אלפים נהרו אמש (ה') אל מתחם פסטיבל הבירה שנערך בסמוך לשפך נחל לכיש באשדוד, במרחק עשרות מטרים מחוף הים. לבאים המתינו במקום מתחמי ישיבה מדליקים, שפע של דוכני מזון מלאים בכל טוב ומגוון מתחמי בירה שבנוסף לבירות הקרות, הציעו כל אחד חוויה שונה ומגוונת.

הערב נפתח במופע חימום של להקה מקומית אשר ביצעה קאברים לשירי רוק קלאסיים מכל הזמנים. לאחריה עלה בהרכב מלא, הראפר, האמן והמפיק סאבלימינל כשבאמתחתו למרבה הפתעה המשמחת - הזמרת המוכשרת מאשדוד - ספיר מסיקה שהייתה לחלק בלתי נפרד מההרכב וליוותה את המופע בשירה מסתלסלת.

סאבלימינל שילב שירים ישנים שלו לצד שירים חדשים שהפכו להיטים וחלק בלתי נפרד מפס הקול הישראלי. כיאה לראפר הוותיק שהנגיש את מוזיקת הראפ הישראלי להמון, האנרגיות היו מרוממות ומעבר לכך ניכר כי המופע היה נוסטלגי במידה רבה, לפחות עבור הצעירים שבקהל אשר גדלו על השירים הבלתי נשכחים.

בין השירים שביצע: שיר תקווה, אני יכול, סאבלימינל, שרוטים, ילד רחוב, פרחים בקנה ואיך לא – הפינאלי, אותו דקלם הקהל בעל פה והצטרף במחיאות הכפיים המוכרות שבפזמון.

מוש בן ארי שידוע בקולו הכובש, ללא ספק גרם לקהל להתאהב בו מחדש. שירי האהבה של בינו לבינה והשירים של בין האדם ליושב במרומים של בן ארי הפכו מעין חוויה המזכירה לכל כי אל לנו לשכוח להתחבר לרגש שלנו ולאמת הפנימית.

כך בשירתו גרם בן ארי למבקרים להתחבר ולו לרגע לאמת הזו שבתוכם, להניח את טרדות היום, להשתחרר ולהתחדש באנרגיות. את המופע הוא פתח בשיר "משא ומתן" כשהקהל הצטרף בשירה עדינה ונעימה, תוך שהקצב אט אט עלה ככל שהתקדם המופע, כשהשיא היה בשיר "Jah is one" אשר גרם לקהל לקפץ ולשיר בקולי קולות ומיד לאחריו, בחזרה לחיבור הפנימי עם "שיר למעלות" שהיה לא פחות מתפילה המונית ומאחדת.

פסטיבל הבירה - לא עוד אירוע
מזה שנים שפסטיבל הבירה הפך סמל תרבות מקומי אליו נוהרים אלפים מידי ערב המגיעים להינות מחוויה טובה ואיכותית ובכל זאת, מה באמת עושה את הפסטיבל למדובר שכזה ולכל כך מיוחד - הבירות, האמנים, או שמא מדובר במשהו אחר?

אמנם הבריזה מהים, המופעים, דוכני המזון והבירה הצוננת עושים את שלהם, אך כשמסתכלים מהצד נראה כי יותר מכל - האנשים הם אלו שעושים את הפסטיבל למהנה ומוצלח כל כך.

כך גם היה בליל אמש - מהר מאוד הפך הפסטיבל למפגש שיא המוני בין התושבים, צעירים ומבוגרים - מעין הזדמנות חד שנתית לפגוש חברים מתקופות שונות שלא ראינו מזה זמן. החיוכים לכל עבר, סבר הפנים, החיבוקים ו"הסמול טוק" שבבין לבין, מבלי שנשים לב הפכו את פסטיבל הבירה לפגישת מחזור של עיר שלמה.

נתראה בפסטיבל הבירה 2020