ראש העיר ד"ר יחיאל לסרי, בוריס גיטרמן מ"מ ראש העיר ויו"ר דירקטוריון החברה העירונית לתרבות הפנאי אשדוד ואורן טואיל מנכ"ל החברה העירונית החליטו לצאת בפיילוט לקידום אמן מקומי אחד מידי שנה מאשדוד ויתנו לו דחיפה כ"פוש" לקריירה. זה מה שנתן את האור הירוק לפרויקט הזה שנקרא ה"מופע המרכזי". למי שלא מבין, מדובר בעלויות הקמה גבוהות מאוד, מכירת כרטיסים, תקציבי פרסום של שלטים ברחבי העיר. את כל אלה הם מעניקים "חינם" בתמיכה ואהבה ברמות שכל אמן חולם עליהן.

איל פרץ (47), חי מזה 30 שנה בעיר אשדוד. הוא נולד במגדל העמק והגיע לאשדוד בשנת 86', גרוש ללא ילדים. יחסית לאמנים אחרים שטוענים שהם נולדו את עולם המוזיקה וזוכרים את עצמם שרים ומופיעים מגיל "0", פרץ התחיל לשיר רק בגיל 33.

הדבר הראשון שעולה כשמבינים שיש אמן אשדודי- מקומי שזוכה לפרסום ברחבי העיר והפקה של מופע שלם ומושקע של 'קאברים' היא השאלה- למה דווקא הוא? הרי יש הרבה אמנים אשדודים מקומיים, מוכרים יותר או פחות.



תחילת דרכו של פרץ כזמר החלה בשני אירועים שונים. האחד, כששיחק בקבוצת תיאטרון למבוגרים כתחביב באשדוד ובאותם ימים רצו להעלאות את המחזמר "הלהקה". במהלך החזרות שילבו בין קבוצת התיאטרון לבין "אזימוט"- להקת הזמר של יוסי עטר. פרץ, מעולם לא למד באופן מקצועי, אולם עוד כשהיה בן 7 אהב להאזין למוזיקה. מאז ועד היום הוא אוסף תקליטים.

במהלך החזרה פרץ התבייש לשיר, אולם חשב ששר לעצמו כשנכנס ל'נוחיות". למרבה מזלו או הפתעתו, יוסי עטר נכנס אחריו, שמע אותו שר שם ואמר לו- אתה יודע לשיר, למה אתה לא שר? ונתן לו לשיר סולו. אגב, המחזמר לא עלה לבמה בסופו של דבר אבל פרץ דווקא כן.

האירוע השני, שהיה לאבן דרך קרה בשנת 2002. פרץ הגיע כצופה להופעה בתל אביב של זמר 'שחור' בשם רוי יאנג- ג'מייקאני ששר מוזיקת 'סול' ו'בלוז'. "הלכתי להופעה עם חברי דוד מלכה רינגו ז"ל שניגן על מפוחית בהופעה. באופן ספונטני עליתי לבמה, התחלתי לשיר ולפתע מצאתי  את עצמי שר כ- 20 דקות על הבמה עד שהאמן רוי שאל אותי באנגלית: " "Who the hell are you?- (מי לעזאזל אתה?)".

אז מי אתה באמת ולמה דווקא אתה זוכה למופע כל כך גדול ומושקע?

"את "אפקט פיגמליון" את מכירה? אדם שמאוד רצה אישה יפה, גידל בובה במשך שנים וכל כך רצה לאהוב עד ש'זאוס' מלך האלים החייה אותה. כוח הרצון וההתמדה והדבקות שבי הם הסיבה. עשיתי המון ויתורים בחיים והמוזיקה נמצאת אצלי לפני אוכל, שתייה וזוגיות. ויתרתי על עסק גדול שהיה לי- הזנחתי אותו לטובת הקריירה במוזיקה. אני לא מפסיק לבעוט, לדחוף ולקדם את עצמי. אני תמיד עובד על המוזיקה. ואם לומר בקיצור- פשוט מגיע לי".

פרץ הופיע באינספור מקומות באשדוד ומחוצה לה. הוא שר בעיקר באנגלית. עובד על חומרים מקוריים משלו ויעלה מופע ביום 28 ביוני, בקיץ הקרוב במרכז מונארט בעיר. לומד כתיבה יוצרת ב"גיבור תרבות" בתל אביב בימים אלה, חי ושר בעיקר מוזיקת 'סול', רובה בשפה האנגלית וכותב חומרים מקוריים בעברית.

מה עם ריאליטי?

"הייתי בשנת 2013 באודישנים לתוכנית "X  פקטור", הגעתי עד לשלב התחקיר לפני טלוויזיה. שקלתי אז 160 ק"ג אז יכול להיות שלא זיהית אותי. מאז עברתי ניתוח "שרוול" וכיום אני שוקל 94 ק"ג. העלייה במשקל הגיעה אחרי משבר גדול בעסקים ונוצרה כתוצאה מאכילה רגשית לא מבוקרת, עד לרמת נזק ואיבוד שליטה".

ה"סצנה" המוזיקלית

המופע שיעלה ב16 באפריל נקרא "סצנה מוזיקלית" שייקח את הקהל למסע של שירים מתוך סרטים מוכרים, החל מ"ספרות זולה", "שיער" ועד היום. הבחירה במסע בזמן ובאמנים שמתארחות: מירי בן אבי ו-ואלרי פרץ, יוסי עטר גיטרות, רונן הרוניאן- גיטרות אקוסטיות, הרמוניות, קולות וכלי הקשה וסך של 13 אנשים יחדיו על הבמה. המופע יתקיים במשכן לאמנויות הבמה וכבר נמכרו כ- 450 כרטיסים. משך המופע כ- שעה וחצי.

"מבחינתי אשמח להופיע עם המופע זה שוב באשדוד, לצאת מחוץ לעיר ולעשות שיתופי פעולה עם סימפוניות או איזו להקת מחול- כך שאנחנו נשיר וננגן על הבמה והרקדנים יופיעו יחד אתנו בריקוד על הבמה, הכל ב"לייב".

תגיד, למה אמנים מקומיים תמיד לובשים שחור?

"יש תחושה של רזון כלובשים שחור. מעבר לזה הוא צבע ניטרלי, לא מפריע. בזמן האחרון אני כן לובש צבעים אחרים ואולי במופע הקרוב אבדל את עצמי על הבמה. בהופעה הזו לא אלבש שחור".

אתה כותב רק כשעצוב?

"בעיניי אמנות שהיא שמחה היא קלילה. האמנות הכי גדולה שנוצרה נוצרה מכאב- נפשי ופיזי. כאב מחבר וניתן לשמוע את הנפש והלב זועקים".

במופע הקרוב מבטיח פרץ חווית חושים שתשלב בין ריגוש לשמחה, בין עצב לנוסטלגיה. בחירת השירים נעשתה בפינצטה והיא מכוונת כך שתגרום לאנשים תחושות שונות, כמעין סערת, או מערבולת רגשות סוחפת. במשך חודש וחצי נעשו אודישנים ופגישות לגבי בחירת השירים.

מחאת אמני אשדוד

הביקורת הכי גדולה שיש לאמני אשדוד היא שלא מערכים או משתפים אותם בפעילויות בעיר. או במילים אחרות: שלא מפרגנים. מנגד, הביקורת הציבורית של הקהל היא שהאמנים האשדודים לא יוצרים באמת חומרים מעניינים, אלא רובם מבצעים קאברים וגם אם יש להם חומרים מקוריים הם אינם מחדשים אותם ומקיימים את האותו המופע מזה שנים רבות. גם לא מעבדים מחדש.

"שמוליק דואק אמר בואו נעלה את המודעות לאמני אשדוד. תמשיכו להביא אמנים מבחוץ אבל תתחלו לשלב אמנים מקומיים. האמת היא שנפתחו הדלתות. מפה- מחובתנו של כל האמנים היא ליצור, ליזום רעיונות לקחת אתה הזדמנות ולמנף אותה רציתם? בכיתם? הנה קיבלתם. מה אתם עושים עם זה עכשיו?" שואל פרץ ומוסיף: "צריך לעבוד, לקחת סיכונים, לדחוף את עצמך. להוציא הצעות מחיר ומיילים וזה השוני בין לקדם את עצמך ובין לחכות שיקראו לך ולשבת להתלונן".


לא נמאס לכם לשיר קאברים? מה עם חומרים מקוריים?

"יצירה מקורית בשנת 2016 היא יצירה שלא ממש מתורגמת לדיסקים- י קונה היום דיסקים? ועדיין, צריך הרבה כסף כדי להוציא סינגל או להקליט אלבום. וחייב להוציא קליפ שיעלה ליוטיוב. אני חושב שיש קאברים ואמנים כמו ג'ו קוקר שהפך לאמן הכי מוכר היום בעולם. יש משהו יותר בטוח בלבצע קאברים.  יש בחומרים אישיים חשיפה וחשש שמא הדבר שהשקעת והאמנת בו לא יתפוס".

החומרים המקוריים.

פרץ לא נסחף אחרי ההצלחה של הז'אנר הים תיכוני ואומר באופן כמעט רשמי שהוא לא מתחבר לזה ולהבדיל מהם- כותב ויוצר אמנות. באלבום שבדרך הוא מבטיח טקסטים אמנותיים ואיכותיים ומלודיות שונות כיוון שהלחן משתנה מאוד, משום שהחליט לפנות לכמה וכמה מלחינים. הוא אמון על הטקסטים והלחנים מגוונים. "איך שלא יהיה ההרמוניות שלי תמיד נוטות לפאנק, סול ובלוז- זה אני", מעיד על עצמו.


בני נוער במצוקה

חוץ מהזמן, הכסף והעבודה הקשה שפרץ משקיע במוזיקה, הוא עובד עם בני נוער במצוקה בבית הספר "מפתן" ביבנה. בעבר עבד באשדוד עם חבורות רחוב ונוער במצוקה כרכז, מדריך והיום מתעסק בעיקר במיזוגים וחיבורים עסקיים.
"בעצמי גדלתי במציאות קשה והייתי נער בפנימיות. הרבה פעמים ראיתי בהם את עצמי. היום אני כבר לא עושה את החיפוש אחרי עצמי כילד אלא מעבר לזה ונמצא שם בעיקר בשבילם".

שיר שאתה מתחבר אליו?
change is gonna come. של סאם קוק. הפך ל"הימנון" של ה"שחורים". זה מתחבר לדבר אחר שאני עובד עליו- ביצוע שלי ביוטיוב שביצעתי בבית יד לבנים באשדוד. מופע הרצאה- "מסע אל המעיין הנובע של המוזיקה השחורה, בראי זכויות האדם". אני עושה גם מופעי בית עם זמרת קונגולזית"- מעניין מאוד בני נוער להבין מאין הגיע מוזיקת ההיפ הופ והראפ ששולטת ומוכרת להם כיום.

פרץ אוהב לשמוע תקליטים. זה לא תחביב שלו לאסוף תקליטים כמו שהוא אוהב את הסאונד. הוא מעריך מוזיקה ב'טייק' אחד וחושב שהיום הרבה יותר קל להיות זמר אולפנים עם המון ערוצים, חיתוכים ועוד. הוא אוהב מוזיקה מתחדשת לפעמים אבל מתרפק על ה'אולד סקול' הטוב והישן.

"רק האהבה תנצח"


מה החלום שלך?

החלום שלי הוא להיות זמר מוכר ובעל לגיטימציה כמו שלום חנוך ארקדי דוכין ואחרים. שיכירו אותי. מעבר לזה? לגור בחווה מבודדת עם אולפן הקלטות שתהפוך לבית יצירה אליו יוכלו אמנים להגיע להקליט, להתנתק מהעולם ולעשות מוזיקה עד לרמת "מאסטרינג". וזהו, לגדל ירקות בגינה- נענע לתה, מלפפון ועגבנייה לסלט.

לפרץ הייתה חברה גדולה בנמל אשדוד. כשהמוזיקה השתלטה על חייו הוא קרס כלכלית כיוון שהזניח א החברה. הוא כעס על עצמו, והחל להעניש את עצמו בהאכלה מוזמת עד שהגיע למשקל של 160 ק"ג, עד שהחליט שהוא רוצה לחיות ועבר את הניתוח מזה שלוש שנים שהוא נפטר מהמשקל העודף והמעמסה הנפשית ושם לעצמו את המשפט "רק האהבה תנצח" כמנטרה.
הוא לא רואה עצמו ולו לרגע כקורבן: " אף אחד לא יכול לספר לי מה זה עוני מצוקה או כל דבר. בחרתי לקחת אחריות. להיות לוחם בצבא, לאהוב את המוצא שלי, אני יודע מה זה עוני ואלימות ויתרה מכך היה אדם שהתעלל בי מינית כשהייתי בן 5 . בחרתי ללמוד ולעבוד ואני איש עשייה".

לא מעניין אותו מה יחשבו. הוא בעד להציף דברים ולדבר. הוא לא מתבייש בכלום.
בוחר בכנות ואהבה מידי יום. מעבר לכך הוא מעיד: "האהבה הגדולה שלי זו מוזיקה שחורה. החלתי כמו כולם עם פינק פלויד ואחרים אבל בערך בגיל 14- 15 גיליתי את ג'יימס בראון, ריי צ'רלס ואחרים ומאז אני מחובר למוזיקה הזו. אני מאמין שאיפשהו בגלגולים קודמים הייתי חלק מזה. הבנתי עם השנים שכל ה"לבנים" הם חיקוי של השחורים".

יוסי עטר

באשדוד נעשתה מהפכה של תרבות שבראשה עומד יחיאל לסרי. האנשים שגדלו בעיר אשדוד.
 נעמי אדר ואורן טואיל נתנו לאמנים המקומיים את "מונארט" כמקום ובמה ואורן טואיל מנכ"ל החברה העירונית נתן את ההגברה וכל מה שיצטרכו, הכל בחינם כדי שיקימו מופעים וימכרו כרטיסים ויקבלו את ההכנסות לעצמם.


"הייתי שמח אם יהיו עוד אמנים שיקחו חלק וירימו את הכפפה לכדי עשייה. איל פרץ הוא האדם שיש לגביו הסכמה פה אחד. הוא עושה קאברים במופע הקרוב ועובד על חומרים מקוריים למופע שיקרה לקראת הקיץ. בוודאי שיהיה קשה יותר למכור 1,000 כרטיסים למופע המקורי. אנשים עדיין לא מכירים אותו ולכן המופע הגדול היה מופע קאברים. הקהל יכיר, ומי שיאהב יגיע גם למופע של החומרים המקוריים".

למה דווקא איל פרץ?
"איל נבחר כפיילוט לפרויקט הזה. ראשית כיוון שהוא בשל למופע מלא, שנית מכיוון שיש לו כמה תכונות שהן חובה: התמדה, עבודה קשה ונחישות. חיפשנו מישהו שמאוד רוצה ונתנו לו "בעיטה למעלה". יש לו קו אמנותי ברור והוא לא מתחיל מלמטה או מ"אפס". הוא יקבל מאתנו  DVD שיוכל לשווק את המופע הלאה, הפקה מוזיקלית ועיבודים שעושה רונן הרוניאן. כל הצוות שלי רתום לפרויקט. בשנה הבאה תשב ועדה עם איריס נפתלי, אורן טואיל, מוטי מלכא ואחרים. מאמין שיהיה גם נציג של האמנים- אולי שמוליק דואק שאגב נדמה שמייצג אותם ועובד הרבה יותר קשה מהאמנים עצמם כדי לקדם את העשייה שלהם. אנחנו נבחן את מה שקרה השנה. החברה העירונית לתרבות יחד עם ראש העיר רוצים לקדם אמנים מקומיים ורוצים לתת להם תחושה שיש להם תמיכה".

בטא מוזיקה
האולפנים של יוסי עטר וחדרי החזרות מעניקים לכל אמן יוצר ומבצע את הבית, המקום והאמצעים כדי לבוא ליצור וליהנות ממוזיקה. העלות לחזרה במקום נמוכה מכל מקום אחר- בעלות של 50 ₪ בלבד לכל ההרכב יחדיו לשעה.

יש תור המתנה?
לפעמים יש 'דאבל בוקינג'. הדרישה הגדולה היא לשעות הערב והלילה. יש הרכבים קבועים שעושים חזרות ולכן יותר קל להשתלב בשעות הבוקר. בקיץ האחרון הופיעו אמנים עם הרבה הרכבים ביום המעשים הטובים, בוויליג' של הנוער, ברחבת המשכן ועוד... כולם עברו פה לחזרות וקיבלו תשלום על המופעים.

פרויקט חדש עם זמרת מקומית

עטר עובד בימים אלה על הפקת אלבום עם אמנית אשדודית מוכרת שהוא מאוד מאמין בה. שהשפיעה עליו ללא ידיעתה עוד שהיה צעיר. מדובר בעבודת אולפן עם כלים "לייב" וללא מחשבים כמו שרבים נוטים לעשות היום. עטר כותב טקסטים למחזמרים, לסרטים, ג'ינגלים ועושה עיבודים לשירים של אמנים שונים. מבחינתו הוא יוצר כל ילד חדש.  "אני מרגיש שקיבלתי משהו ואני צריך לחלוק אותו, באהבה עם אחרים", אומר עטר.

למי ילך הכסף?

כרטיס עולה 70 ₪ באולם, 50 ₪ ביציע ורובו הולך להחזרת ההוצאות. איל יקבל  חלק מהרווחים מהמופע במידה ויהיו כאלה ואני מקווה מאוד שכן, כך יוכל ללכת ולהקליט את החומרים המקוריים שלו. מעבר לכך כל המשתתפים יקבלו שכר שנקבע מראש כ'גרנטי' על העבודה שלהם.

"לקחת אמן שהוא בשל ולהגשים לו את החלום, עם מסך וידיאו ארט מאחוריו, חדרי חזרות זמינים, נגנים, פרסום ומה לא?! מבלי לדאוג לשום דבר אלא להתעסק אך ורק במוזיקה ובעשייה", אומר עטר בהתרגשות ומוסיף: "מגיע לו. איל לא הבין בהתחלה ומאוד התרגש כיוון שבחרנו בו. כששאלתי אותו אם יש מישהו יותר מתאים ממנו או יותר ראוי להיות פיילוט של הפרויקט הזה, לא הצלחנו למצוא".


מה לגבי אמנים מקומיים אחרים?

"יוני אילן יופיע ואחרי אמנים אחרים בבית היד לבנים. יהיו עשרה אמנים במונארט של כל אמן ובמהלך כל הקיץ יהיו הרבה מופעים וכל האמנים יקבלו במה כחלק מהפעילויות: במדרחוב, אירועי נוער, בקומזיץ העירוני עם עינת שרוף, בפסטיבל הבירה ועוד".