Full Throttle, הקטע הראשון באלבומו של אנדי וואטס, ישלח אתכם לבדוק שאתם מאזינים לאלבום הנכון: בטוח זה שזה אלבום סולו של גיטריסט? כי הוא נפתח עם סולו סקסופון (של אלעד גלרט) בן שתי דקות - ורק אז נכנסת ה"גיבסון" של אנדי לפעולה.

כן, בדרך כלל אלבומי סולו של גיטריסטים נותנים בראש מהשנייה הראשונה כדי שיהיה ברור מי הבוס, אבל אנדי וואטס משאיר את האגו שלו מחוץ לאולפן ההקלטות. "אני אוהב לתת למוזיקאים שאיתי - לנשום, להתבטא ולפרוח", אומר אנדי, "אם הייתי אני מנגן באלבום של מישהו אחר, ככה הייתי רוצה שיתייחסו אלי".

אנדי וואטס עשה עליה בשנות ה-80 והביא איתו את הבלוז ומופיע כאן בהרכבים שונים, הידועים שבהם ה-Foreign Angels  ו-The Blues Rebels. יחד הם ליוו והופיעו עם אגדות בלוז כמו ג'וני ווינטר, ברנרד אליסון וג'ו לואיס ווקר. האחרון, שהיה כאן בשבוע שעבר לשתי הופעות מעולות, שר את שיר הנושא של האלבום, Blues on fire: "כל דבר בחיים צריך ללבות כדי שימשיך לבעור - יחסים, שאיפות – וגם את הבלוז", אומר אנדי. אחרי שני קטעי מקוריים, מגיע קאבר לשירו של פיטר גרין Looking for somebody, אילן הלל הבסיסט תורם את קולו ואנדי נותן לגיטרה לשיר במקומו ולוקח את הקלסיקה הזו לביצוע מלא השראה.

כל מי שרואה את אנדי חבוש במגבעת המפורסמת שלו - נזכר מיד בסטיווי ריי ווהן האחד והיחיד - ואנדי עושה כאן קאבר מופתי ל- Riviera Paradise  ומשלב בו סולו חצוצרה מלא אווירה של גרגורי ריבקין וגם של אייל קליין בקלידים. אני בטוח ש-SRV  מחייך שם למעלה בסיפוק. I Got the same old blues הוא שיר מקורי נוסף של אנדי וואטס, כשרוי יאנג הוותיק שר בקולו המחוספס והמיוחד ורוני פיטרסון מתארח בגיטרה ונשמע בסוף ההקלטה אומר 'אני לא חושב שאנחנו יכולים להתעלות על הטייק הזה' – והוא צודק לגמרי.  

ג'ימי הנדריקס הוא אחת ההשפעות הגדולות של אנדי, שאומר: "אין טעם לעשות קאבר להנדריקס  אחד על אחד, כי הנדריקס יש רק אחד. אז לקחתי את Voodoo Child  לכיוון פסיכדלי יותר"; דב האמר שר ומנהל דיאלוג ו'דו קרב' בין המפוחית שלו לגיטרה של אנדי- והתוצאה מרתקת.

הקטע הבא הוא קאבר פסיכדלי לשיר של הצ'רצ'ילים שלנו Junkies, Monkeys & Donkeys - שזוכה כאן לביצוע בקולו המרגש של הסולן המקורי דני שושן שיעביר בכם צמרמורת; אייל קליין תורם סולו נהדר ב'המונד' שמשלים את קטעי הסולו הנפלאים של אנדי 'גיטר סלינגר' וואטס.

את האלבום חותמת אינטרפרטציה אינסטרומנטלית ג'אזית וסוחפת ל-Who Knows  של הנדריקס, שלפני מותו  התכוון לשתף פעולה עם מיילס דיוויס; הקאבר כאן ממחיש לאן השת"פ הזה היה יכול להגיע, כשהחצוצרה של גרגורי ריבקין משתלבת עם ה-Wha Wha  של אנדי והקלידים של ניב חובב.

לאורך כל האלבום בולטת הצניעות של אנדי וואטס, שבמקום לנסות לשבור שיאי מהירות וטכניקה, מעדיף לנגן עם נשמה ובטוב טעם; יש בדיחה ידועה על נגן גיטרה שמחליף נורה שרופה - ומסביבו עומדים עוד כמה גיטריסטים שאומרים: "הייתי יכול לסובב את הנורה מהר יותר...". אם אנדי היה ביניהם, הוא בטח היה אומר: 'אני יכול לסובב אותה עם יותר רגש'.

אלבום הבכורה של אנדי וואטס הוא מלאכת מחשבת של בלוז, רוק, ג'אז ופסיכדליה, עם מינון מדויק של קטעים מקוריים וקאברים, נגינה ושירה כובשות וכיף גדול. רק תיזהרו כשאתם מוציאים אותו מהעטיפה: הוא חם אש.

Blues on fire – הופעות השקה: 16.3 אלמא-זכרון יעקב, 27.4 בר גיורא תל אביב, 3.5 שבלול- תל אביב, 16.5 האזור- תל אביב