פסק דין חריף נגד העירייה על התנהלותה בנוגע לפרויקט בינוי האודיטוריום במקיף ד' באשדוד. תחילת הפרשה בשנת 2001 אז הוקמה עמותה לצורך קידום בניית אודיטוריום ופלנטריום עבור התלמידים במקיף ד'. בשנת 2002 זכתה חברת בר חסון במכרז של העירייה לבניית השלד לאודיטוריום, ולאחר בניית השלד הועברו לחברה הכספים דרך העמותה. 

בדצמבר 2003 נחתם חוזה להמשך עבודות גמר, מבלי שנערך מכרז. על פי חוזה הגמר, העירייה התחייבה לשאת בעלויות עבודות הגמר.

בשלהי שנת 2005 (חודש דצמבר) החברה הקבלנית התבקשה להפסיק לאלתר את ביצוע עבודות הגמר, כאשר, לטענת החברה הקבלנית הוראה זו מקורה בבעיות תקציב ואילו העירייה טענה כי מקור ההוראה באי עריכת מכרז פומבי כנדרש.

כשנתיים (ינואר 2008) אחרי הפסקת העבודות פירסמה העירייה מכרז פומבי לביצוע עבודות הגמר באודיטוריום. שנה לאחר פרסום המכרז הפומבי הגישה החברה הקבלנית לעירייה חשבון סופי עבור העבודות שביצעה עד כה באודיטוריום ומבגינם מגיע לה תשלום. , סך כולל של החשבון הסופי עמד על  1,679,616 ש''ח בתוספת מע''מ.

בעירייה ערכו חשבון סופי מטעמם, אשר הראה כי התשלום שמגיע לחברה הקבלנית, לאור בדיקתם, עומד על 1,255,259 ש''ח בתוספת מע''מ. סכום זה מעולם לא שולם לחברה הקבלנית, ובשנת 2011 הודיעה העירייה לחברה הקבלנית כי היא אינה רשאית לשלם לה.

בעקבות סירובה של העירייה לשלם לחברת בר חסון על העבודות שביצעה, הגישה האחרונה את התביעה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בתביעה טענה החברה הקבלנית, שיוצגה ע"ד עורך דין א. ארגמן, כי פרויקט האודיטוריום הוא מיזם עירוני שהוקם על קרקע עירונית וכי על מנת לחסוך בעלויות, העירייה בחרה להוציא לפועל את הפרוייקט באמצעות עמותה, הגם שלא הקצתה לה הקרקע כנדרש בדין, ותוך שהבטיחה לעצמה פיקוח ושליטה בעמותה ובפרויקט.

עוד נטען בכתב התביעה כי דו''ח מבקר העירייה חושף התנהלות חמורה מצד העירייה שהתעלמה ביודעין ובמכוון מחוות דעת של יועציה המשפטיים ושל משרד הפנים, ואף פעלה בניגוד להחלטות מועצת העירייה, במטרה לקדם הפרויקט. עוד נטען כי העמותה לא שילמה לתובעת מאומה עבור עבודתה, שכן, העירייה היא שתיקצבה את הפרויקט והיא שמימנה אותו במלואו, בשיטת "המימון העקיף"(באמצעות העברת כספים מהעירייה לחשבון בית הספר), זאת בידיעת גזבר העירייה ובאישורו. 

כבר בתחילת טענותיה, אמרו בעירייה כי הם מבקשים להדגיש כי אין בכוונת העירייה לעמוד לצד פעולות העירייה בתקופה הרלוונטית לתביעה, וכי הנהלת העירייה דהיום מסתייגת לחלוטין מהאופן שבו התנהלו הדברים בתקופות הרלוונטיות לתובענה.

בהמשך טענה העירייה כי תביעה זו נעדרת בסיס עובדתי ומשפטי מינימאלי, שכן בפועל, התובעת כשלה להוכיח התקשרות כלשהי בינה לבין העירייה וההתקשרות היחידה הינה בין התובעת לעמותה שהינה פרטית ואישיות משפטית נפרדת שאינה בבעלות עירונית ואין כל קשר בינה לבין העירייה. 

השופטת נחמה דוק מבית המשפט המחוזי בב"ש, מתחה ביקורת חריפה על העירייה ועל התנהלותה. "העירייה נהגה כלפי התובעת בחוסר תום לב משווע, שלא לדבר על הפרת חובת ההגינות החלה על העירייה כרשות ציבורית", נכתב בפסק הדין.

בהמשך כתבה השופטת בפסק הדין: "נדמה כי אין צורך להרבות מילים אודות חוסר הסבירות וחוסר ההגינות בהתנהגות העירייה שהוסיפה להוליך שולל את התובעת וליצור בפניה מצג שווא שלפיו, לא ירחק היום וזו תשוב להשלים העבודות שהופסקו במפתיע".

עוד קבעה השופטת דוק כי העירייה תשלם לחברה הקבלנית בתוספת ריבית והצמדה משנת 2006 ו- 2008. "נוכח חוסר הגינותה של הנתבעת והעובדה, כי חלפו למעלה מעשור שנים מאז הופסקה עבודתה של התובעת וכאשר במהלך כל התקופה שחלפה, נהנית הנתבעת מפרי ידה ומעמלה הרב והטוב של התובעת מבלי לשלם על כך , בכל אלה יש להצדיק חיובה של הנתבעת להשיב ההתעשרות בערכים ריאליים" נכתב בפסק הדין.

השופטת מחייבת את העירייה לשלם לחברת בר חסון סכום של 1,255,259 ₪ בצירוף מע"מ, שיישא ריבית והצמדה מדצמבר 2008. בנוסף תשלם העירייה לחברה הקבלנית סכום של 44,563 ₪ בצירוף מע"מ עבור שמירה שהציבה החברה באתר עד שתברר לה כי העירייה יוצאת למכרז חדש. עוד חויבה העירייה בתשלום  140,000 ₪ עבור חוות דעת שהגישה התובעת. עוד נקבע כי העירייה תשלם שכר טרחת עוה"ד בסכום כולל של - 175,000 ₪.