נפתח בווידוי אישי: כאשר משה אוחיון חתם במ.ס אשדוד, לא האמנתי שהוא מתאים לסגנון המשחק של הקבוצה.

לא בגלל אוחיון שהוא שחקן נהדר ויכול לתרום כמעט לכל קבוצה בארץ, בטח בליגה הלאומית, אלא בעיקר בשל הרכב השחקנים וסגנון המשחק של אשדוד עד הגעתו. 

מודה שטעיתי, אוחיון השתלב נהדר, ומאד מהר. הוא הוסיף לאשדוד מעבר לפן המנהיגותי והשקט, אוחיון מוסיף לאשדוד את מימד של הכדורים הנייחים שהיום בכדורגל המודרני הם קריטים מאד, בעיקר לקבוצה עדיפה כמו אשדוד, שלעיתים קבוצות מתגוננות מולה וזו אחת הדרכים לפתוח הגנות. 

אוחיון הביא לאשדוד, שקט, המון טכניקה ויוצר חוליית קישור נהדרת גם במושגים של ליגת העל. הוא שיחרר את אוחנה ואינברום לעשות קסמים בחלק הקדמי ואיתו גם ההגנה נראית נהדר. 

אז עד כאן, נאום ההתנצלות ועכשיו לכדורגל. 

כאמור, באותה שיחה, אי שם במהלך העונה, הסכימו גם אואט וגם לחמן, שצעירים לבד זה אולי נהדר, אבל לא בטוח יעלה את אשדוד ליגה.

אשדוד עד לפני כחודש וחצי הייתה "קבוצת נדנדה", משחקים טובים, לצד הפסדים, לצד איבודי נקודות לא קשורים. 

המקום הראשון היה מעין פנטזיה, עכשיו חודש וחצי אחרי, אשדוד כובשת את המקום הראשון בצדק ונראה שרק היא יכולה להוריד משם את עצמה. 

"בן זקן הבין ושמע לדעת אנשי הצוות המקצועי, שהקבוצה מאד מוכשרת, ויש צעירים טובים, אבל צריכים כמה באנקרים, כמה שחקנים עם ניסיון שיצרו איזון", אומר גורם בקבוצה. 

"תוסיף את בקל, עזריאל, דיין, יחד עם אוחיון וניבאלדו ורק קיבלת חמישה שחקנים שעשו משהו בכדורגל, בטח אוחיון וניבאלדו", מסביר אותו גורם. 

כל העסקה עם אוחיון בושלה על אש קטנה, שבועיים לפני סיום חלון ההעברות עוד לא היה ברור אם זה יקרה. השם עלה, דיברו עם הפועל, עם משה עצמו, אבל החלטה לא הייתה. 

כמה ימים לפני סיום החלון, המהלך תפס תאוצה, בן זקן ביקש את האישור של אואט, שהתלהב והמהלך קיבל תאוצה. אוחיון הגיע יממה לפני סיום החלון. 

אוחיון שבמאי הקרוב יהיה בן 33, הגיע לאשדוד על תקן סמל, שחקן שהוא מחבר בין הקבוצה לקהל, בין הצעירים שגדלו עליו לוותיקים. שחקן של קבוצה. 

בימים הראשונים אחרי הגעתו, הוא העדיף פחות לדבר. רצה להיכנס בצורה חלקה לאשדוד, לדבר במגרש. 

במהלך השבועות האחרונים הוא דיבר קצת בכלי התקשורת השונים, על החזרה לאשדוד, העבר, הקריירה האישית והתוכניות לעתיד. 

על החזרה לאשדוד אמר אוחיון: "המטרה היא להחזיר את הקבוצה למקום הראוי לה, ליגת העל. בגלל זה אני הגעתי, אין בכלל שאלה, אבל ליגה עולים על המגרש, לא בדיבורים".

על החזרה לאשדוד: "האמת קצת מוזר, הרבה שנים הייתי בחוץ, עברתי בכל מיני קבוצות. באשדוד עשיתי את העונה הכי טובה בקריירה כשסיימתי עם 17 שערים ב-2010/11, גם בישלתי הרבה אז (9). מקווה שאמשיך ליהנות מכדורגל, אני לא הכי צעיר  אבל רוצה להמשיך עוד כמה שנים טובות". 

על ההגעה לאשדוד והקריצה לקהל: "אם החזרה שלי היא כדי להחזיר אוהדים שעזבו את מ.ס. אז זו מחמאה גדולה ולראייה במשחקים האחרונים פתחתי ושיחקתי 90 דקות כך שיש גם סיבות מקצועיות. הרבה אנשים פגשו אותי ואמרו לי שהרבה זמן הם לא היו במשחקי הקבוצה ועכשיו הם יגיעו". 

"אני בהחלט רוצה לחזור עם הקבוצה בתום העונה לליגת העל. אמנם עברתי הרבה קבוצות בקריירה אבל אני לא שוכח שפה באשדוד גדלתי".

אני תמיד אני משתדל ליהנות מכדורגל, בכל אימון. אני שמח עכשיו, אני כובש, מבשל, אנחנו מנצחים, כיף". 

הוסיף גיוון ואיזון

אשדוד גם לפני אוחיון הייתה קבוצה טובה, שכיוונה לליגת העל, סגל איכותי ומוכשר, אבל היה חסר לה משהו.

גיוון במשחק בצד המקצועי, ומנהיגות ופרמטר של שקט ואיזון עם הצעירים. את כל זה אוחיון וגם ניבאלדו הביאו לה ובגדול. 

על התקופה שלא היה באשדוד אמר אוחיון: "אף פעם לא דיברתי נגד מ.ס. אשדוד ולא היו לי טענות כלפי אף אחד. ג'קי החליט שאני לא אהיה במ.ס. אשדוד. 

יכול להיות שהסיבות היו מקצועיות ויכול להיות שהיו כלכליות. אני לא מכיר סיבה שקשורה לזה שהוא חשב שאני מדבר נגדו. בכל מועדון בו שיחקתי תמיד הייתי לויאלי למערכת ותמיד דיברתי טוב גם כשעזבתי. לא דיברנו על זה ולא שום מילה על העבר". 

על הפספוס של הקריירה בחו"ל אמר: "העובדה שחזרתי יותר מדי מהר מאירופה בגיל צעיר. אבל גם זה לא היה כזה מהלך נחפז כי חזרתי על מנת לעזור לאשדוד להישאר בליגה והמטרה היתה מאוד חשובה. 

בגדול, הייתי צריך למשוך יותר בחו"ל בגיל צעיר כי אולי הייתי מגיע לקבוצה גדולה שם. הייתי במדינות שונות, הכרתי הרבה חברים". 

על עונת השיא באשדוד: "בכל מה שקשור ליכולת אישית זה היה בעונה של ג'ון גרגורי באשדוד כשסיימתי עם 17 שערים ו-9 בישולים. עד היום אני בקשר עם ג'ון. אין משחק שהוא לא שולח לי איחולי הצלחה לפניו".

על התפקוד שלו על הדשא אמר אוחיון: "אני משחק באשדוד, ממש קשר אחורי. אף פעם לא הייתי מהיר, אבל כשהייתי צעיר היה לי קל יותר לשחק מתחת לחלוץ, תמיד היה את הפליימייקר הזה שמשחק חופשי.

כיום משחקים יותר עם קשר אחורי אחד ושניים מעליו או עם שני חלוצים. אולי זה מתבקש שאני אהיה יותר קשר אחורי, הכי פשוט לי בתפקיד הזה עם עוד שחקן שהוא מספר 6, הגנתי יותר, ואני יכול לנהל את המשחק.

מספר 10 כמו איל ברקוביץ', שהוא היה ה-שחקן בשבילי, כבר כמעט לא קיים. אני יודע שיש לי דברים לא טובים ויש לי דברים שעוזרים לנצח משחקים שזה מצבים נייחים, קרנות. אין לי מהירות ודריבל, אבל יש לי מסירות טובות ובאשדוד יודעים לנצל את זה".

על השינוי בכדורגל בעיר אמר: "מבחינת קהל והקבוצה היתה ירידה, אבל אני מקווה שעם הניצחונות ובעזרת השם שנעלה ליגה הקהל יחזור.

זה נחמד שיש קבוצות אוהדים, זה קורה גם בקטמון, גם בהפועל חיפה רובי שפירא. בסדר, אם זה עושה טוב לאנשים אז מי אני. גם אני רוצה שתהיה קבוצה אחת מצליחה בשביל העיר ושהאצטדיון יהיה מלא. אני זוכר ימים שהיו 5,000-4,000 איש ביציע, אבל זה כבר עבר".

אוחיון איש שומר מסורת, דווקא שמח שהמשחקים בלאומית מתקיימים בשישי או בשני, כך הוא מקבל את השבת להיות עם המשפחה בבית ולשמור על קדשות השבת שחשובה לו מאד.

על העונה הבאה ועל סיום הקריירה באשדוד אמר אוחיון: "המטרה שלי כרגע זה לעלות ליגה, אני רוצה לשחק ולהיות במקום שבאמת רוצים אותי. הכי חשוב לי ליהנות".

צילום:יניב גונן, נעם מורנו, באדיבות אתר ONE