במשך כ-8 שנים נאבקה ליאת אהרון מאשדוד במחלה קשה שהפכה במרוץ הזמן לחלק בלתי נפרד משגרת חייה וחיי ילדיה הקטנים אשר גדלו לתוך זה. אינספור טיפולים וביקורים תכופים בבית החולים היו לשגרת יום עבורה.

למרבה הצער והכאב, מצבה הידרדר לאחרונה ובשל כך הוחלט לאשפזה ולטפלה בהוספיס, שידוע לרוב בתור התחנה האחרונה עבור המטופלים. הבוקר, בגיל 44 בלבד, תש כוחה של ליאת והיא השיבה את נשמתה לבורא. 

ליאת ז"ל הובאה למנוחת עולמים בחודש דצמבר בבית העלמין באשדוד, כשמשפחתה וחבריה עוד מתקשים לעכל את דבר הבשורה הכואבת. "עצוב. עצוב לי ליאתי" - ספדה לה חברה בפייסבוק.  "נפרדנו שבוע שעבר בהוספיס, כשאני ומימי שרנו לך ואת עם היד נופפת בריקוד, למרות שידעת שאת בסוף דרכך". 

"אמרת לי בקול רם שאני צדיקה ושאת אוהבת בלי סוף" - הוסיפה מזר, "אבל את זו הצדיקה האמיתית והלוחמת! יותר מ-8 שנים נלחמת במחלה הארורה. השארת שני מלאכים יתומים. אבל מגיע לך לנוח יפה שלי. נוחי על משכבך בשלום אוהבת מלא וכבר מתגעגעת".

חברתה מאיה כהן הראל ספדה לה:"ליאתי חברה שלי, כמו שאהבת לספר, נפגשנו לגמרי במקרה במסיבה שהאימהות שלנו זיכרונן לברכה הוזמנו אליה ומאז הכל הסטוריה של 33 שנה.

את ליאתי היפיפיה שתמיד גם יפה בתמונות, את ליאתי שחייבת להבין את העולם לעומק, להבין משמעויות ולחפור למציאת הצדק. סליחה שלא הייתי שם תמיד אבל שנפגשנו תמיד זה הרגיש כאילו נפגשנו אתמול.

שלשום שהגעתי לבית האחרון שלך (כמו שאהבת לקרוא לו) כבר כמעט שלא פתחת את העיניים והכל כבר הציק וכאב, ישבנו ודיברנו וצחקנו ובכינו ושרנו שירים ממש כמו אז.

העולם אכזרי ולא מובן אבל עכשיו אני בטוחה שאת נחה, שומרת ודואגת לכולנו מלמעלה, שמחה שכל זה מאחורייך ונפגשת עם האמא המהממת שלך וההורים המהממים שלי. אוהבת מאוד. וכמילות השיר שכל כך אהבת".

יהי זכרה ברוך