח ובמשקל 51 ק"ג), והנה אם מאכלה הוא חיטה ומחצה, וחיה 6 חודשים, בשביל מה כל הכמות העצומה של האוכל?. אלא, מתרץ רב תנחומא, הנמלה יש לה אמונה חזקה בהקב"ה, ואומרת, כעת חיי הם רק 6 חודשים, אך אולי הקב"ה יאריך את ימי ואחיה יותר ואם כך אצטרך יותר אוכל, ובשביל האמונה אוגרת את כל מאכלה.
וממשיך המדרש ואומר מהו "ראה דרכה וחכם", ראה איך הנמלה בורחת מן הגזל. אמר רב שמעון בן חלפתא; מעשה בנמלה אחת שהפילה חיטה אחת והיו כולם באות ומריחות בה ולא הייתה אחת מהן נוטלת אותה, עד שבאה אותה שהייתה שלה ונטלה אותה, ראה חכמה שיש בה, כל השבח הזה שיש בה, לא למדה מבריאה ולא שופט ולא שוטר יש לה, אתם שיש לכם שופטים ושוטרים על אחת כמה וכמה תשמעו להם. וידועה הגמרא במסכת עירובין (ק'): אמר רבי יוחנן; אלמלא לא ניתנה תורה היינו לומדים גזל מנמלה. ורש"י פירש; שאין אחת גוזלת מאכל חברתה.
והנה כשנתבונן את שאנו שומעים ורואים בימים אלו בעולם, "איש את רעהו חיים בלעו", והרבה חושבים שבדרך עקלקלה ישיגו את אשר שייך לחברם. אך צריך לדעת, בן עזי אומר: "בשימך יקראוך, בכיסאך יושיבוך, ואת שלך יתנו לך". אף אחד לא יכול לקחת לחברו מאומה ולא להחסיר לחברו דבר. ובמקום כל הזמן אשר מפסיד האדם על מחשבות זדון איך להרע, להזיק ולהפריע, יתנו הזמן לתפילה, בקשה ולתחינה לפני הקב"ה על הפרנסה ועל ההצלחה, ויראו אם היד ה' תקצר. נמלה מאמינה ומתפללת שחייה יתארכו, נמלה יודעת שהגזל לא יעשיר אותה. אנו עם החכמה והבינה וכל ההשכלה, צריכים להחדיר עמוק בתוכנו שגזל לעולם אינו מעשיר.
ויותר מכך רבי אליעזר פאפא אומר: ראינו הרבה אנשים שעבדו ביושר והרויחו את כל כספם בהגינות ופתאום הפסידו את כל כספם, ומדוע?. ומתרץ ואומר; אולי עירבבו את כספם עם אדם לא הגון, אשר כספו לא בא לו ביושר, וכל כסף שאינו בא ביושר סופו להפסידו ואף כסף ישר שהתערבב עם כסף לא ישר, סופו לאבדם יחד.
הנה נחזק עצמנו באמונה ובביטחון בהקב"ה ונערער ונתקן את מעשנו על שעות וזמנים אשר עברנו השנה עם חוסר אמונה, ונכה על חטא ונקבל קבלה בעינין האמונה בכל כח. ולא ניהיה ככלב שב אל קיאו.
נחזק את נפשנו ואת אמונתנו ובעז"ה ניכנס לימים קדושים אלו ככלי קיבול, לקבל את ברכת ה'.
סלח לנו אבינו כי חטאנו מחל לנו מלכנו כי פשענו. ויבשר לנו בשורות טובות, ישועות ונחמות.
שבוע טוב!.
ידיעות אשדוד
ישנו בעולם יסוד גדול, שמי ששמו מול עיניו יכול לזכות לדברים גדולים ונצורים.
והסוד הוא טמון בפרשת השבוע פרשת עקב: "בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי לשאת את ארון ברית ה' לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו" (דברים י').
ומובא במדרש תהילים קל"ב: עד שלא נבחר אהרון, היו כל ישראל ראויים לכהונה, משנבחר אהרון יצאו ישראל. עד שלא נבחר דוד, היו כל ישראל ראויים למלוכה, משנבחר דוד, יצאו כל ישראל. עד שלא נבחרה ארץ ישראל, היו כל הארצות כשרות לדיברות, משנבחרה ארץ ישראל, יצאו כל הארצות. הנה בדיברי המדרש הזה, טמונים דברים נשגבים, לכל דבר גדול הקב"ה פותח ומפנה מקום לאחד והמיוחד ומי שיודע לעלות ולהתעלות מעל כולם ויודע לאסוף את כל הכוחות וכל ההשפעות ולחתור במעשים נשגבים למקום הנכון, זוכה לדבר אשר אחרים לא זוכים. לזכות להרים את ברית ה', כל עם ישראל יכולים לזכות, אך שבט לוי מסר נפש ולקח את זה לו ולזרעו, עד עולם.
כך המלוכה, כל אחד מעם ישראל, היה ראוי ליקח את מלוכת עם ישראל ודבר זה היה פתוח מצפה ומיחל מי יקחנו, עד שדוד עלה מעל כולם וזכה לדוד מלך ישראל חי וקיים.
וכן קדושת הארץ, כל ארץ הייתה יכולה להשיג, אך ארץ הקודש עלתה על כולם.
כשאחד עולה ולוקח את הדרגה הגבוה, כולם נדחקים חוצה. כך מצאנו עם ברכת יצחק ליעקב, ברכה אחת היא ואם יעקב היה מתאחר ומתעכב רגע, היה מפסיד את הברכות, כל כח הברכה, היה בסכנה, ברגע אחד לא לאבד את הכל. ברגע אחד אפשר לזכות לעולם ומלואו וברגע אחד אפשר לאבד עולם ומלואו. וזהו "יש קונה עולמו בשעה אחת".
וידוע מעשה עם הבעל שם טוב שבשבת קודש בשעת סעודה שלישית עמד ונטל את ידיו ואמר לתלמידיו: כבה אור המערב, לא הבינו התלמידים פרוש הדברים. במוצאי שבת שאלו את רבם: מה פרוש כבה אור המערב? ענה ואמר להם: יסוד גדול של נטילת ידים, אשר רק אחד יכול לדעת אותו, ורבי חיים בן עטר ידע אותו אני לא יכולתי להשיג זה, משום שהוא כבר לקח את זה, כעת פתאום נגלה לי סוד זה, סימן שכבה אורו ונפטר מן העולם. אחרי ימים נודע שבאותה שעה נפטר האור החיים הקדוש.
ישנם כל מיני השפעות וכוחות בעולם ומי שעינו בראשו יודע לנצל את הזמנים המיוחדים ולתפוס השפעות האלו בזמן ולזכות לדברים נשגבים. וזוכרים אנו בצעירותנו באחד מן הלוויות של גדולי ישראל של הדורות הקודמים, עמד אחד מגדולי עם ישראל ומירר בבכי ואמר: רבנים, תלמידים, ילדים, תדעו שהנשמה של אותו צדיק, שעכשיו קוברים מרחפת היא פה ביננו, מחפשת כלי קיבול להכנס בתוכו, עם כל המסירות נפש שהייתה בה, עם כל האהבת ישראל שהיתה בה ועם כל עמל התורה שהייתה בה, מי שיהיה כלי קיבול ראוי, יזכה לאור הגדול הזה שהוא יקח את כוחותיו.
כמה צריכים לדעת לנצל את הרגע ואת הזמן מי יודע כמה אנו יכולים להשיג ולאן להגיע, חס ושלום כמה הפסדנו וכמה עוד אפשר להפסיד. נדע לנצל כל רגע, אשר וודאי בתוכו נחבא דברים עצומים. הרגע, השעה, היום נראה כדבר תמים, אך אין אנו יודעים מה מוחבא ומה עוטף הרגע והשעה והיום ואיזה דברים עצומים הפסדנו או יכולים להפסיד. "אין לך אדם שאין לו שעה" אין אדם שאין לו את השעה המיוחדת שלו להשיג ולהגיע לדברים גדולים, אלא רובה דרובה מעבירים את השעה המיוחדת שלהם בחיים כמו כל השעות.
ואשרי מי שבא הנה ותלמודו בידו. אשרי מי שזוכה לבא עם דבריו שעותיו ותלמודו אז הוא זוכה לתיקון השלם לנפשו, קרבה אל נפשי גאלה.
ידע האדם, שישנם שני סוגים בעובר על דבר ה'; אחד, העובר על דבר ה' במרד ובמעל בשאת נפש, יודע את בוראו ומתכוון למרוד בו ואין פחד אלוקים לנגד עיניו השליך מעצמו את אמונת אלוקי עולם ואומר- לית דין ולית דיין. וסוג שני, שעובר על דבר ה', אדם שאמונת ה' לנגד עיניו וכל תשוקת ליבו היא לעבוד את ה' אך היצר מפתהו לילך אחר תאוות ליבו ואין לו כח להתגבר על יצרו, ואין לו כח ליהיות גיבור הכובש את יצרו והוא בא לידי חטא, ובשעת החטא עצמו ליבו נשבר לרסיסים איך התגלגל לידי כך למרוד את פי ה'. וליבו כואב לו עד דיכדוכה של נפש על מה שאינו יכול לכבוש את יצרו, כדוגמת מי שרופאים אמרו לו, לא לאכול סוג של מאכל ואינו עומד בתאוותו ואוכל מהמאכל, ויודע שיזיק לו מאוד אחר מכן אך אינו עומד בזה.
ואפשר לפרש שזה עומק דיברי דוד המלך בתהילים ל"ח: "ה' נגדיך כל תאוותי ואנחתי ממך לא נסתרה" אומר דוד ברוב ענוה, הן אמת שאני חוטא ופושע ואתה ה' בוחן כליות ולב, נגלה לפניך כל תאוות ליבי איך הלב חומד לדברים חומריים אבל, באותו העת שאתה רואה תאותי גם אנחתי ממך לא נסתרה, האנחה העצומה היוצאת מליבי בעת התאוה, איך הלב נשבר ומתפוצץ למה אני עומד במצב כזה. היסורים הפנימיים שעובר בתוך קירות ליבי בשעת החטא עצמו כי זה לא נסתר ממך. וזאת מעלת האנשים הגדולים שגם ח"ו אם חוטאים הלב בצער כל רגע ורגע.
הקב"ה יזכנו ויזכך את נפשנו ויגאלנו גאולה שלמה.
ברכה והצלחה.
ידיעות אשדוד
יום זה, חומרתו כל כך קשה עד אשר אסרו חכמים ללמוד בו תורה הקדושה, משום שהתורה הקדושה משמחת והעצב, על חורבן בית המקדש צריך להיות כל כך קשה בנפשנו, עד אשר אסרו עלינו חכמים, יום אחד בשנה, ללמוד בו תורה והוא יום תשעה באב.
אך הלכות אבלות ומדרשים על חורבן בית המקדש צריך ללמוד ביום זה.
שנים רבות, היה בליבנו קושיה על דיברי המדרש איכה: בשעת חורבן בית המקדש באו האבות הקדושים וביקשו רחמים על החורבן ועל גלות ישראל וכל אחד הזכיר את זכותו: אברהם- הזכיר את עשרת הניסיונות שעמד בהם יצחק- הזכיר את זכות העקדה
יעקב- הזכיר את הצער והטורח בגידול י"ב שבטים - ולא קיבלם הקב"ה.
וגם כך מובא בזהר הקדוש: בשעת חורבן בית המקדש, בא קול והעיר על קיברי האבות הקדמונים ואמר: אבות קדמונים, אתם רדומים בשינה ואינכם יודעים צער העולם. בניכם שגידלתם בצער והכנסתם אותם באמונה גדולה של הקב"ה, הנה מתו והנה נהרגו והנה הלכו בגלות בין שונאיהם ידיהם קשורות לאחור, מתים ברעב, בתיהם נשרפו, איפה הרחמים שלכם? קומו התעוררו אליהם מיד!
התעורררו האבות והאמהות והלכו למשה, ואמרו לו: משה, רועה נאמן, איה הם הבנים? מיד נתעורר משה והלך עימהם אל יהושע, אמר ליהושע, היכן בני ישראל שעזבתי אותם בידך? ענה יהושע ואמר: רבינו משה, בארץ הקודש עזבתי אותם וחילקתי להם את הארץ על פי הגורל. מיד הלכו כולם לארץ הקודש ומצאו אותה שנחרבה ולא נשמע בה קול. נכנסו אל המקדש וראו שנשרף, עשו בו הספד, עד שנשמע קול מרירות הבכיה לרום השמים וכל מלאכי עליון, בכו עימהם למעלה. בא אליהם הקב"ה והיו ממררים בקול בכיה, בתוך עפר המקדש, אמר להם: אהובי נפשי מה אתם כאן? מה לידידיי בביתי? עמדו אברהם, יצחק ויעקב בתפילה על שארית ישראל, דחה אותם הקב"ה והזכיר להם את העוונות והחטאים, אשר עשו עם ישראל; חזרו האבות הקדושים למקומם, נשארה שם רחל אימנו והרימה קולה בבכי ומרירות אמר לה הקב"ה: רחל מה את מבכה? אמרה לפניו: ולא אבכה בני היכן הם ומה חטאו אליך? ענה לה הקב"ה: העמידו פסל לפניי והכניסוהו לביתי, ענתה רחל ואמרה: וכי לא עשיתי אני יותר, הכנסתי את צרתי לביתי. וידועה צדקות רחל אימנו, כאשר יעקב בא לבית לבן הארמי, אמר יעקב לרחל הזדווגי עימי, אמרה לו כן, אך יש לי אחות מבוגרת ממני ואני מפחדת מאבי שרמאי הוא ופוחדת אני שלא יחליף את אחותי איתי בליל החתונה. מיד החליפו ביניהם סימנים, אשר בלילה, שאיש לא רואה את חברו, יאמר לה הסימנים אם תענה, זאת רחל ואם לא תענה, ידע שזאת אחרת. הגיע שעת החופה, לבן הרמאי, לקח את לאה והכין אותה לחתונה. רחל אימנו ראתה שאחותה עומדת להתבזות ולהתבייש בושה גדולה ולא תדע לומר את הסימנים וכך, יעקב ידחה אותה וישפך דמה בבושה גדולה, הלכה רחל אימנו ובכדי שאחותה לא תתבייש, נתנה הסימנים, אשר היו בינה לבין יעקב, לאחותה וכך, מסרה את בעלה לאחותה.
עמדה רחל ואמרה להקב"ה: אני בכדי לא לבייש את אחותי, מחלתי על כבודי, אתה לא תמחל על כבודך, על הפסל שהכניסו בניך למקדש?! כשאמרה זאת רחל אימנו, נתרצה הקב"ה ועמד ואמר לרחל: מנעי קולך מבכי ועיניך מדימעה, כי יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם.
וחשבנו להקשות, רחל עשתה מעשה גדול, אך בודאי היו עוד מעשים גדולים, שעשו אבות ישראל בעולם, מדוע רק מעשה זה עמד במשקל למתק את הדין ולמתק את הגזרה הקשה של כליה על עם ישראל? אלא, אפשר לפרש ולאמר מסופר על רב גדול, אשר ישב בראש בית דין, מהחשובים שהיו בעם ישראל, באו לפניו שני אנשים בדין של ממונות. הרב ישב ושמע את שני הצדדים ופסק את ההלכה; זיכה את הזכאי וחייב את החייב. האדם שדינו יצא לחובה, קם והחל לגדף ולהשפיל את הדיין. סביב הדיין ישבו תלמידיו בחרדה ואמרו לדיין: האיש הזה עז פנים, אך קושיה אחת קשה לנו, לפני כשבוע בא לשאול את הרב על ספק בבהמתו ששחט והרב, פסל את השחיטה והבהמה ששחט נהייתה טרפה והפסיד ממון מרובה והודה לרב ושמע וקיבל את דיברי הרב. היום, פה בדין תורה, הנזק פעוט ביותר מהנזק על השאלה ששאל וקיבל זאת בשמחה. מדוע כך מתנהג היום בחוצפה ובחוסר בושת פנים? ענה הרב ואמר לתלמידיו: השאלה על הטרפה אף אחד לא הרוויח ממנה, כולם הפסידו, לכן קיבל את הדין באהבה, אך בדין תורה היום, הוא הפסיד ומישהו אחר הרויח ולכן הכאב גדול וקשה ולכן עמד וחירף וגידף צבאות ה'.
כך מעשה רחל אימנו, הרבה מגדולי עם ישראל הקריבו, מסרו את חייהם, השתדלו, עמדו בעוז ותעצומות, אך רחל אימנו נתנה משלה, כביכול אחרת הרויחה והיא הפסידה ולכן מעלתה וגדולתה גדולה ועצומה ורק היא היה בכוחה למתק את הדין ולגרום את ההבטחה, אשר הולכת עמנו לאורך כל הגלות, הבטחה אשר מחזקת אותנו בשעות ובזמנים קשים "ושבו בנים לגבולם".
נלמד יסוד ביום זה, שמעלת האדם הגדול, שכביכול, מפסיד משלו, בשביל אחרים.
וכך אומרת הגמרא: מי זה נקרא חסיד? זה שגוזר את ציפורניו ושורף אותם ומדוע שמו חסיד? משום שאמרו חז"ל, כל מה שיוצא מגוף האדם שיער, ציפורנים, אם שורפים אותם, דבר זה מזיק למזל האדם וחסיד, זה אדם שיודע, ששורף את ציפורניו, משום שאם יפלו על הקרקע, יגרמו נזק לעולם, כדיברי חז"ל: אשה בהריון, שדורכת על ציפורן, יכולה להפיל עוברה; אדם שדורך על ציפורן בביתו, יכול לגרום לו מזל לא טוב בביתו, או בכל מקום. חסיד, מוכן שמזלו ינזק ושאחרים לא יפגעו! ומעשים אלו, של הקרבה ממך, למען הכלל, הם ממתקים את הדין ומקרבים את הגאולה ואת הישועה.
ונחזק את נפשנו, במעשה המובא על בעל השדי חמד, הרב חיים חיזקיה מדינין, אשר היה קדוש עליון, צדיק וחסיד ובעל מעלות רמות וכל חייו ישב ועמל בתורה הקדושה ובעירו היה בית מדרש, אשר יהודי עשיר, בעל חסד עצום, היה משלם את כל הוצאותיו. והשדי חמד לא ידע מאומה, חוץ מלימוד התורה הקדושה ועלה והתעלה והגיע לרמות גבוהות.
אחד מיושבי בית המדרש, קינא קינאה גדולה בשדי חמד והלך לאחד מגבאי בית המדרש ואמר לו: אשלם לך סכום נכבד של כסף ואתה תלך ותוציא לעז חמור על השדי חמד, אשר חטא בחטאים איומים ונוראים וקשים ביותר וזה לך הכסף בתמורה. וכך עשה אתו גבאי, קם והוציא לעז גדול על השדי חמד והשמועה הייתה הולכת ומתפשטת בעיר, עד שהשדי חמד לא יכל יותר לצאת מביתו, מהשם רע, אשר הוציא לו אותו גבאי.
בעל הבית העשיר, אשר היה מחזיק את בית המדרש, עמד וחקר ודרש וירד לעומק הדברים והבין, שעוול גדול, עושים לשדי חמד. נכנס לבית המדרש וגער וצעק על השפיכות דמים אשר עושים לקדוש עליון ופיטר וגירש את הגבאי מבית המדרש. כל העיר הבינו את העוול האיום ונורא, אשר נעשה לשדי חמד.
האדם, אשר שכר את הגבאי, שיוציא שם רע, מת באותו זמן, במוות איום ונורא והגבאי, נשאר ללא פרנסה.
באחד הימים, בא הגבאי לפני השדי חמד ואמר לו בבכי: מתחרט אני על מעשיי, הסכום הגדול של הכסף, אשר קיבלתי שוחד, להוציא עליך שם רע נגמר, אין לי פרנסה, מה אעשה? מוכן אני לבא לבית המדרש ולהתנצל ולבקש סליחה על כל הרע אשר זממתי לך.
ישב השדי חמד וחשב ואמר, אם יבקש סליחה ויודה שרשע גדול היה, מה יאמרו האנשים איך רשע כזה, שנים רבות היה גבאי בבית המדרש, מי יודע אם נאמן היה? מי יודע אם גזל? כמה רע עשה? וחילול ה' גדול יצא מזה. עמד השדי חמד ואמר לגבאי: אני אלך לבעל הבית העשיר ואבקש ממנו, שיתן לך פרנסתך ויעזור לך. ההתנצלות וההודעה על השקר לא תעזור לתורה ולכלל עם ישראל. וכותב השדי חמד בהקדמה לסיפרו, שמאותו יום, הרגיש שהקב"ה פותח לו את דעתו וכל סודות ורזי תורה ניגלים לו. וכשנפטר השדי חמד, אחרי שנים, באו לבית המדרש וסיפרו שקברו פתוח ומחולל, רצו כל היהודים לקברו ומצאו את גופו שלם, לא הרקיב ולא אחזה בו רימה ותולעה ונשאר שלם.
בזכות כל הצדיקים והקדושים, אשר ויתרו מכבודם וכביכול הפסידו מעצמם, בשביל הכלל ובשביל הפרט, הקב"ה יחזירנו בתשובה שלמה ויבנה לנו את ביתו בקרוב.
"וקרב פזורנו מבין הגוים ונפוצותינו כנס מירקתי ארץ".
"שיבנה בית המקדש במהרה בימנו ותן חלקנו בתורתך".
ידיעות אשדוד
יום זה, חומרתו כל כך קשה עד אשר אסרו חכמים ללמוד בו תורה הקדושה, משום שהתורה הקדושה משמחת והעצב, על חורבן בית המקדש צריך להיות כל כך קשה בנפשנו, עד אשר אסרו עלינו חכמים, יום אחד בשנה, ללמוד בו תורה והוא יום תשעה באב.
אך הלכות אבלות ומדרשים על חורבן בית המקדש צריך ללמוד ביום זה.
שנים רבות, היה בליבנו קושיה על דיברי המדרש איכה: בשעת חורבן בית המקדש באו האבות הקדושים וביקשו רחמים על החורבן ועל גלות ישראל וכל אחד הזכיר את זכותו: אברהם- הזכיר את עשרת הניסיונות שעמד בהם יצחק- הזכיר את זכות העקדה
יעקב- הזכיר את הצער והטורח בגידול י"ב שבטים - ולא קיבלם הקב"ה.
וגם כך מובא בזהר הקדוש: בשעת חורבן בית המקדש, בא קול והעיר על קיברי האבות הקדמונים ואמר: אבות קדמונים, אתם רדומים בשינה ואינכם יודעים צער העולם. בניכם שגידלתם בצער והכנסתם אותם באמונה גדולה של הקב"ה, הנה מתו והנה נהרגו והנה הלכו בגלות בין שונאיהם ידיהם קשורות לאחור, מתים ברעב, בתיהם נשרפו, איפה הרחמים שלכם? קומו התעוררו אליהם מיד!
התעורררו האבות והאמהות והלכו למשה, ואמרו לו: משה, רועה נאמן, איה הם הבנים? מיד נתעורר משה והלך עימהם אל יהושע, אמר ליהושע, היכן בני ישראל שעזבתי אותם בידך? ענה יהושע ואמר: רבינו משה, בארץ הקודש עזבתי אותם וחילקתי להם את הארץ על פי הגורל. מיד הלכו כולם לארץ הקודש ומצאו אותה שנחרבה ולא נשמע בה קול. נכנסו אל המקדש וראו שנשרף, עשו בו הספד, עד שנשמע קול מרירות הבכיה לרום השמים וכל מלאכי עליון, בכו עימהם למעלה. בא אליהם הקב"ה והיו ממררים בקול בכיה, בתוך עפר המקדש, אמר להם: אהובי נפשי מה אתם כאן? מה לידידיי בביתי? עמדו אברהם, יצחק ויעקב בתפילה על שארית ישראל, דחה אותם הקב"ה והזכיר להם את העוונות והחטאים, אשר עשו עם ישראל; חזרו האבות הקדושים למקומם, נשארה שם רחל אימנו והרימה קולה בבכי ומרירות אמר לה הקב"ה: רחל מה את מבכה? אמרה לפניו: ולא אבכה בני היכן הם ומה חטאו אליך? ענה לה הקב"ה: העמידו פסל לפניי והכניסוהו לביתי, ענתה רחל ואמרה: וכי לא עשיתי אני יותר, הכנסתי את צרתי לביתי. וידועה צדקות רחל אימנו, כאשר יעקב בא לבית לבן הארמי, אמר יעקב לרחל הזדווגי עימי, אמרה לו כן, אך יש לי אחות מבוגרת ממני ואני מפחדת מאבי שרמאי הוא ופוחדת אני שלא יחליף את אחותי איתי בליל החתונה. מיד החליפו ביניהם סימנים, אשר בלילה, שאיש לא רואה את חברו, יאמר לה הסימנים אם תענה, זאת רחל ואם לא תענה, ידע שזאת אחרת. הגיע שעת החופה, לבן הרמאי, לקח את לאה והכין אותה לחתונה. רחל אימנו ראתה שאחותה עומדת להתבזות ולהתבייש בושה גדולה ולא תדע לומר את הסימנים וכך, יעקב ידחה אותה וישפך דמה בבושה גדולה, הלכה רחל אימנו ובכדי שאחותה לא תתבייש, נתנה הסימנים, אשר היו בינה לבין יעקב, לאחותה וכך, מסרה את בעלה לאחותה.
עמדה רחל ואמרה להקב"ה: אני בכדי לא לבייש את אחותי, מחלתי על כבודי, אתה לא תמחל על כבודך, על הפסל שהכניסו בניך למקדש?! כשאמרה זאת רחל אימנו, נתרצה הקב"ה ועמד ואמר לרחל: מנעי קולך מבכי ועיניך מדימעה, כי יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם.
וחשבנו להקשות, רחל עשתה מעשה גדול, אך בודאי היו עוד מעשים גדולים, שעשו אבות ישראל בעולם, מדוע רק מעשה זה עמד במשקל למתק את הדין ולמתק את הגזרה הקשה של כליה על עם ישראל? אלא, אפשר לפרש ולאמר מסופר על רב גדול, אשר ישב בראש בית דין, מהחשובים שהיו בעם ישראל, באו לפניו שני אנשים בדין של ממונות. הרב ישב ושמע את שני הצדדים ופסק את ההלכה; זיכה את הזכאי וחייב את החייב. האדם שדינו יצא לחובה, קם והחל לגדף ולהשפיל את הדיין. סביב הדיין ישבו תלמידיו בחרדה ואמרו לדיין: האיש הזה עז פנים, אך קושיה אחת קשה לנו, לפני כשבוע בא לשאול את הרב על ספק בבהמתו ששחט והרב, פסל את השחיטה והבהמה ששחט נהייתה טרפה והפסיד ממון מרובה והודה לרב ושמע וקיבל את דיברי הרב. היום, פה בדין תורה, הנזק פעוט ביותר מהנזק על השאלה ששאל וקיבל זאת בשמחה. מדוע כך מתנהג היום בחוצפה ובחוסר בושת פנים? ענה הרב ואמר לתלמידיו: השאלה על הטרפה אף אחד לא הרוויח ממנה, כולם הפסידו, לכן קיבל את הדין באהבה, אך בדין תורה היום, הוא הפסיד ומישהו אחר הרויח ולכן הכאב גדול וקשה ולכן עמד וחירף וגידף צבאות ה'.
כך מעשה רחל אימנו, הרבה מגדולי עם ישראל הקריבו, מסרו את חייהם, השתדלו, עמדו בעוז ותעצומות, אך רחל אימנו נתנה משלה, כביכול אחרת הרויחה והיא הפסידה ולכן מעלתה וגדולתה גדולה ועצומה ורק היא היה בכוחה למתק את הדין ולגרום את ההבטחה, אשר הולכת עמנו לאורך כל הגלות, הבטחה אשר מחזקת אותנו בשעות ובזמנים קשים "ושבו בנים לגבולם".
נלמד יסוד ביום זה, שמעלת האדם הגדול, שכביכול, מפסיד משלו, בשביל אחרים.
וכך אומרת הגמרא: מי זה נקרא חסיד? זה שגוזר את ציפורניו ושורף אותם ומדוע שמו חסיד? משום שאמרו חז"ל, כל מה שיוצא מגוף האדם שיער, ציפורנים, אם שורפים אותם, דבר זה מזיק למזל האדם וחסיד, זה אדם שיודע, ששורף את ציפורניו, משום שאם יפלו על הקרקע, יגרמו נזק לעולם, כדיברי חז"ל: אשה בהריון, שדורכת על ציפורן, יכולה להפיל עוברה; אדם שדורך על ציפורן בביתו, יכול לגרום לו מזל לא טוב בביתו, או בכל מקום. חסיד, מוכן שמזלו ינזק ושאחרים לא יפגעו! ומעשים אלו, של הקרבה ממך, למען הכלל, הם ממתקים את הדין ומקרבים את הגאולה ואת הישועה.
ונחזק את נפשנו, במעשה המובא על בעל השדי חמד, הרב חיים חיזקיה מדינין, אשר היה קדוש עליון, צדיק וחסיד ובעל מעלות רמות וכל חייו ישב ועמל בתורה הקדושה ובעירו היה בית מדרש, אשר יהודי עשיר, בעל חסד עצום, היה משלם את כל הוצאותיו. והשדי חמד לא ידע מאומה, חוץ מלימוד התורה הקדושה ועלה והתעלה והגיע לרמות גבוהות.
אחד מיושבי בית המדרש, קינא קינאה גדולה בשדי חמד והלך לאחד מגבאי בית המדרש ואמר לו: אשלם לך סכום נכבד של כסף ואתה תלך ותוציא לעז חמור על השדי חמד, אשר חטא בחטאים איומים ונוראים וקשים ביותר וזה לך הכסף בתמורה. וכך עשה אתו גבאי, קם והוציא לעז גדול על השדי חמד והשמועה הייתה הולכת ומתפשטת בעיר, עד שהשדי חמד לא יכל יותר לצאת מביתו, מהשם רע, אשר הוציא לו אותו גבאי.
בעל הבית העשיר, אשר היה מחזיק את בית המדרש, עמד וחקר ודרש וירד לעומק הדברים והבין, שעוול גדול, עושים לשדי חמד. נכנס לבית המדרש וגער וצעק על השפיכות דמים אשר עושים לקדוש עליון ופיטר וגירש את הגבאי מבית המדרש. כל העיר הבינו את העוול האיום ונורא, אשר נעשה לשדי חמד.
האדם, אשר שכר את הגבאי, שיוציא שם רע, מת באותו זמן, במוות איום ונורא והגבאי, נשאר ללא פרנסה.
באחד הימים, בא הגבאי לפני השדי חמד ואמר לו בבכי: מתחרט אני על מעשיי, הסכום הגדול של הכסף, אשר קיבלתי שוחד, להוציא עליך שם רע נגמר, אין לי פרנסה, מה אעשה? מוכן אני לבא לבית המדרש ולהתנצל ולבקש סליחה על כל הרע אשר זממתי לך.
ישב השדי חמד וחשב ואמר, אם יבקש סליחה ויודה שרשע גדול היה, מה יאמרו האנשים איך רשע כזה, שנים רבות היה גבאי בבית המדרש, מי יודע אם נאמן היה? מי יודע אם גזל? כמה רע עשה? וחילול ה' גדול יצא מזה. עמד השדי חמד ואמר לגבאי: אני אלך לבעל הבית העשיר ואבקש ממנו, שיתן לך פרנסתך ויעזור לך. ההתנצלות וההודעה על השקר לא תעזור לתורה ולכלל עם ישראל. וכותב השדי חמד בהקדמה לסיפרו, שמאותו יום, הרגיש שהקב"ה פותח לו את דעתו וכל סודות ורזי תורה ניגלים לו. וכשנפטר השדי חמד, אחרי שנים, באו לבית המדרש וסיפרו שקברו פתוח ומחולל, רצו כל היהודים לקברו ומצאו את גופו שלם, לא הרקיב ולא אחזה בו רימה ותולעה ונשאר שלם.
בזכות כל הצדיקים והקדושים, אשר ויתרו מכבודם וכביכול הפסידו מעצמם, בשביל הכלל ובשביל הפרט, הקב"ה יחזירנו בתשובה שלמה ויבנה לנו את ביתו בקרוב.
"וקרב פזורנו מבין הגוים ונפוצותינו כנס מירקתי ארץ".
"שיבנה בית המקדש במהרה בימנו ותן חלקנו בתורתך".
מגזין אשדוד
יום זה, חומרתו כל כך קשה עד אשר אסרו חכמים ללמוד בו תורה הקדושה, משום שהתורה הקדושה משמחת והעצב, על חורבן בית המקדש צריך להיות כל כך קשה בנפשנו, עד אשר אסרו עלינו חכמים, יום אחד בשנה, ללמוד בו תורה והוא יום תשעה באב.
אך הלכות אבלות ומדרשים על חורבן בית המקדש צריך ללמוד ביום זה.
שנים רבות, היה בליבנו קושיה על דיברי המדרש איכה: בשעת חורבן בית המקדש באו האבות הקדושים וביקשו רחמים על החורבן ועל גלות ישראל וכל אחד הזכיר את זכותו: אברהם- הזכיר את עשרת הניסיונות שעמד בהם יצחק- הזכיר את זכות העקדה
יעקב- הזכיר את הצער והטורח בגידול י"ב שבטים - ולא קיבלם הקב"ה.
וגם כך מובא בזהר הקדוש: בשעת חורבן בית המקדש, בא קול והעיר על קיברי האבות הקדמונים ואמר: אבות קדמונים, אתם רדומים בשינה ואינכם יודעים צער העולם. בניכם שגידלתם בצער והכנסתם אותם באמונה גדולה של הקב"ה, הנה מתו והנה נהרגו והנה הלכו בגלות בין שונאיהם ידיהם קשורות לאחור, מתים ברעב, בתיהם נשרפו, איפה הרחמים שלכם? קומו התעוררו אליהם מיד!
התעורררו האבות והאמהות והלכו למשה, ואמרו לו: משה, רועה נאמן, איה הם הבנים? מיד נתעורר משה והלך עימהם אל יהושע, אמר ליהושע, היכן בני ישראל שעזבתי אותם בידך? ענה יהושע ואמר: רבינו משה, בארץ הקודש עזבתי אותם וחילקתי להם את הארץ על פי הגורל. מיד הלכו כולם לארץ הקודש ומצאו אותה שנחרבה ולא נשמע בה קול. נכנסו אל המקדש וראו שנשרף, עשו בו הספד, עד שנשמע קול מרירות הבכיה לרום השמים וכל מלאכי עליון, בכו עימהם למעלה. בא אליהם הקב"ה והיו ממררים בקול בכיה, בתוך עפר המקדש, אמר להם: אהובי נפשי מה אתם כאן? מה לידידיי בביתי? עמדו אברהם, יצחק ויעקב בתפילה על שארית ישראל, דחה אותם הקב"ה והזכיר להם את העוונות והחטאים, אשר עשו עם ישראל; חזרו האבות הקדושים למקומם, נשארה שם רחל אימנו והרימה קולה בבכי ומרירות אמר לה הקב"ה: רחל מה את מבכה? אמרה לפניו: ולא אבכה בני היכן הם ומה חטאו אליך? ענה לה הקב"ה: העמידו פסל לפניי והכניסוהו לביתי, ענתה רחל ואמרה: וכי לא עשיתי אני יותר, הכנסתי את צרתי לביתי. וידועה צדקות רחל אימנו, כאשר יעקב בא לבית לבן הארמי, אמר יעקב לרחל הזדווגי עימי, אמרה לו כן, אך יש לי אחות מבוגרת ממני ואני מפחדת מאבי שרמאי הוא ופוחדת אני שלא יחליף את אחותי איתי בליל החתונה. מיד החליפו ביניהם סימנים, אשר בלילה, שאיש לא רואה את חברו, יאמר לה הסימנים אם תענה, זאת רחל ואם לא תענה, ידע שזאת אחרת. הגיע שעת החופה, לבן הרמאי, לקח את לאה והכין אותה לחתונה. רחל אימנו ראתה שאחותה עומדת להתבזות ולהתבייש בושה גדולה ולא תדע לומר את הסימנים וכך, יעקב ידחה אותה וישפך דמה בבושה גדולה, הלכה רחל אימנו ובכדי שאחותה לא תתבייש, נתנה הסימנים, אשר היו בינה לבין יעקב, לאחותה וכך, מסרה את בעלה לאחותה.
עמדה רחל ואמרה להקב"ה: אני בכדי לא לבייש את אחותי, מחלתי על כבודי, אתה לא תמחל על כבודך, על הפסל שהכניסו בניך למקדש?! כשאמרה זאת רחל אימנו, נתרצה הקב"ה ועמד ואמר לרחל: מנעי קולך מבכי ועיניך מדימעה, כי יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם.
וחשבנו להקשות, רחל עשתה מעשה גדול, אך בודאי היו עוד מעשים גדולים, שעשו אבות ישראל בעולם, מדוע רק מעשה זה עמד במשקל למתק את הדין ולמתק את הגזרה הקשה של כליה על עם ישראל? אלא, אפשר לפרש ולאמר מסופר על רב גדול, אשר ישב בראש בית דין, מהחשובים שהיו בעם ישראל, באו לפניו שני אנשים בדין של ממונות. הרב ישב ושמע את שני הצדדים ופסק את ההלכה; זיכה את הזכאי וחייב את החייב. האדם שדינו יצא לחובה, קם והחל לגדף ולהשפיל את הדיין. סביב הדיין ישבו תלמידיו בחרדה ואמרו לדיין: האיש הזה עז פנים, אך קושיה אחת קשה לנו, לפני כשבוע בא לשאול את הרב על ספק בבהמתו ששחט והרב, פסל את השחיטה והבהמה ששחט נהייתה טרפה והפסיד ממון מרובה והודה לרב ושמע וקיבל את דיברי הרב. היום, פה בדין תורה, הנזק פעוט ביותר מהנזק על השאלה ששאל וקיבל זאת בשמחה. מדוע כך מתנהג היום בחוצפה ובחוסר בושת פנים? ענה הרב ואמר לתלמידיו: השאלה על הטרפה אף אחד לא הרוויח ממנה, כולם הפסידו, לכן קיבל את הדין באהבה, אך בדין תורה היום, הוא הפסיד ומישהו אחר הרויח ולכן הכאב גדול וקשה ולכן עמד וחירף וגידף צבאות ה'.
כך מעשה רחל אימנו, הרבה מגדולי עם ישראל הקריבו, מסרו את חייהם, השתדלו, עמדו בעוז ותעצומות, אך רחל אימנו נתנה משלה, כביכול אחרת הרויחה והיא הפסידה ולכן מעלתה וגדולתה גדולה ועצומה ורק היא היה בכוחה למתק את הדין ולגרום את ההבטחה, אשר הולכת עמנו לאורך כל הגלות, הבטחה אשר מחזקת אותנו בשעות ובזמנים קשים "ושבו בנים לגבולם".
נלמד יסוד ביום זה, שמעלת האדם הגדול, שכביכול, מפסיד משלו, בשביל אחרים.
וכך אומרת הגמרא: מי זה נקרא חסיד? זה שגוזר את ציפורניו ושורף אותם ומדוע שמו חסיד? משום שאמרו חז"ל, כל מה שיוצא מגוף האדם שיער, ציפורנים, אם שורפים אותם, דבר זה מזיק למזל האדם וחסיד, זה אדם שיודע, ששורף את ציפורניו, משום שאם יפלו על הקרקע, יגרמו נזק לעולם, כדיברי חז"ל: אשה בהריון, שדורכת על ציפורן, יכולה להפיל עוברה; אדם שדורך על ציפורן בביתו, יכול לגרום לו מזל לא טוב בביתו, או בכל מקום. חסיד, מוכן שמזלו ינזק ושאחרים לא יפגעו! ומעשים אלו, של הקרבה ממך, למען הכלל, הם ממתקים את הדין ומקרבים את הגאולה ואת הישועה.
ונחזק את נפשנו, במעשה המובא על בעל השדי חמד, הרב חיים חיזקיה מדינין, אשר היה קדוש עליון, צדיק וחסיד ובעל מעלות רמות וכל חייו ישב ועמל בתורה הקדושה ובעירו היה בית מדרש, אשר יהודי עשיר, בעל חסד עצום, היה משלם את כל הוצאותיו. והשדי חמד לא ידע מאומה, חוץ מלימוד התורה הקדושה ועלה והתעלה והגיע לרמות גבוהות.
אחד מיושבי בית המדרש, קינא קינאה גדולה בשדי חמד והלך לאחד מגבאי בית המדרש ואמר לו: אשלם לך סכום נכבד של כסף ואתה תלך ותוציא לעז חמור על השדי חמד, אשר חטא בחטאים איומים ונוראים וקשים ביותר וזה לך הכסף בתמורה. וכך עשה אתו גבאי, קם והוציא לעז גדול על השדי חמד והשמועה הייתה הולכת ומתפשטת בעיר, עד שהשדי חמד לא יכל יותר לצאת מביתו, מהשם רע, אשר הוציא לו אותו גבאי.
בעל הבית העשיר, אשר היה מחזיק את בית המדרש, עמד וחקר ודרש וירד לעומק הדברים והבין, שעוול גדול, עושים לשדי חמד. נכנס לבית המדרש וגער וצעק על השפיכות דמים אשר עושים לקדוש עליון ופיטר וגירש את הגבאי מבית המדרש. כל העיר הבינו את העוול האיום ונורא, אשר נעשה לשדי חמד.
האדם, אשר שכר את הגבאי, שיוציא שם רע, מת באותו זמן, במוות איום ונורא והגבאי, נשאר ללא פרנסה.
באחד הימים, בא הגבאי לפני השדי חמד ואמר לו בבכי: מתחרט אני על מעשיי, הסכום הגדול של הכסף, אשר קיבלתי שוחד, להוציא עליך שם רע נגמר, אין לי פרנסה, מה אעשה? מוכן אני לבא לבית המדרש ולהתנצל ולבקש סליחה על כל הרע אשר זממתי לך.
ישב השדי חמד וחשב ואמר, אם יבקש סליחה ויודה שרשע גדול היה, מה יאמרו האנשים איך רשע כזה, שנים רבות היה גבאי בבית המדרש, מי יודע אם נאמן היה? מי יודע אם גזל? כמה רע עשה? וחילול ה' גדול יצא מזה. עמד השדי חמד ואמר לגבאי: אני אלך לבעל הבית העשיר ואבקש ממנו, שיתן לך פרנסתך ויעזור לך. ההתנצלות וההודעה על השקר לא תעזור לתורה ולכלל עם ישראל. וכותב השדי חמד בהקדמה לסיפרו, שמאותו יום, הרגיש שהקב"ה פותח לו את דעתו וכל סודות ורזי תורה ניגלים לו. וכשנפטר השדי חמד, אחרי שנים, באו לבית המדרש וסיפרו שקברו פתוח ומחולל, רצו כל היהודים לקברו ומצאו את גופו שלם, לא הרקיב ולא אחזה בו רימה ותולעה ונשאר שלם.
בזכות כל הצדיקים והקדושים, אשר ויתרו מכבודם וכביכול הפסידו מעצמם, בשביל הכלל ובשביל הפרט, הקב"ה יחזירנו בתשובה שלמה ויבנה לנו את ביתו בקרוב.
"וקרב פזורנו מבין הגוים ונפוצותינו כנס מירקתי ארץ".
"שיבנה בית המקדש במהרה בימנו ותן חלקנו בתורתך".
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
ידיעות אשדוד
|
|
|
|
