הפוסט הזה של ריטה שובייב הוא במיוחד להורים שבטוחים שהילדה שלהם ישנה אצל חברה, שבטוחים שהיא יושבת עם חבר'ה טובים בני גילה או שמטיילת קרוב לבית - אז זהו שיש מקרים שהיא לא!

הפוסט המלא של ריטה - לא נגענו:

"ברור לי שכל הורה והשיטות שלו וכל הורה ירצה את הטוב למען הילד/ה שלו/ה, אבל אני מקווה שזה יגיע לכמה שיותר הורים כדי למנוע המקרה הבא!

אתמול, יום שבת בערב, אני ובעלי החלטנו לצאת לשתות משהו ולהנות קצת מהאוויר הנקי שיש בפרדס עד הלום באשדוד, מי שמכיר את המקום יודע שזה לא מקום לילדים, נערים/ות, אבל מדי שישי שבת תמיד יהיו שם כאלה.

אנחנו נוסעים עם הרכב פנימה איפה שנורא חשוך ויש שולחנות לישיבה, ממול אנחנו רואים מספר נערים ושתי נערות שהולכים באמצע הדרך... אנחנו נוסעים לאט כדי לעקוף אותם בלי חלילה לפגוע ואני קולטת שיש זוג שהולך בסוף אחרי כל החבורה, ממשיכים להתקדם ורואים שהבחורה שאיתו לא יכולה ללכת והבחור מנסה להרים אותה כל פעם שהיא מועדת, 
מוביל אותה פנימה לפרדס החשוך אחרי שאר החבר'ה.

אנחנו נוסעים ליד הזוג הזה פותחים חצי חלון ואני רואה שמדובר בילדה שלא מצליחה אפילו להחזיק את הראש שלה יציב, אני צופרת להם פעמיים לתפוס את תשומת הלב שלהם ועל הדרך זה גורם גם לשאר החבורה לעצור ולחזור חזרה.
אני שואלת את הבחור "מה יש לה?!" והוא מגמם משהו שהיא בסדר ומנסה להמשיך בהליכה איתה, עצרנו את הרכב בצד ויצאנו אליהם ותוך כדי אני מנסה להבין ממנו מה קרה לה, אני תופסת אותה ומנסה להחזיק את הראש שלא יפול, ותוך כדי בודקת אותה אולי נפצעה או משהו ושואלת אותה שאלות מה קרה לה מאיפה היא וכל מיני שאלות זיהוי .
היא ממלמלת תשובות לא ברורות, ותוך כדי מתקרבת הבחורה השניה ואומרת שהיא חברה הכי טובה שלה שהיא לא יודעת מה קרה והיא אף פעם לא ראתה אותה במצב הזה,שאלתי לגילה, בת 14.
אני מנסה להבין עוד ובא לי גל של אלכוהול לאף ואני שואלת את החברה אם הן שתו והיא לא עונה. אני אומרת לילדה השתויה שתנשוף עלי, היא הריחה כמו ארגז וודקה.

מסתכלת על בעלי ויחד מנסים להחזיק אותה, אמרתי לו שניקח אותה לשולחן פיקניק הקרוב, הוא הרים אותה שניה לפני שהראש פגע ברצפה ויחד הלכנו לשולחן תוך כדי שהחברה שלה מנסה להסביר לי שהיא איתה והיא תדאג לה.
הושבנו אותה על ספסל השולחן ונעמדתי מאחוריה שלא תיפול אחורה והיא התחילה להקיא, החזקתי אותה שלא תיפול קדימה היא לא הצליחה לשבת יציב בכלל.

קולטת פתאום שמספר נערים שהיו לפני זה איתן נעלמו, כנראה בזמן ששאלתי אותה שאלות הם פשוט הלכו. שאלתי את החברה מי הם היו והיא ענתה שאלה חברים טובים שלהם והיא מכירה אותם טוב והמון זמן. הנערים היו בגילאים 16-18 פחות או יותר. הפלאפון של הילדה השתויה היה אצל החברה, ואמרתי לה שתחייג להורים שלה מהר, אחרי ויכוח בין שתיהן הילדה השתויה פחדה ולא רצתה אבל אמרתי לה שאין ברירה.

אחרי שתי דקות שהחברה עומדת בצד ומדברת בפלאפון היא אומרת לי שהאבא בדרך, וכמה שניות אחרי היא ושאר הנערים שנשארו התחילו ללכת משם, היא אמרה לי שהם תכף יחזרו, עוברות כמה דקות והם לא חוזרים ואני אומרת לבעלי שאין ברירה ובוא נזמין אמבולנס, מה שכנראה העיר את הילדה מהשוק והיא מנסה לדבר ולשכנע אותי לא לעשות כלום. בגלל שהחברה שלה לקחה את הנייד שלה קיוותי שהילדה זוכרת את המספר של ההורים שלה, ואחרי כמה ניסיונות אני מצליחה להתקשר מהנייד שלי לאבא שלה. ההורים הנסערים שומעים על המקרה לראשונה, ולא מבינים איך הילדה שלהם הגיעה מאזור הסיטי לפרדס עד הלום שנמצא קרוב ליציאה מאשדוד. שאלתי את האבא אם החברה של הבת שלו דיברה איתו על המקרה והוא לא הבין בכלל על מה אני מדברת איתו! אני מספרת להם מה קרה ותוך כדי האבא צועק מרחוק שהוא כבר יוצא אלינו ואני מנסה להסביר איפה המקום.

תוך כדי השיחה עם האימא חוזרת החברה עם שני נערים אחרים שלא נכחו קודם, אני שואלת את החברה מעט בתקיפות למה שיקרה, היא בתגובה נשבעת שהיא כן התקשרה ודיברה איתו. שאלתי אותה שהיא בתור חברה טובה, שרצתה את הטוב עבורה לאן הם הלכו עם הבחורים? למה הבחור הוביל אותה לתוך הפרדס? אני מכירה את המקום טוב מאוד וידעתי שמשם אין יציאה לעיר. בגמגום ענתה לי שהם רצו להושיב אותה גם על אחד הספסלים, היא ובחור נוסף שהיה איתה אמרו שהיא תמיד שותה ככה והם לא מצליחים לעצור אותה, בעלי ואני החלפנו מבטים והבנתי שאין טעם להמשיך לדבר איתה.

היא ניסתה לשכנע אותי שתכף יגיע חבר שלהם עם אופניים והם יקחו אותה להורים שלה, עניתי לה איזה אופניים בכלל?!! היא בקושי עומדת. אמרתי לה שהאבא כבר בדרך ואני נשארת איתה, הילדה השתויה התחילה למלמל בתגובה שההורים שונאים אותה והיא אותם, התחלתי לדבר איתה תוך כדי שהיא כולה רטובה מזיעה ואלכוהול שוכבת על שתי הרגליים שלי.

האבא חייג אלי והבנתי שהוא ממש בכניסה אז התחלתי להסביר לו מאיפה להכנס. הכניסה והשטח בפרדס לא מתאימים למכוניות רגילות ומאוד קשה לנסוע בשטח הזה אלא אם מדובר בג'יפים, האבא טס בדרך הזו, בנתיים שהוא דוהר והפנסים של הרכב עלינו, אני רוכנת לילדה ואומרת לה שתזכור פעם הבאה שהיא חושבת שההורים שלה לא אוהבים אותה, שתזכור איך אבא שלה טס לפה, אליה, תוך דקות כבר היה כאן איתה.

האבא היה נסער, כועס ובשוק מהמראה, לאחר שיחה איתו אמרתי לו שזה לא פעם ראשונה והוא הכניס אותה לרכב. בעלי לחץ לו יד ואמר לו בחלון ליד הנהג שראינו אותה קודם מובלת לתוך הפרדס פנימה בליווי 4-5 נערים כולל החברה שלה.
מסתבר שהילדה השתויה היתה אמורה להשאר לישון בלילה הזה אצל החברה...היתה אמורה.

בגיל שלה, אימא שלי עד שלא דיברה עם ההורה של החברה שאני ישנה אצלה לא הביאה לי לצאת לשום מקום, אז כן וזה יהיה פאדיחה לדור המפותח של היום ולא יהיה נעים אבל לפחות הילדה תחזור הביתה שלמה ותישן במיטה שלה.

ידעתי וקיוותי שההורים שלה יתנו לה הסבר (בלשון המעטה) או עונש לילדה ואולי היא אפילו תשנא אותי יום למחרת שעירבתי אותם והרסתי לה את הערב, אבל לפחות היא בבית עם ההורים ולא בפרדס חשוך שתויה במצב שהיא לא יכולה להחזיק את הראש שלה... אני לא יודעת לאן הם באמת הלכו ומה היה התכנון שלהם אני רק שמחה שעצרתי את זה לפני שהסיפור היה יכול להגמר אחרת".