כדי לדבר על המשמעויות של הצעה זו, הזמנו לשיחה את ישראל טויטו מנכ"ל ניוטון חיפוש פטנטים

לפני שנדון בהצעה של הרשות הישראלית, האם תוכל להסביר בקצרה על המושג provisional application בארה"ב ומה ההבדל בינו לבין הגשת פטנט "רגילה"?

המסלול ה"רגיל" של בקשת פטנט כרוך בהגשת מסמך שחייב לכלול בין היתר, פירוט של ממצאים קודמים הידועים לממציא, תיאור מלא, שרטוטים אם יש, והחשוב מכל - תביעות - החלק החשוב ביותר בפטנט שמגדיר את ההמצאה, ואת גבולות ההגנה עליה.

ניסוח תביעות לפטנט משול להליכה על חבל דק - תביעות צרות מידי, עלולות למנוע הגנה יעילה. תביעות רחבות מדי יכולות להזיק - שכן הן מקטינות את הסיכוי לקבלת פטנט ולעתים אף פוגעות ביכולת להגן על ההמצאה (בחזקת "תפסת מרובה לא תפסת"). מכאן שחשוב להיעזר בבעלי מקצוע מנוסים - בשלב ראשון גורם חיפוש פטנטים מקצועי, שייתן את הרקע הרחב והמפורט ביותר על ההמצאה, ובשלב שני עורך פטנטים  מנוסה, שיידע לקחת את המידע הנ"ל ולהיעזר בו על מנת לנסח תביעה אופטימלית. בעוד שהחיפוש הוא זול יחסית, שלב העריכה יכול להגיע לעשרות אלפי שקלים.

כמו כן, בקשת פטנט "רגילה" מתפרסמת במאגרי פטנטים הפומביים לאחר 18 חודשים, בלי קשר למצב הבחינה.

מסלול ה- provisional application , "בקשה ארעית" (שכיום ייחודי לארה"ב), מאפשר למגיש "לתפוס" תאריך בכורה, על ידי הגשת מסמך הכולל רק תיאור של ההמצאה (ללא תביעות, וללא גילוי של ידע קודם). בקשות אלה אינן מתפרסמות ואינן נבחנות, הן תקפות ל-12 חודשים במהלכן המגיש צריך להחליט האם לזנוח את הבקשה או להגיש בקשה "רגילה" עם תביעות מלאות.

מה היתרונות והחסרונות של המסלול הארעי לעומת המסלול ה"רגיל"?

למסלול ה provisional application מספר יתרונות:

 שאינו עובר בחינה, אפשר לנסחו ולהגישו במהירות.  מיד אחרי קבלת אישור שהבקשה נקלטה - הממציא יכול לחשוף את המצאתו בפני גורמים עסקיים (קונים או משקיעים לדוגמה) עם חשש מופחת ש"יגנבו" לו את הרעיון.

- פשטות: במקרים רבים, כאשר ממציא חושב על רעיון, מדובר בטכנולוגיה עם כיווני פיתוח אפשריים רבים. המסלול הארעי, חוסך את הצורך להתחייב מיידית ונותן לממציא שנה של חסד שאותה יוכל לנצל לבדיקות, חיפושים והתיעצויות - בסופן יחליט באיזה מהכיוונים הוא מעוניין להשקיע כסף וזמן.

- מחיר - מעבר לחיסכון בעצם עלות העריכה, עלות האגרות על בקשה "רגילה" יכולה להגיע לאלפי דולרים לעומת האגרה על בקשה ארעית שמגיעה למאות דולרים בודדים.

החיסרון המרכזי הוא תחושת ביטחון מדומה שעלולה להיווצר - ראשית, הבקשה הארעית אומנם "תופסת" לממציא תאריך בכורה, אך היא אינה פטנט תקף ולא מספקת הגנה כלשהי. שנית, חוקי הפטנטים הם נוקשים, ומאפשרים מרווח טעות מאוד קטן. פעמים רבות, ניסוח ראשוני פשוט וצר כמקובל במסלול זה, עלול להקשות על קבלת פטנט קבוע ומפורט בהמשך, לאפשר למתחרים לקבל פטנטים מקבילים על אלמנטים שלא פורטו בהגשה הארעית, ואף לפגוע בהגנה על מוצר במידה והמבקש יוצא לשוק לפני שקיבל הגנה מלאה בעזרת פטנט עם תביעות מפורטות.

מה ההבדלים בין  המסלול האמריקאי להצעה של הרשות הישראלית?

בשלב זה נראה שהרשות הישראלית מתכוונת לאמץ מסלול מאוד דומה. מכיוון שהנושא נידון בימים אלה, ייתכן שבסופו של דבר יהיו הבדלים  - בחינה חלקית, זירוז בחינת בקשות שמבוססות על בקשה ארעית ועוד.

מה עומד מאחורי ההצעה?

מאז כניסתו של המסלול לתוקף, כמות עצומה של חברות וממציאים בארץ ובעולם החלו להגיש בקשות ארעיות בארה"ב, במקום להגיש בקשה רגילה במדינת האם שלהם. מעבר להכנסה המידית מאגרות, הדבר משך חברות וממציאים מכל העולם להשתמש יותר ויותר ברשות הפטנטים האמריקאית, דבר שהביא לעוד הכנסות מאגרות ולהעברת חלק גדול מהפעילות הטכנולוגית והמסחרית סביב הגשות אלה לארה"ב.

אני מניח שזה בדיוק מה שהרשות הישראלית מכוונת אליו - לעודד יותר ויותר בקשות מישראל והעולם, במטרה להגדיל את ההכנסות מאגרות וכן למשוך יותר ויותר פעילות כלכלית, טכנולוגית ומדעית הנובעת מכך.