יחידת האיתור של תחום הצעירים והנוער בעיריית אשדוד כבר מסתובבים ברובעים שלנו שנתיים כמעט, אך נראה כי המודעות אלייהם לא גדולה במיוחד. הפעילות שלהם נעה מפרוייקטים שקיימים ברובעים שונים בעיר ומספקים מענה, אוכל חם ואוזן קשבת בשעות הערב ועד סיורים בנקודות מפגש של רוב בני הנוער והם שם, פשוט לשבת איתם ולראות מה קורה והאם הם זקוקים לעזרה.

נפגשתי עם מנהלי הפרוייקט, מדריכים וחניכה אחת מיוחדת- שיסבירו לי את היחידה, מנקודת המבט שלהם- ובשבילכם: מירב אבירם- מנהלת המחלקה לטיפול בבני נוער וצעירים, מיכל ביטון- עובדת סוציאלית וסגנית המחלקה, עידו קדישמן- מנהל יחידת האיתור, שירן בטיטו- מדריכה ביחידה ואורטל- חניכה.

אז, מה הרעיון של היחידה, מה עושים בה?

מירב: "המחלקה מטפלת בבני נוער בגילאי 13-18 במגוון תוכניות ובמגוון מצבים, החל מהזנחה ועד מקרי קצה של התעללות. כל נער ונערה יכולים לבוא ולבקש עזרה, ייעוץ והכוונה. יש תוכניות רבות ועבודה מול משפחות, מול עובדים סוציאלים, מול קבוצת השווים ואפילו קורת גג במסגרת בית רשת. מסגרת בית רשת היא מסגרת לנוער דקה לפני נשירה או בתוכה, נערים מנותקים שם בין 3 חודשים לחצי שנה גג ואחר כך משתלבים בחזרה במסגרות שלהם.  הבנו שיש גם את שעות הלילה ויש בני נוער שמשוטטים, אזורים מסוימים שמתגודדים בהם וראינו שאנחנו לא מכירים את מה שקורה בלילה. רצינו שיהיה מערך טיפולי שנותן מענה גם בשעות האלו, עם עין מקצועית שיכול לדובב, לדבר, לשמוע- כתובת שרוצה לעזור."

עידו: " העבודה של יחידת האיתור מתחילה ב-6 בערב, מדריכים מגיעים למועדון ונותנים מענה לבני הנוער שברובע וגם אלו שמחוצה לו, נותנים אוכל, יחס אישי, אוזן קשבת ולפעמים אפילו עולים דברים קשים. הידיעה על המועדון עברה מפה לאוזן והתחילו להגיע בני נוער. המועדון פועל עד השעה 21:00. בשעה 21:00 עד השעה 2 לפנות בוקר אנחנו יוצאים לשטח- בימי ראשון כולם ביחד ובשאר הימים בזוגות- ומסתובבים באזורים מוגדרים. אנחנו מגיעים ללא אמצעים מזהים ומדברים בגובה העיניים, לא מנסים להרתיע, רוצים לבוא, להקשיב לדבר."

למרות המחשבה המיידית שעולה לי, על הפחד והרתיעה שיעלו בנערים שיושבים בפארק ורק רוצים לשבת בכיף שלהם ולהתנתק- עידו מיד מרגיע ומסביר "אנחנו מגיעים לפעמים גם עם צו'פרים, למשל שוקו, תה וחטיפים ופשוט משרים תחושה שיש כאן מבוגר אחראי שלא מאיים עלייהם- שבא להציג לנערים מקורות ייעוץ, תמיכה ועזרה שאולי הם לא היו מודעים אלייהם. יש לנו עובדת סוציאלית, גם את העזרה ממחלקת הנוער והצעירים שהיא האמא והאבא של היחידה והמטרה היא באמת לדאוג לצורך הזה של הנוער שישמעו אותו ויעזרו לו."

שירן: "במשמרות הראשונות פחדתי שלא יאהבו אותי ולא ידברו איתי בגלל חוסר ההיכרות, אבל התפלאתי לראות שכשאתה יושב עם מישהו ומדבר איתו בגובה העיניים ומתוך הסמול טוק מגיעים לרמות עומק גדולות ומבינים שהנוער רוצה את השיח הזה, הרבה פעמים עזרנו בדברים קטנים שהצריכו רק תיווך ומשם צפו עוד בעיות ואנחנו שם בשביל ללוות ולתמוך."

המדריכים לא מגיעים ליחידה ביום אחד, הם עוברים הכשרה, הסברה של זיהוי מצבים מסויימים וכמובן איך להתמודד איתם. למשל שירן, היא סטודנטית לעבודה סוציאלית וגם עברה קורס "עבודת רחוב" שנתן לה כלים להתמודד ולזהות מצבים מסויימים.

היחידה פוגשת נערים ונערות במצבים שונים, בסביבה הטבעית שלהם- עם החברים, בשכונה, בשעות הלילה ויוצרים איתם שיחה נוחה, הנותנת את האופציה לעזור, לייעץ ולהפנות לגורמים הרלוונטים. כך למשל מספרים המדריכים על נערים עם בעיות בתחום המשפט והחוק, שקיבלו עזרה וליווי בכל תהליך השיקום. גם בתחומי ההתמכרות- כמו שתיית אלכוהול ושימוש בסמים- היחידה לא באה לגעור או "להלשין" אלא לעזור, להפנות לדרך הנכונה וללוות את הנערים עד שיחזרו לשביל.

עידו: "הרבה פעמים נער נראה מול ההורים כילד טוב, בחוץ רואים תמונה אחרת. לא מזמן נתקלתי בסוגייה של נערה שמשוטטת ברחובות ושותה לשוכרה ומשתמשת בסמים והאימא לא האמינה שזו הבת שלה. לפעמים יש הרבה בני נוער שיש להם בעיות שימוש באלכוהול וסמים- אנחנו רוצים להגיע ולתת מענה נכון לא להגיד "פויה, אתה נרקומן" אלא "סבבה,קרה מה שקרה, בוא נעצור את זה כאן כדי שתוכל להיות בעתיד וורוד יותר." וזה מה שאנחנו עושים."

מירב: "הצוות יוצא למשמרות עם חטיפים והכל נעלם והנושא הוא לא האוכל, העניין הוא המפגש בגובה העיניים, הצוות נמצא היכן שבני הנוער נמצאים ונוגעים וכשנוגעים הנערים מתמסרים ומבקשים לשוחח ולהתייעץ. המועדון שלנו ברובע ג' פעילמ18.00-19.00 בערב, הבסיס שלו הוא מועדון מאתר. יש כאן מועדון שיכולים להגיע אליו מכל העיר, זה מועדון שפתוח לכולם ויש תמיד אנשי צוות שנותנים מענה. הנוער שלנו זקוק ליד מכוונת."

אורטל היא נערה בת 15 וחצי, המתגוררת ברובע ג', בקרבת המועדון של היחידה. היא הפכה לחניכה מהחופש הגדול ומאז, מגיעה בכל פעם שהזמן מאפשר לה. אורטל: "בהתחלה לא הבנתי מה זה המועדון הזה, ישבתי בשכונה וראיתי את עידו והוא ביקש שנכנס ולאט לאט התחברתי למקום."

מה את מרגישה שהמקום תורם לך?

"קודם כל, חום ואהבה. הם נותנים עצות וזה עוזר לי- לחיים הפרטיים שלי. למשל, יש פה גלידרייה ברובע שמאוד רציתי לעבוד בה ולא ידעתי איך לגשת וגם מאוד התביישתי וסיפרתי לעידו, הוא דיבר איתם, ליווה אותי והתקבלתי- עבדתי שם כל הקיץ. פעם הבאה שארצה לעבוד במקום מסוים, אדע איך לפנות."

עידו: :"אורטל מייצגת בעיניי דמות של נערה עם המון יכולות, שהחביאה אותם. ובתקופה הזו היא פורחת וזה עושה לה כל כך טוב."

נראה כי אורטל הייתה זקוקה רק לאוזן קשבת ולמקום חם על מנת להפתח ולהפוך לאדם שהיא באמת רצתה להיות וכשאני שואלת אותה מה העצה שלה לבני נוער שהיו בביישנות הזו שהיא חוותה קודם היא עונה "שיפתחו דלתות וידברו עם אנשים- שינסו. נתנו לי כאן תחושת ביטחון ולא וויתרו עליי."

אם גם אתם מדמיינים תרחיש שקבוצת זרים ניגשת אליכם באמצע הלילה ומנסה לדבר איתכם- ואתם רק חושבים איפה להסתיר את הבקבוק כדי שהם לא יספרו להורים, אתם לא לבד, אך אתם יכולים להירגע. "כמובן שבני הנוער לא נענים מיד" מספרת לי מירב, מנהלת מחלקת הנוער והצעירים בעייריה "זה לוקח זמן עד שמכירים את הפרצופים של המדריכים ומתחילים לדבר. אך שום דבר לא נעשה במטרה של "הלשנה", אנחנו ממשיכים תהליך רק אם זה נחוץ ורק בשיתוף פעולה עם הנערים."

אז אם אתם מרגישים שאתם צריכים מישהו לדבר איתו, יש לכם בעיה שאתם לא יודעים איך לפתור והיא גדולה עלייכם, אתם סתם צריכים אוזן קשבת או תיווך לבעיה עם המשפחה או בית הספר- גשו לאחד ממועדוני הנוער או התקשרו למס' המופיע במודעה.

יש מי שיעזור.