אלרגיה לחלב הנה תגובה חיסונית לא תקינה לחלבוני חלב. זו תופעה שכיחה יותר בילדות. ילד שאלרגי לחלב פרה בדרך כלל אלרגי גם לסוגי חלב אחרים. חלק מהתינוקות אלרגיים לכל סוגי החלב, כולל חלב אם, ואז הם זקוקים לפורמולה מיוחדת, וחלק יונקים חלב אם ללא בעיה למרות האלרגיה.

התגובה האלרגית מופיעה בדרך כלל זמן קצר לאחר צריכת המוצרים המכילים חלב.  הטיפול – הימנעות מכל סוגי החלב ומוצריו.

במקרים רבים, האלרגיה לחלב נחלשת עם השנים.

הסימפטומים יכולים להיות בדרגות קושי שונות, והם כוללים: אורטיקריה (סרפדת, כמו פגיעה מסרפד), נפיחות, אודם, כאבים בעור, סביב הפה, נפיחות של השפתיים, הלשון או הגרון, שיעול וקוצר נשימה, הקאות. בשלבים יותר מאוחרים יכולים להתפתח שלשול, לעתים עם דם, כאבי בטן, עיניים דומעות, ובתינוקות גם עוויתות בבטן. 

בקיצור, בעיה לא פשוטה, ולעתים דורשת אשפוז. ההתקף האלרגי יכול להגיע לכדי שוק אנפילקטי, הגורם לחנק.  שוק אנפילקטי כתוצאה מאלרגיה לחלב מתקרב בשכיחותו לשוק כזה מבוטנים ואגוזים.

שיעור הסובלים מאלרגיה לחלב באוכלוסייה הכללית קטן מ-1%, ואצל ילדים מתחת לגיל 3 הוא 2%-3%. אם להורים יש חשש אפילו קל שהילד/ה יש אלרגיה לחלב יש מיד להפסיק מתן חלב ומוצריו ולפנות למומחה לאלרגיות לבדיקה.

רגישות או אי-סבילות לחלב/לקטוז, זוהי תופעה שונה לחלוטין, שאינה תגובה אלרגית ושאינה מערבת את המערכת החיסונית. לקטוז הוא סוג של סוכר שנמצא בחלב, ושבמצב התקין מפורק במעי על ידי אנזים בשם לקטאז לשני סוכרים פשוטים, גלוקוז וגלקטוז. רגישות או אי-סבילות לחלב, או בעצם ללקטוז, נובעת ממחסור באנזים הלקטאז האמור.

אי סבילות ללקטוז מתפתחת בדרך כלל עם הגיל, משום שכמות הלקטאז עלולה לרדת עם השנים. ישנם אנשים בדרגות שונה של אי סבילות ללקטוז, בהתאם לכמות הלקטאז המיוצר: כאלה שאינם מסוגלים לצרוך חלב ומוצריו כלל וכלל, כאלה שיכולים לצרוך חלק ממוצרי חלב פרה בכמות קטנה, כאלה שמגיבים טוב יותר למוצרי חלב עיזים או כבשים, וכאלה שמפתחים את הסימנים רק כשהם צורכים הרבה חלב.

אי סבילות ללקטוז איננה מחלה, אך תסמיניה אינם נעימים, כמו כאבי בטן, גזים, נפיחות בבטן, בחילות, הקאות ושלשולים. הסימנים מתפתחים לרוב בין חצי שעה לשעתיים לאחר צריכת חלב או מוצריו. 

גורמי סיכון להופעת אי סבילות ללקטוז: גיל, גזע, מחלות מעיים, טיפולים אונקולוגיים.

יש הסובלים/ות מתסמינים אלו וסבורים שיש להם רגישות לחלב, או ספיגה לקויה של לקטוז. אלא שייתכן ויש סיבות אחרות לתסמינים אלה, שחשוב לבדוק כמו מעי רגיז.  בשל ריבוי של אבחנה עצמית לא נכונה, השכיחות האמיתית של אי-סבילות ללקטוז אינה ידועה. קיימת בדיקת מימן בנשיפה לאחר שתיית תמיסת לקטוז סטנדרטית, שבדרך כלל נעשית על ידי רופא גסטרו. 

יש יותר ויותר מוצרי חלב דלי לקטוז ונטולי לקטוז (חלב, יוגורט). גם במוצרי החלב אחוזי הלקטוז שונים, למשל בגבינה צהובה כמעט אין לקטוז, בקוטג' יש הרבה פחות לקטוז מאשר בגבינה לבנה. כמו כן ניתן להיעזר בתכשירים המכילים לקטאז, בנוזל או בטבליות, אותם נוטלים  לפני אכילת מוצרי החלב.