מהתביעה, שהגיש באמצעות עורכת הדין שגית הראל מהראל משרד עורכי דין, עולה כי הצעיר, טבח במקצועו, אושפז לפני כשנתיים בביה"ח לצורך ניתוח הרניה ונותח על ידי מומחה בכירורגיה ומנתח נוסף שאינו מופיע באתר משרד הבריאות וברישומי ביה"ח וספק אם יש לו אישור לעסוק ברפואה.

בגיליון הניתוח צוין כי לא היו סיבוכים והוא שוחרר לביתו. כשבוע לאחר מכן הוא אושפז בדחיפת בביה"ח ברזילי במחלקה האורולוגית עקב כאבים עזים ונפיחות באשך הימני ללא אספקת דם ועם חשד לנמק. עוד באותו לילה הוא נותח ולאחר יעוץ כירורגי הוחלט לכרות את האשך.

מומחה כירורגיה מטעם התביעה קבע בחוות דעתו כי הפגיעה באספקת הדם לאשך נעשתה במהלך הניתוח וכי הפגיעה באשך זוהתה בהדמיית ה-CT שבוצעה כשבוע לפני הניתוח. לדעת המומחה, הניתוח בוצע ברשלנות תוך חסימת כלי הדם המזינים את האשך הימני, מה שיצר קריש דם ובנוסף נגרם נמק עקב התקנת סיכת הידוק.

המומחה קבע כי המנתחים היו מודעים לפגיעה בצינור הזרע ובכלי דם, אולם לא ביצעו כל פעולה על מנת למנוע הפגיעה וכתבו בדו"ח "בקע ישיר ללא סימני נמק". לדעת המומחה לצעיר נותרה נכות לצמיתות בשיעור 30 אחוזים בגין אובדן אשך וצלקת מכוערת.

עורכת הדין שגית הראל טענה בתביעה כי ביה"ח התרשל בין היתר בכך שלא הייתה הלימה בין ממצאי בדיקות ההדמיה לבין הטיפול שקיבל וכי לא הוסברו לצעיר טרם הניתוח, מלוא הסיכונים והסיכויים הטמונים בו.

הצעיר מבקש מבית המשפט לפסוק לו פיצויים עבור הפסדי שכר ותנאים סוציאליים, הוצאות רפואיות, פגיעה באוטונומיה, נזק ראייתי וכאב וסבל.

בי"ח ברזילי ומשרד הבריאות מבקשים בכתב ההגנה למחוק התביעה נגד בית חולים ברזילי וטענים בין היתר, כי המנתח שאינו רשום ביצע את הניתוח במסגרת השתלמות ופעל תחת פיקוחו של המנתח האחראי. לטענתם, במהלך הניתוח השני לא היה מנוס מכריתת האשך לאור נפיחות והיעדר אספקת דם.