קשר עין

לבהות בסמארטפון או בטלוויזיה בזמן שמישהו אחר מדבר אתכן גורם לאי נוחות לצד שמולכם.

תנו לאנשים את תשומת הלב הראויה להם כשהם מדברים. הסתכלו להם בעיניים.

קוטעים את דברי בן השיחה שלכן

כשקוטעים את דיבורו של האחר, אתן בעצם אומריות - "מה שיש לי להגיד חשוב יותר ממה שיש לך להגיד". נכון שאין אנו עושים זאת בכוונה אלא מתוך התרגשות או פחד שמא נשכח את מה שיש לנו להגיד או כדי להרגיש חזקים יותר. בכל מקרה המסר רע ומוטב להימנע ממנו.

שפת גוף 

90% מהמסרים שאתם משדרים עוברים דרך שפת הגוף שלכן. מומלץ לשים לב לשפת הגוף  ולמה שאתן משדרות, לפעמים השפה הזאת חשובה מהמילים שיוצאות לכן מהפה.

לא מבינים באופן מלא את השיחה?

כמה פעמים מצאתן את עצמכן שומעוךת רק חצי משפט, ומגיבות בהנהון ראש ובאמירת "כן" או "אמ המ..."? אתן יודעות שלא שמעתן טוב, אך מתחמקות מלהודות בכך.

זו לא בושה לבקש מבן השיחה לחזור על דבריו. אם הבנתן רק חצי מהמשפט, חזרו על מה שהבנתן כדי להבהיר את המסר שהגיע אליכן.

תגובה נכונה תהיה לדוגמה - "אז מדבריך אני מביןנה שכשאני מגיעה מאוחר הביתה, זה מדאיג אותך?" כך בן השיחה ידע ששמעתן את דבריו, ושאכפת לכם מספיק כדי להבין אותו יותר.

לפני ששמעתם את המסר כולו

לא פעם אנחנו מגיבות ביהירות כלפי מי שמולנו באמצעות  גילגול עיניים – "אני יודעת מה אתה הולך להגיד!" ....נסו שלא להניח הנחות לגבי מה שבן השיחה שלכם הולך להגיד. אנחנו מדברים אחד עם השני כדי להעביר מסרים, ואם לא רוצים להקשיב לנו משום שכבר "יודעים" מה יש לנו להגיד, קל לנו מאוד להיעלב, נסו להימנע מכך.

הרגשות שולטות במילים

כשאנו נרגזים  אנו מגיבים באופן שונה מהרגיל,  מי שיעמוד מולכם יזכור רק את התגובה שלכם ולא את מה שהרגשתם.  אל תתנו לרגשות שלכם להיות על ההגה של גופכם. ספרו עד 10 כי אתם עלולים להתחרט על הדברים שאמרתם.

שאלו שאלות

שאלות כמו "איך אתה מרגיש?" או "איך זה גרם לך להרגיש?" עוזרות לאחר לדעת שאכפת לכן לגבי מצבו. בכל פעם שתבקשו מאדם להרחיב על רגשיותיו אתן מראות לו  שאכפת לכן, ולרוב הם ישמחו לשתף אתכן ברגשותיהם ...אבל רק אם יתרשמו שבאמת אכפת לכן.

מדברות על עצמכן יותר מדי

אם אתן מרבות (וכנראה שכן) לדבר על חייכן ועצמכן מבלי שישאלו אתכן על כך או מבלי רלוונטיות לשיחה, תשדלו להמעיט בכך אלא אם כשתשובה לשאלה. מאידך, שאלו אתן על חייו של בן השיחה שלכם.

"לנצח" בוויכוח

מערכות יחסים הן לא תחרות. להודות בטעות זה לא סימן לחולשה, אלא סימן לבגרות. אף אחד לא צודק כל הזמן, ואינכן צריכות "לנצח". הודאה בטעות שלכן לא תוביל לכך שיוסר מכן כוח, אלא ההפך הוא הנכון. אנשים יעריכו אתכן יותר משום שאתם כנות. המפסיד בויכוח לא יעריך אתכן יותר על ניצחונכן לכאורה, להפך, הוא יחכה לכם בפינה ויפתח אנטגוניזים.

תוקפים את האופי במקום את הטענות

לעולם לא נסכים עם כל מה שכולם אומרים, אך זכרו שאינכן סותרות את בן השיחה... אלא את דבריו בלבד. אל תורידו לו את הביטחון העצמי -  עזרו לו לבנות אותו בעזרת שיחות בריאות.

מצפות שיקרואו את מחשבותיכן

אף אחד לא יכול לקרוא מחשבות, אז מדוע לפעמים אנחנו מצפים שאנשים יבינו אותנו כמו שאנחנו מבינים את עצמנו אם איננו משתמשים בתקשורת הנכונה?

לפעמים נרגיש אשמים או כועסים ונשתמש בשפה שהיא אינה ישירה, אך אם אתן רוצות שבן שיחתכן יבין את אתכן ואת רגשותיכם, דברו איתו באופן ישיר ואל תחכו שיקרא את מחשבותיכן. אסור לכן להאשים אנשים שלא מבינים אתכן, כשאתם בעצמכן אינכן מובנות. שום דבר אינו מובן מאליו, אין דבר כזה מובן מאליו!

להתנצל פחות

לפעמים אנחנו משתמשים בשפה מנומסת/מתנצלת  מדי שנותנת יותר מדי כוח לאדם שמולנו ומפחיתה מכוחנו. דוגמה לכך יכולה להיות משפט שמתחיל ב-"זה עלול להישמע כמו רעיון מטופש, אבל..." כך איבדתן את כוחכן רק בגלל הצורה בה הגשתן את המסר שלכן.

שמרו על הכוח שלכן ואל תתנו אותו סתם כך לאחרים.

חושבות שהמציאות שלכן היא המציאות של כולם

אתם רואות דבר בצורה אחת, והאחר רואה דבר בצורה אחרת. מי צודק? התשובה תלויה כמובן במי שתשאלי. לפעמים אין אמת אובייקטיבית אחת. העולם שלנו הוא סובייקטיבי וכל אחד רואה אותו בצורה אחרת. אמפתיה וההבנה שלאחר יש חוויה משלו, שאינה פחות מציאותית משלכן, ומאוד מציאותית בשבילו, הבנת המציאות של הצד השני היא המפתח למערכות יחסים טובות.