05.07.18 / 15:09
אחרי קריירה מוצלחת בארץ ובחו"ל הודיע השבוע משה אוחיון, השחקן האחרון של מ.ס אשדוד שהיה כאן מההתחלה, על פרישה בעקבות פציעה קשה שעבר בשלהי העונה שעברה בברכו הסוררת. אוחיון יהיה מעתה עוזר שני למאמן בובי מילבסקי (ולעוזר הראשון רוברט סטוינובסקי), במטרה להעלות את הקבוצה על מסלול ההצלחות.
אוחיון: "למדתי הרבה מבובי השחקן ואני כבר לומד מבובי המאמן ומאחל שיישאר כאן הרבה הרבה שנים"
השבוע הודיע משה אוחיון, אחד השחקנים המפוארים שצמחו באשדוד, על פרישה מכדורגל כשחקן. אלא שהמונדיאל גזל ממנו את ההצגה הפרטית שלו, שהיתה בשקט יכולה לכלול תפריט של מסיבת עיתונאים דרמטית, קצת דמעות ותקתוקי מצלמות. אבל אוחיון תלה את הנעליים ממש באמצע המונדיאל, ועם כל הכבוד הפרישה של אוחיון לא דומה לקרב הפנדלים המרתק בין רוסיה לספרד או המהפך של בלגיה מול נבחרת יפן.
אלא שלא אוחיון בחר את העיתוי, היתה זאת הברך שלו, זו שנפגעה במהלך משחקי סוף העונה שעברה, באותם רגעים בהם הוא נקרא אל הדגל כדי לתת כתף במלחמת ההישרדות של מ.ס אשדוד בתחתית ליגת העל. אוחיון תרם את חלקו, הקבוצה נשארה בליגה, אבל הוא עצמו גמר את העונה ובהמשך הסתבר שזה גם סוף הסיפור.
"לא חשבתי לסיים ככה את הקריירה. הרגשתי ממש טוב בעונה שעברה, התאמנתי חזק, שיחקתי ועשיתי הכל כדי שהעונה הבאה תהיה עוד יותר טובה. אבל אחרי המשחק נגד הפועל רעננה, באימון, הרגשתי שקרה לי משהו רציני בברך, לא משהו שאתה שם קרח, סובל יומיים-שלושה וזה עובר. הרגל היתה מקופלת, שבוע לא יכולתי ליישר אותה, שום דבר. בצילום התברר שיש קרע גדול במיניסקוס, קרע חלקי ברצועה הצולבת וקרע ברצועה הצידית.
היו שם הרבה דברים לא טובים, יותר מדי דברים לשחקן כדורגל. בלי ניתוח אין שום סיכוי לחזור לכדורגל מקצועני, וגם עם ניתוח הסיכוי לחזור לשחק ברמות הגבוהות קלוש מאוד. היו לי כאבים חזקים מאוד ככה שלפני שבועיים עברתי את הניתוח. אני חוזר עכשיו מהרופא ומסתבר שהסיכוי לחזור לשחק כדורגל מקצועני הוא כמעט בלתי אפשרי כי יש שם נזק גדול. חסר חלק גדול מהמיניסקוס, יש פגיעה בסחוס, וכדי לחזור לשחק צריך שיקום ארוך וסיכון גדול".
מבאס, לא?
"מצד אחד ברור שכן, לא ככה רציתי לפרוש, אבל מצד שני תודה לאל שזה קרה רק עכשיו ולא בגיל צעיר יותר, כמו שקרה לשחקנים צעירים טובים שאני מכיר שנפצעו וגמרו את הקריירה לפני שהתחילו אותה. נכון שרציתי לשחק עוד כמה שנים, אבל אתה לא תמיד יכול לבחור את הרגע של הפרישה. אני מאמין שהכל לטובה".
כשאוחיון אומר ש"הכל לטובה", הוא מתכוון גם לכך שמשעמם לא יהיה לו.
אוחיון יהיה עוזר מאמן שני של הקבוצה, יחד עם רוברט סטוינובסקי, שצמוד למילבסקי כבר כמה שנים טובות בעבודה משותפת. אוחיון ייתן את הגוון הישראלי לצוות המקצועי באשדוד, מה גם שהוא ומילבסקי חברים טובים מהתקופה בה שיחקו יחד במ.ס אשדוד.
תודה לאבא רפי
אמרת משה אוחיון, אמרת רפי אוחיון; האבא היה נוף קבוע בכדורגל המקומי של אשדוד. רפי ליווה את הזאטוט לכל משחק. אי אפשר לשכוח את הסיפורים הפיקנטיים בתקופה שאוחיון היה משחק בקבוצת הילדים. אבא רפי היה עומד מאחורי הגדר ומכוון את הילד כיצד לבעוט. אם היה צועק לילד "הפועל רמת גן", הילד ידע שצריך לבעוט לשער. אם היה צועק לו "הפועל באר שבע", הילד ידע שצריך להגביה אל תוך הרחבה. אני לא בדיוק זוכר אם "באר שבע" היה להגביה לרחבה או לבעוט לשער, אבל הבנתם את העיקרון.
לרפי גם היתה מעבדת אלקטרוניקה ברחוב הראשונים, ליד האצטדיון, בימים בהם היו מתקנים טלוויזיות או מכשירי וידאו, שהיום כבר לא באופנה. חלק גדול מהמעבדה היה מוקדש לקלטות וידאו של הטלנט הצעיר בימים בהם תמונה בעיתון היתה אחד הדברים היותר נחשבים. למשה אוחיון היו עשרות אם לא מאות קלטות שהציגו נער צעיר שעתידו לפניו, מה שאכן התממש.
אוחיון בן ה־35 כמעט 30 שנה בכדורגל ("התחלתי לשחק בגיל שש"). אחרי שנים טובות באשדוד המריא אוחיון לשוויץ, ובזכות הדרכון הצרפתי שלו חתם בקבוצת אינטרטור מהליגה השנייה ועלה איתה לליגה הראשונה ומונה לקפטן. בהמשך חזר לאשדוד, עבר לבית"ר ירושלים, קפץ ללגיה ורשה, לוצרן, אנורתזיס, אפולון לימסול (כבש את שער העונה בקפריסין מחצי מגרש), הפועל תל אביב ומ.ס אשדוד לקינוח.
במהלך השנים שלו באשדוד היה כמובן קפטן הקבוצה, בישל שערים, כבש שערים, ותמיד התנהל באצילות ובכבוד מול כל מי שבא איתו במגע כולל כולם.
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
