התאונה קרתה בחודש אפריל לפני כשנתיים כחצי שעה לאחר חצות בשד' רחובות ברובע ט' בעיר. נהג האופניים החשמליים שלבש בגדים שחורים, פונה ממקום התאונה עם פגיעת ראש קשה כשהוא מורדם ומונשם ונגרמה לו פגיעה מוחית בלתי הפיכה.

קוסטה קיפניס, בוחן התנועה שחקר את התאונה העיד כי הרכב גרם לתאונה בשל אי שמירת מרחק מספיק מרוכב האופניים וכי בזמן הפגיעה מאחור, רוכב האופניים החשמליים נסע באמצע הכביש בנסיעה ישרה.

הבוחן קבע כי מסימני הבלימה עולה כי הנהג נסע במהירות של 57 קמ"ש בעת הפגיעה והגיב לסכנה במרחק של 17 מטרים בלבד מרוכב האופניים. אז החל לסטות מנתיב הנסיעה ובלם מאוחר מדי.

בחקירה הנגדית שביצע עו"ד אדי נוז, בא כוחו של נהג הרכב, הבוחן השיב כי הוא אינו יודע אם ניתן היה למנוע את התאונה, כי אינו יודע מהירות הנסיעה של רוכב האופניים.

הנהג הפוגע העיד כי רוכב האופניים התפרץ לכביש בין מכוניות מצד ימין, נסע לפניו באלכסון, התיישר ואז נפגע. לטענתו הוא נסע בנתיב הימני במהירות של פחות מ-50 קמ"ש וכי התאורה במקום לא הייתה מספקת. הנהג טען כי "המוח שלי בכלל לא עיקל את מה שקרה, הבחנתי בו מאית השנייה לפני התאונה".

הסניגור עו"ד אדי נוז העוסק במשפט פלילי ותעבורה טען כי יש לזכות הנהג הפוגע, זאת כי בוחן התנועה לא יכול לשלול שרוכב האופניים הגיח מהמדרכה, השתלב בכביש לפני רכבו של הנהג, בפרק זמן שלא אפשר לו להגיב ולמנוע התאונה.

הוא הוסיף כי התאורה במקום והעובדה כי מדובר באופניים, מחזקים המסקנה כי לא ניתן לייחס לנהג הרכב אחריות לתאונה מעל לכל ספק סביר.

השופטת ליאת שמיר הירש, ציינה במעמד גזר הדין כי מדובר תאונה מצערת אשר גרמה לפגיעה חמורה של רוכב אופניים צעיר אשר לא יחזור להיות כשהיה.

השופטת קבעה כי גרסת ההגנה הינה גרסה סבירה אשר לא נסתרה על ידי בוחן התנועה. היא ציינה כי מעדות הבוחן עלה שלא ניתן לשלול כי רוכב האופניים הספיק להתיישר לאחר שהתפרץ לכביש באופן שלא הותיר לנהג זמן להגיב ולמנוע את התאונה.

השופטת: "על אף שבדרך כלל פגיעה חזית-אחור יש בה כדי להעיד שלא נשמר מרחק בטוח בין כלי הרכב, בפגיעה אופניים חשמליים, קיים צורך בדבר מה נוסף מבחינה ראייתית על מנת להוכיח כי קרות התאונה אכן נעוצה באי שמירת מרחק".

לדבריה הבוחן העיד כי בשחזור התאונה, הבוחן לא מדד את המרחק בו ניתן היה להבחין ברוכב האופניים. העובדה שהנאשם פגע ברוכב האופניים בסוף זמן התגובה ועת החלו סימני הבלימה יש בה כדי להעיד שמדובר היה בפרק זמן קצר מאוד בו הבחין נהג הרכב ברוכב האופניים.

לבסוף פסקה כי הנאשם זכאי מחמת הספק.