למערכת "אשדוד נט" הגיעו ביום שני בשעות הצהריים מירב גונן (44), סופרת ומתמחה בדמיון מודרך טיפולי, ויחד עימה ויטלי יעקב (23), אומן יוצר. מירב כתבה ספר פילוסופי מרתק בשם 'וכך היה...', כאשר ויטלי דאג לעטר את הספר באיורים מחמיאים. בגיל 27 מירב טסה לארצות הברית בעקבות אביה שחי שם מספר שנים, בשנת 2011 היא חזרה לארץ אחרי שהייה בארה"ב קרוב ל-15 שנים. לכאורה כולנו חולמים לחיות בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות ולחיות את החלום האמריקאי, לדברי מירב: "אז נכון, חייתי שם כאילו ואין מחר, בבית גדול, מכונית מפוארת, מסעדות, בתי קפה, בגדים... היה לי הכל. אבל במבט לאחור אני מרגישה שחייתי בבועה". במשך כל הזמן שמירב גרה בארצות הברית, היא הקפידה להגיע בכל קיץ לארץ לבקר את אימא שלה ואת אחים שלה. "הייתי מגיעה לארץ בכל קיץ, זאת הייתה החופשה השנתית שלי, כלומר, זאת לא באמת הייתה חופשה, אבל היה לי את מה שלא היה לי בלוס אנג'לס", היא משחזרת.

באופן מפתיע, בנובמבר 2011, בשיא החורף הישראלי, מירב הרגישה כמיהה מאוד חזקה לבקר בארץ, היא הגדירה לעצמה להיות בארץ חודש אבל החודש הזה התארך ל-3 חודשים. מירב מספרת: "היה לי מוזר להגיע לארץ בחורף, היה משהו מאוד שונה בביקור ההוא, עשיתי בו טיולים, הכרתי אנשים, ישראל חזרה להיות ה-בית".

אבירם ורד (30) הוא אחיה הקטן של מירב, הוא סוג של אומן יוצר. לאחרונה ראינו את הקליפ שהוא יצר ב'מאקו' ומירב ממליצה לי להכיר אותו ולכתוב עליו כתבה: "יש לי אח מוכשר בטירוף, הוא יצר קליפ שלם עם 15 שירים שונים המתבססים על ארבעה אקורדים בלבד".
בבר הלורנס באשדוד יש במה פתוחה לאמנים, אבירם ורד הופיע יחד עם להקתו ומירב כמו נערה בת 16, התלהבה מהעניין וקראה לכל החברות להגיע ולראות את ההופעה של האח המוכשר, היא מספרת:" דאגתי להתקשר לכל החברות, ליידע אותן שיש לי אח מוכשר שמופיע בלורנס. אני לא בן אדם שמושך תשומת לב, אבל ברגע שאני נכנסת למקום, יש שיח שאני יוצרת, בייחוד כשאחזתי במצלמה ותיעדתי כל רגע בהופעה". בבר הלורנס מירב פגשה באקראי את ויטלי, שהיה בזמנו מלצר במקום. מירב ניגשה לבחור הגבוה בעל העיניים הכחולות כמו האוקיינוס, ודיברה איתו על אנרגיות. ויטלי מספר: "מירב אפילו לא זוכרת מה היא אמרה לי באותו הערב, אבל כל מילה שיצאה לה מהפה נכנסה לי עמוק לנשמה. היא אמרה לי משהו כמו 'אתה פיזית פה אבל הראש שלך מטייל במחוזות אחרים', היא ברברה משהו על אנרגיות ותודעה, הרגשתי כאילו היא קוראת אותי כמו ספר פתוח".

בסיום הערב ניגש ויטלי למירב ואמר לה: "אני חייב להמשיך להיות איתך בקשר, אמרת לי דברים כל כך נכונים על עצמי שהשארת אותי עם פה פעור". השניים החליפו מיילים והקשר החברי ביניהם נרקם. ויטלי הוא אמן, היוצר את האומנות שלו באופן חופשי לדבריו: "היצירה שלי מתבטאת בצילום, איור, פיתוח תדמית לאתרים ואנשים. הסוד להצלחה הוא להיות פתוח ומוכן להפתעות, להתחבר לאדם שמולך, להבין את התדמית הרצויה לו, וליצור מציאות קיימת".

 "התאהבתי בארץ מחדש"

 מירב תכננה להישאר בארץ רק חודש, אבל החודש התארך לשלושה חודשים. "במהלך הזמן ששהיתי בארץ התאהבתי בארץ מחדש, עשיתי טיולים, פגשתי חברים, מילאתי את המצברים שלי באנרגיה שהייתה חסרה לי המון זמן", היא אומרת. מירב הבינה אחרי שלושה חודשים שהגיע הזמן לחזור לבית שהיא השאירה בלוס אנג'לס: "אחרי שלושה חודשים של הנאה בארץ, ארזתי את עצמי וטסתי בחזרה לבית שלי בלוס אנג'לס, אני מגיעה לבית שאני עיצבתי במו ידיי, נכנסת אליו ומבינה שזה לא הבית שלי, תחושת ריקנות הציפה אותי ורציתי הביתה. רציתי לחזור לישראל". מתוך התחושות הללו, החלה מירב לכתוב לעצמה, כמו שהיא תמיד נוהגת לעשות, אבל הפעם היא שיתפה את ויטלי בדברים שהיא כתבה ושלחה לו במייל את הדברים הבאים: "פרפר ששכח כיצד לעוף הגיע העירה לביקור. ישב לו על ענף וחשב שהוא עדיין עף. מתוך קרן שמש מאירה הופיעה סנונית שכולה שירה, בהינף כנף את ליבו של הפרפר שבתה". ויטלי כל כך התלהב מעומק הדברים שדרבן את מירב להמשיך ולכתוב שירה, הוא עודד אותה לכתוב עוד ועוד על תחושותיה. מירב: "כשהגעתי ללוס אנגל'ס הבנתי שזה לא הבית שלי יותר, ותוך שבועיים כבר חזרתי שוב לארץ. מתוך החוויות הללו נכתב לו הספר 'כך היה".

 במה עוסק הספר "וכך היה..."?

 "הספר מגולל את מפגשם הלא שגרתי של פרפר חכם ומבוגר וסנונית צעירה ומלאת תעוזה, שמתאהבים ויוצאים לחיפוש אחר התשובה לשאלה הנצחית, האם ישנה אמת מוחלטת, ומהי התכלית? במסעם הם עוברים על פני נופי הארץ הקסומים מהגולן ועד הרי המדבר המסתוריים, פוגשים מיני ברואים, אשר מסייעים להם בגילוי סודות החיים. הסיפור מועבר לקורא במטאפורות, האנשה וחריזה, המאפשרים לדמיונו להמשיך לזרום בקלילות וליהנות מטיול בנבכי הטבע ובמחוזות ה'אני הילדותי', על אף ה'אני הביקורתי', המצוי בכל אחד מאיתנו. זהו מסע מופלא לפנימיות הווייתנו להמשך חיים מאושרים, מסרים אוניברסאליים ועל-זמניים אודות נצחיות הנשמה, יחסי מורה-תלמיד, מהותו הפנימית של האדם וחשיבות האהבה בחיינו".

 מה ייחודו של הספר?

 "ייחודו של הספר ומה שמפריד אותו משאר הספרים בז'אנר, הוא העובדה שנכתב במקור בעברית, בהשראת מסעותיי בארץ והאיורים בו מקוריים בצבעי מים, ידי אמן ישראלי צעיר ומוכשר המציג את נופי הארץ בעיניים תמימות. ספר ארץ ישראלי אמיתי. אני אציין כי ניתן לרכוש את הספר בחנויות המוכרות  (סטימצקי וצומת ספרים) וגם דרך האתר שברשותי 'לתת לחיים לחיות', לצד זה ניתן להוריד אותו במהדורה דיגיטאלית".

 יש מסר נסתר?

"המסרים המובאים בספר בעצם נולדו מחוויות שחוויתי בארצנו בטיולי אוהלים. מסרים אוניברסאליים ועל-זמניים אודות נצחיות הנשמה, יחסי מורה-תלמיד, מהותו הפנימית של האדם וחשיבות האהבה בחיינו. בדיעבד אני יכולה להבין עד כמה הספר נשען על היהדות והוא סוג של נדבך, לא מעט אנשים שקראו אותו שואלים אותי מה הקשר שלי לרבי נחמן מברסלב, לדבריהם יש הארות חופפות בינינו".

 יש בך סוג של שליחות?

"שליחותי היא להדריך אנשים המבקשים לגדול באופן אישי, מקצועי, רגשי וחברתי ולהחדיר אמונה ביכולתם לשנות ולשפר את חייהם, למצוא את האני האמיתי שלהם ואת רצונות ליבם. אני מאמינה שבני האדם הינם טובים מיסודם, בעלי יושרה ופוטנציאל עצום גלום בכל אחד, אנו נושאים בתוכנו את היכולת למצוא, ליצור ולחיות חיים מאושרים".

 בימים אלה את עובדת על ספר נוסף?

"כן, האמת שכן, אני כבר כתבתי פרק וחצי המגולל את המפגש של בן האנוש עם הסנונית והפרפר, הפעם הספר ייכתב כרומן".

יש סיכוי שנוכל למצוא אותך מעבירה סדנאות?

"האמת שאת לא הראשונה ששואלת אותי את זה, ולכן בימים אלה אני בונה סדנאות לדמיון מודרך והעצמת התודעה. הסדנא תשען על הספר ובה יינתנו כלים לשלב הבא בתורת התודעה. רצוי שאדם יבין שבשביל לשנות את מה שמפריע לו, הוא צריך קודם לנפץ את המחסום, אבל בשביל זה אנחנו זקוקים לכלים הנכונים, כלים שאני מתכוונת להעניק למשתתפים בסדנא שלי".

 היו קשיים?

"האמת שהייתה לי ממש זרימה במהלך הכתיבה, את הפרק האחרון כתבתי עוד לפני שהיה לי אמצע, ידעתי כבר את הסוף. הדבר היחיד שהפריע לי קצת, היא הדיסלקציה. הייתי נותנת לאחי לקרוא את הדברים הוא היה אומר לי: 'מה זה התהפכו לך כאן האותיות, תתקני' או 'ככה לא כותבים תמחקי את המילה הזו, יש לך שגיאות'. אבל בסך הכול היה לי ממש כיף לכתוב את הספר. בסך הכל כתיבת הספר ערכה כשישה חודשים, תוך כדי טיולים בארץ לאחר 15 שנות שהות בארה"ב, מתוך צימאון למולדת. ארצנו הקטנטונת מלאת ההיסטוריה והטבע המהמם הייתה השראה נהדרת. כמו כן, מכתיבת מסעות כמטפלת ב'דמיון מודרך' ו'היפנוזה' בארה"ב, תמיד פניתי אל הטבע כמקור טיפולי מרומם, אשר תמיד הניב את התוצאות הרצויות. ובתוספת, ויטלי יעקב, אמן, חבר יקר אשר דרבן אותי להמשיך וליצור את הספר כפי שהוא. עבורי זו הייתה חוויה יום יומית בהתאם להשראה שחוויתי. התחושה היא שהיד כותבת מעצמה ולעיתים הייתי מופתעת בעצמי לקרוא את מה שכתבתי".

מה החזון שלך?

"תנו לדמיון שלכם לעוף למקומות גבוהים יותר. זה סוג של משפט ששגור אצלי בפה וממנו אני יוצאת הלאה. הדרך שלי להראות שבעזרת דמיון, חיים שלמים אכן מתקיימים. החזון שלי הוא לפתוח מקום שמאגד את הצורך לגשר בין האמן החבוי שקיים בכל אחד ואחת מאיתנו והיכולת ליצור אושר אמיתי, אם רק נשתחרר מכבלי הביקורת המגבילים. להתחבר שוב לילד/ה שבתוכנו ולהעיז להיות חופשיים. החיבור הנצחי בין היום-יום העמוס והפנימיות המופנמת, בין הגוף והנפש המתקוממת והרצון לפרוץ גבולות היו כמדריך במסענו להוויה שלא ניתן, אלא לחלוק כהשראה מרוממת".

ומעשית איך תעשי את זה?

"דבר ראשון יש לי ולויטלי אתר שנקרא 'לתת לחיים לחיות' ובו הרעיון הזה נמצא, שנית בכוונתי לפתוח מקום באשדוד שייתן סדנאות העשרה ולאמנים בית חם, במקום תוצג אומנותם, והם יזכו לחשיפה לה הם כמהים. לצד זה יהיו סדנאות טיפוליות באמצאות אומנות".