מכתב התביעה עולה כי הטכנאי התבקש להעתיק את כל חדר המחשבים לחדר מחשבים אחר.  העבודה כללה העברה של  כ-20 כוננים ומחשבים במשך כשעה וחצי.

לקראת סיום ההעתקה הרגיש הטכנאי כאבים ולחץ בחזה מלווים בקשיי נשימה וסימני עייפות. הוא התיישב לנוח ולאחר מכן נסע לביתו אך כאשר מצבו לא השתפר ואף הקיא הוא פנה לבית חולים קפלן שם הובהל ליחידה לטיפול נמרץ ואובחן כי הוא סובל מאוטם חריף בשריר הלב. הוא עבר צינתור שהדגים שהוא סובל ממחלה לבבית חד כלית.

טכנאי המחשבים תבע מהביטוח הלאומי להכיר במחלה כתאונת עבודה אך הביטוח הלאומי דחה את תביעתו, בטענה כי לא הוכח קיום אירוע תאונתי חריג שאירע תוך כדי ועקב העבודה אשר הביא לאוטם שריר הלב.

לטענת הביטוח הלאומי, מאמץ ומתח המשתרעים על פני פרק זמן ממושך אינו נחשב לאירוע תאונתי.

הביטוח הלאומי קבע כי  האוטם התפתח כתוצאה ממחלה טבעית וגם  אם הייתה השפעה לכך בשל העבודה, היא פחותה בהרבה מגורמים נוספים.

בעקבות הגשת התביעה באמצעות עורכי הדין גיל וניצן הראל, בית הדין  החליט למנות מומחה למחלות לב מטעם בית הדין, שציין בחוות דעתו כי טכנאי המחשבים היה מועד ללקות בהתקף לב, כיוון שהיה מעשן כבד, היה לו רקע משפחתי עם פוטנציאל לחלות במחלת לב, רמת שומנים גבוהה בדם ותשתית חולנית של כלי דם המובילים ללב.

יחד עם זאת המומחה שמינה בית המשפט קבע כי אלמלא האירוע בעבודה, מועד התרחשות האוטם בשריר הלב היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר ולהערכתו "אחריותו" של האירוע בעבודה לבואו של האוטם שהופיע, הוא בסדר גדל של 60 אחוזים.

הביטוח הלאומי חזר בו מדחיית התביעה וקבע כי לאור חוות דעתו של המומחה החליט להכיר באירוע כפגיעה בעבודה. בעקבות הודעת הביטוח הלאומי טכנאי המחשבים יזומן לוועדה רפואית שתקבע את דרגת נכותו ואת הפיצוי או את הגמלה המגיעה לו בעקבות תאונת העבודה.