סיון אטנר (25) התחילה את קריירת המשחק שלה פה באשדוד. "הכל התחיל בגיל נורא צעיר, בסוף כיתה ח' התקבלתי לתאטרונוער 'נווה יהונתן'. המחזמר הראשון שהעלנו היה '10 המכות', שם גילמתי את התפקיד הראשי", היא צוחקת בקול קם ואומרת: "כן, גילמתי את פרעה". שנה לאחר מכן עלה המחזמר 'הפנימיה' בבימויו של אייל בוחבוט והמנהל המוסיקלי יובב שליט. "המחזמר תפס תאוצה גדולה בקרב בני הנוער, שגם שם גילמתי את אחד התפקידים המרכזיים. שיחקתי שם נפגעת טרור", היא אומרת בחצי חיוך.

סיון תמיד הייתה חרוצה ושקדנית, היא ידעה לעשות ג'אגלינג בין הלימודים והמבחנים לבין החזרות וההופעות. "בכיתה י"ב העלו הצגה 'האדמה הזאת', שם שיחקתי את אימא אדמה, תפקיד ראשי". בגיל 23 סיון התקבלה לבית הספר למשחק "בית צבי". היא חוזרת לאותם ימים: "אחרי חודש של לימודים בבית צבי נשלחתי לתחרות מונולוגים שהתקיימה באשדוד. הבוחן הראשי היה משה איבגי בכבודו ובעצמו, בתחרות קטפתי את המקום הראשון כולל מלגה, שאת המלגה העניק לי ראש העיר ד"ר לסרי".

 'שנות ה-80'

הסדרה 'שנות ה80' מבוססת על הילדות של שלום אסייג בטירת הכרמל שחולם להיות בדרן. סיון: "יש בסדרה מלא סיפורי ילדות של שלום שדרך אגב עם הסיפורים האלה בדיוק הוא התחיל את קריירת הסטאנדאפ שלו. יש בסדרה המון אותנטיות, צבע, שמחה. הצילומים היו מהנים, אני אישית נהנית מכל רגע, אני ממש מקווה שהסדרה תהיה מצחיקה כמו שנראה בצילומים, את הקומדיה כתב המוכשר מני אסייג וליאור פריד. הקאסט היה מעולה שהם יעקב כהן, עופר שכטר, אוולין הגואל, יגאל עדיקא, כולם באמת שחקנים מעולים. בסדרה יש מגוון של טיפוסים: מרוקאים, אשכנזים, קווקזים, עיראקים". סיון נולדה בסוף שנות ה-80 לדבריה "כיף להיכנס לסוג של חוויה ולגלות איך התקופה התחילה, שנות ה-80 מלאים בצבע, תמימות, רק בסדרה הבנתי שבאותה תקופה אנשים היו מתחתנים מתחת לבלוק בשכונה, זה דברים שלא עברתי ולא נחשפתי אליהם לפני, וזה מה שיפה וקסום בעייני לעבור את החוויה הזו".

בתוך סיון הקטנה מסתתרת קווקזית גדולה
סיון בת ה-25 מגלמת דמות של אישה פרימיטיבית בת 44: "ליהקו אותי לתפקיד 'פרידה יושבייב', זה באמת מצחיק. בהתחלה נבחנתי לתפקיד אחר לגמרי וקיבלתי תשובה שלילית, אחרי חודש זימנו אותי לאודישן נוסף לדמות של 'פרידה' ומה שמצחיק ששתי הדמויות שנבחנתי אליהן היו שונות מקצה לקצה. כיום אני מגלמת את פרידה יושבייב, אשתו של ויטלי יושבייב, אמא ל-10 ילדים ונכדים אשר עולים לארץ ללא ידיעת השפה העברית, ההתאקלמות שלהם קשה בהתחלה. פרידה היא אישה של בית, מסורה לבעלה וילדיה, היא חזקה בתחום הניקיונות והבישולים, לא מרדנית, המילה של בעלה היא המילה האחרונה, היא מנסה להישאר חביבה עם הסובבים אותה, נורא חשוב לה הכבוד, במיוחד הכבוד של ילדיה. פרידה הדמות שלי היא שכנתה האהובה של ליליאן אסייג (אוולין הגואל) אשר מכנה אותה גם "מלמיליאן", פרידה היא נורא פרימיטיבית בדעות שלה, בלבוש שלה, היא באה לארץ עם כל המנטאליות והתרבות של קווקז, ובסדרה תראו כיצד זה בא לידי ביטוי גם עם ילדיה."

למרות השוני בין סיון המודרנית לבין פרידה הפרימיטיבית, היה לסיון תענוג גדול ומאתגר לשחק דמות שכל כך רחוקה ממנה. סיון התברכה ביופי אתני, צבע עור אקזוטי ועיניים חתוליות.  "לי אישית היה מאוד כיף לשחק את הדמות שלה להביא פן שונה ממה שאני מכירה, פתאום להראות שונה לחלוטין גם פנימית וגם חיצונית", היא מוסיפה

סיון ניחנה בכוח רצון ובמוטיבציה להתקדם. "לא מעט פעמים הגעתי למצב של שיברון, אבל בחיים לא וויתרתי לעצמי, תמיד נלחמתי להשיג את המטרות שהצבתי לעצמי. החלום שלי להיות מאושרת, לסמן V על כל מטרה שאני אציב לעצמי בחיים". השריטה של סיון היא כמו רוב הנשים - בגדים וסטיילינג. היא אומרת: "אני חולת קניות, בשעות הפנאי כותבת שירים, לומדת גיטרה בכוחות עצמי, אני נורא אוהבת לשיר, ומקווה שגם בתחום הזה אני יום אחד אגע באופן מקצועי".

תכונה חיובית ושלילית שלך?
"התכונה החיובית שלי היא הכוח רצון וההתמדה, אני נלחמת עד שאני משיגה את מבוקשי, אני לא נשברת, אני בהחלט יכולה להעיד על עצמי שאני אדם חזק. התכונה שאני פחות אוהבת בעצמי זה הפזיזות, אני רוצה כאן ועכשיו, יש משפט שאומר 'הפזיזות היא מהשטן', לצערי זה נכון".

איך בחורה אשדודית מגיעה לשחק בסדר המשודרת בלב הפריים טיים של ערוץ 2?
"עד לפני כמה שנים לא היו כמעט מקומות שבהם היו לימודי תיאטרון, התמזל מזלי ו'בנווה יהונתן' נפתח התאטרונוער ומשם הכול התחיל. אגב, אני עושה זאת מגיל צעיר מאוד, לפי העובדות החותכות שהן קלטות וידאו בהן אני שרה ומשחקת. בגיל 6.5 עליתי על הבמה לראשונה בתחרות מלכת היופי, שם זכיתי במלכת החן, אז ככה שלא הייתה אפשרות שאני לא אפתח את הכישרון האומנותי שלי ואחיה ואנשום את האוויר שיש על הבמה. כיום אני מאוד שמחה שיש יותר מודעות לגבי אומנות בעיר ובפרט לימודי משחק גם בבתי הספר, אני את כל הקורסים והלימודים חוויתי מחוץ לאשדוד, באזור תל אביב. השאיפה שלי היא לעסוק בזה, ולהכניס את עולם המשחק והתיאטרון אל תוך העיר, לקדם ולתת מודעות".

 איפה את מרגישה שלמה יותר, מאחרי המצלמה או על הבמה?
"נורא קשה להשוות בין הצגות תיאטרון לבין משחק מול מצלמה, זה שמיים וארץ, על הבמה הכול קורה בלייב כאן ועכשיו, אסור לפשל או לטעות, הכול צריך להיות מדויק, כי אין מקום לתקן. על הבמה הכול גדול יותר, חופשי, לעומת זאת במשחק מול מצלמה הכול קטן, אינטימי יותר, סגור גם אם את שוכחת טקסט או טעית באיזה משפט, תמיד אפשר לעשות עוד טייק או פיק אפ, גם אם בסצנה מסוימת את חושבת שלא הבאת את ה-100% ברוב המקרים אפשרי לעשות שוב את אותה סצנה. תשמעי, בגדול אני נהנית משני העולמות יחד, ומודה על זה שניתנה לי הזכות לעסוק ולחוות משני העולמות. אני אשמח באחד מין הימים לטעום גם את מאחורי הקלעים".

 את מוכנה לכך שיתחילו לזהות אותך ברחובות אשדוד?
"ברור שאני מוכנה שיזהו אותי, גם בתקופת ששיחקתי ב'הפנימייה' אנשים היו עוצרים אותי במקומות כמו הקניון. אני לא אשכח שמישהי עצרה אותה ואמרה לי: 'היי , זאת את מהפנימייה!! רק שתדעי שבגללך בכיתי כל המופע'. זה כיף ומאוד מחמיא לקבל את הפרגון מאנשים שמעריכים ומזדהים אם מה שאני עושה. חברים שלי גם מאוד מפרגנים לעשייה שלי, הפרגון הוא אין סופי, כל מי שקרוב אלי יודע שאני תמיד עם רגליים על הקרקע, לימדו אותי מגיל צעיר לכבד את כולם להישאר צנועה ותמיד לזכור מאיפה באת".

 אז זה אומר שכבר בשבוע הבא כשתהיה בלב הפריים טיים יקיפו אותך עוד מחזרים?
"אני נמצאת בזוגיות קרוב לשנה, אני מאוד מאושרת אני מוקפת באהבה ופרגון. זה כיף שהבן זוג שלי תומך בי ונותן לי תמיד תחושה של ביטחון. הוא מלווה אותי בכל תהליך ויודע בדיוק איך לתת את המילה הטובה והמחזקת לפני כל אודישן ובכלל, הוא פשוט נסיך אמיתי".

 למי את צריכה לומר תודה?
"הרבה מההצלחה שלי אני חייבת לאימא שלי, שתמיד האמינה בי עוד ששום דבר לא היה ברור מאליו, היא דחפה אותי ללכת תמיד עם האמת שלי, היא האוזן קשבת, אני בטוחה שאם היא לא הייתה משקיעה בי, תחום המשחק היה נשאר בגדר תחביב וחלום ולא הופך למקצוע".

 אבל בכל זאת צריך להתפרנס ממשהו...
"אני עובדת ב'סלקשיין' רשת מחסני אופנה, פה באשדוד. גם הם מאוד מפרגנים לי, אז ככה שהרבה יותר נוח לי וקל לי לגשת לרוב האודישנים שמזמינים אותי. הם גמישים איתי עד כמה שאפשר, לא כל מקום עבודה היה מכבד את זה, לפעמים האודישנים הם מעכשיו לעכשיו ואני חייבת לגשת, כדי להגדיל את הסיכוי שלי להתקבל למשהו".