לפני שעונים על השאלה מהי פסקת ההתגברות, צריך להסביר מהם חוקי היסוד. בבסיס של מערכת חוקים, צריכה להיות חוקה שמסדירה את צורת השלטון, זכויות האדם ועוד נושאים אשר מהווים קו מנחה לחקיקה הרגילה.

בישראל, בשל המחלוקות הרבות בין הצדדים, לא נקבעה חוקה בקום המדינה. פשרה (ועדת הררי) קבעה כי החוקה הישראלית תחוקק בפרקים שייקראו חוקי יסוד. 

בשנת 1992 עברו שני חוקי יסוד שהסדירו את המעמד החוקתי של זכויות הפרט לחירות, קניין, פרטיות, חופש העיסוק ועוד.

כחלק מחוקי היסוד הללו חוקקה "פסקת ההגבלה" שקבעה כי אין לפגוע בזכויות שבחוקי היסוד, אלא בהתקיים ארבעה תנאים:

1. הפגיעה נעשית בחוק; 2. החוק הולם את ערכיה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית; 3. החוק נועד לתכלית ראויה; 4. החוק מידתי והפגיעה בזכויות לא עולה על הנדרש בכדי להשיג את תכליתו של החוק.

אז מהי פסקת ההתגברות?

פסקת ההתגברות נועדה להחזיר את הכוח לכנסת, ולאפשר לה לחוקק מחדש חוק שבית המשפט פסל – ושהוא יהיה תקף למרות פסילתו מוקדם יותר.

על מה המחלוקת העיקרית?

הנוסח, זאת הנקודה. רבים מהמשפטנים בישראל מסכימים כי יש צורך בפסקת התגברות, אבל יש מחלוקת לגבי התנאים שיידרשו מהכנסת בכדי לחוקק חוקים שיפגעו בזכויות הפרט. האם מספיקים 61 חברי כנסת, המרכיבים כל קואליציה שהיא? האם צריך שיהיה רוב מיוחד שמראה על הסכמה נרחבת של נבחרי הציבור לפגיעה בזכויות הפרט? האם צריך שחלק מחברי הכנסת שיצביעו בעד יהיו גם מהאופוזיציה? רוב המחלוקת היום סובבת סביב השאלות האלה.

מה יקרה ברגע שפסקת ההתגברות תעבור?

עקרונית, הכנסת תוכל לחוקק מה שהיא תראה לנכון. במידה וחוק יפגע בהוראות חוקי היסוד ובית המשפט יבטל אותו, החוק יחזור לשולחן הכנסת והיא תוכל לחוקק אותו מחדש. כרגע מדובר על פסקת התגברות ברוב של 61, הרוב המינימליסטי הנדרש בכדי לקיים קואליציה. כתוצאה מכך, כל קואליציה תוכל להעביר חוקים הנוגדים את הוראות חוקי היסוד.

על מה המהומה?

הטענה המרכזית היא שצעד כזה יהפוך את ישראל לדמוקרטיה היחידה בעולם שאין בה מגבלה על כוחו של השלטון וכי ביטול סמכותו של בג"ץ לערוך ביקורת שיפוטית הוא בפועל ביטול הדמוקרטיה הישראלית.

ישראל היא מדינה חסרת חוקה משוריינת, היא רב-תרבותית, היא שסועה וגם סקטוריאלית. פסקת ההתגברות עלולה לדרדר אותה לכאוס חוקתי ולגרום לפגיעה במיעוטים.

בכל מדינה (דמוקרטית) בעולם יש כמה איזונים ובלמים המגבילים את כוחו של הרוב הפוליטי, אך בישראל בית המשפט העליון הוא ה"איזון" היחיד:

בישראל אין חוקה משוריינת, אין שני בתי פרלמנט, אין נשיא הנבחר עצמאית ומחזיק בסמכויות ביצועיות, אין ביזור של הכוח באמצעות מבנה פדרלי או בחירות איזוריות ואין מנגנונים נוספים אחרים המאפשרים איזונים ובלמים, כגון כפיפות לבתי דין בינלאומיים.

האיזון היחיד של כוחו של הרוב הפוליטי בישראל הוא בית המשפט העליון. וכאין איזון - אין בלמים.

מה טוענים אלו שתומכים בפסקת ההתגברות?

לדברי התומכים -  יש לאפשר לעם לבחור באמצעות נציגיו את הדרך בה תתנהל המדינה. אכן הכוח יעבור לפוליטיקאים, אך אלה נבחרים מדי מערכת בחירות על ידי הציבור. במידה והפוליטיקאים יפעלו בניגוד לרצון הציבור שבחר בהם, הרי שהציבור לכאורה ישלח אותם לבית.

התומכים סוברים כי מכיוון שכוחן של רשויות החוק בדמוקרטיה נובע מכוח ההסמכה של העם, ראוי כי המילה האחרונה בדמוקרטיה תהיה של מי שנבחר על ידי העם ונהנה מחידוש אמון הציבור בו מדי מערכת בחירות.

התומכים בפסקת התגברות טוענים שאם יש רוב בכנסת לחקיקתו מחדש של חוק, הרי שזהו רצון העם / הבוחר והדבר מבטא את הערכים של הרוב, ומשכך – אין זה סביר שגוף של אנשים שלא נבחרו ולא מייצגים את העם, יחליט בניגוד לדעתו של הרוב הנבחר.

מה טוענים אלו שמתנגדים לפסקת ההתגברות

המתנגדים סבורים שפיסקת ההתגברות היא אנטי דמוקרטית, שכן היא מאפשרת פגיעה מכוונת בזכויות אדם על ידי הרוב הפוליטי ("עריצות הרוב") ללא אפשרות לבקרה, כמפורט להלן.

לדברי המתנגדים - במתכונת המוצעת, בה נדרש רוב של 61 חברי כנסת, כל קואליציה תוכל לעקוף כל פסק דין של בית המשפט העליון.

משמעות הדבר, היא ביטול היכולת של בית המשפט להגן בצורה אפקטיבית על זכויות הפרט של אזרחי ישראל. הכנסת תהפוך לכל יכולה, ללא יכולת של הרשות השופטת להגביל את כוחה של הכנסת כאשר היא פוגעת בזכויות הפרט או בזכויות המיעוט בישראל.

בנוסף, לדבריהם מכיוון שחוקי היסוד מהווים פרקי חוקה, הרי שאסור לאפשר לפגוע בהוראות שלהם במספר של הקואליציה הכי צרה שניתן להקים בכנסת.

המתנגדים סבורים כי כל מחנה פוליטי צריך לחשוש מפסקת התגברות, כיוון שייעשה בה שימוש נגד מי שאינו בשלטון – וכידוע, שלטון הוא דבר מתחלף.

כמה חוקים נפסלו עד היום על ידי בג"ץ?

ביטול חוקים במסגרת בג"ץ נעשה בהתאם לחוקי היסוד, והוא ממש לא חריג בעולם הדמוקרטי. מאז הקמתו בשנות החמישים ועד היום בג"ץ ביטל רק 22 חוקים, בעיקר משיקולים של פגיעה קשה בכבוד האדם וחירותו, בחופש העיסוק ובשוויון.

הקשר של פסקת ההתגברות למשפטי נתניהו

צמצום הביקורת השיפוטית וחקיקת פסקת התגברות מאפשרים חופש פעולה רחב ביותר לחקיקת חוקים שמשפיעים על עצם ההליך הפלילי של ראש הממשלה, על אופן ניהולו ועל תוצאותיו. הדבר מאפשר לקואליציית נתניהו לחוקק כל חוק שיעלה בדעתם וישחרר אותו מהמשפט ומתוצאותיו. הכוח של הממשלה במקרה כזה אינו מוגבל ואין מי שיגביל אותו.

שופטי בית המשפט העליון אינם נבחרים – מדוע הם מוסמכים להחליט נגד הממשלה או הכנסת?

על אף ששופטי בתי המשפט בכלל, ובית המשפט העליון בפרט, ממונים ולא נבחרים, הרי שמדובר במערכת מקצועית, שאמונה על שלטון החוק ומימושו, שמחויבת לייצוג האינטרס הציבורי, ושאמורה לפעול באופן מקצועי ואובייקטיבי ביחס לסוגיות המובאות בפניה. על אף כל המגבלות הידועות בהקשרים אלה, הרי שהמחויבות הבסיסית של אנשי מערכת המשפט היא לשלטון החוק ולציבור.

לעומת מערכת המשפט, הכנסת פועלת, באופן טבעי ולגיטימי, מתוך שלל אינטרסים פוליטיים, ציבוריים, תקשורתיים ופופוליסטיים – כדי לקדם אג'נדות שונות שאינן תמיד כפופות לא לשלטון החוק, לא למשטר החוקתי ולא להגנה על זכויות אדם.

פסקת ההתגברות משמעה הכפפה של עקרונות היסוד, מערכת הערכים החוקתית, שלטון החוק וזכויות האדם – לאינטרסים פוליטיים של הרוב הפוליטי, ללא כל איזון. משמעה העברת ההכרעה באופן מוחלט לגוף הפוליטי, שבאופן לגיטימי מובילות אותו אג'נדות פוליטיות, ושכפוף באופן טבעי לשלל לחצים פוליטיים וציבוריים. זאת, תוך ניטרול מוחלט של תפקידו של בית המשפט העליון לאזן בין אינטרסים ולרסן במידה הראויה את כוחו הבלתי מוגבל של השלטון.

היכן עוד יש בעולם פסקת התגברות:

בשום מקום בעולם אין פסקת התגברות, למעט במקום אחד – קנדה. שם היא הוכנסה כפשרה משום ההתנגדות של קוויבק, שהוא מחוז עם ייחוד תרבותי מובהק, להיות כפוף לחוקה הקנדית הפדרלית ללא אפשרות של התגברות. כאמור, בכל שאר החוקות בעולם אין מנגנון כזה.