שופטת בית משפט השלום באשדוד, גילת שלו   מתחה בקורת קשה על התובעת במשפטו של אריה איטח, המואשם בהטרדה מינית: 

על פי השופטת - הפרקליטות ניסתה להגניב עדויות שיטה למשפטו של אריה איטח, , תוך שהיא מסתירה למעשה עובדה זו מההגנה ומבית המשפט.
אריה איטח, מואשם בהטרדה מינית של שלוש עובדות שהיו כפופות לו ובשני מעשים מגונים באחת מהעובדות.
עורך דינו של אריה איטח, מנחם רובינשטיין, העלה טענות בנוגע להתיישנות המעשים המתוארים בכתב האישום ואשר התרחשו לפני יולי 2005.

תגובת  המדינה לטענת ב"כ של איטח: "כתב האישום מתייחס למסכת עובדתית שתחילתה ב-2002, וזאת כדי לתת לביהמ"ש תמונה מלאה בדבר טענות המאשימה",
לאחר הבהרה, קבעה השופטת רובין לביא, שדנה אז בתיק, כי המתלוננות לא יוכלו להתייחס בעדויותיהן למעשים עליהם כבר חלה ההתיישנות, והמליצה לתובעת, להכין את העדות בהתאם.

השופטת לביא עברה לבית המשפט בקריית גת, והתיק הועבר לשופט גילת לשלו.
כשנתיים לאחר הגשת כתב האישום - טענה לראשונה התובעת שהיא מעלה האשמות ישנות כדי להראות שמדובר בדפוס התנהגות של נאשם, כלפי מתלוננות שונות, מרגע שהחלו לעבוד ועד שסיימו לעבוד. והוסיפה:" מדובר בעבירה שנמשכה תקופה כה ארוכה, שבית המשפט צריך להתרשם מהמתלוננות ומה שהן עברו, הטרדה מתמשכת שהן עברו מתחילה שהן עבדו שם. יחד עם זאת, לא נבקש להרשיע אותו בעבירות שיש בהן התיישנות". 

בעקבות התנגדותו של עורך דינו של איטח, הורתה השופטת, גילת שלו, למדינה למחוק מכתב האישום כל התייחסות לאירועים שהתרחשו לפני יולי 2004.
התובעת ביקשה משלו לשנות את החלטתה של לביא ולהתיר למתלוננות להעיד גם על מעשים שהתיישנו.

בדיון שהתקיים השבוע - יום שני - 26.3.12 טענה השופטת  כי אין בכוונתה לערער על החלטת השופט לביא וכי זה לא מתפקידה. היא מתחה  ביקורת על התנהגותה של התובעת: "התנהלותה של המאשימה בענייננו, תמוהה ואינה ראויה. למאשימה ניתנו מספר רב של הזדמנויות להגיב בכתב ובעל-פה על טענותיו של ב"כ הנאשם, ובכלל זה על טענת ההתיישנות, ומעולם לא טענה כי ציון העבירות שהתיישנו בכתב האישום נבע מכוונתה להעיד את המתלוננות על מעשים שהתיישנו, כחלק מעדות שיטה".

השופטת מציינת, כי לאטיאס היו די והותר הזדמנויות להבהיר לבית המשפט שמדובר בעדויות שיטה, אך היא לא ניצלה אף אחת מהן עד לדיון בדצמבר שעבר. "לאור השיהוי הרב שחל בהעלאת טענות המאשימה, לאור חלוף הזמן הרב, ולאור התנהלות המאשימה לכל אורך ההליכים שפורטו לעיל בהרחבה, ולמרות שנראה לי כי החלטת כבוד השופטת לביא התייחסה אך ורק לסוגיית ההתיישנות, ולא התכוונה לאסור את עדויות המתלוננות באשר לאירועים שהתיישנו מסיבות אחרות, ספק בעיני אם יש להתיר למאשימה לבצע שינוי חזית כה מהותי, המשפיע על זכותו של הנאשם ליהנות מן ההתיישנות הקבועה בחוק.
התנהלותה של המאשימה בעייתית גם מאחר שלא יישמה במשך זמן רב את החלטות בית המשפט באשר להתיישנות, ואף הגישה שני כתבי אישום מתוקנים ובהם עבירות שהתיישנו. גם אם כוונת המאשימה הייתה להעיד את המתלוננות על המעשים שהתיישנו במסגרת עדות שיטה או מעשים קודמים (דבר שכאמור לא עלה קודם לכן), הרי שעדות כזו אינה אמורה לבוא לידי ביטוי בעובדות כתב האישום, האמור לפרט את העובדות והעבירות לגביהן מבקשת המאשימה להרשיע את הנאשם ולא עבירות נוספות.
בדרך כלל, בקשה להעיד עדים במסגרת עדות שיטה או מעשים קודמים, באה לידי ביטוי בהוספת העדים לרשימת עדי התביעה, או בבקשה נפרדת להעיד את העדים על עבירות שהתיישנו".

לא ניתן לקבל את עמדתה של המדינה. עדות שיטה בכללה היא בעייתית ויוצאת דופן, ועד היום ניתן היה להביא במסגרת רק עדים שאינם המתלוננים בתיק. ספק בעיני אם יש מקום להרחיב את החריג הכפול (גם עדות שיש בה כדי להשחיר את פני הנאשם, וגם עדות שהתיישנה), גם למקרים בהם המאשימה מבקשת להעיד את המתלוננות בתיק על חלק מהמעשים שבוצעו בהן והתיישנו, שכן יש בכך כדי לעקוף את הוראת ההתיישנות שקבע המחוקק".

עו"ד מנחם רובינשטיין סניגורו של איטח: "אני מחכה בקוצר רוח  לתחילת המשפט על מנת  לחשוף את מסכת הקשרים של המתלוננות ושל אלה  הקשורים להן. אני לא זוכר מיקרה בו הביע בית המשפט ביקורת כה בוטה  על התנהלות הפרקליטות בפרשה הזאת וחייב אותה לשלם 2500 שקל לאריה איטח. זהו פועל יוצא של מורת רוחו של בית המשפט מההתנהלות הזאת. לו היתה משטרת ישראל ופרקליטות מחוז דרום בודקת כמו שצריך את התיק, לא היה מוגש כתב אישום ואם היה צריך להיות מוגש כתב אישום, הוא היה צריך להיות מוגש נגד המתלוננות ואלו שקשורים עימן ודירבנו אותן למסור עלילה שקרית במשטרה,  כיוון שהזמן שעבר הביא לריכוז מידע מאוד מעניין.  אני מחכה להם בבית המשפט בחקירה הנגדית".