סופרת הילדים רות מזרחי, 44, אם לארבעה, הוציאה לאור בימים אלו את ספרה השלישי "המחברת הקסומה של ליבי. קדמו לו ספרי הילדים "פעם הייתי שמנמן" בנושא תזונה נכונה ו"הניצחון של פפה" סיפורו מעורר ההשראה של סבה, מאיר כהן ז"ל, ניצול שואת תוניס.

מזרחי עבדה שנים רבות כעיתונאית, ובשנים האחרונות עצמאית בתחומים מגוונים: מנחת סדנאות כתיבה לילדים ומבוגרים, מעבירה שעות סיפור בגנים וימי הולדת, מנחת מורים למצוינות בכתיבה מטעם משרד החינוך, מנחה אירועים ערכיים, מאמנת ומרצה על חשיבה חיובית בשיטת nlp ומדריכת סיורים באשדוד. בשעות הפנאי היא מתנדבת עם שתי קשישות מתוקות.

הספר החדש בפורמט גדול עם איורים מושקעים, הינו קובץ סיפורים מחייה של ליבי, ילדה חמודה עם לב גדול, שלומדת להתמודד עם בעיות שגרתיות בדרכים יצירתיות ובעזרת המחברת שתמיד נמצאת שם בשבילה, כשליד כל סיפור ישנו מסר להורים עם כלים לכישורי חיים בשיטת NLP.

"הספר נולד בהתרגשות עצומה בימים אלו, אך למעשה מדובר ב"הריון" מאוד ארוך מפני שהסיפורים נכתבו במשך כמה שנים בווריאציות שונות" – היא מספרת. "בתחילת השנה פתאום קיבלתי הארה פנימית עם דמותה של ליבי וכל הסיפורים נהיו לחלק מחייה".

"היא פשוט בעטה בי מבפנים, כל פעם עם נושא אחר או מילים נוספות, לפעמים באמצע הלילה מצאתי את עצמי יושבת לכתוב, כדי לא לשכוח" – היא מוסיפה. "לאורך כל הדרך ידעתי מי זו ליבי, איך היא תיראה, מי החברים שלה והמשפחה שלה, והפכתי את הדמיון למציאות כתובה, בסיוע האיורים והעיצוב הנפלאים".

ההשראה המקורית לכתיבת הספר לדבריה היא בעצם היומן האישי, "אותו יומן שהיה כמעט לכל בני דורי, עם מנעול ונצנצים, שכתבנו בו "סוד כמוס לחמור ולסוס" והוא בעצם היווה כבר אז מקור תמיכה באמצעות המילים. ליבי היא גם הילדה עם היצירתיות וגם עם הנתינה שמאפיינת אותי והרצון לנסות לסייע לאחרים".

למי מיועד הספר?
"לכל בית שאוהב ילדים, כמובן לכל הילדים עצמם, שבגיל קטן כבר יכולים להביט באיורים ולשמוע מהמבוגר מסר בהתאם ובהמשך יקראו בעצמם וישתפו את ההורים בתחושות שהספר מפתח בהם. המוטו הוא החשיבה מחוץ לקופסה, ההתמודדות והכתיבה ככלי לחיים אופטימיים.

היום יותר מתמיד כולנו מבינים, שגם בשגרה וגם בימים מיוחדים כמו ימי קורונה, אזעקות, בעיות משפחתיות, כדאי להעניק לילדים העצמה, חוסן נפשי ולעודד אותם ליצירתיות, שתסייע להם להתמודד עם הבלתי צפוי, ביתר קלות.

בנוסף, היה חשוב לי שכל ילד ימצא את עצמו בספר. לכן בחרתי להציג את ליבי כילדה רגילה ללא סטיגמות, שגם מסייעת לאחרים מתוך עוצמות פנימיות אך גם מתמודדת עם קשיים בעצמה. חברותיה הן מכל הצבעים ומכל הגוונים, לכולן קשיים והתלבטויות ותובנות פנימיות".

לפי מה בחרת את הנושאים לספר?
"שנים שאני זוכה לשמוע מילדי הסדנאות שלי את סיפוריהם האישיים, הבעיות שאיתן הם מתמודדים, ההתלבטויות שלהם וכמובן חווה בעצמי כאימא לארבעה.

מתוך אינספור התחומים שמלווים מציאות אמיתית של כל בית, בחרתי 13 שנראים לי מהותיים ביותר כמו: הצלחות וכישלונות, מריבות של הורים, הבחירה בשמחה, שיימינג, האזעקות שמגיעות אלינו בכל זמן מה ומעוררות חרדות וכמובן הקורונה, שהפתיעה אותנו ושינתה את חיינו.

אך זה לא הסוף, בספר אני מזמינה ילדים לכתוב לי על חייהם ואני כבר עובדת על המשך סיפוריה של ליבי, כי יש עוד נושאים רבים וחשובים שראויים להתייחסות".

איזה מהסיפורים הכי נגע בך?
"כולם, באופן כזה או אחר, כי אני יכולה להזדהות בקלות גם עם אימא של ליבי וגם עם ליבי עצמה, עם אחיה ועם חברותיה, בכל סיפור בפן מחודש. הרי כל הסיפורים לקוחים ממש מחיי הילדים האמיתיים.

יחד עם זאת סוד גלוי הוא, שהסיפור על השיימינג הוא סיפורי שלי, כך כינו אותי הילדים "רותי תותי סמרטוטי", בימים שבהם לא היו רשתות חברתיות, והתופעה כיום הולכת ומחמירה".

תקופת הקורונה הייתה תקופה חשוכה עבור חלק מהאמנים והיוצרים העצמאיים.
"נכון, המשבר שעברנו לא פשוט וגם לי בוטלו הרבה אירועים שהייתי אמורה להנחות ומפגשי סופרת, אך אני אישה מאמינה וידעתי, שאולי לא הכל טוב באותו רגע אך הכל לטובה לטווח הארוך".

איך המשבר השפיע עלייך ועל יציאתו של הספר החדש לאור?
"בתקופת הקורונה הספר כבר היה אצל המאיירת שבחרתי, ואני מברכת על כך, כי המשכתי לעבוד על הספר, ובעצם ליבי קראה לי לא לוותר ולהמשיך בתהליך למען הילדים. בזמן הקורונה גם המשכתי להתנדב עם הקשישות שלי והכנתי להן מטעמים שהנחתי ליד הדלת, כדי לעשות טוב.

בכללי, אני מאמינה שטוב מביא טוב ומקווה בכל ליבי שהעירייה שדואגת לעסקים הקטנים תיתן לנו היוצרים המקומיים עדיפות וכך גם בבתי הספר, שיעדיפו להזמין סופרים אשדודים ולתת להם להתפרנס בכבוד".

רבים חולמים לכתוב ספר במהלך חייהם. איזה טיפ היית נותנת להם?
"אכן, רבים רוצים לכתוב, אך כשאני נפגשת עם כותבים ומדריכה אותם מקצועית, חלק מהם לא יודעים לקראת מה הם הולכים. כדי להוציא לאור ספר, לא מספיק לחשוב על התוכן אלא ממש לבצע מספר דברים מקדמים. לכן, לפני הכל אני מסבירה להם מה נדרש, באיזה תהליך מדובר והם בודקים האם הם מוכנים להשקעה הזו.

אני ממליצה לכותבים לשאול את עצמם האם הכתיבה רק עבורם או כדי להוציא לאור, לקבל את כל הפרטים ואז להתחיל לכתוב לבד, בבית, בשקט, בראשי פרקים או בפירוט. חשוב לזכור שהכתיבה הראשונית היא רק ההתחלה ולאחריה תבוא עריכה וכל השלבים הטכניים.

ארוכה הדרך עד לרגע בו אנחנו אוחזים את הספר בידינו בהתרגשות. וחשוב לזכור, כל ספר מתחיל בחלום, לכן האמינו בעצמכם ולכו עם האמת שלכם".

את חושבת שבעידן הדיגיטל ישנו מקום לספרים מודפסים?
"כן כן ושוב כן. אין תחליף לספר מודפס, למעבר הדפים, לאיורים, לגילויים החדשים. הילדים שמקבלים את הספר בעיניים נוצצות מתייחסים אליו מיד כחלק מחייהם ולא סתם נאמר, שהספר הוא חברו הטוב של האדם ויש ביכולתו ממש לחולל קסמים.

אני מאמינה בזה בכל ליבי. דווקא היום, נגדל ילדים סקרנים יותר וחזקים יותר באמצעות מסרים כתובים במקביל למסכים. בית שרוצה שילדיו יקראו, צריך פשוט להניח על השולחן ספר מעניין, מושך, שמתחבר לחיים האישיים שלהם, כל השאר יבוא מאליו".

"חשוב לי להודות לשלוש נשים יוצרות, מוכשרות ונפלאות, שהיו חלק מתהליך העבודה שלי" – ביקשה מזרחי להוסיף, "המאיירת אינה קצב, אותה הכרתי לפני עשרות שנים ב"בית האמנים" הישן, וידעתי שרק היא תאייר את ליבי ואת חוויותיה כפי שאני רואה זאת בדמיון; המעצבת הגרפית מירה ברבי, אלופה בתחומה, שעבדה לצדי שנים רבות ב"השבוע באשדוד" וד"ר כוכבה כהן, סופרת ילדים ומרצה, שהעניקה לי מעצותיה והמליצה בחום על הספר ממרומי מקצועיותה".