מידי שנה, בציון יום ההולדת של העיר אשדוד מתקיים טקס פרסי אשדוד, בו מתמודדים וזוכים תושבי העיר בפרסים על פועלם ויצירותיהם בתחומי האמנות השונים, על הצטיינות במוסדות האקדמאיים והשנה לראשונה זכתה תנועת נוער בפרס. השנה בנובמבר האחרון, לראשונה זכה אבי טלר (26) בשני פרסים האחד בתחום המוזיקה- הציג קטעים בהם הוא מנצח מול ועדת השופטים המיוחדת של הטקס והשני בתחום האקדמי- על ממוצע ציונים גבוה במיוחד כסטודנט, זו השנה הרביעית לניצוח באוניברסיטת תל אביב- בית הספר למוזיקה- ע"ש בוכמן מהטה להכשרה תזמורתית, הידוע כבית הספר שמכשיר את המוזיקאים הצעירים הטובים בארץ.

"השתתפתי בתחום המוזיקה (ניצוח על תזמורת) וזכיתי בפרס. התחלתי לקבל טלפונים שמזמנים אותי לאירוע– פעם כסטודנט מצטיין ופעם בתחום המוזיקה ועד למעמד הטקס לא הבנתי שזכיתי בשני פרסים", אומר טלר.

תהליך הבחירה של הסטודנטים המצטיינים נעשה כאשר בכל מוסד אקדמאי בארץ- מעדכנים מי הם הסטודנטים מהעיר אשדוד בעלי ממוצע הציונים הגבוה ביותר- כיוון שטלר מצטיין גם בלימודים שמו הופיע פעמיים. זו הפעם הראשונה שיש זוכה כפול בטקס אחד בעיר. "ראש העיר, ד"ר יחיאל לסרי אמר במעמד הטקס כי היה ידוע שהוא זוכה בפרס המוזיקלי אבל לא ניתן היה להסיר אותי מרשימת המצטיינים", מוסיף טלר.


איך אתה מסביר את זה שאתה מצטיין?
"אני לא חושב שנולדים מצטיינים, אלא הופכים למצטיינים אחרי שעוברים תהליך, עובדים קשה ומשיגים דברים מסוימים. לא השגתי תוצאות בתחום המוזיקה והלימודים אילולא הייתי עובד קשה. התחלתי לנגן על קלידים בגיל 6. בגיל 10 עברתי לנגינה על פסנתר ב'אקדמא'."

יש הבדל מהותי בין קלידים לפסנתר?
"קלידים זה כלי חשמלי לעומת פסנתר שהוא כלי אקוסטי. הצליל של הקלידים מוגבל, עם זאת יש לו יכולות טכנולוגיות. לפסנתר יש מנעד רחב של דינמיקה- אפשר לנגן חלש או חזק ולשלוט בפגיעה של הפטיש במיתר ובצלילים בעצם".

בגיל 10 החל טלר ללמוד בשיעורים פרטניים אצל יאנינה- שהייתה אז מנהלת המחלקה. הוא עשה בגרות בפסנתר של 5 יחידות (קיבל 100) ושר במקהלת "זמירי הים" של אקדמא- במחזור הראשון בשנת 2000 בערך ונשאר שם הכי הרבה זמן- המשיך לשיר עוד בתקופת הצבא.

מה שרים במקהלה של אקדמא?
"ב'אקדמא' יש שתי מקהלות- מקהלה צעירה ומקהלה בוגרת. מתעסקים בשירה אמנותית ועובדים על טכניקה- שרים בקולות ועובדים על פיתוח קול. מבחינת רפרטואר שרים שם הכל- החל ממוזיקה קלאסית, אל מוזיקה ישראלית ומוזיקה פופולארית, מיוזיקל'ס ומעבר לזה שרים בשפות שונות ועושים עיבודים מיוחדים.


מאז ומתמיד טלר אהב לשיר. טלר היה שר בקול 'אלט' (הקול הנמוך מבין השניים במקהלת בנות או ילדים) למשך רוב השנים. לאחר מכן הפך לזמר טנור (הקול הגבוה בקרב גברים). עם המקהלה נסע טלר למשלחת בחו"ל כחמש פעמים- לפסטיבלים וסיבובי הופעות שהפכו לחוויות מכוננות שהשפיעו על חייו מאוד.

מתי הבנת שאתה ממש טוב במה שאתה עושה?
"קשה לומר מתי בדיוק, מדובר בתהליך. החברים שלי, שלמדו איתי ב'אקדמא'. החוויות שקיבלתי בחיים היו קשורות למקום הזה. כשהייתי בכיתה י"א/ י"ב מצאתי את עצמי מגיע לקונסרבטוריון מידי יום- תוך כדי הלימודים ובמקביל לבגרות שעשיתי כתלמיד בתיכון".

מה החלק של ההורים שלך בתהליך?
"ההורים דחפו אותי ללמוד מוזיקה כבר מגיל צעיר, על אף שלהם אישית אין קשר, ידע או ניסיון בתחום. ההורים הם אלה שעוררו וגירו אותי כדי לעורר אצלי את החשק ומשם הם לא היו צריכים לעבוד קשה מידי- היו לי מורים טובים וסביבה תומכת ואפשר לומר שהתמכרתי להצלחה- זכיתי להישגים, קיבלתי מחמאות, ראיתי שאני מתקדם ושתמיד יש לאן לשאוף כדי להצליח יותר".

עד כמה אפשר להתקדם?
"אדם שלוקח עצמו ומחליט שהוא מקדיש את חייו לתחום המוזיקה אין גבול לכמה שהוא יכול להשקיע. הלמידה וההתעמקות במקצוע היא אינסופית, תמיד אפשר ללמוד עוד, במיוחד בתחום הניצוח. באיזשהו שלב בלימודים פתאום קלטתי את זה שאין נקודת סיום וגם אחרי קבלת התואר בסוף שנה ד' אני אצטרך להתמיד בזה כל הזמן".


יש לך הזדמנויות להתפתחות בארץ?
"אם נדבר עובדות ופחות "דעות", ישראל היא מדינה קטנה, כולם מכירים את כולם ויש הבדלים מאוד גדולים בין המרכז לפריפריה. תחום המוזיקה, האמנות  לא מתוקצב מספיק לעומת מקומות אחרים. מבחינת "רמה" יש מוסדות גדולים יותר עם מורים טובים יותר והזדמנויות להיחשף למוזיקה או לתחום שלך בחו"ל".

כיום, טלר מנצח על התזמורת הייצוגית ב'אקדמא', של כלי הנשיפה החל מחודש ספטמבר האחרון, עומד מול 40 נגנים, עם הגב לקהל והמקל ביד.

מה התפקיד של מנצח?
"מדובר במכלול של דברים. התפקיד של המנצח להביא לידי ביצוע אחיד- מבחינה סגנונית, שכל הנגנים ינגנו באותה צורה ובאותו אופן. אם כל אחד ינגן אחרת (צליל ארוך או קצר יותר) תהיה צרימה. על זה עובדים בחזרות. כל הזמן לשחק ולתמרן ביניהם.
בשונה מתזמורת מקצועית עם נגנים ותיקים, בתזמורת קונסרבטוריון יש נגנים שהם עדיין לא מקצועיים. אני צריך להסביר להם את הרציונל, למה ואיך, להדגים ולהשוות ולעורר בהם מודעות מאוד גבוה.
בזמן הופעה המנצח צריך לגרום לנגנים לנגן ביחד בתיאום עם שאר הנגנים ולא משנה מה קורה להמשיך את ההופעה ולא לתת למופע ליפול. בין היתר מנצח הוא גם סוג של דבר שמאחד ביניהם- מוזיקלית וחברתית. זה אתגר קשה אך מהנה מאוד".


איך זה מרגיש לנצח?
"מדובר בבני נוער בגילאי 13-18, בעצם בגיל ההתבגרות ויש בזה משהו מאוד מיוחד לעמוד מולם, לדבר איתם, להסביר להם, לחנך אותם ולתת להם מעצמי. זה היה בעצם החלום שלי תמיד- לשלב בין המוזיקה לחינוך. כשאני עולה ומנצח מולם בהופעה, מאוד קשה לתאר את זה במילים. מבחינתי הקהל כבר לא שם למרות שאני צריך אותו, אבל הם צריכים את הקהל. יש הבדל עצום בין הופעה לחזרה. ההתרגשות באוויר שהילדים ואני חווים היא רגע מרגש- 40 נגנים באוחזים בכלי, עוצרים את הנשימה שלהם ומביטים בי כדי שאתן להם את הסימן להתחיל ולנגן ובאיזה אופן. יש פה תחושה מאוד עוצמתית. לא בקטע של שליטה אלא של עשייה ביחד- שאין שני לנגינה בתזמורת ביחד. צריך להיות מדויק, קשור ורגיש. זה מאוד דינמי. תמיד יקרו דברים- מישהו יקדים, יאחר או לא יישמע טוב. אני שם כדי לתת להם מיומנויות וביחד אנחנו לקוחים את המכלול ומביאים יצירה לידי ביצוע. מבחינת הקהל זה נראה פשוט שאני עומד ומנופף בידיים, אבל קורים שם כל כך הרבה דברים. יש חשמל על הבמה בהופעה".


גיבוש באילת
"לאחרונה יצאו לגיבוש בעיר אילת, שם התזמורת הופיעה לראשונה מזה שנים בכמה מקומות. נוצר גיבוש מדהים וההופעה האחרונה הייתה פשוט בלתי ניתנת לתיאור במילים. לא האמנתי שתזמורת של בני נוער תוכל להגיב כל כך טוב למבט או ליד שלי. זה היה הגשמת חלום והציג בפניי טעימה או רמז לכמה רחוק אנחנו יכולים להגיע".

איך אתה משלב לנצח כמורה לבין מבצע?
"שני המקצועות עוסקים המוזיקה ובביצוע, ההבדלים בתפיסה לא מהותיים. בשביל לנצח צריך תזמורת ונגנים וכדי לנגן סולו צריך רק כלי. אני יכול להחליט בכל זמן במה אני מתמקד ולעשות את הדברים גם יחד. בעבר לא חשבתי שניתן לשלב, אלא שנחוצות תכונות שונות לכל אחד מהמקצועות. היום אני מבין שהם כרוכים האחד בשני וחותר לעסוק בשניהם- מצד אחד לחנך תלמידים ולתת להם מיומנויות ובמקביל לנצח על תזמורות מקצועיות ולהופיע איתם בסדרות קונצרטים".


מה החלום שלך?
"אני תמיד משתדל להסתכל קרוב, אני מאמין שאם אסתכל רחוק מידי אני אפספס דברים שקורים בדרך. אני עובד ב'אקדמא' ומאמין שברגע שאסיים את התואר אתפנה לזה לגמרי. הקונסרבטוריון- כמקום ובית שגדלתי וטופחתי בו, ובזכות אנשים שהשקיעו בי- בין אם זו יאנינה או ריקרדו- שהוא זה שפתח בפניי את המערכת הזו והגוף שנקרא תזמורת. לי חשוב לראות את המקום זה משגשג ולתת בחזרה לאנשים אחרים את מה שאני קיבלתי. מבחינתי אני חי את החלום והחזון שלי מתגשם לנגד עיניי".

מה קיבלת?
"יש ב'אקדמא' ערך מוסף ייחודי שאין דומה לו. תלמיד שמנגן זה תלמיד שיש לו הרבה יותר סיכויים להצליח בכל תחום בחיים ובעיקר בהשתלבות בחברה בהמשך. תלמיד שמקבל כלי, בין אם בקונסרבטוריון או עוד בפרויקטים של בתי הספר היסודיים, מקבל תרומה אדירה לכל אחד שבאה לידי ביטוי באפשרות ללמוד להקשיב, משמעת, התמדה וביטוי עצמי. מרכיב חיוני בעיצוב האישיות שלהם, במיוחד בתקופה הזו כיום שקל לעצב את האישיות בצורות "שליליות" דרך המדיה- קל לחשוב היום שיש לנו הרבה חברים בגלל הרשתות החברתיות, אבל זה לא באמת. המציאות הזו בעייתית בעיניי. כשילד מגיע לתזמורת ומנגן עם עוד 39 ילדים, חווים ביחד חוויות, נוצרות חברויות מאוד עוצמתיות. אלו דברים כמו גבולות ומסגרת שאחר כך עוזרים בצבא ובעבודה כמו לתכנן זמן, להתנהל בקבוצה ועוד".

חושב שיש יתרונות עם זה שאתה מנצח צעיר ב'אקדמא'?
"מצד אחד בעיני המורים המבוגרים אני עדיין נתפס לעיתים כתלמיד- עד לא מזמן באמת הייתי תלמיד מהמניין. היום אני חלק מהסגל. יש לי יתרון משמעותי כשאני עובד עם הילדים, את היכולת לדבר איתם בגובה העיניים ולהיראות בעיניהם כסיפור הצלחה חי, קיים ונושם של 'אקדמא' שהתרחש בעשור האחרון. אני מאמין שזה יכול לתת להם השראה וטעימה לכך שאפשר להגיע רחוק".


ביום 29 ביוני יתקיים קונצרט היובל של 'אקדמא', שם ינצח טלר על התזמורת וביום ה- 16 ביוני יתקיים באולם מונארט קונצרט של תזמורת כלי הנשיפה.