הכדורגל באשדוד סיפק לא מעט כישרונות לאורך השנים, חלקם כישרונות גדולים יותר, חלקם מעט פחות. רבים מהם שיחקו/עברו במ.ס אשדוד עם תרומה כזאת או אחרת, עם השנים הם נעלמו, או ירדו למחוזות כדורגל אחרים בליגות נמוכות יותר.

1. אמיר לביא- אולי פרח הטייס הכי גדול שסומן באשדוד בשנים האחרונות. "הראובן עובד" של הכדורגל המקומי, רק בלי ההסתבכויות של עובד.

לביא שבגיל 14 זכה בטורניר פוקס האירופאי ובגיל 17 בגביע המדינה עם קבוצת הנוער, היה אמור להיות בסדר הגודל של ניר ביטון אם לא יותר מכך, אלא שאיפה הוא ואיפה ביטון.

לביא סומן מאז הוא מעולם ככישרון על, שהבעיה העיקרית שלו היא האופי, הראש, עם לא מעט הזדמנויות שקיבל באשדוד, את חלקם הוא לקח וחלקם פחות, אבל בסופו של דבר חותם אמיתי הוא לא הותיר, אחרי העזיבה של אשדוד, הוא נעלם, ואחרי כמה שנים בליגה הלאומית והארצית, מצא את עצמו העונה בבני אשדוד בליגה ג'.

2. עידן שדה- עוד פרח טייס מהמחזור של לביא, שדה שיחק קצת במ.ס אשדוד, טעם ליגת העל, אלא שאף פעם לא ממש היה בורג מרכזי באשדוד, חלק בגללו וחלק פחות.

בתקופות הטובות שלו, דיברו עליו כמחליף לעידן שריקי (נגיע אליו), כסקורר גדול שיכול למלא את החלל בהתקפה של אשדוד, אלא שמה שעבד בנוער, עבד הרבה פחות בבוגרים.

חלק האשימו אותו בעצלנות, חוסר חשק וחוסר רצון, מנגד אמון אמיתי הוא לא קיבל מעולם, או לפחות לא הרגיש שהוא מקבל, את העונה הוא התחיל כשחקן בני אשדוד בליגה ג' ומאז הוא בבית, אולי בעונה הבאה אחרי שנה ללא כדורגל הוא ישחק באדומים אשדוד שרצו אותו השנה.

3. אמיר בן שמעון- זוכרים שהיה מגן/קשר כזה במ.ס אשדוד? דיברו עליו במושגים של המגן הבא, מעין שחקן התקפה קיצוני שעשה הסבה לעמדת המגן. בדיעבד זה אולי הציל את הקריירה.

משחקן התקפה בינוני הוא הפך לשחקן הגנה בינוני גם כן, אבל עם פוטנציאל שיפור ומה לעשות שבכדורגל שלנו חסרים יותר שחקני הגנה מהתקפה.

באשדוד הוא בלט מעט, עד שנפצע ומאז מחפש את עצמו, העונה הוא משחק בהפועל אשקלון בליגת העל כמגן שמאלי ואולי במקרה שלו הוא נראה אותו חוזר ומגשים את עצמו באשדוד. מי יודע.

4. עידן שריקי- קשה לדבר על עידן שריקי כהחמצה. לאורך שנים היה שריקי הבאנקר ההתקפי של אשדוד בליגת העל. אפשר להגיד עליו מה שרוצים, שחקן עם מספרים כמו שלו בליגת העל, לא היה כבר הרבה שנים באשדוד וספק אם יהיה, בטח מקומי.

שריקי תמיד היה שם, עם 10-12 שערים בעונה, ושוב נזכיר בליגת העל, איתו אשדוד אמנם קידשה את הבינוניות אולי, אבל הוא מיצה את הפוטנציאל שלו כמעט עד תום.

בשנים האחרונות, אחרי השחרור מאשדוד הוא הגיע לאשקלון גם שם קרע רשתות בליגה הלאומית והעונה הוא עוזר למרמורק מליגה א' לעלות לליגה הלאומית. שריקי הוא לא החמצה אלא יותר איפה הוא היום.

5. שי רביבו- עוד כישרון שהיה אמור להיות יחד עם כל המוזכרים למעלה, לפחות בורג מרכזי במ.ס אשדוד, אך למעט תקופות קצרות זה אף פעם לא קרה.

רביבו, בניגוד לאחיו חיים ודוד לא הותיר חותם באשדוד, הוא תמיד נחשב ככישרון, כשחקן שכיף לראות, אבל את הפריצה שלו עשה דווקא במקומות אחרים כמו אשקלון, שערים והיום במרמורק.

6. רחמים צ'קול- שחקן שנמכר למכבי ת"א ב- 350 אלף דולר, שיחק בנבחרות ישראל ודובר עליו במושגים של המגן הבא של הכדורגל המקומי, בוודאי לא היה אמור לשחק היום בליגה א', אלא שצ'קול "נפל" עד הליגות הנמוכות וכמו במקרה של לביא זה לא היה הכישרון שפגע בו, אלא המסביב.

בעיות משמעת, בעיות אופי, חוסר בהשקעה, חוסר רצון ואפשר להוסיף עוד ועוד. באשדוד אמרו עליו: "הוא השחקן הראשון שאתה רוצה איתך במלחמה", אך מנגד, לא אחת היו סביבו לא מעט טענות על בלגן בחדר ההלבשה.

בסופו של דבר, צ'קול פרץ באשדוד, הגיע למכבי ת"א, אבל בוודאי היה אמור להיות במקום אחר, העובדה שהוא נדד בשנים האחרונות בקבוצות כמו ראשל"צ, מחנה יהודה, נצרת עלית וכדומה, מראה שאולי הפוטנציאל והכישרון שם, אבל משהו בדרך לא התממש.

7. משה בן לולו- מעטים הם החלוצים שניתן להגדיר אותם "כגולרים", הדור הזה של חלוצים כבר הולך ונעלם. דווקא משה בן לולו הוא מאשדוד, הוא כזה. אלון חזן בהיותו מאמן מ.ס אשדוד היה הראשון שנתן לו את ההזדמנות, הוא הבליח בכמה הזדמנויות, כבש 4 שערים בליגת העל, אבל רצה יותר.

ומאז הוא נודד, הכוח עמידר ר"ג, בית"ר שמשון/ת"א ועכשיו בני לוד בליגה הלאומית. אולי זה האופי שלו, הפתיל הקצר, חוסר הסבלנות, קצת מזל, אבל בן לולו שעבר גם בבית"ר י-ם לא מצליח להטביע חותם בליגה של הגדולים. 

צילום: ארכיון