אביב חקאני ז"ל בנם בכורם של עדנה וחיים, אח לעינב ואדווה, נולד ב-4.4.1981 ונפל בציר פילדלפי ב-12.05.2004 

שמו של אביב מוכר באשדוד, כל אשדודי מכיר את סיפורו, את משפחתו שעושה רבות להנצחתו. מספרים על אביב עוד בימי נעוריו שהוא אדם ערכי, אוהב אדם, הנכון להושיט יד לזולת בכל עת. עוד כילד היה אביב עצמאי מאוד ונהג לקבל על עצמו אחריות, וכנער צעיר כבר היה פעיל ומעורב בחיי הקהילה. את רוב זמנו הפנוי הקדיש לשבט הצופים "דותן" שבו החל כחניך, המשיך כמדריך והתקדם עד לתפקיד רכז מפעלים של התנועה במחוז הדרום.  אביב התחנך בבית הספר היסודי "צפרירים" שברובע יא', וכשנפתח בית הספר היסודי החדש "נוף ים" עבר לשם, ונמנה עם בוגרי המחזור הראשון. את לימודיו בחטיבה ובתיכון עשה בבית הספר מקיף ו'.

משפחת חקאני חשה בשליחות בהנצחתו של אביב ז"ל, מדי שנה משפחת חקאני ובראשם האם המסורה עדנה חקאני בשיתוף מתנ"ס יא', בית ספר "צפרירים", בית ספר "נוף ים", בשבט הצופים "דותן" מקיימים מצעד לפידים והדלקת נר ראשון של חנוכה. "השנה זו השנה החמישית שאנו מקיימים מצעד לפידים", מסבירה עדנה ומוסיפה, "המסלול שלנו הוא הקפת כל רחוב כינרת שבאזור יא', וסיום המצעד במתנ"ס י"א - עם שלום. הצעדה משמשת להנצחת גבורתו של אביב ז"ל, ובנוסף הצעדה משמשת ציון של יום מור"ק (מורשת קרב), אביב אחראי על הקמת פלוגה סמו"ר (סליקים ומנהרות) כיום פלוגת סמו"ר היא חלק מיחידת יהלו"ם של הנדסה קרבית".

לאורך המצעד מושמעים קורות חייו של אביב ובין לבין מתנגנים שירי חנוכה. בצעדה עוברים הצועדים דרך "כיכר אביב", שם אנחנו מדליקים משואה למען חיילי צבא הגנה לישראל שנפלו בטרם עת במלחמות ישראל. את הצועדים מלווים כוחות הביטחון ומשטרת אשדוד שמפקחת על האירוע, כולנו מסיימים את הערב בהדלקת נר חנוכה ואכילת סופגניות. 

למה דווקא בחג החנוכה?
"לחג החנוכה יש שני מוטבים מרכזיים - הראשון הוא אור והשני גבורה, המסר הוא להפיץ אור בימים האפלים והקשים - בדיוק כמו שיש לנו את המונח שמנחה אותנו בחיים 'האור שבקצה המנהרה'. המטרה העיקרית היא להלל ולשבח את החיילים שלנו כיום בדיוק כמו שאנחנו מהללים ומשבחים את הלוחמים של אז - כמו החשמונאים. הלוחמים של היום מגנים ושומרים על גבולות המדינה בגופם ועלינו להוקיר תודה".

מה קורה מאחורי הקלעים של המצעד?
"שבוע לפני המצעד, ילדי בית הספר 'נוף ים' ו'צפרירים' מכינים חבילות ומכתבים לחיילים, חשוב לציין שבבתי הספר האלו אביב למד. אני מגיעה להרצות על מורשת הקרב של אביב ז"ל,
אני מחברת בין אביב קצין מנהרות לבין הבן הפרטי שלי, אני דואגת להזכיר את חבריו של אביב, איך הם הקימו את פלוגת סמור - אומנם אביב היה המוביל של הקמת הפלוגה, אבל איתו היו עוד חיילים שהרימו  לביצוע. אני מסבירה שפלוגת סמו"ר הינה יחידת לוחמת קומנדו תת-קרקעי. בנוסף, עוסקים לוחמי סמו"ר בהשמדת סליקים ובמחבואי נשק ואדם בכל גזרות הלחימה. יש הקרנה של סרט שממחישה את פעילותו הענפה של אביב בתחומים רבים. האמת שהמון אנשים נרתמים ביום הזה כמו תושבי הרובע יא' שדאגו להכין סופגניות וספינג', האגודה למען החייל נתנה יד, מסעדת 'דון פפיטו' הכינה לנו ארוחת צהריים, יניב קקון שמארגן את תנועות הנוער, שיט במרינה שנעשה למען החיילים וכל זה בהתנדבות מלאה. השיא של היום המור"ק נחתם במצעד לפידים, הדלקת נר של חנוכה ואכילת סופגניות. הנוכחים בהדלקת הנר הם משפחה, חברים, תלמידי בית ספר, שבט 'דותן' בצופים, קבוצת כדורסל שנקראת על שמו של אביב, חיילים – כל המקומות שאביב נגע בהם מגיעים כדי להנציח את האור והגבורה בחנוכה".

מה ריגש אותך במיוחד השנה?
"ריגש אותי עד דמעות לראות את חבריו של אביב, הן מבית הספר והן מתקופת הצבא, כשהם מגיעים עם בנות הזוג שלהם יחד עם עגלת תינוק. החברים של אביב הם כבר בעלי משפחה יש להם אישה ילדים. אני רואה את זה ומתמוגגת מאושר. דבר נוסף שמאוד רגש אותי היא ביתי הקטנה, אדווה, שהתגייסה ללא היסוס לחיל ההנדסה - היא משרתת גם ביחידת יהלו"ם בדיוק כמו אביב. השנה היא באה למצעד כשהיא לובשת מדי צה"ל על כתפה כומתה אפורה, כיום היא משמשת כמדריכת חבלה - מבחינתי זה סגירת מעגל".

מה זה עושה לך כשאת פוגשת את כל החיילים והאנשים שמגיעים למצעד?
"אותי זה מאוד מחזק ומרגש, אביב שלי אומנם חי רק 23 שנה אבל הוא הצליח להבעיר לפיד עוצמתי – מה שחשוב בסופו של דבר זה מה אנחנו משאירים אחרינו, לא כמה שנים חיינו. אני נהנית לראות כיצד הדור שלי מעביר את הלפיד הבוער לדור הבא. באמצעות ההנצחה של אביב אני יכולה לראות במו עיניי שאני מוסרת את הלפיד הבוער של אביב לדור הבא".

מה התגובות של הסובבים?
"אחד המפקדים ניגש אלי בתום המצעד והחמיא לי על הארגון והפעילות, הוא הדגיש עד כמה הפעולה של העברת והבערת הלפיד חשובה בעיניו. אחד הילדים בבית ספר בו אני מלמדת (צפרירים – ע.כ) ניגש אלי לפני חצי שנה ושאל: 'נכון יש עוד מעט לאביב יום הולדת?', עניתי לו: 'כן, אבל איך אתה יודע?', הוא ענה לי בתמימות: 'אני זוכר מהמצעד שהיה בחנוכה הזכירו את זה בקורות החיים שלו'. בלב שלם אני יכולה לומר שהמצעד והשמעת קורות חייו של אביב לאורך מצעד הלפידים מספר על האדם שהיה. עד כמה הוא היה חדור מוטיבציה לשרת כלוחם, שביוני 2003 עבר אביב לאוגדת עזה והיה קצין המנהרות הראשון בצה"ל. אביב היה מייסד היחידה לאיתור ופיצוץ מנהרות ההברחה שבין עזה למצרים - המון פרטים שחשוב לי שאנשים ידעו עליו".

איך את בוחרת לזכור את אביב?
"אני לא רוצה לזכור את אביב בכאב, אני לא רוצה להתבכיין ולהגיד 'אכלו לי, שתו לי, לקחו לי', לא! אני רוצה לזכור את הבן שלי בגאווה בראש מורם, להשוויץ שזה בן שלי.
אביב פיתח את תורת הלחימה כנגד איום המנהרות, עיצב את התפקיד של קצין המנהרות ופיקד על צוות לוחמים. צוות המנהרות ביצע גיחות רבות אל תוך ציר פילדלפי – מרחב הגבול שהפריד בין ישראל, מצרים והרשות הפלסטינית והחוצץ בין העיר רפיח הנמצאת בשטח הפלסטיני לבין העיר רפיח הנמצאת בשטח מצרים, איתר והשמיד מנהרות שחפרו המחבלים מתחת לציר לשם הברחת אמצעי לחימה ונשק, וזאת תוך סיכון יומיומי גבוה אל מול החשיפה לכמויות גדולות של חומרי נפץ, ולנוכח מגוון האיומים כהנחת מטענים, ירי טילי נ"ט, יידוי רימונים וירי צלפים. אביב ראה את הנולד הוא צפה שאם כיום (נכון לשנת 2003-2004) יש ירי על שדרות בקרוב מאוד העזתיים יירו גם על באר שבע, אשדוד אשקלון ואף יצליחו להגיע לגוש דן, והוא ראה את הנולד".

את שומעת מגורמי ביטחון חרטה על כך שהם לא היו מספיק קשובים לאביב?
"באזכרה שהייתה לאביב בשנה שעברה, עמד והספיד אותו אלוף מפיקוד העורף. בהספד בקש האלוף מאביב סליחה, הוא אמר: 'אביב תסלח לנו שצחקנו כשהעלית בפנינו את איום המנהרות הצרות והקטנות שנחפרות בעזה - התרעת בפנינו שעוד יפלו טילים באשדוד'. הוא מסיים לומר את המשפט הזה ונשמעת אזעקה באשדוד. באזכרה הזו כולם היו בהלם מעצם העיתוי של האזעקה".

יש עוד טקסים שאת עושה במהלך השנה כדי להנציח את אביב?
"כן, יש המון טקסים, אביב מונצח באירועים רבים במהלך השנה: קבוצות רבות של נוער החליטו לקרוא על שמו: צוות אביב, בית"ר אביב אשדוד ושבט אביב צופי אשדוד. כמו כן, במהלך השנה נעשים מספר אירועים: בערב יום הזיכרון מתקיים ערב שירי לוחמים בשבט 'דותן' ובערב האזכרה בכ' באייר מתקיים טקס בבית הספר צפרירים. במהלך השנה מתקיימות 'סדנאות אביב' להגנה עצמית שאותן ייסד בעלי, חיים, במסגרת תפקידו כמדריך הגנה עצמית וכושר מבצעי במשטרת ישראל, והן מועברות על ידו בהתנדבות לנשים ולנערות יהודיות וערביות בסיכון בכל רחבי הארץ. וכמובן מצעד הלפידים בחנוכה. יש סרטון ביוטיוב שמנציח את דמותו של אביב במסגרת פרויקט ההנצחה לחללי צה"ל של צוערי קורס קצינים, בחרו הצוערים שרלי פרץ ודן אלמוג להנציח את אביב בספר שהכינו. כתבו השניים: "... כמו שאביב אמר 'אין מקום רחוק מדי...', כך גם רוחו לא תידום לרגע...".

יש הנצחה אישית פרטית שלך עם אביב?
"אביב נמצא איתי כל הזמן, הוא פה על ידי - זה לא מתוך המקום העצוב להפך, אני מרגישה את הנוכחות שלו כל הזמן בחיי. לדוגמה כשנפל הגראד על יד הבית שלי ביא' והבית של השכנים ניזוק וכל הזכוכיות התנפצו... ולי לו קרה כלום, אני אומרת לעצמי: 'הוא איתי הוא שומר עלי, הוא כיפת הברזל שלי'. אני לא צריכה רגעי התייחדות איתו הוא כל הזמן איתי. יש לו יתרון יחסי על האחרים כי הוא איתי בכל רגע נתון ובשביל שאני אהיה עם כל האחרים אני צריכה להיפגש איתם פיזית. אביב תמיד על ידי ברוחו - אביב הוא מגן אנושי".

מתוך המילים שלך אפשר להבין שיש המון אנשים שמחזקים ותומכים בכם...
"אני מוקירה תודה לכל אותם אנשים שנמצאים סביבנו, עוזרים ותומכים כדי שנמשיך להנציח את אביב כראוי. רצוי שאציין שכל מה שקשור בהנצחתו של אביב נעשה בתרומה, אני לא צריכה לבקש כלום, ברגע שאני אומרת שהפעילות היא למען אביב - הדברים קורים מעצמם. תושבי רובע יא' עושים לא מעט למען ערבי ההנצחה, יניב קקון - נרתם בכל עת, מתנ"ס יא-עם שלום נותן גיבוי דואג לאישורים, בית הספר 'צפרירים' ו'נוף ים', המשטרה, המתנדבים.
מפה יש לי רק מילה אחת לומר לכולם - תודה!".
 

אביב חקאני, שהקים את יחידת המנהרות בציר פילדלפי (לימים פלגת סמו"ר ביחידת יהלו"ם), וכשהיה קצין המנהרות של ציר פילדלפי, נהרג בעת פיצוץ נגמ"ש בשכונת זייתון סמוך לרפיח.

ב-12 במאי, פוצץ נגמ"ש M-113 של צוות המנהרות של פיקוד דרום במהלך פעילות בציר פילדלפי שעל גבול מצרים. פלסטינים שעמדו על גג בניין ירו רקטות RPG-7 אל עבר הנגמ"ש והדחפור שליוו אותו. הדחפור ניזוק באופן קל אך הרקטה שפגעה בנגמ"ש חדרה לתוכו, וגרמה לפיצוץ חומר הנפץ שנשא. כל חמשת אנשי הצוות בנגמ"ש, בהם מפקד צוות המנהרות, סרן אביב חקאני, נהרגו. בעוד מבצע החילוץ של הנגמ"ש הראשון עדיין מתנהל, נכנסו כוחות צה"ל אחרים לאזור בו נפגע הנגמ"ש של צוות המנהרות על מנת לפנות את הנפגעים.

דחפורים של צה"ל הקימו סוללות עפר סביב האזור שבו ארעה התקרית כדי להגן על הסורקים והרסו בתים מהם נורתה אש אל עבר כוחות החילוץ. חיילים מחטיבת גולני הגיעו למקום בנגמ"שים כבדים מדגם "אכזרית". חיילי קורס מ"כים הוקפצו למקום על מנת לסרוק ידנית את השטח יחד עם אנשי הרבנות הצבאית ויחידת הקבורה המטכ"לית על מנת לזהות את הגופות ולהביאן לקבורה. תמונות החיילים המחפשים בחול בידיהם בכריעה על ארבע עוררו תגובות נרגשות. התומכים ראו בפעולה זו אות ומופת לערכיות של צה"ל ולמחויבותו לחייליו, ואילו המתנגדים ראו בכך סיכון מיותר של חיילים.