מנהל האתר
20.12.10 / 10:00
להאזנה לתוכן:
לכל בני קהלות קודש שובה ישראל, האהובים והחביבים, העוסקים בעבודת הקודש ובמלאכת שמים דבר יום ביומו, ברכת ה' על ראשכם תמיד.
מתחילים אנו לקרוא בתורה את ספר שמות, הספר שבו מתוארת הגלות הקשה שעברו בני ישראל בארץ מצרים, גלות זו הייתה קשה מנשוא, שבה המצרים מיררו את חיים של בני ישראל, וגזרו עליהם גזרות קשות ביותר. עד כדי כך היו הגזרות קשות, שבגינן קבלו כל בני ישראל החלטה קשה ומחרידה. וכפי שמובא בגמרא (סוטה י"ב), עמרם גדול הדור היה, כיוון שגזר פרעה הרשע כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר, לשווא אנו עמלים, עמד וגרש את אשתו, עמדו כולם וגרשו את נשותיהן. למדים אנו, שהצרות והגזרות היו כל כך קשות, עד שגרמו לפירוק המשפחות של כל בני ישראל, שאין לך גזירה קשה מזו. וממשיכה הגמרא ואומרת, שלאחר זמן אמרה מרים בתו של עמרם: אבא, קשה גזירתך יותר משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות. פרעה לא גזר אלא בעולם הזה, ואתה גזרת בעולם הזה ובעולם הבא. עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולם והחזירו את נשותיהם.
צריכים אנו להתבונן בדין ודברים שהיה בין עמרם למרים בתו, ובמחשבה ראשונה נראה לאמר שעמרם אכן פעל בהגיון, ועל ידי שעמדו כולם וגרשו את נשותיהם, נמנע סבל גדול מעם ישראל. הלא הצער שהיה להורים בעת שלקחו את ילדם הרך, שזה עתה נולד, והשליכהו למים שימות במיתה משונה ואכזרית, הוא נורא ואיום. ואין אנו יכולים לתאר ולשער בדעתנו את הסבל והיגון שהיה להוריו, ואין לך צער גדול מצער האם בשעה שנוטלים ממנה את בנה וממיתים אותו לעיניה. והצדק היה עם עמרם במה שגזר לבני ישראל לגרש את נשותיהם, ובטענתו לשווא אנו עמלים היה מן ההגיון והיושר. ואם כן צריך להבין, מדוע קיבל עמרם את עצת מרים בתו ונשא שנית את יוכבד, ומדוע שינה את טענתו וסברתו הראשונה.
ונראה לבאר, שמרים הנביאה חידשה וגילתה לעמרם אביה, שכל רגע ורגע של חיים בעולם הזה יש לו חשיבות עליונה, וכל רגע שהאדם נמצא בעולם הזה יכול לתקן ולפעול דברים גדולים ונשגבים. וכבר אמרו חז"ל (עבודה זרה י"ז) שיש קונה את עולמו בשעה אחת, והיינו, שבשעה קלה וברגע אחד, אם ינצל האדם את אותו הרגע כדבעי, ויעשה את הדבר הנכון והראוי, יוכל להשיג ולקנות את העולם הבא שלו. ובתחילה עמרם היה סבור, שמכיוון שהמצרים לוקחים את ילדיהם מיד בעת לידתם ומשליכים אותם ליאור, אם כן לשווא הם עמלים וטורחים להביא את הילדים הללו לעולם, שהרי עדיין אין באפשרותם לתקן ולפעול דבר, ולכן מוטב שלא יבואו כלל לעולם והוריהם לא יסבלו. אך מרים טענה, שאפילו הילדים הרכים והקטנים גם בעצם ביאתם לעולם יש דבר גדול ונשגב, וגם על ידי שעה אחת קלה שהם חיים בעולם הזה, על ידי כך זוכים לחיי העולם הבא.
וזהו יסוד גדול בחיי האדם, לדעת את ערכו הגדול של כל רגע ורגע בעולם הזה, וצריך להתחזק בידיעה זו ובפרט בימים קשים אלו, אשר אויבים רבים קמים עלינו לנפשנו, וצער קושי הפרנסה כבד מנשוא, ויש בני אדם אשר ממש כורעים תחת הנטל הכבד המונח עליהם, ויש עליהם עול ושעבוד הנפש והגוף ממש. עם כל זה צריכים להתבונן בערכו של כל רגע ושעה קלה בעולם הזה, ואפילו שהם מלאים ביסורים וקשיים, בכל זאת יפה שעה אחת בעולם הזה. כפי שראינו אצל בני ישראל, שאחרי שעמרם החזיר את אשתו, עמדו כולם ונהגו כמותו, ואף שידעו שהם עתידים לסבול צער ויסורים גדולים, בכל זאת כיוון שהסביר להם עמרם את נבואתה של מרים, כמה גדול ערכו של כל רגע בעולם הזה, קיבלו על עצמם לסבול את כל היסורים שבעולם, כיון שהבינו מה גדול ערכו של רגע אחד של חיים בעולם הזה, וברגע אחד הכל יכול להתהפך לטובה, מן הקצה אל הקצה.
לכן מרים עמדה על שפת היאור לראות מה יקרה למשה, ואף על פי שבאותה שעה לא היו למשה לו הרבה סיכויים לחיות, הן מצד המצרים שהיו בכל מקום ובודאי ימיתו אותו, והן מצד שיהיה מאכל לדגי הים, וא"כ מדוע הלכה מרים לראות מה יעשה לו. אלא, שמרים ידעה שאמנם מצד הטבע למשה אין הרבה סיכויים לחיות, אך כל רגע בחיים יקר ואי אפשר לדעת מה יכול להתרחש ברגע אחד. ואכן בגלל אמונתה הזכה, זכתה לראות את ישועת ה' ואיך שבשעה קלה אחת, התהפך הכל לטובה, ובתיה בת פרעה לקחה את משה רבינו להצילו, וזה מנוגד לכל הגיון וטבע, שמושיען של ישראל יגדל דווקא בבית פרעה.
וזה מה שאמר דוד המלך בתהילים "יסור יסרני יה ולמות לא נתתני" שכל כך גדול ערך חיי האדם באשר הם, ובכל מצב ועם כל היסורים עדיף לחיות בעולם הזה ולתקן ולפעול, והעיקר ש"למות לא נתנני". ומזה יקח כל אדם לקח לעצמו להתבונן בזכות הגדולה שנתן לנו השי"ת לחיות עלי אדמות, והקב"ה ברוב טובו מחיה ומחזיק את נשמתינו בקרבנו בכל עת ובכל שעה, כדי שנוכל להשלים את עבודתינו לתיקון והשלמת נשמתנו בעולם הזה, וזה יהא כלי עזר לכולנו לעבור את כל אתגרי החיים בקלות ובנחת.
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
