אין ספק שהסדרה בין מכבי בנות אשדוד לאליצור רמלה היא סדרה ארוכה, סדרה מתישה. מצד אחד, כולם חשבו שהעונה אשדוד יכולה לעשות את זה. בינתיים זה נראה כאילו אשדוד קצת מעדה בעיקר במשחק השלישי באשדוד, רמלה הייתה קרובה לאשדוד לאורך כל המשחקים, פעם אחת הפסידה, פעמייים ניצחה. ומשם נראה שלאשדוד יהיה קשה מאד לנצח הערב ברמלה, אבל אשדוד כבר הוכיחה שהיא יכולה לנצח בכל אולם וכל קבוצה. הקבוצה של עדני דגן היא עדיין קבוצה איכותית שיכולה לעשות צרות לרמלה בבית, בלי בעיה בכלל. תמרה יאנג שנסעה לחתונת אחיה בארה"ב אמורה הייתה לחזור בלילה לארץ וליטול חלק במשחק הערב. השאלה תהיה איזה יאנג נקבל? האם זו של המשחק הראשון, או שאולי העייפות תכריע אותה במשחק הערב. עד עכשיו הסדרה הזאת עומדת בסימן הגנות. אשדוד לא הצליחה לעבור את 60 הנקודות בסדרה, גם רמלה התקשתה, אבל במשחק השני קלעה 68 נק', מה שנחשב לכמות גבוהה הסדרה הזאת.

עדני דגן למרות כל ההצהרות שלו לא הצליח למצוא פתרונות להגנה של רמלה, ואם הוא רוצה לנצח הערב הוא יהיה חייב להביא משהו אחר וחדש בהתקפה שלו. אם דיברו על ההגנה של אשדוד לפני הסדרה, כנראה שכחו את ההגנה של רמלה שעד עכשיו לפחות הצליחה להביא יפה מאד את היתרונות שלה. המשחק השלישי בסדרה בו ניצחה רמלה 60-58 היה בסימן הכוכבת טנישייה רייט, אשדוד לא הצליחה לעצור אותה ואם היא לא תדע לעשות זאת במשחק הרביעי, רמלה תחגוג אליפות. בצד השני במכבי אשדוד מאמינים שניתן להפתיע ולהחזיר את הסדרה למשחק חמישי ומכריע באשדוד ביום חמישי הקרוב. המאמן עדני דגן ניסה לתקן את הטעויות של השחקניות במהלך השבוע, אך במקביל לעודד את רוחן ולהביא אותן במוכנות שיא למשחק. עד עכשיו ראינו בסדרה הזאת את הכול מהכול, יש הרבה כבוד בין שתי הקבוצות בליגה וגם רמלה יודעת שלמרות היתרון והבית, אשדוד יכולה לעשות צרות.

אשדוד מבחינתה מגיעה למשחק הכי גדול שלה כנראה אי פעם. היתרון של רמלה הוא שבריר, אבל גם הפער בין שתי הקבוצות הוא קטן ומזערי, ועד זה נראה הערב ברמלה. עדני דגן יצטרך לקבל את תמרה יאנג שעד כה עומדת על 10.3 נק' בסדרה וזה מעט מידי, אם כי בהגנה היא בהחלט עוזרת המון לאשדוד. יכול להיות שליאנג יהיה תפקיד חשוב הערב בשמירה על רייט, משימה ששילדס התקשתה לעשות, אולי דווקא יאנג תצליח במשימה לעצור את רייט הערב. מצד שני, אשדוד חייבת את פלנט פירסון טובה יותר, עם כל הניסיון והכישרון שלה, פירסון במשחק השלישי לא הצליחה להביא לידי ביטוי את היכולת שלה ולפעמיים עשתה יותר נזק מתועלת, כמו במשחק מספר 3.

ההבדל במשחקים בין רמלה לאשדוד בשלושת המשחקים הקודמים הוא במספרים, מבחינת רמלה, יש אי אלו דברים להתגאות בהם. במשחק הראשון הצמד של פירסון ויאנג תרם 33 נקודות ב42.8% מהשדה. מאז, בשני הניצחונות של רמלה, הצמד תורם 20.5 נקודות ב29.7% מהשדה. רמלה, שהפסידה את המשחק הראשון בגלל יותר מדי איבודים, גרמה לאשדוד ל- 17 איבודים למשחק בשני הניצחונות שלה לעומת 11 איבודים בלבד של אשדוד במשחק שהיא ניצחה. בצד ההתקפי רמלה, אפשר לסכם את שני המשחקים האחרונים במשפט אחד זהו העולם של טנישה, אנחנו רק חיים בתוכו. רייט, שקלעה רק 13 נקודות ב28.5% במשחק הראשון, מפציצה מאז בשני המשחקים האחרונים 19.5 נקודות ב61% מהשתיים ו-71.4% מהשלוש, ומוסרת גם 5.5 אסיסטים למשחק. ייתכן שבאשדוד צריכים להתחיל לשקול להילחם בתופעה הזו במודע, כלומר הגנות שמתמקדות בה וכ"ו, כי היא פשוט, איך נאמר, הורגת אותן. גם אלינה בירד השתפרה משמעותית, ואחרי 8 נקודות ב- 27% במשחק הראשון היא תורמת מאז 11 נק' למשחק ב53.8%.

יש עוד לא מעט מספרים מעניינים מהסדרה כולה, שמצביעים לדאבונה של אשדוד על כך שרמלה עומדת במפתחות שלה. כמו למשל שבריטני דנסון זורקת 3.7 פעמים מטווח השתיים במשחק, שזה פחות מחצי מהממוצע שלה, ואף פחות מחצי מהזריקות שאמבר האריס לוקחת בסדרה הזו. או שקולודני לוקחת 7.3 שלשות למשחק, שזה יותר מפי שלוש מהממוצע שלה בעונה הרגילה. שכל זה קורה למרות שסלווין ורייט עדיין מאבדות ביחד יותר מ-11 כדורים למשחק, וזו סיבה גדולה שכל כך מעט מפריד בין שתי הקבוצות האלה כרגע, אבל אי אפשר להאמין שזה יימשך לאורך זמן. נוסיף גם ששתי הקבוצות קולעות ב-68% מהקו בסדרה הכול כך צמודה הזו, עם החטאות שעולות ביוקר בשנים רבות שיורדות מחייהם של מאמני הקבוצות. לפחות שיעלו את האחוז שלהן מהקו לאחוז של טנישה מהשלוש 75% בסדרה. עדני דגן טוען שהבעיה של אשדוד היא רמת הביצוע של השחקניות שלו, ולא ממש היכולת של רמלה.