לפני כשבועיים יהושע (שוקי) לישה ז"ל הלך לעולמו. זה היה מוות פתאומי, קשה לעיכול, בלתי נתפס. שוקי ז"ל בסה"כ עלה על סולם במקום עבודתו להחליף נורה. הוא נפל מגובה רב, על ממטרה שהייתה מתחתיו. הוא שבר 6 צלעות ו-5 חוליות בגב, גם הכבד והריאות נפגעו.

במשך שבוע ימים שוקי שהה בבית החולים וביום שישי נשלח להחלמה בבית. "הוא היה עם מורפיום ועם חמצן כי הוא לא יכול היה לנשום ללא חמצן, ובכל זאת שלחו אותו הביתה", מספרת פלור ביתו.

ביום ראשון, יומיים לאחר שחזר לביתו, הוא לא חש בטוב, "כשאבא התעורר בבוקר, הוא התחיל לצרוח מכאבים", מספרת פלור ביתו ומוסיפה, "ועוד לפני שאמא שלי, אחי יקיר ואחותי לילך, ששהו בבית באותו זמן, הבינו מה קורה הוא איבד את ההכרה".

לילך הזמינה מיד ניידת לטיפול נמרץ ויקיר התקשר ליוסי האח הגדול. שמתנדב במשך שנים במד"א. "יוסי הגיע תוך מספר דקות לבית, והוא יקיר ביצעו על אבא שלי החייאה במשך 20 דקות. לצערי רק אז הניידת לטיפול נמרץ הגיעה, ובדיעבד גילינו שהיו צריכים להקפיץ אותה מקריית מלאכי כי באשדוד לא היו אמבולנסים זמינים. בסוף הם נאלצו לקבוע את מותו כי הבינו שמאוחר מדי".

"במקום לחגוג ברית הלכנו ללוויה"

שבוע לפני ששוקי נפטר, נולד ליוסי בן. "בשעה 8 בבוקר שלח לי יוסי הודעה שנולד להם בן. בשעה 8 וחצי הודיעה לי אימא שלי שאבא שלי נפל", נזכרת בכאב פלור ומוסיפה, "הייתי בהיסטריה, אמרו לי שמכניסים אותו לטיפול נמרץ והייתה לי הרגשה שאני רואה את הסוף".

למרות שפלור הייתה רק שבועיים לאחר לידה, היא לא ויתרה והגיעה במהירות האפשרית לבית החולים, "זאת הייתה הפעם הראשונה שאבא שלי לא הסכים שאחבק אותו כי כ"כ כאב לו", היא נזכרת.

כאמור, ביום ראשון שוקי נפטר. זה היה היום בו משפחת לישה הייתה צריכה לחגוג את חגיגת הברית לבנו של יוסי, נכדו של שוקי ז"ל. "במקום לחגוג ברית הלכנו להלוויה", מספרת פלור ופורצת בבכי. היא ממשיכה לספר מתוך כאב גדול, "התכוננו ללכת לברית, כשיוסי התקשר אל מוטי בעלי. הוא התקשר להודיע לו שאבא שלי נפטר, אבל אני הייתי בטוחה שיוסי התקשר למוטי לבקש ממנו שיהיה הסנדק של הילד".

ביום שישי משפחת לישה קמה מהשבעה, וביום שני הם קיימו את הברית. "אני יודעת שאבא שלי לא רצה לומר שכואב לו כי הוא רצה להיות בברית", אומרת פלור בכאב ונזכרת, "כשקארל הייתה בהיריון אבא שלי תמיד היה מתלוצץ ואומר לה שאם לא יהיה לה שם אחר היא יכולה לקרוא לילד שוקי. רצה הגורל ובאמת שמו השני של הילד שנולד, אריאל, הוא יהושע"

פלור מספרת כי אינה מצליחה לעכל את מות אביה, "כל התמונות שמופיעות לי מול העיניים הן תמונות שלו כאיש חזק, עם חיוך צנוע, והראש מסרב להאמין שהאיש הזה כבר לא בן החיים. הוא היה מלא חדוות חיים וזה התבטא ביומיום בדברים הקטנים, כמו האהבה שלו הבלתי מסויגת לאימא, לנו, לילדים, ולשאר האנשים שהיו חלק מחייו. הוא היה איש מלא בצניעות, יושרה ותמימות שאפשרו  לו לגעת בכל אדם ואדם שנקרה בדרכו. כל תמונה או זיכרון שעולים במוחי מתעדים אותו עם חיוך צנוע, עיניים טובות שרק מציעות עזרה, וידיי זהב".

נפרד מכולם

שנה לפני ששוקי נפטר הוא החל לסגור מעגלים עם המשפחה. "בשנה האחרונה אבא סגר מעגלים, הוא שאל אותי ואת אחיי 'איזה אבא אני?' ו'האם יש משהו שלא עשיתי בשבילכם?'. מיותר לציין שכולנו ענינו את אותה התשובה, 'היית אבא לתפארת, אבא למופת'.
בשנה האחרונה משפחת לישה עברו ביחד פורום להעצמה אישית, "בזכות הפורום זכיתי לשמוע את אבא שלי אומר את המילים 'אני חי חיים שלמים ומלאים'". 40 יום לפני מותו, נתן שוקי לבני המשפחה צוואה, "ישבנו בארוחת שישי ואבא ביקש שנשאר משפחה מלוכדת. הוא הילל ושיבח את אמא שתמיד ליכדה את המשפחה וקירבה ביננו, ואכן נשארנו משפחה מלוכדת". פלור מבקשת לומר שהם מוקירים מהלב את כל החברים, המשפחה והסובבים שתמכו, עודדו, והביעו את צערם על אובדנם היקר.

 ההספד של פלור

לחשוב שעד לפני כמה חודשים חגגנו לך את מחצית החיים, וברכנו אותך ברכות שכל אב היה מתפלל להן.ברכנו אותך לבריאות, לאריכות ימים, שתזכה לראות את כל הנכדים שלך מכל ילדך, את כל השמחות של כל ילדך. היית שם עבור כל אחד ואחד מאתנו, גם בשעות הקטנות של הלילה, לא התעצלת ותמיד הגשת עזרה, אפילו ללידה שלי הגעת במהרה באמצע הלילה כדי לחוות אותה, וכל כך היית מאושר והתרגשת שהמשפחה מתרחבת. והיום שאנחנו צריכים לקיים ברית לבן של יוסי,  במקום להגיע לברית אנחנו מגיעים להלוויה. אנחנו קוברים אותך, טומנים אותך באדמה כמו שטומנים אוצר, אבל במקרה שלך זה לא כמו, זה באמת כך - אתה האוצר שלנו, המטמון שלנו, הכתר שהיה על ראשנו. אבא הלכת בדמי ימייך ומבלי לדעת איך?! אני כותבת מילים אלו ומתקשה לתפוס את המשמעות שאתה יותר לא כאן, לא תהיה יותר בחיינו. לא להאמין שכולנו כאן מתכנסים ואתה לא אתנו, תמיד אהבת שאנחנו יחד, רצית שנהיה מלוכדים. אהבת אותנו יותר מאת עצמך, וכשבאנו לבקר אותך בבית חולים ביום שנפלת, דאגת לנו שחס וחלילה לא נדבק באיזו מחלה או שפעת, והתעקשת שנלך לבית שלנו, לילדים שלנו. אמא צועקת שהשארת אותה לבד!!! למרות שהשארת 5 ילדים אחריך, אמא שלי כל כך צודקת - היא נשארה לבד.אפילו כשמקבצים את כל כולנו ביחד אנחנו לא מגיעים למי שהיית - החיוך החם, החיבוק של הדוב המנחם. איך נפרדים מאיש שהיה כל עולמך??? חבר, איש משפחה למופת, בעל לתפארת, ובעיקר אבא דואג ואוהב שאין שני לו ולעולם לא יהיה לו תחליף.השנים, הרגעים והזיכרונות שעברנו יחד חולפים אל מול עיניי, הדמעות והפחד ממלאים את גופי... פחד מחיים בלעדיך, ללא מילה טובה. אינספור רגעי צחוק פתאום נראים כזיכרון עמוק ורחוק. באישיותי ובחיי.אמא עכשיו את יכולה לקיים את ההבטחה שלך תתחתני איתו גם בגלגול הבא. אבא אני נפרדת ממך עם טעם מר בפה, כאב עמוק, גרון חנוק, ובטן שמשהו יישאר בה תמיד ריק, אבל אני חייבת להמשיך לחיות בכדי להמשיך את הדרך שלך.טוהר אהבתך וצניעות יאירו דרכנו לעד, הטבת יותר מכל אמונה לעשותנו טובים ויותר מכל גורלנו לעשותנו מאושרים, לנצח תחייה בתוכנו.תנוח על משכבך בשלום.

 ההספד של מירי, הבת הבכורה

"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא", עליך נכתב השיר הזה.לדבר עליך בלשון עבר זה לא יאומן, היית אבא עם לב זהב, היה בך רק טוב כל מה שרק אפשר לבקש למען משפחתך צעדת באש ובמים, היית מורה דרך וגם מדריך לחיים,היית סבא מושלם ואבא מדהים, אוזן קשבת עם יד על הדופק, לימדת אותנו להסתכל ולהרחיק לכת, ולדעת לקבל את מה שלא מושלם.אנחנו נפרדים ממך אבא יקר שלנו, בדמעות ובכאב עז.תנוח על משכבך בשלום