אז ועכשיו: פגישת מחזור ראשונה שיצאה מ"אשדוד נט נוסטלגיה"
27.12.17 / 10:39
"טוב אז ככה…. אחרי 7,650 שיחות… יש פגישת מחזור!"
כך נכתב, אחרי שבוע בלבד, בקבוצת הווצאפ שפתחו בני כיתה אחת בבית ספר שקמים.
אשדוד נט נוסטלגיה גאה להציג את פגישת המחזור הראשונה שיצאה מהדף. מי זוכר אתם שואלים? החברים מבית ספר שקמים זוכרים! ועוד איך זוכרים
אז מי זוכר? שאלה סברינה ופרסמה צילום של ילדים שלובי ידיים בגן? והם זכרו. הם המשיכו ביחד מהגן לבית ספר שקמים, אז איך ישכחו? תוך שבוע יותר מ-20 ילדים, היום בני ארבעים, שלמדו את כל היסודי ביחד, התאספו והתחברו לקבוצת וואצאפ ומפה הנוסטלגיה הפכה למציאות, יותר נכון השתלטה על המציאות, מספרת טלי יונתן אחת מחברות הקבוצה. "ההתרגשות הייתה עצומה, אשדוד נט נוסטלגיה והקבוצה הפכו לדבר הכי מרכזי בחיים שלי. אלפי הודעות של זיכרונות וצחוק, אנחנו לא מפסיקים לצחוק", היא מספרת. תוך שבוע מפתיחת הקבוצה הם היו מעל 20 חבר'ה וקבעו תאריך לפגישת מחזור. אחד החברים עיצב את המודעה והם יצאו לדרך.
טלי מספרת שבערב הפגישה אף אחד לא נכנס למסעדה, כולם חיכו אחד לשני בחוץ בהתרגשות והאנרגיות היו מטורפות. "נכנסנו למסעדה, נתנו לנו שולחן ארוך אבל רצינו לשבת יותר קרוב אחד לשני אז התחלנו להנדס את השולחנות בצורה אחרת, כל המסעדה הייתה על הרגליים בגללנו, עשינו כל-כך הרבה רעש שלא ישכחו אותנו שם כל-כך מהר".
אני מקשיבה לטלי ושומעת ילדה בת שש. היא מספרת לי על השבוע הזה שבו פתאום באמצע החיים, בזכות פוסט אחד באשדוד נט נוסטלגיה, החברים מהיסודי שלא ראתה שלושים שנה, חזרו לחייה והביאו איתם זכרונות ילדות, תחושה של ביחד ושל חברות כמו שהיו ילדים, ילדים שהיום הם בני ארבעים.
מה הלאה? אני שואלת אותה. "כבר יש תכנון למפגש הבא עם כל אלה שלא מצאנו או שלא יכלו לבוא למפגש שהיה. יש גם תכנון ל"על האש" באחד הבתים. רק התחלנו", היא אומרת. ואיפה יהיה המפגש הבא? "כנראה בחדר קריוקי כדי שנוכל לצעוק ולצחוק ולהרעיש כמה שבא לנו",היא צוחקת.
במערכת אשדוד נט ובראשה אייל בן-שמחון, פתחנו את דף "אשדוד נט נוסטלגיה" בחודש נובמבר האחרון.
הקבוצה מונה כיום 27,260 חברים וממשיכה לגדול גם בזמן כתיבת שורות אלה. זו הייתה טעימה מפגישת המחזור הראשונה שקרתה בזכות הקבוצה ויש עוד מפגשים רבים מתוכננים בדרך.
וכמו שאייל בן שמחון כתב: "הזיכרונות והגעגועים הציפו בבת אחת את כל אחד ואחת מאיתנו ולפתע נזכרנו מי אנחנו באמת... התחלנו להסיר מעל עצמנו שכבת מגן אחרי שכבת מגן שהסתירה את הנשמה שלנו במשך שנים והרגשנו לפתע קלילים, חשופים וחופשיים לאהוב בלי חשש מפגיעה. מתמוגגים מהנאיביות הקסומה (שהפכה בשנים האחרונות למילה גסה) ויוצאים מהארון. מהארון אמרתי? מהכלוב אל החופש, טורפים זיכרונות ונתקפים ברעב לעוד בניסיון להשלים את החסר ומחשש לפספס ולו רגע קסום אחד".
תודה לחברים מבית ספר שקמים שהיו הראשונים לצאת מהפייסבוק לחיים. מחכים לראות תמונות מהמפגש הבא.
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
