כחלק מאירועי חג הספר 2022 בהפקת מרחב יצירה אשדוד, נערך השבוע באשדוד "שירים כסיפורי חיים" - אירוע מחווה מרגש למשוררי אשדוד, שדיברו בין השורות, על המילים ועל החיים כיצירה.

באירוע, בהנחייתה של הסופרת ורדה גנזך, השתתפו המשוררים: חנן הראל, אשר כנפו, סמדר שרת, מירה קדוש, יצחק לושי, יניב קקון, כוכבה כהן, רבקה פישביין עמנואל ודר פיקרסקי.

את פני הבאים לאירוע קיבלה תערוכה, שהוצבה במבואה של "מונארט – מרכז תרבות" ובמרכזה הוצבו שירים נבחרים של המשוררים שהשתתפו באירוע ההוקרה.

הסופרת ורדה גנזך, אשת חינוך בעברה, סופרת הכותבת לילדים ולמבוגרים ופעילה חברתית המובילה מיזמים ספרותיים והמנחה של אירוע ההוקרה כתבה על השירים  בתערוכה:

"כל חוויה, מקטעי סיפורי חיים, מחשבות העולות, כל אלה ועוד ממגנטים ומחברים אותנו לכתיבה. כל שיר הוא בעצם סיפור, כל מילה בעלת משמעות גדולה חובקת דימוי, מציאות או שאולה.

בכתיבה יושב המשורר בד' אמותיו בין כתליו, מתבוסס במילותיו, בתחושותיו וכוונותיו. יודע לצרף הגיגיו לתצרף כראות עיניו כדי ליצור את התמונה בכללותה. בחשיפת הכתוב לאוויר העולם המשורר פותח צוהר לחדרי לבו ולנפשו בין אם היא מתרוננת ובין שפופה.

חייו נפרשים בין השורות והמילים ללא שליטה מה ייקח עמו הקורא - לעיתים יזדהה, עיתים לא ירד לסוף דעתו של הכותב ותמיד תרחף מעל השאלה: "למה התכוון המשורר".

סיפור חיים שמצא הד מרגש ביצירתה הציגה רבקה פישביין עמנואל (64), אם לשני בנים וסבתא לחמישה נכדים העוסקת בכתיבה ובניהול דפי רשת. שירים וסיפורים פרי עטה פורסמו בכתבי עת, באנתולוגיות ובאתרים וזכו בפרסים. רבקה הוציאה לאור לאחרונה את ספר שיריה הראשון "ואז הייתי שמיים" (הוצאת צבעונים, 2021).

באירוע בחרה רבקה לספר על השיר "בת מזל סרטן", שטרם יצא לאור כחלק מספר, "כַּמָּה מוֹרָא נוֹשֵׂאת עִמָּהּ מִילָה, גִּזְרַת כָּרֵת וְחָדַל, שָׁד אִשָּׁה מֵינֶקֶת חֶלֶד מְצַלֵּק, מַאְדִּים בְּלֹבֶן קַרְנֵי בִּעוּר וּבָעֲרָה, וָרֹד עֲטַרְתּוֹ כֵּהָה כָּווּי, אַל גַּעַת בָּהּ".

בכנות ובאומץ סיפרה רבקה, שעברה להתגורר בעיר לפני כחמש שנים על גילוי מחלת סרטן השד ועל הדרך הייחודית שלה להתמודד עם המחלה. "לשיר קראתי 'בת מזל סרטן', מכיוון שגם לחלות זה עניין הכרוך במזל: הייתי בת-מזל בעצם העובדה שהמחלה התגלתה בשלב ראשוני ושהסיכויים שלי להחלים היו גבוהים באופן יחסי, והייתי 'בת-מזל' בעובדה שהייתי עטופה באהבתם ובדאגתם של בני משפחתי וחברותיי" - היא סיפרה.

רבקה, שחלתה בתקופה שנגיף הקורונה היה בשיאו, עברה ניתוח וטיפולי הקרנות כשהבידוד החברתי הכתיב את חיי היום-יום. בניה, אלעד (43) ורועי (40) החליטו להעניק לה מתנה בדמות הוצאה לאור של ספר שיריה, שהכתיב לה עשייה ועבודה עם אנרגיה חיובית של תוך כדי טיפולים.

רבקה, בעלת האישיות הכובשת, ששמה דגש תמיד על הצד הבריא והחיובי שבחייה הוציאה לאור את ספר השירים ממש מספר חודשים עם תום טיפולי ההקרנות.

רבים באשדוד מכירים את אשר כנפו (87) - חוקר, סופר ומשורר והוותיק והמבוגר שבחבורת המשוררים באירוע ההוקרה.

כנפו, שכיהן כמפקח בכיר על החינוך החברתי-ערכי של משרד החינוך במשך שנים ארוכות התפנה לכתיבה רק לאחר שפרש לגמלאות. מאז כנפו כמעיין הנובע: הוא מייסדו ועורכו של כתב העת "ברית", העוסק בחקר ההיסטוריה והתרבות של קהילות יהודי מרוקו, וסופר פורה ('חתונה במוגדור', 'התינוק מאופראן', 'הפייטן השתקן ומספר הסיפורים', 'החזן מבית המרחץ' ועוד).

אשר הקריא את שירו "נתינה", שנכתב בהשראת סיפור מתוך ספרו 'גשם נדבות': השיר מתאר דיאלוג עם קבצן, היושב בקרן רחוב, "הוּא יָשַׁב עַל הַמִּדְרָכָה, בְּגָדָיו סְמַרְטוּטִים, בְּהוֹנוֹת רַגְלָיו, נִצָּחוֹ אֶת מִנְעָלָיו, וּבִצְבְּצוּ בְּסַקְרָנוּת, עַל הָעוֹבְרִים, וְלֹא שָׁבִים, עֵינָיו הַכְּבוּיוֹת, מַבִּיטוֹת אֶל הֲלֹא-כְּלוּם...". בהמשך הכותב מנסה לתת לו מטבעות כסף, מציע לו דבר מאכל ואפילו מציע לו את מעילו-אך הקבצן דוחה הכול מכול ואז מתרחש קסם, "...הוֹשַׁטְתִּי לוֹ אֶת יָדִי, עֵינָיו הַכְּבוּיוֹת אוֹרוֹ, לַחֵץ אֶת יָדִי, וּמִלְּמַל, תּוֹדָה".

יניב קקון (42), המשנה לראש העיר אשדוד, ומי שממונה על פעילות הנוער והצעירים בעיר הוא גם מי שזכה בפרס רמת גן לספרות לשירת ביכורים לשנת תשע"ב על ספר שיריו "שכונה".

קקון, מוכר כפעיל חברתי ואיש חינוך, הקובל בשיריו ובמאמריו על תחושת הניכור של עדות ומגזרים בחברה המקוטבת בת זמננו, וכך הוא הקריא באירוע מתוך שירו "שתיקה": "בָּאוֹטוֹבּוּס אֶחָד בֵּין אַשְׁדּוֹד לְתֵל אָבִיב, הִתְקַבְּצוּ הָאֲרָצוֹת וַאֲנָשִׁים סָבִיב, צָהֹב כְּחוֹל לָבָן שָׁחֹר כָּתֹם וְחֹם, מִשְּׁחָקִים בְּכִסְאוֹת לְשַׁבָּת וְלָקוּם".

אך את הפתיחה הנכתבת כמין קובלנה יניב בוחר כדרכו לסיים באופטימיות: "בְּרֶכֶב כָּל אַשְׁדּוֹדִי סוּג חָדָשׁ/יָשֵׁן, מְעַרְבְּבִים דֵּעוֹת קְדוּמוֹת עַם לֹא מְעַט עָשָׁן, רַק בַּסַּפְסָל הָאֲחוֹרִי יֵשׁ חַלּוֹן פָּתוּחַ, יוֹשְׁבִים שָׂם יַחַד יְלָדִים שֶׁמְּשַׂחֲקִים בְּרוּחַ". 

"נסיעה באוטובוס היא אחת החוויות האהובות עלי" - אמר יניב. "בעבודה שלי אני יוצא מאשדוד פעמיים שלוש בשבוע לנסיעות ארוכות בכל רחבי הארץ. במהלך הנסיעות אני נכנס לשיחות ארוכות של הכרות עם מי שיושב לידי או סתם יושב ומתבונן מה קורה בין 99 ארצות המוצא של אשדוד שממלאות בעושר תרבותי את חלל האוטובוס המשותף שלנו".

"בתקופה בה המחלוקות נוכחות בעוז בחיינו, אירוע ההוקרה שידר תקווה לעיר שטובה לכלל תושביה" - הוסיך קקון. "החיים באשדוד מאפשרים מפגש מתמשך של עולמות ואנשים: חגיגה של העושר, השורשים , המסורות והמגוון האנושי של כולנו".

באירוע ההוקרה, שהורכב ביד אמן על ידי ורדה גנזך, שהנחייתה הייתה שקולה ומדויקת השתתפו כאמור גם חנן הראל, סמדר שרת, מירה קדוש, יצחק לושי, כוכבה כהן ודר פיקרסקי המוכשר שהגיש את שירו בסגנון הספוקן-וורד (שירה מדוברת).

היוצרים הביאו את הצופים לכדי התרגשות  ולקורת רוח בשל העניין שנוצר משילוב יצירה שהציגה על במת מונארט מסורות מהבית לצד יצירה חדשה: מזרח ומערב, מכל קבוצות האוכלוסייה ומרחבי העיר והוכיחו את כוחה של התרבות והאמנות לחבר בין אנשים. על התוכנית האמנותית הופקדו  הפסנתרן המחונן אופיר פרס והזמרת בעלת הקול הצלול שירלי שמחי.