לוי, בת 29, למדה ב"אנקורי" באשדוד לאחר שעזבה את מקיף ד' במגמת תיאטרון. הייתה "תלמידה מיוחדת" שמיעטה להגיע לשיעורים, בסוף כיתה ט' רצתה ללמוד תיאטרון עם נחום ישראלי במגמה וקיבלה ציון גבוהה במבחן הפסיכוטכני. עברה מבחני איי קיו וקיבלה תוצאה גבוהה ולמרות הכל שלחו אותה לכיתת מב"ר. המנהלת באנקורי הבטיחה לה שתפתח לה מגמת תיאטרון... לבסוף בשל נשירת תלמידים עברה למגמת אמנות בהוראתה של הלנה אוחיון, שעד היום אני נוהגת לצטט מהגיגיה ותקשורת וסיימה בגרות בהצטיינות.

את לימודיה התחילה בגיל 22 ובחרה דווקא ללמוד עיצוב "קרמיקה" - המקצוע עצמו נתפס כמקצוע של "דודות" והמחויבות ל'דאחקה' רצה בכל מהלך הלימודים. עם כל העידן הטכנולוגי וההתקדמות בעולם, בארץ זה לא נחשב כמקצוע של ממש. יש ביקוש יחסי גדול לכלים ומוצרים שהיא מעצבת בחימר וקרמיקות שונות (כמו שיש המון עצים שונים, כך יש גם המון סוגי חימר). במצבים מיוחדים היא מכינה בעצמה את החימר- כתרכובת מחומרים שונים.

הקדרות וקרמיקה נחשבים למקצוע העתיק בעולם. את כל התרבויות בעולם לומדים לפי שרידי חרסים שנמצאו- לפי הכתבים השונים והאיורים. לאחר שהשתחררה מהצבא מתפקיד מש"קית חינוך, למדה קרמיקה באופן עצמאי בסטודיו עצמאי ביפו והתחברה לטכניקה- "תמיד עבדתי עם הידיים ואהבתי אמנות אבל נוצר לי חיבור עם החומרים, לאו דווקא רוחני. הבנתי והרגשתי שדווקא מכיוון שזה חומר עתיק שתמיד ניתן לחדש אותו".

 אפשר להתפרנס מקרמיקה?

על אף שנדמה שאמנים מסוגה של לוי נעלמים ומטשטשים, הילדה הבעייתית בבתי הספר הפכה בעצמה לימים למורה בבתי ספר באזור ירושלים, כמורה לקרמיקה במשך שנתיים כחלק מפרויקט "קרן קרב" בבתי ספר שונים. תוך כדי היא לימדה במתנ"ס בבית שמש במשך שנתיים- שתי קבוצות של ילדים ושל דיירי הוסטל וראתה את הלימוד כחוויה מעצימה. כיום היא מתפרנסת כעצמאית ועובדת מהסטודיו הפרטי שלה. היא הציגה בתערוכה בקניון רמת אביב ובפסטיבל "חוצות היוצר" בירושלים לאחר שזכתה בפרסי אשדוד- הכינה אגרטלים נוסטלגיים לעציצים ביתיים בדמות "טרולים"- נוסטלגיה לילדי שנות ה- 80'. מעבר לכך היא יוצרת תבניות- זה החלק המורכב ליצירת ושכפול מוצרים מקרמיקה עבור לקוחות וקולגות שונים ומייצרת כלי קרמיקה צבעוניים ייחודים בהזמנה מראש- תכשיטים מפורצלן, צלחות וכוסות בסדרות קטנות ואישיות ועוד- בדרך כלל מזמינים "סרוויס" מאוירים מקרמיקה - עם סיפורים מחיי הזוגיות- מתאים כמתנה לאירועים כמו חתונות, טקסי חינה ימי הולדת ועוד. בקרוב תפתח חנות אינטרנטית.

טרולים מקרמיקה- להיט בגינות

חיים שהם יצירה.

לוי, שהתארסה לפני כחודש לבן זוגה- ברוך מוגילבסקי, מעצב תעשייתי בעצמו, יצרה במהלך חייה דברים שונים ונוטה לעבוד עם חומרים מיוחדים. למשל, תפרה שמלת כלה מ"פצפצים" (ניילון בועות מתפוצץ) אותה היא שומרת עד היום-הכינה אותה כתחפושת לחג הפורים והציגה אותה כחלק מתיק העבודות שלה לבצלאל. למדה אצל חברתה רינה בהיר- מעצבת שמלות כלה, ממש איך לעצב אותה כמו שצריך.

היא כותבת, מציירת ומביעה את עצמה בכל דרך אפשרית דרך יצירה. אם יש אנשים שאתם מסתכלים עליהם והם נראים מוזיקאים רוקיסטים- לעולם לא הייתם יכולים להסתכל על לוי ולנחש שהיא מתעסקת בקרמיקה.

עוד בימים שלמדה בסטודיו ביפו הייתה מגיעה לבושה בבגדי מעצבים ועובדת על האבניים.
לוי מעידה על עצמה שהיא אדם מאוד מבולגן. דווקא בעבודה שלה היא מקפידה על טכניקה מאוד נקייה ומדויקת כך שהיא לא מתלכלכת תוך כדי העבודה" אני תמיד מצליחה ללכלך הכל חוץ מאשר עצמי", מעידה על עצמה לוי.


שמלת כלה מפצפצים. למרות שזה מגניב, לא בטוח שהיא תלבש אותה

 עטורת פרסים

עוד לפני שקיבלה הוקרה בפרסי אשדוד, כשהייתה בשנה ב' במהלך לימודיה בבצלאל זכתה בפרס "יודאיקה- של קרן רומי שפירו פרויקט חילוני בה יצרה מערכת כלי הגשה לפסח- חיבור בין המסורת לכל ישראלי. הכינה עיצוב של מערכת צלחות "הפוכות" שעשו סדר בשולחן החג, במבנה של פירמידה, כך שההגדה נשענת על הצלחות ובסוף הקריאה מסירים אותן וניתן לאכול.

במהלך הלימודים בבצלאל למדה גם כחצי שנה (סמסטר שלם) בבוסטון במסגרת חילופי סטודנטים, בשנה ג' במסגרת הפרויקט השתתפה בפרויקט עיצוב בשיתוף עם מוזיאון ירושלים שם ייצרה מוצר שנמכר עד היום בחנות המוזיאון. לקראת סוף לימודיה ביקשו ממה לייצר את המוצר- קופה בצורה מטבע עתיק שנמצא ב"אוצר ישראל"- ממצא ארכיאולוגי שהיא הגדילה והפכה לקופת חיסכון (הייצור לא יצא לפועל בשל "איומים מרומזים" ואזהרות לגבי סיום הלימודים מטעם ראש המחלקה לעיצוב קרמי דאז.)

משך העבודה על עיצוב המוצר והכנתו לייצור לקח ללוי כחצי שנה והיא הכינה אותו בסטודיו בבצלאל ולאחר מכן ביפו. בסיום לימודיה היא גילתה למרבה הפתעתה שהמוצר שלה נמכר עד היום במוזיאון ישראל ובתל אביב בעלות של 180 ש"ח- לצערה היא לא מקבלת קרדיט או תמלוגים על היצירה שלה, על אף שפנתה לבצלאל ולמוזיאון ישראל.

החיבור לאשדוד

אחת מהיצירות של לוי נקראת "הבניין ברחוב האלמוגים"- הדמיה של בניין שנפגע בטיל במהלך מבצע "עופרת יצוקה" אותו הכינה במסגרת קורס "יסודות הפיסול" בשנה הראשונה ללימודיה ב'בצלאל' תוך שימוש במשטחי חימר. לבקשת המרצה נתבקשו הסטודנטים לפסל בניין בירושלים, עם עדיפות למבנים עתיקים.
 החיבור לאשדוד

תוך כדי שלוי תהתה איזה מבנה תיצוק, אירעה נפילת הגראד באשדוד, ברחוב האלמוגים- בסמוך לבית הוריה, החליטה שזה יהיה הפרויקט שלה, נסעה לאשדוד, צילמה את הבניין, בנתה אותו במלואו והכתה בו בפטיש כדי ליצור את הנזק המדומה לנפילת הטיל: "החלטתי לפסל דווקא אותו. בבצלאל לא התלהבו מהרעיון כיוון שבהגדרה ביקשו מאיתנו לפסל בניין קלאסי ועתיק. בסופו של דבר קיבלתי ציון גבוה- 95".

לינק לוידאו של הכלי נגינה של לוי.
כלי הקשה- אודי קראוס

פסנתר- יחזקאל רז

הקלטה, עריכה וצילום: קובי פרחי, אולפני מצלול

https://www.youtube.com/watch?v=VmM9auqxEuc

* ניתן לראות ולשמוע את כלי הנגינה שיצרה לוי בפרויקט הגמר, הפרויקט שהיא הכי גאה בו ומקווה להמשיך לפתח.

 קרדיט לתמונות:

רוצים להירשם ל'פרסי אשדוד'? יש מישהו שהייתם ממליצים עליו/ה לקבלת פרס? הקליקו כאן וכנסו לעמוד הפייסבוק והתעדכנו בכל הפרטים