שש שנים לאחר שהוטעה על ידי כונס הנכסים והבעלים, יוכל איש עסקים מאשדוד לקבל לידיו את המגרש הצמוד למגרש שבבעלותו – כך קבע בית המשפט העליון בצעד נדיר, בניגוד לחוות דעתו של כונס הנכסים הרשמי של מדינת ישראל.

בהרכב של שלושה שופטים, קבע בית המשפט כי ביטול הליך כינוס הנכסים נעשה בחוסר הגינות ובאופן בלתי שקוף, ועל כן יש להשלים את הליך ההתמחרות, למרות שהוא לא הושלם באופן מלא.

איש העסקים עדי גולן, המיוצג על ידי עו"ד פתחי שחאדה, היה השוכר של מגרש באזור התעשיה הצפוני באשדוד, אותו הוא השכיר בשכירות משנה יחד עם מגרש צמוד בבעלתו. בעל המגרש, נימר אל-אעסם, משכן את זכויותיו בנכס בבנק לאומי בתמורה ל-750 אלף ש"ח. לאחר מספר ניסיונות פשרה, נקט הבנק בהליכי מימוש המשכנתה בהוצאה לפועל.

בתום הליך ההתמחרות היתה הצעתו של גולן, על סך 1.33 מיליון ש"ח, הגבוהה ביותר. בעקבות זאת חתם גולן על הסכם מכר מותנה, הכפוף לאישור רשם ההוצאה לפועל. במסגרת ההסכם, שילם גולן 10% מהסכום שהציע, כאשר את היתרה תשולם לאחר אישור ההסכם בהוצאה לפועל. במקביל, לידיו של אל-אעסם הועמדו שבעה ימים לפדות את חובו, על מנת להשאיר את הנכס בידו ולהביא לביטול ההתמחרות.

עוקפים בסיבוב: הנכס נמכר מאחורי גבו של גולן

הסכם המכר כלל לא הועבר לאישורו של רשם ההוצאה לפועל, ומאחורי גבו של גולן נעשו מספר מהלכים שנועדו לעקוף את ההליך התקין ולמנוע את המכירה. למרות שזכות פדיון החוב עומדת לרשותו של בעל החוב בלבד, חתם אל-אעסם חוזה עם צד שלישי, אייל זליבנסקי, לפיו ירכוש האחרון את המגרש בתמורה ל-900 אלף ש"ח. כונס הנכסים ידע על המהלך ואישר אותו, ובייצגו את הבנק, חתם על הסכם להסדרת החוב עם אל-אעסם.

להסכם בין אל-אעסם לבין זלינבסקי אף צורף נספח, בו התחייב זלינבסקי שלא ליידע את גולן בדבר המכירה, ובמקביל אל-אעסם התחייב לשלם לזלינבסקי את דמי השכירות, אותם הוא ימשיך לגבות מגולן.

כשלושה שבועות לאחר תום ההתמחרות, פנה עו"ד שחאדה בשמו של גולן אל כונס הנכסים וביקש לדעת מדוע לא הוגש הסכם המכר לאישור רשם ההוצאה לפועל. לא זו בלבד שלא דאג ליידע בתשובתו כי נעשה הליך מכירה של המגרש והסכם להסדרת החוב, כונס הנכסים טען כי העיכוב נובע מהמצב הבטחוני המיוחד ששרר בדרום הארץ ובפגרת ההוצאה לפועל.

לאחר כשבועיים שלח כונס הנכסים מכתב לעו"ד שחאדה, בו הוא מסר כי אל-אעסם פדה את החוב, ועל כן הליך כינוס הנכסים מבוטל. למכתב צורף החזר הסכום ששילם גולן כמקדמה. גולן, שחשב לתומו כי ההליך בוטל באופן תקין, המשיך לשכור את הנכס, כאשר הוא משלם לאל-אעסם את דמי השכירות (ומאחורי גבו עוברת השכירות לידיו של זלינבסקי).

לאחר כשנתיים, מקבל פתאום עו"ד שחאדה מכתב מבא כוחו של זלינבסקי, המיידע אותו בדבר המכירה ודורש כי מעתה יועברו דמי השכירות לידי מרשו. עו"ד שחאדה, שהבין כי נעשה מהלך מאחורי גבו של גולן, עתר בשמו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שקבע כי יש לממש את הסכם המכר המותנה ולמכור את המגרש לגולן, בתמורה לסכום שהציע ע"ס 1.33 מיליון ש"ח (בתוספת ריבית והצמדה). 

העליון: "ניתן להצטער על החלק שנטל כונס הנכסים בעסקאות"

זלינבסקי, שלא השלים עם ההפסד, עתר לבית המשפט העליון. בצעד נדיר, החליטו שופטי העליון לבקש את חוות דעתו של כונס הנכסים הרשמי של מדינת ישראל בשאלה האם ניתן לסחור בזכות הפדיון.

הכונס הרשמי ציין בחוות דעתו כי זכות הפדיון אינה יכולה להיסחר לצד ג', אולם במקביל, הוא המליץ שלא להעביר את הנכס לידיו של גולן, בטענה שהנזק שייגרם לזלינבסקי יהיה גדול יותר. 

למרות המלצת כונס הנכסים הרשמי, קיבל בית המשפט העליון את טענותיו של עו"ד שחאדה, וקבע כי על הנכס להימכר לגולן. בית המשפט קבע כי זכות הפדיון היא אישית ואינה יכולה להיסחר, וכן כי בעסקה בין זלינבסקי לאל-אעסם נעדר "יסוד תום הלב" וכי במהלך יש חוסר הגינות כלפי גולן.

השופטים אף הזהירו כי מתן אפשרות לסחור בזכות הפדיון תקעקע את הליך ההמתחרות ותרתיע בעתיד משתתפים פוטנציאליים להשתתף בהליכי מימוש המתנהלים בהוצאה לפועל.

השופטים ביקרו בפסק הדין גם את כונס הנכסים, שנתן ידו למהלך. "ניתן להצטער על החלק שנטל כונס הנכסים בעסקאות שנעשו ללא גילוי נאות לגולן, וזאת בלשון המעטה" - כך לשון פסק הדין. "ניתן היה לצפות כי לא יתמוך בהסכם מעין זה, מחוץ לכותלי בית המשפט, ולאחר הליך של התמחרות".