בהליכי גירושים מכירים את המושג - "מרוץ סמכויות" - מושג שמתאר את ה"מרוץ" לגבי השאלה היכן יתנהל התיק בעניינם -  בבית דין רבני (שם יש יתרון מובהק לגברים), או בבית משפט, (שם הנשים שוות בפני החוק)?.

אם אכן , כפי שכתוב בהסכמיים הקואליציוניים בין ש"ס לליכוד, בתי הדין הרבניים יקבלו סמכויות רחבות כל כך, מרוץ סמכויות מסוג זה - יקרה בכל תחום ותחום בחיינו - רבתם עם בעל הדירה שלכם? הוא יגיש בבית דין רבני ויקבל משפט יהודי כהלכתו. פיטרו אותך שלא בצדק? לכי חפשי צדק אצל הדיינים.

המשמעות היא שאדם יוכל לתבוע את חברו בבית הדין הרבני כאילו זה היה בית משפט לכל דבר, גם בנושא נזיקין, עבודה, חוזים, נדל"ן – וכך הם יוכלו להחיל את הדין הדתי על כל תחומי החיים בישראל.

בתי הדין הרבניים (שמערכת השפיטה שלהם מבוססת על דין תורה כאמור), מהווים כיום חלק ממערכת המשפט בישראל ומחזיקים בסמכות השיפוט הבלעדית בנושא נישואין וגירושין של יהודים. מבחינה מבנית, הם פועלים בשתי ערכאות: בתי הדין האזוריים ובית הדין הגדול, שבראשו עומד אחד משני הרבנים הראשיים לישראל.

מדובר במערכת משפטית המבוססת על גברים חרדים בלבד. אין בה ייצוג לנשים ולא לחילוניים.

כיום, הסמכויות שמוקנות לבתי הדין הרבניים מצומצמות יחסית שכן על פי החוק הם מופקדים באופן בלעדי על נישואין וגירושין בלבד. הם מוסמכים לדון גם בנושאי משמורת ונושאים נלווים נוספים להליכי הגירושין, אם לא הוגשה תביעה במקביל בבית המשפט לענייני משפחה.

אבל בזמן שכולם עוסקים ברפורמה של לוין על מערכת המשפט האזרחית אנו יכולים מתחת לרדאר, למצוא את עצמנו תחת בית משפט רבני בכל תחומי החיים.

המחקר על בתי הדין הרבניים:

מחקר שערך אריאל פינקלשטיין מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מלמד כי בתי הדין הם ערכאה שיפוטית הנגועה כולה באינטרסים פוליטיים ומפלגתיים. נשיאי בתי הדין הרבניים (הרבנים הראשיים) נבחרים לתפקידם באופן פוליטי, ולפי פינקלשטיין הם בעלי זהות מפלגתית ברורה, כדוגמת הרב יצחק יוסף המקיים קשרים פומביים עם ראשי ש"ס בנוגע לסוגיות ציבוריות ופוליטיות. גם הדיינים מתמנים תוך זיקה ברורה לזהות מגזרית-מפלגתית. המחקר מראה כיצד קשרים הדוקים בין מפלגות לדיינים בכירים מביאים לכך שהחלטות ניהוליות בבתי הדין, כגון מינוי ראב"דים (נשיאי בתי הדין), מינוי ראשי הרכבים ושיבוץ דיינים לבתי דין, מתקבלות תחת לחצים והשפעות של אינטרסים מפלגתיים. 

כפי שמראה פינקלשטיין, ליקויים אלה חודרים עמוק להליכים המתנהלים בבתי הדין. נציבות תלונות הציבור על שופטים מקבלת תלונות הן על בתי המשפט הרגילים והן על בתי הדין הרבניים.

במהלך העשור האחרון, בעקבות תלונות, חשפה הנציבות מקרים חמורים המלמדים על כך שגורמים חיצוניים לבתי הדין – רבנים, מאכערים ועסקנים – מבקשים באופן שגרתי להשפיע במישרין על החלטותיהם של דיינים בתיקים הנידונים לפניהם. כמו כן, הנציבות מצאה כי שיעור התלונות גבוה נגד דיינים על כך ששמעו טענות של צד אחד בלי לתת לצד השני הזדמנות להגיב. 

בסיום המחקר, המלצתו היא להעביר את בתי הדין הרבניים מהמשרד לשירותי דת למשרד המשפטים, וכן להפריד בינם לבין הרבנות הראשית.

בית דין רבני בכל עיר:

על פי ההסכם הקואליציוני - השוואת תנאים בין בתי הדין הרבניים לבין בתי המשפט תכתיב הקצאת תקציבי עתק. אם זה יקרה – הם יבקשו להקים בית דין בכל עיר, בדומה לבתי משפט השלום.

מכאן שהציבור יממן מערכת משפט שאין לדעת לאיזה עקרונות היא כפופה ושפועלת בלי ייצוג לנשים שהן -50% מהאוכלוסייה ובלי ייצגו חילוני/מסורתי/דתי לאומי שהוא 80% מהאוכלוסייה – כלומר מערכת המשפט החדשה תייצג כ 10% מהציבור אך תוכל לקבל מעמד שיפוטי זהה.

התנגשות בין העולמות:

מערכת בתי הדין הרבניים היא כאמור מערכת גברית חרדית מובהקת, שבה רק גברים יכולים לעבוד או לתת עדות – ואילו נשים לא. לרוב הדיינים אין אינטראקציה עם נשים ביומיום, למעט אולי בנות המשפחה שלהם, והמערכת המשפטית שהם מנהלים פועלת על פי חוקים דתיים שמבקשים להחזיר את מצב הנשים 500 שנה אחורה. ככלל, מדובר במערכת שבאופן אוטומטי מפלה נשים.

נכון להיום בתי הדין הרבניים מצויים בהתנגשות חזיתית יומיומית עם העולם המודרני – וברור שאם הם יקבלו סמכויות לתחומים נוספים – ההתנגשות הזו תחריף ומי שיסבול יהיו בעיקר נשים וחילוניים.