מחקר חדש שנכתב על ידי ד"ר מיכל לרר וד"ר נלי כפיר,  חושף פערים בתעסוקת נשים במרכז מול הפריפריה ומעלה תמונה חד משמעית לפיה נשים בפרפריה מרוויחות פחות באופן משמעותי מנשים באזור המרכז.

במחקר נמצא שעם ההתקדמות מנפות פריפריאליות לעבר נפות מרכזיות יותר, השכר החודשי הממוצע עולה כמעט באופן עקבי, הן עבור שכירים והן עבור שכירות.

לדוגמה, בשנת 2019 השכר החודשי הממוצע של נשים-שכירות בנפת גולן עמד על 6,748 שקל בעוד השכר החודשי הממוצע של שכירות בנפת תל אביב עמד על 10,728 שקל.

ביחס להיקפי משרה בכל הנפות, נמצא כי שיעור הגברים העובדים בדרך כלל בהיקף מלא עולה על שיעור הנשים העובדות במשרה מלאה והוא עומד בקירוב על 90%-80% בקרב הגברים ועל כ- 60%-70% בקרב הנשים.
עם זאת כותבות המחקר מציינות כי נראה כי בנפות הפריפריה שיעור הנשים העובדות בהיקף חלקי מעט גדול יותר בהשוואה לנפות המרכז, כלומר בנפות המרכזיות יש יותר נשים אשר עובדות בהיקף מלא.

עוד עולה מהמחקר  כי נשים מהוות רק 42% מסך העצמאיים בישראל, וכי אחת הסיבות לפערים בשיעורי התעסוקה בין גברים לנשים נוגעת לאתגר של שילוב בין חיי משפחה ועבודה, אתגר אשר גם היום משפיע על נשים יותר מאשר על גברים. אתגר זה מקבל משנה תוקף באזורי הפריפריה.

כותבות המחקר מציינות כי ישנם פערים משמעותיים בין שיעורי תעסוקת נשים ושיעורי תעסוקת גברים באוכלוסייה הערבית. לדוגמא, בנפת עכו שיעורי התעסוקה של גברים ונשים באוכלוסייה היהודית עומדים על 71.6% ו-61.5%, בהתאמה ושיעורי התעסוקה של גברים ונשים באוכלוסייה הערבית עומדים על 64.4% ו-38.1%, בהתאמה.

בנפת חיפה שיעורי התעסוקה של גברים ונשים באוכלוסייה היהודית עומדים על 63.7% ו-57.6%, בהתאמה ושיעורי התעסוקה של גברים ונשים באוכלוסייה הערבית עומדים על 65.5% ו-44.8%, בהתאמה.