נושא הפרשה:

נושא הפרשה נוגע למספר עסקאות תמוהות שנעשו בין ממשלת ישראל לתאגיד הגרמני תיסנקרופ - רכישת צוללת שישית מעבר למה שחיל הים ביקש, בהמשך לרכישת שלוש צוללות נוספות (שביעית, שמינית ותשיעית) בשווי 1.5 מיליארד אירו, וכן לרכישת ספינות טילים שנועדו להגן על אסדות הגז, בשווי 430 מיליון אירו.

כיום יש לחיל הים חמש צוללות. עמדת מערכת הביטחון הייתה שאין מקום לצוללות נוספות. בדיונים על התוכנית הרב-שנתית של צה"ל, הציעו בכירי הצבא לקבוע את מספר הצוללות הקיימות לחיל הים על חמש, כך שכאשר תגיע הצוללות השישית מגרמניה, צה"ל יוציא משירות את הצוללת הוותיקה ביותר שבידיו.

להפתעתם ובניגוד לדעת אנשי המקצוע  הממשלה הזמינה עוד 4 צוללות יקרות שאין בהם צורך לדעתם, לעומת זאת היו צרכים דחופים יותר לצבא שלא נרכשו בטענה של חוסר בתקציב.

גם עסקת ספינות המגן נראתה מוזרה -

במשך שנים רצה חיל הים להגדיל את צי ספינות הטילים שלו, שכיום כולל 11 ספינות. אך האישור חל עם גילוי הגז הטבעי. ספינות הטילים עברו "שינוי ייעוד" - והפכו להיות אלו שיגנו על אסדות הגז.

בישראל חשבו לרכוש את הספינות מדרום קוריאה ולרקום עסקת ענק שבמסגרתה ישראל תקבל ספינות, ואילו הדרום קוריאנים ירכשו את מערכת "כיפת ברזל". בדקו עם ספרדים, איטלקיים ועוד בסופו של הליך מורכב העסקה נסגרה מול התאגיד תיסנקרופ הגרמני כשהעלות של הספינות ממומנת בהסדר חריג -  שליש מתקציב הביטחון, ו 2 שליש מהממשלה (לפי ההסבר על חשבון רווחיה העתידיים ממאגרי הגז). משרד הביטחון מצדו נזקק להלוואה לטובת מימוש העסקה וקיבל אותה מבנק דיסקונט.

התאגיד תיסנקרופ  והקשר הישיר שלו לאיראנים:

תיסנקרופ הוא תאגיד ענק שעוסק בתעשייה, בייצור מעליות, וגם בייצור ספינות, המקיים קשרים עסקיים עם המשטר האיראני. בסוף שנות ה-70 האיראנים ברבע ממניות החברה הגרמנית, אך נאלצו לצמצם את אחזקתם בחברה  ל 5% משנת 2003, וכיום האיראנים מחזיקים 4.5% ב תיסנקרופ . בדיווחי החברה מוזכר כי היא ניסתה לפעול בדרכים אחרות כדי לעמוד במגבלות אלו, אך ללא הצלחה.

מכאן שהחברה הגרמנית נאלצה לרכוש בעלות גבוהה חלק ממניות זרוע ההשקעות האיראנית - IFIC  - כדי להקטין את שיעור האחזקה של החברה האיראנית בה.

בשנת 2006 קיבלה שלוחת חברת ההשקעות האיראנית בגרמניה דיבידנד של 18.5 מיליון אירו מתיסנקרופ. משרד האוצר האמריקאי מגדיר את השלוחה הגרמנית של החברה כמי שנשלטת ומנוהלת על ידי הממשל האיראני. איראן הרוויחה סכום השקול למאות מיליוני שקלים מהמניות שהיא מחזיקה בתאגיד הגרמני. משרד הביטחון הודה כי ידע על האחזקה האיראנית בתיסנקרופ, לאחר שבמשך כמה ימים טען כי אינו מכיר את המעורבות האיראנית.

התהיות שעלו -
הכיצד ממשלת ישראל מחליטה לבצע רכישה בסכומים אדירים, בניגוד לדעת ראשי הביטחון, שר הביטחון ואנשי המקצוע שטענו שאין בה צורך ומדוע הרכישה התבצעה דווקא מתאגיד המספנות הגרמני תיסנקרופ?

מדוע ראש הממשלה היה מעורב ודחף את העסקה בניגוד לאנשי המקצוע ובלי להתייעץ עימם?

מדוע פעל יצחק מולכו ,עורך דינו ונאמנו של נתניהו, להסיר חסמים אפשריים של ממשלת גרמניה כדי לקדם את העסקה מעל ראשם של אנשי הביטחון.

מדוע המדינה צריכה לממן על חשבונה את האבטחה של אסדות הגז ומדוע לרכוש ספינות טילים יקרות למטרה זו?

מדוע ראש הממשלה אישר לגרמנים למכור צוללות גם למצרים?

הכיצד מתבצעת עסקה כל כך רגישה מול תאגיד שבו שותפים פעילים האיראנים? הרי הטענה הייתה שהצוללות נרכשו למטרת הגנה מול איראן....

ההסברים של נתניהו היו:

נתניהו, מצדו טען כי לא ידע על כך שהאיראנים שותפים בחברה.

עוד טען שהו לא ידע על המעורבות של האנשים שהכי מקורבים אליו בעסקת הצוללות וכי הם מקבלים כספים רבים על ביצוע עסקה זו.

את הסיבה לבקשתו לרכוש 9 צוללות במקום 5 שחיל הים וראשי הצבא ביקשו, הסביר בסכנה מאיראן ובנושאים חשאיים שלא ניתן לפרט.

ובנושא מצריים טען שלא הוא זה שאישר ואם מישהו מטעמו אישר, הרי שהוא לא ידע.

החשדות, החשודים והנאשמים בפרשה:

בכירים ביותר במדינה, דרשו ולקחו (לפי החשד) שוחד כדי לקדם את העסקאות בין התאגיד הגרמני למדינת ישראל.

בנובמבר 2018 המשטרה המליצה להעמיד לדין מספר חשודים –

עו"ד דוד שומרון בן משפחה של נתניהו, עורך דינו הפרטי ואיש סודו. ד שייצג בישראל את גנור ועל פי החשד פעל מול מקבלי ההחלטות והיועץ המשפטי של משרד הביטחון תחת מצג שהוא מדבר בשם ראש הממשלה.

דוד שרן, אשר כיהן כראש הסגל בלשכת ראש הממשלה ומנהל הלשכה.

אבריאל בר יוסף, המשנה לראש המטה לביטחון לאומי (בפברואר 2016 הודיע נתניהו על מינויו של בר יוסף לראש המטה הביטחוני של מדינת ישראל אך בעקבות ההודעה דרשה תנועת אומ"ץ לבטל את המינוי בשל חשדות בקבלת טובות הנאה וניגוד עניינים – הוא הסיר את מועמדותו.

מיקי גנור - איש העסקים (ושכנו של נתניהו בקיסריה) שהתמנה בהליך מפתיע כנציג המספנה הגרמנית בישראל. גנור החליף כנציג המספנות בישראל את ישעיהו ברקת שמילא את התפקיד במשך 25 שנה. ברקת אמר כי הובהר למנכ"ל המספנות הגרמניות בעת ביקור שלו בישראל כי אם הוא יישאר בתפקיד, לא יוזמנו צוללות נוספות מהחברה. לפי תחקיר בגרמניה, הרווח של גנור מעסקת הצוללות מוערך בעשרה מיליון אירו לפחות.
ביולי 2017 חתם גנור  על הסכם עד מדינה שבמסגרתו הודה כי הפעיל שורה של מקורבים לראש הממשלה כדי שיקדמו את העסקאות שהיו אמורות להניב לו מיליוני דולרים.
על עדותו אמרו במשטרה - "הלסתות נשמטו מהסיפורים שלו".
ב 19/3/2019 -  גנור חזר בו במפתיע מעדותו.

שי ברוש - מקורבו וחברו הקרוב של בר יוסף.

אלוף (מיל') אליעזר (צ'ייני) מרום - כיהן כמפקד חיל הים.

המשטרה והיועץ המשפטי לא המליצו להעמיד לדין את מי שנחקרו בפרשה -
עו"ד דוד מולכו (נאמנו של נתניהו והנציג שלו לשעבר למו"מ עם הפלסטינאים ולמשימות מיוחדות), מאחר ולא נמצאו ראיות לעבירות פליליות

נגד בנימין נתניהו, ראש הממשלה – לא מצאו המשטרה והיועץ המשפטי ראיות פליליות

כיצד נפתחה הפרשה מחדש כשהיא קושרת את ראש הממשלה באופן ישיר לפרשה?

במהלך בקשתו של נתניהו לאפשר לו לקבל מימון מדודנו מיליקובסקי בסך 2 מיליון דולר נפתחה לפתע תיבת פנדורה – נעשו חיבורים ממקרים קודמים – והאסימונים החלו ליפול.

אסימון 1 - נתניהו אמר בבקשה כי כבר קיבל 300 אלף דולר ממילקובסקי.

אסימון 2 - בחקירת תיק 1000, הסביר נתניהו מהיכן הכספים שהוא טען ששילם במזומן (לרכישות סיגרים וכו). ההסבר שלו היה שהוא מקבל ממיליקובסקי קצבה כספית קבועה של אלפי דולרים במזומן, שניתנים לו מדי כמה שבועות.

אסימון 3 - מיליקובסקי עצמו הודה שהוא מממן את נתניהו באופן קבוע ואף התגאה מכך והסביר זאת כמתנה לבן משפחה.

אסימון 4 - בהצהרת הון שנתן נתניהו (כמתחייב בחוק ) הוא הצהיר כי הוא מחזיק במניות של חברה בשם  SeaDrift. והנה לפתע התגלה כי מיליקובסקי הוא השותף שלו בחברה.

אסימון 5 - מבדיקת החברה עלה כי הלקוח הגדול שלה הוא התאגיד תיסנקרופ" (שמכר לישראל צוללות וספינות בסכום של כמעט 2 מיליארד דולר במסגרת העסקאות שנחקרו בפרשה).

אסימון 6 - ב 18/3/2019 הודה נתניהו כי לא אמר אמת בנוגע לשותפות שלו במפעל הפלדה  SeaDrift, ביחד עם בן-דודו נתן מיליקובסקי. (בעבר טען נתניהו כי רכש את המניות בחברת הפלדה בהיותו אזרח פרטי. כעת הוא טוען כי הפך לבעל מניות בחברה בשנת 2007, בזמן שכיהן בתפקיד יו"ר האופוזיציה ועד שנה ושמונה חודשים בהם כיהן כראש ממשלה).

מנתונים אלו עולה כי - הקשר בין נתניהו למילבסקי הוא לא רק משפחתי כפי שהצהיר נתניהו, כי אם הרבה יותר עסקי וכי מיליקובסקי מקיים עם נתניהו מערכת יחסים כלכלית הכוללת עירוב של תרומות ועסקים משותפים מזה שנים.

כך גם התגלה הניגוד עניינים המובהק של נתניהו מול התאגיד "תיסנקרופ" – עליו לא הצהיר למרות שדחף את העסקה.

אסימון 7 - והנה התפתחות נוספת - בשבוע שעבר העיד במשטרה עמוס גלעד, ראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון לשעבר, כי ראש הממשלה בנימין נתניהו אישר לגרמניה למכור צוללות למצרים.
גלעד העלה הסתייגויות ממכירת הצוללות למצרים ופנה ליועץ של קאנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל. בעדותו במשטרה סיפר גלעד כי היועץ כריסטוף אויסגן אמר כי נתניהו הוא שאישר את המהלך.

חשיפת עומק הקשר הכלכלי בין נתניהו, מיליקובסקי:

הסתבר כי נתניהו מכר לומיליקובסקי את מניותיו בתאגיד הפלדה תמורת 16 מיליון שקל שנכנסו לחשבונו (נתניהו מודה בכך).

בנוסף נתניהו הודה כי כבר קיבל 300 אלף דולר ממילבסקי ללא היתר לפני מספר חודשים.

לא זאת בלבד –הוא מקבל ממיליקובסקי במשך שנים קצבה כספית קבועה של אלפי דולרים במזומן בכל חודש.

בנוסף, ב 2009 מיליקובסקי נתן לנתניהו הלוואה של כמיליון שקלים לכיסוי מיסים מרווחי החברה (אמר שיחזיר מהרווחים העתידיים).

והנה ב 2019 מבקש נתניהו מועדת ההיתרים לאפשר למילבסקי להעביר לו 2 מיליון דולר כדי לממן את הגנתו המשפטית.

הגרסאות השונות של נתניהו לטיב היחסים:

כשפורסם לראשונה ב-2017 שמיליקובסקי הוא מבעלי ספקית של טיסנקרופ, נתניהו טען שאין לו שום קשר לעסקיו של קרובו ושהוא מעולם לא שוחח עמו עליהם. אך גרסתו כלא נכונה בלשון ההמעטה לאחר שוועדת ההיתרים פירסמה לפני כחודש שהוא החזיק במניות במפעל של מיליקובסקי.

לאחר הודעה זו, דוברי נתניהו את גרסה מספר 2 - נתניהו רכש את המניות בחברה כאזרח פרטי -  לפני שנת 2002.

בסוף השבוע הסתבר כי גם גרסה זו אינה נכונה: החברה שבה החזיק נתניהו הוקמה רק ב-2005, שעה שהיה שר אוצר.

שלושה ימים לאחר מכן העלה גרסה שלישית, שלפיה רכש את המניות ב-2007 בהיותו ראש האופוזיציה.

מה לא ידוע עדין?

בתמורה למה קיבל נתניהו את המניות בתאגיד הפלדה?

אם יטען שהוא שילם עליהם – כמה שילם? היכן יש תיעוד לתשלום זה? ואם ייתן הסבר להעברת הכסף - מהיכן היו לו מיליונים כה רבים לרכוש מניות בחברת פלדה?

שאלות נוספות שיעלו בוודאי בחקירות החדשות ובועדת החקירה שתקום ביום מן הימים:

אם נתניהו מודה שהוא קיבל מיליונים מדודנו במזומן, הכיצד הוא לא שילם עליהם מס כמתחייב בחוק?

מדוע הוא לא הצהיר על הקשר הכלכלי שלו לחברה הגרמנית? ואם יטען שלא ידע, הכיצד הוא לא ידע מי הלקוח הכי גדול של החברה בה הוא שותף ומייצרת עבורו את הרווחים המשמעותיים ביותר?

מדוע הוא היה גילה לפתע נדיבות למצרים באופן שאפשר גם להם לרכוש צוללות מהתאגיד הגרמני?

הכיצד ייתכן שמשרד הבטחון מבצע עסקה עם חברה בה שותפים האיראנים עצמם??? ואם לא ידעו על שותפות זו - הכיצד זה ייתכן - כל ילד שקורא לועזית היה מגלה זאת תוך כמה דקות בחיפוש בגוגל או בדיווחי הבורסה.