מהתביעה עולה כי לפני כשנתיים בשעה אחת לפנות בוקר, בזמן שיצאה לטיול לילי עם כלביה לגינה הציבורית החשוכה בעיר, בעת ירידתה מאזור המדשאות לאזור השביל הבנוי, רגלה נתקלה בבור ונפלה בחוזקה על השביל. הבור נוצר בין המדשאה לשביל כתוצאה מהיעדרם של מספר אבני מדרכה. 

לטענת בא כוחה, עו"ד דותן לינדנברג העוסק בתביעות בגין נזקי גוף, המדובר במתחם ציבורי המשמש את הציבור הרחב והוא נמצא בבעלותה, אחזקתה, אחריותה וניהולה של העירייה.

לכן, העירייה הייתה מחויבת לדאוג הן לדרך גישה נאותה ולתקינות המדרכה וגם לסילוק המפגע שיצר סיכון ממשי להולכי הרגל ומשלא פעלה כך, נהגה ברשלנות. 

ממקום התאונה פנתה המורה לקופת החולים כשהיא סובלת מכאבים בקרסול ימין לאחר חבלה סיבובית. בבדיקה נמצאה רגישות ונפיחות בקדמת הקרסול ובוצעה חבישה אלסטית. 

כחצי שנה לאחר הנפילה פנתה לבית החולים "קפלן" כשהיא סובלת מחוסר יציבות בקרסול ימין והופנתה לביצוע בדיקת אולטרה סאונד שהדגימה נפיחות בגיד וסביב אחת מרצועות הקרסול. 

מומחה לאורתופדיה מטעם התביעה שבדק את המורה, קבע כי כתוצאה מהתאונה, היא סובלת מנכות לצמיתות בשיעור של 10אחוזים בשל  דלקת כרונית בגיד ובשתי רצועות.

מצב זה, קבע המומחה, גורם לקושי בהליכה על העקב ועל קצות האצבעות, לאי יציבות קלה ולהגבלה בטווחי התנועה של הקרסול והמפרק. 

בא כוחה טוען בתביעה כי לפני התאונה המורה תפקדה כשורה וניהלה את משק ביתה באופן עצמאי. אך לאחר התאונה, הפכה לסיעודית ותהיה זקוקה גם בעתיד לעזרה רבה ברוב שעות היום, בכדי לבצע פעולות פשוטות ויומיומיות ומטלות במשק ביתה.

לדבריו, המורה תסבול כל חייה  מכאבים עזים המדירים שינה מעיניה ותזדקק למשככי כאבים רבים המחלישים את כוחה. בנוסף היא  מתקשה לעמוד זמן ממושך, לעלות ולרדת במדרגות. 

כתוצאה מהנכות מהתאונה, היא נאלצה לשנות את אורח חייה: היא נמנעת מביצוע פעילות גופנית ומעיסוק בתחביביה, מחשש להחמרת מצבה וכתוצאה מכך פחתו הנאות חייה באופן מהותי. 

המורה תובעת לקבל פיצוי מהעירייה עבור הפסדי שכר, פנסיה וזכויות סוציאליות, כאב וסבל, הוצאות רפואיות ועזרת צד ג'. טרם הוגש כתב הגנה.