החל מהיום (א') ובמשך שנה תוצג במוזיאון לתרבות הפלשתים אשדוד התערוכה הקבוצתית החדשה לעיצוב "חפץ מעבר", אולם לאור ההגבלות לא ייערך אירוע פתיחה חגיגי כנהוג.

לדברי גלית גאון, אחת האוצרות, התערוכה עוסקת בחפצי מעבר, רבדי הזיכרונות הארוגים בחפצים הישנים והחדשים שמזמינים אותנו למסע במרחב, בזמן, בהיסטוריה המשפחתית ובביוגרפיה של חומרים. בגעגוע לימים שהיו ובכמיהה למסע עתידי.

"אנחנו נמצאים בתנועה מתמדת" - מסבירה גאון. "לעתים זו תנועה קצרה כמו מעבר דירה, יציאה לחופשה, ולעתים זו תנועה ארוכה, נוודות זמנית או קבועה, היפלטות והגירה. בתנועה אישית ובין דורית מתמשכת, בחיפוש אחר עתיד טוב יותר, נעקרים מהשורשים ומקווים להשתקע מחדש".

"ימי הסגר והבידוד המאתגרים של התקופה האחרונה" - היא מוסיפה, "מדגישים יותר מתמיד את הצורך הבסיסי שלנו בהשתנות, בחשיבות התנועה ליכולתנו להגדיר את עצמנו בכל פעם מחדש".

על העבודות המצוגות בתערוכה והאמנים:

בין העבודות המוצגות בתערוכה, "רקמה אנושית" של אפרת דגני, פרטי לבוש מסורתיים, מעובדים בעבודת יד. ניידות, פליטות והגירה מוטמעות בפרטי טקסטיל ולבוש; הם קלים לנשיאה, מתקפלים ושימושיים, וכך נושאים זהות תרבותית ואלמנטים מסורתיים במסע מיעד ליעד.

סדרת העבודות "רקמה אנושית" נולדה מתוך אוסף מלבושים מסורתיים, עשויים במלאכת יד עמלנית,  פרטי הלבוש ההיברידיים שיצרה נושאים בהם זיכרון לשימוש המקורי ולצורת הגוף, אך הופכים לייצוגים צורניים חדשים, משלבים משמעות חדשה במסורת והתרבות המקורית.

"פיסה מהזמן" של תמר ברניצקי, בדי כותנה, חוטים, משי ונייר. טכניקה מעורבת: תפירה, הדפסה, ציור, פרימה, צריבה. תמונות משפחתיות וספר מתכונים מקומי משנות החמישים הופכים לחומר גלם ביצירת החומר החדש.

התכלות הדפים והתמונות, מוכתמים בפגעי הזמן, משתלבים בטקסטיל ויוצרים אסתטיקה בעלת חוקים משלה. תמונות משפחתיות ישנות מציגות מסע בין-דורי וגאוגרפי, כשהקסם האמיתי נוכח דווקא בגב התמונה – מוכתם ובלוי, ועליו כמה פרטים ביוגרפיים.

נייר המתכונים והתמונות נצרבים בטקסטיל; עמידות הבד ועדינות הנייר משלימים זה את זה, ולעתים מחליפים תפקידים. גווני הנייר וגוונים כחולים מעושנים משתלבים בצעיף, מכסה את הגוף בזיכרון מופשט.

קנבס אמפורה של נועם דובר ומיכל צדרבאום, ניפוח זכוכית בתבנית חמה. החזרה לארץ לאחר שנתיים מעבר לים, הניעה בצמד המעצבים שאלות של זהות ושייכות מקצועית. מענה לשאלות האלו מצאו בעניין המתמשך במסורת העתיקה של קראפט (מלאכה) ואוּמנות בחומר, תחום ידע המתאפיין בפריצות דרך טכנולוגיות וחשיבה חדשנית מזה אלפי שנים.

סדרת האמפורות מצטטת צורות של כלים עתיקים מאוסף מוזיאון ישראל, אותם עיבדו המעצבים לגזרות שנתפרו בבד קנבס. אמפורות הבד שימשו בסיס לתבניות, וטכניקת ניפוח הזכוכית שימרה את פרטי החומר ומהדהדת את תהליכי הייצור – זה העכשווי וזה העתיק.

בעזרת כלים עכשוויים ושחזור טכנולוגיות קדומות, מספרות האמפורות סיפור חצי מדומיין על שורשים ושייכות, אוטוביוגרפיה מקצועית מומצאת.

"אנא מן אל-מגרב", אלון בן שושן, איור באקריליק על כלי בישול מרוקאיים עשויים חרס, סדרת כלי הטאג׳ין המצוירים מביעה את כיסופי היוצר למקום שמעולם לא ביקר בו. מולדת רחבת ידיים מחופי הים התיכון הנמשכת אל תוך עומק המדבר הצהוב, מפסגת האטלס לטיילת של קזבלנקה, אותה פגש רק בבית אביו וסבתו.

"FUGA" של האחים מוסלין – תמר לוית ויען לוי. סביבת הסטודיו בדרום תל אביב שימשה את צמד מעצבי האופנה במשך שנים רבות כמצע למחקר ופיתוח רעיונות. בשנה האחרונה עברו לפעול באירופה, מהלך שגרם להם להיזכר בחיבה בתל אביב כמקום חי, שמשי וצבעוני, שילוב של אקלים תרבותי, תנאים פוליטיים וחברתיים מפעפעים, שעודדו אותנו לתעדם בסטורציה גבוהה.

הקולקציה מבקשת ליצור תיעוד דוקמנטרי רגשי של המקום בו היו דרך קולקציית לבוש. צבעי הקולקציה קשים ועזים, בהשראת הצבעים בהם מיוצג המזרח התיכון בתרבות ובתודעה, ומודגשים בצריבת הבד, בדומה לזו שגורמת השמש הישראלית.

חפץ מעבר, המוזאון לתרבות הפלשתים אשדוד, יולי 2020 - יולי 2021 // אוצרות: גלית גאון ותום כהן