במ.ס אשדוד מתגאים בדור הצעיר של הקבוצה, בזמן שקבוצות אחרות בליגה מתחזקות באשדוד גאים בשחקן המקומי. השנה הזו אמורה להיות השנה של הצעירים, ביטון כבר פרץ, צ'קול בדרך עכשיו זה הזמן של האחרים. כחלק מהרצון לקרב את הקהל לקבוצה נביא לכם בתקופה הקרובה זרקור על הדור הצעיר של אשדוד. הראשון הוא אמיר לביא, ראיון על כוס קפה

מה כבר לא נאמר על אמיר לביא בן ה-21, כישרון מדהים, הפליימייקר העתידי של אשדוד ומאידך, "פרובלמאטי", "מקרה ראש", לא משקיע, לא לוקח ברצינות הם רק חלק מהדימויים והסטיגמות שנדבקו בלביא. הגענו עליו בתחילת השבוע לבית הוריו שברובע ג'. המון חום ואהבה קיבלנו מהמשפחה ובעיקר האהבה של המשפחה לילד ובעיקר לכדורגל. "לא יודע מאיפה באו הסטיגמות אבל כנראה שזה קל שכאשר 10 שחקנים יוצאים להיתפס דווקא עליי" הוא אומר. הגענו ללביא בראשון אחרי הצהריים, לביא שניצל את ביטול אימון הערב לשינה ומנוחה קיבל אותנו עם פנים פריכות של שינה, ילד טוב אשדוד. הבית של לביא הוא בית חם, האחים הקטנים של לביא משחקים בסלון ורואים טלוויזיה, האבא יושב ומפקח על הראיון, והאימא המסורה דואגת לכולם. לאח הקטן יש כמובן כדור בין הרגליים, "גם אמיר שהיה קטן היה כל הזמן עם כדור", אומרת האימא. "אם היינו נכנסים לחנות והוא רואה כדור ישר הוא היה רוצה שאני אקנה לו". אחרי שלביא מתעורר באופן סופי, אנחנו יושבים ומתחילים לשוחח. "תוציאו אותי טוב", הוא אומר לנו מיד בהתחלה מעט בחשש, מעט בצחוק. שאנחנו מסבירים לו שאנחנו רוצים להכיר את לביא, הוא אומר, "אני בסך הכול ילד שאוהב לשחק כדורגל".

הילדות והבית

לביא גר כאמור בדירה ברובע ג' בעיר, בחצר הבית למטה פרוס המגרש שבו בעט בכדור לראשונה, "פעם המגרש היה אחרת, היום הוא משופץ", אפילו חיים רביבו שהוא קרוב משפחה שלנו התחיל לשחק כאן", אומרת האימא. לביא נולד למשפחה בת 7 ילדים 5 אחים ושתי אחיות שהוא הרביעי בתור. ללביא חשוב כל הזמן לציין את החינוך והערכים הטובים שקיבל בבית, "לא החסירו ממני כלום, כול מה שרציתי קיבלתי", הוא אומר. שאנחנו מנסים להבין למה לילד החמוד שיושב מולנו נדבקה התדמית הזו הוא עונה: "זה סוג של יחס גורר יחס, כאשר נותנים לך אתה רוצה להחזיר, כאשר לא נותנים לך אתה מרגיש בהתאם". מאד קל ונוח לקשור את לביא לסוג של סיפור סינדרלה, אבל לביא ישר נדרך. "אני ממש לא אחד כזה שצמח מלמטה, לא היה חסר לי כלום. נכון שגדלתי ברובע ג', אבל לרגע לא הרגשתי שאני פחות ממישהו אחר".

לא חשבת שלפעמיים מותר לך מה שלאחרים אסור בגלל המקום שבו גדלת?

"שוב אני אומר לך, מבחינתי אין המקום שגדלתי בו, אתה אומר את זה כאילו זה חיסרון, אני בסך הכול רואה את זה כמקום שבו נולדתי וגרתי. אני שחקן כדורגל ואני לא שונה מאחד שגר בסיטי, ברעננה או בב"ש".

זה לא נתן לך אולי יותר 'דרייב' להצליח?

"לא חושב, אני משחק כדורגל בכל מקום אותו דבר, לא משנה לי איפה ומתי. אולי בדעיבד היה אצלי משהו שונה, אבל לא כזה מרכזי".

ללביא כאמור חשוב מאד להדגיש שהוא ממש לא איזה סיפור סינדרלה, הוא מבחינתו בסך הכול ילד מוכשר שרוצה לשחק כדורגל. אותו ילד ששיחק באותו מגרש ששיחק בו חיים רביבו, ממש מתחת לבית, במתנ"ס תקוותנו. לביא למד ביסודי בביה"ס "מירון" ובתיכון במקיף א'. "למרות אולי מה שחושבים סיימתי 12 לימוד, אמנם ללא תעודת בגרות, אבל סיימתי לימודים, זה לא היה קל ולעיתים היו הרבה מלחמות, אבל סיימתי". אביו של לביא מתערב בעניין הזה: "כמה רבתי איתו, אתם לא מבינים אפילו, הוא לא ממש רצה ללמוד, רק כדורגל היה לו בראש ואני התעקשתי, בסופו של דבר הוא הצליח למרות שלא תמיד זה היה קל, אבל אף פעם לא נאלצתי לאיים עליו או משהו כזה".

כבר מגיל קטן סומנת ככישרון?

"כן. אני זוכר שכל הזמן הקפיצו אותי לקבוצות יותר גדולות ממני. אבל אני לא חושב שזה עושה אותי לשונה, אני פשוט אוהב לשחק כדורגל".

המגרש כאן למטה היה בטח מגרש הבית שלך, כולם בחרו אותך לשחק איתם בקבוצה ביום שישי?

"דווקא אחי הגדול הוא כישרון מבוזבז, אבל כן, במגרש למטה עשיתי את צעדיי הראשונים, אבל בגלל העובדה שהייתי כבר מגיל צעיר במסגרת של קבוצה, הייתי פחות משחק במסגרת חובבנית".

ליגות בית ספר השתתפת?

"זכיתי לשחק רק פעם אחת בכיתה ה' בבית ספר מירון ואז גם זכיתי".

 התדמית

אם יש משהו שנדבק בלביא זה סטיגמות ותדמיות, אך עושה רושם שללביא זה לא כל כך מפריע, הוא בא לשחק כדורגל. "ברור שזה מפריע מה אומרים, אבל אני יודע לשחק כדורגל ואם יאמינו בי אז כולם יראו את זה". הוא אומר בביטחון. בתקופה של יוסי מזרחי היו ללביא הרבה חיכוכים על הנושא של העמידה הטקטית במגרש וכדומה, לביא לא מבין מה הבעיה. "אם ייתנו לי הזדמנות אמיתית כמו שנתנו לצעירים אחרים ושלא יובן לא נכון אני הכי מפרגן להם, אבל אם ייתנו לו הזדמנות לאורך תקופה הם יראו מה אני שווה".

אבל הטענה של מזרחי הייתה למה שחקן כישרוני כמוך יכול לרוץ ספרינט של 60-50 מ' להתקפה אבל לא עושה את אותו הדבר גם בהגנה?

"מצוין, הייתה טענה כזאת, והעונה נכנסו הצ'יפים וכולם ראו שאני רץ לא פחות מאף אחד בקבוצה, אבל יוסי מצא סיבות אחרות למה אני לא בהרכב, אולי מבחינתו זה נכון, אבל התירוץ של לא רץ לא קיים לפחות לא העונה".

מה לגבי אי ציות שלך להוראות טקטיות? אמרו לך לשחק בצד אחד ואתה החלטת לשחק איפה שנוח לך?

"אני לא זוכר מקרה כזה, אף פעם לא עשיתי משהו בניגוד להוראות של המאמן. בוא נכנס נושא התדמית, מישהו אמר משהו, או שעשיתי משהו בעבר הרחוק וכולם זוכרים לי את זה, אבל בתכלס זה שטויות".

הטענות כלפיך הם שאתה פרובלמאטי ויש לך גינוני כוכב גבר בגיל צעיר. מסכים?

אביו של לביא מתערב ושואל תגיד לה אתה מה זה פרובלמאטי? הרי אחרי משחק טוב שלו מול נתניה, הוא לא שיחק שלושה משחקים, אז איך רוצים ליצור אצלו מחויבות וחשק, לא יכול להיות שיגידו כל הזמן תירוצים למה הוא לא משחק, תנו לו לשחק ואז תראו.

אבל בזמן שביטון ושצעירים אחרים מוכנים לעבוד, אתה לא ממש בא לעבוד ולוקח את הכדורגל כסוג של חוג?

"זה ממש לא נכון, אמרתי לך זה עניין של סטיגמות. אני ממש לא חושב שיש לי איזה גינונים של כוכב, אני בסך הכול שחקן כדורגל, אולי בגלל שאני מתייחס למשחק חצי גמר בר"ג כמו למשחק מול פ"ת באשדוד אז חושבים שאני מזלזל, אבל זה ממש לא נכון. אני חושב גם שזה אחד מהדרכים לפתור את הנאיביות שלנו כקבוצה".

מה זאת אומרת? תסביר.

"ברגע ששחקן מגיע בגישה של אני בא לשחק וליהנות ומפסיק להיחלץ מעמד כזה או אחר, יש סיכוי שגם התוצאות יראו אחרת, אצלי זה לא זלזול אלא דרך חיים והתנהלות".

דיברנו מקודם על גינוני הכוכבות, אחד מהדברים שאני זוכר זה אותך עומד בסיום משחק גמר הגביע לנוער אחרי שזכיתם בגביע ואומר בשידור בתור ילד בן 17 שעברת הרבה בקריירה, אפילו איציק זוהר צחק.

"אז אולי הייתי יותר נמהר או פזיז שהייתי צעיר, אני גם לא ממש זוכר את זה ואם אמרתי אז מה? זה הופך אותי ליותר טוב או פחות טוב. אמרתי לך הכי קל זה לבוא לאמיר לביא בטענות, כי יש לי את הסטיגמה, אני בשנתיים האחרונות בעיקר אחרי הפציעה שעברתי העונה עברתי שינוי גדול, אז אמרתי משפט בעבר שלא הרבה זוכרים, לא חשוב שזה הוגן לשפוט אותי על פיו".

אביו של לביא מתפרץ בראיון ואומר: "אני נזכר שבאחד האימונים בתחילת השנה שאלון חזן היה המאמן הוא ניגש ללביא שהיה אז ילד בכיתה י"א- י"ב ואמר לו: 'תחליט עכשיו הוא בילויים או כדורגל?' הבן שלי לא ממש הבין למה בתור ילד צעיר הוא צריך לוותר לגמרי על כדורגל, מאז כנראה יצאה אותה סטיגמה של בליין ולא אוהב להתאמן".

אמיר לביא כאדם

חוץ מאמיר לביא השחקן המוכשר יש את אמיר לביא האדם, ילד מקסים, נבון, אחד כזה שמתחת למעטפת של האדישות שלעיתים מצטיירת ממנו, רואים את הביישנות, את הפגיעות ובעיקר את הרצון להיות נאהב. לביא נמצא כבר שנה וחצי במערכת יחסים עם בת זוג, את שמה הוא לא רצה להגיד, "היא חלק מהחיים שלי, אבל לא בגלל שאני כדורגלן, אלא בגלל שאני אמיר". לביא מדבר על ההיכרות איתה והפציעה שעבר בעונה שעברה כשני אירועים שהשפיעו רבות על הקריירה הקצרה שלו. העונה כך מקווים כולם תגיע הפריצה שלו שכולם מייחלים לה, הוא עצמו מבין שכדורגל זה דרך חיים.

אתה נמצא היום במערכת יחסים, אבל נדבקה לך בתור שחקן צעיר, תדמית של בליין, זה פגע בך?

"לא. כי לא ממש התייחסתי. מצד אחד זה מעצבן, אבל מצד שני גם לא ממש משנה. אם במהלך הפגרה האחרונה רואים אותי אנשים ושואלים אותי איך אני יוצא ואני עונה מה אתם רוצים יש חופש אין אימונים, אבל מבחינתם זה אסור, כי אני שחקן, אבל אני גם בנאדם". "היום אני כמעט ולא יוצא, אחרי 10 בלילה אני גם בדרך כלל ישן, גם בגלל הכדורגל, הצבא וגם בגלל החברה".

שלביא מדבר על הבילויים, אנחנו מזכירים לו את אותה פרשה שבה הוא וצ'קול הושעו בגלל שנתפסו מבלים בשעה מאוחרת. ללביא עושה רושם זה לא ממש הפריע, מבחינתו זה שוב עניין הסטיגמה. "הרי באותו ערב היו עוד 10 שחקנים של הקבוצה, כי היה אירוע של חבר אחר מהקבוצה, ורק אותי ואת צ'קול השעו כי זה קל וזה נוח, בדיעבד הם מבינים שהם טעו".

שנת הפריצה

לביא שחתום בחוזה לעוד שלוש שנים באשדוד, יודע ומרגיש שהעונה הזו היא העונה שבה הוא אמור לפרוץ, עונה שבה הפוטנציאל אמור להיות ממומש. לביא חייל בן 21 שמשרת בבסיס מז"י ליד אשדוד יודע שהפעם כולם במערכת מאמינים בו והדבר תלוי רק ברגליים שלו.

אתה מרגיש שעונה שעברה בגלל הפציעה הייתה פספוס בשבילך?

"קצת. כי בסך הכול אני הייתי מאלה שכן אמורים לפרוץ ובסוף זה יצא אחרת. אבל העונה אני מרגיש את השינוי, הגיבוי שנותנים לצעירים, בעצם זה התחיל כבר בעונה שעברה, היום הצעירים הרבה פעמיים מקבלים לפני הוותיקים וזה לא דבר של מה בכך".

דיברת עם גרגורי כבר?

"כן. הוא דיבר איתי ונתן לי הרגשה טובה, נתן לי להבין שהוא רוצה אותי".

איך הסתדרת עם האנגלית?

"מסתדרים, מה שצריך להבין, מבינים".

שחזור של העונה שעברה מתאים לך?

"תמיד צריך שלאוף ליותר, אבל ברור שהגעה לפלייאוף עליון וחצי גמר זו מטרה טובה וראויה, אם נוכל שהסוף יהיה מעט שונה, אז בכלל טוב".

החלום הוא תואר עם אשדוד, הוא מעבר לקבוצה גדולה?

"אני לא חושב שזה סותר, אני רוצה לגדול עם הקבוצה, שאני טוב הקבוצה טובה ולהיפך. ברור שלהביא תואר עם אשדוד זה סוג של חלום, להירשם בספר ההיסטוריה כמי שהביא תואר לעיר זה בהחלט שאיפה טובה. אבל ברור שגם אני רוצה להתקדם, אני מקווה שזה יהיה באשדוד אבל אם לא אז גם לצאת החוצה".

מבחינתו של לביא העזיבה של יוסי מזרחי וההחלפה בג'ון גרגורי אמורה לעשות לו רק טוב. "יכול להיות שמזרחי רצה ממני דברים אחרים, אבל אני הרבה פעמיים רואה את המשחק קצת אחרת, זה עוד מוקדם להגיד אבל יש הרגשה שונה בקבוצה ועם ג'ון". אביו של לביא אומר: "אני לא מבין למה לבקש ממנו לרדוף אחרי שחקנים בהגנה ולבזבז את הכוח שלו בהגנה שהוא יכול לשמור את הכוח שלו להתקפה, זה חשוב לעזור לקבוצה, אבל צריך לסמוך עליו שהוא מכיר את עצמו ורואה את המשחק ומבין אותו בדרכו".

הקבוצה והמעמד

לביא שייך לאותו דור של שחקנים שאמור להיות השלד של הקבוצה בשנים הקרובות. ללביא בניגוד אולי לרבים בקבוצה הבוגרת יש כבר שני תארים בארונו. מצד אחד גביע "פוקס קידס" שבו זכה בהיותו ילד וכן גביע המדינה עם קבוצת הנוער. לצידו של לביא אז בנוער שיחקו, עידן שדה, עידן ציון, ניר ביטון, רחמים צ'קול ובקבוצה מצפים שחלק מהווינריות הזו ידבק בהם גם בקבוצה הבוגרת. לא פשוט להיות שחקן צעיר בקבוצה שיש בה שחקנים וותיקים שמנהגים באופי שלהם, כמו שריקי, אוחיון ומקרייב, אך ללביא כמו שמיד תראו זה לא ממש  מפריע, הוא בא לשחק כדורגל זו המנטרה שהוא חוזר עליה כל הראיון.

אתה מרגיש שאתם קבוצה מגובשת? בתור שחקן צעיר קל לך להשתלב?

"קודם כל אני כבר הרבה שנים יחסית בבוגרים וכן, אני מאד מגובשים ומאוחדים, כולם ביחד, אין מחנאות של צעירים ומבוגרים, גם אמרתי לכם שהרבה פעמיים הצעירים מקבלים מהקבוצה הרבה יותר מהמבוגרים".

מי המנהיג של הקבוצה בחדר ההלבשה ובמגרש?

"לא יודע, אני חושב שמשה. הוא הרבה יותר מדבר ומכוון.

בהשוואה לדוד יש הבדל?

"בעיקר באווירה, אהבתי לשחק עם דוד, אם שכמה שזה יפתיע אותך דווקא שדוד היה בקבוצה שיחקתי יותר מאשר בתקופה הזו. אולי בגלל הפציעה".

איך זה יכול להיות? אולי בגלל הייחוס המשפחתי? או 'עזר' לך להיות בהרכב?

"לא חושב, לא נראה לי שדוד או מישהו עשה את זה".

למה בנוער גם בגילאים הצעירים יותר אתם מצליחים להביא תארים והישגיים וכאשר עולים לבוגרים זה לא עובד?

"קודם כל זה עניין של גישה, בנוער ובילדים נותנים לך ומאמינים בך. שנית, אתם כל הזמן אומרים את זה, הנאיביות, אני לא יודע בדיוק להסביר איך זה קורה ולמה זה קורה, אבל זה קיים".

אולי תסביר לנו אתה מה זה בדיוק אותה נאיביות? איך אתה כשחקן מפרש אותה?

"לא יודע, זה קשה. אמרתי לך בחצי גמר עליתי לשחק מול ר"ג כמעט מלא ומבחינתי זה היה עוד משחק שאני משחק בו בשכונה, אני עולה לשחק כדורגל ולא יותר".

אז אולי זו הגישה שכולם צריכים לאמץ?

"אולי.

הפתיע אותך שבחצי הגמר אתם הצעירים בעטתם ולא הוותיקים?

"לא. אני לא התעסקתי בזה, יוסי אמר לי שאני בועט, אמרתי טוב וזהו. דווקא אני הייתי אמור לבעוט ראשון אבל עידן (שדה) ביקש לבעוט קודם וזהו. אם דיברת על עניין המנטאליות אז דווקא שניים מהשלושה שבעטו והיו בזכייה של הנוער בגביע (לביא, שדה, צ'קול) החמיצו, ככה שאני לא חושב שיש קשר".

אמרת שהשינוי הגדול אצלך חל אחרי הפציעה בעונה שעברה? אתה מרגיש גם הבדל ברמה המנטאלית בעקבות העבודה עם דן (המאמן המנטאלי)?

"אני אגיד לך את זה בצורה הכי פשוטה, דן הוא הנכס הכי טוב שיכול להיות עבורנו כשחקנים צעירים, הוא עוזר לנו, תומך בנו ובעיקר מקשיב ומכוון. זה יתרון עצום שאתה מסיים משחק והוא יושב איתך אחרי כך, מראה לך איפה טעית, איפה היית טוב, איפה צריך לשפר. הוא מדבר איתך בגובה העיניים, הוא אמיתי והוא אחלה גבר, הוא בעיקר מראה לך שאכפת לו ממך".

וברמה המנטאלית, הוא מה שנקרא: 'סידר את הברגים בראש'?

"אני לא חושב שאי פעם הם לא היו מסודרים, אולי הייתי צעיר יותר ופזיז יותר, אבל בסך הכול אני אותו אמיר לביא. הדבר היחידי שהבנתי קצת יותר טוב שדרך הכדורגל אפשר באמת להצליח".

"משה חקיין גדול"

לקראת סיום הראיון אמיר כבר יותר משוחרר ואחרי שאנחנו יורדים להקפיץ קצת כדור על המגרש מתחת לבית, הוא מתפנה לענות על שאלות של חדרי ההלבשה. "משה הוא הכי מצחיק בקבוצה, יש לו חיקויים שזה לא ייאמן, הוא מחקה את יוסי, את דרגאן, את כולם זה פשוט מדהים, הוא מפיל אות כולם על הרצפה".

עם מי הכי כיף לך לשחק?

"אין מישהו מועדף, הרבה אמרו שלי ולמשה יש תיאום טוב, גם עם שריקי אני מאד אוהב לשחק".

מי אתה לא רוצה שישמור עלייך באימונים?

"אין אחד כזה, אני בסדר עם כולם. אולי מתן בגלל שהוא קצת עלוקה ולא עוזב אותך". גם החברים של אמיר והמשפחה כולם טוענים שמדובר ויעידו שהוא ילד טוב, אולי כל בעיות המשמעת הם נחלת העבר. "בשנתיים האחרונות יעידו כולם לא היו לי הסתבכויות, אני חושב שכמו שאמרתי, יחס גורר יחס, ברגע שאני מרגיש שאוהבים אותי ונותנים לי אז גם לי הרבה יותר כיף ואני מרגיש מחויב".

את המונדיאל אתה רואה?

"בוודאי. אני בעד גרמניה.

זה בגלל שהם מנצחים? או מהתחלה?

"אם לא ארגנטינה אז שהם ייקחו, הם משחקים כמו מכונה, מדהים".

אחרי שאנחנו יוצאים מהראיון, נפרדים מהמשפחה שארחה אותנו יפה, מחבקים את אמיר, אנחנו מנסים לברר עוד קצת על הילד אמיר לביא. כאשר אחד מהשכנים ניגש אליי אחרי שאני מתרחק קצת מבית המשפחה הוא אומר לי: "השכונה הזו היא כנראה מזל, חיים רביבו יצא מכאן ובעוד 20 שנה נוכל להגיד שגם אמיר לביא יצא מכאן. הוא ילד טוב, כל הזמן עוזר, לגמרי לא מרים את האף, משחק עם הילדים בשכונה, מדבר, מחייך, גם המשפחה נחמדה".

כבר מגיל צעיר ראו את הכישרון שלו?

"לא כל כך מבין בכדורגל, אני מבין באנשים ואני יודע שהוא ילד טוב. הרי תמיד אמרו שדרך ארץ קדמה לתורה, אז במקרה של אמיר זה נכון, הכדורגל יגיע אחר כך".

יוסי מזרחי על לביא:

יוסי מזרחי מאמנה של מכבי ת"א דווקא שמח להגיב בנושא של אמיר לביא: "לאורך רוב הקדנציה שלי באשדוד שאלו אותי על אמיר ואני יכול רק להגיד שמדובר בילד מוכשר בצורה בלתי רגילה וגם ילד חיובי, הבעיה שלו הייתה המחויבות ברגע שהוא הבין שצריך לעשות שינוי בנושא הזה, אני בטוח שהוא יקטוף את הפירות". "צר לי שהוא מרגיש שכאילו הכשלתי אותו בכוונה, ברור שזה לא נכון, אני בטוח שבעוד כמה שנים שהוא יתסכל על מה שתרמתי לו הוא יבין יותר. מבחינת עובדות אצלי הוא שיחק הכי הרבה ובוא נראה כמה דקות הוא ישחק העונה, אני מאחל לו ששיחק הרבה". על הטענות כאילו הוא לא ממש "אהב" את לביא אמר מזרחי: "זה כדורגל לא טלנובלה, אבל לצורך השאלה, אני מאד אוהב אותו ואמרתי לו את זה, מה לעשות שבתקופה שלו שיחק באשדוד שחקני כמו דוד רביבו, משה אוחיון וכדומה. דווקא בעונה שעברה שהוא אמור היה לפרוץ הייתה לו פציעה שפגעה בו".