סצנת מסיבות הטראנס החלה במקביל לסצנת המועדונים של תחילת שנות ה-90. המוזיקה הייתה אלקטרונית שהתחלקה לשני ז'נרים בולטים בעולם ה-DANCE: HOUSE, שהיה אבולוציה של הדיסקו של שנות ה-70 והפך למרכזי בסצנת המועדונים.

הטראנס הפסיכודלי – GOA TRANCE, שהיה בעל תפיסת עולם תרבותית דומה יותר לסצנת הרוק אנד רול, מהסוג של פסטיבל WOODSTOCK האגדי, בתפיסת העולם התרבותית והפסיכדלית.

האלמנטים הבסיסיים של הטראנס היו במקורם "היפיים", והמייסד של התרבות הזו היה DJ גואה גיל, היפי מסן פרנסיסקו, מתכנת מחשבים מחונן שעבר לגואה בשנות ה-70 עם אשתו, והיה הראשון ליצור את המוזיקה הזו שערכיה היו שלום, טבע, אחווה, רוחניות, ליברליות וסוג של חוויה דתית ואסקפיזם (בריחה), שנבעה לא מעט מצריכת סמים פסיכדליים כגון LSD ופטריות הזיה שהפכו את החוויה שבמסיבה למשהו אחר.

לעומתה, סצנת המועדונים שהתחילה עם תרבות הדיסקו ההדוניסטית (נהנתנית) במועדון האגדי STUDIO 54 במנהטן ניו יורק של סוף שנות ה-70, וחזרה בכל הכוח בדמות סצנת ה-CLUBBING במועדונים של שנות ה-90 בארץ ובעולם, עם ההאוס והטכנו. גם סצנת המועדונים הושפעה מסמים ממריצים... אך שונים.

זה החל ב"קווילוד" (סוג של אקסטזי) וקוקאין בשנות ה-70, בשנות ה-90 אלה היו ה-MDMA והאקסטזי במתכונתם המודרנית.

בשתי הסצנות צרכו סמים... לא כולם, אבל חלקם הגדול של הבליינים, וההבדל היחידי היה שסצנת המועדונים חובקה על ידי הממסד התרבותי בארץ ונתפסה כלגיטימית (עיתונות, תוכניות מוזיקה, מובילי דעה ועוד), כשעולם הטראנס היה מנודה על ידי הממסד התרבותי בארץ, ובמשך שנים היה לא חוקי בעליל וממש לא לגיטימי.

מה שהתברר אחרי 20 שנים כשטות הזויה ומיותרת שהמציא לנו הממסד השמרני וגרמה להרבה צער להרבה אנשים שבסך הכול רצו לרקוד ולהשתחרר.

המיקומים בהם פעלו הסצנות הללו היו אף הם שונים... מסיבות הטראנס היו תחת כיפת השמיים בהפקות מאולתרות עם מערכות סאונד ישנות ומאובקות, בלוקיישנים בלי תשתיות מינימליות שמאפשרות קיום אירוע מסודר ובטיחותי.

מסיבות ההאוס והטכנו התקיימו במועדונים סגורים ומושקעים עם כל התשתיות האפשריות שנותנות הפקה איכותית ובטיחותית (האומן 17, פורום ב"ש, אלנבי 58 ואוקטופוס, קו ופאצ'ה, LEMON ועוד עשרות מועדונים וברים שפעלו בשנות ה-90 והאלפיים של המאה הקודמת).

מסיבות אסיד

שמן של מסיבות הטראנס בתחילת שנות ה-90 היה אסיד... על של הסם LSD שהיה סוג של זרז לתופעה התרבותית הזו. מוזיקה בקצב מהיר ומונוטוני, בלי שירה או כל אלמנט שהזכיר את הסגנונות המוזיקליים הקלאסיים, והקצב הכניס לטראנס (ניתוק מהמציאות).

המסיבות התקיימו ביערות, חופי ים, מדבריות ובעצם בכל לוקיישן שהיה רחוק מהממסד, ובעיקר מהמשטרה. התופעה של מסיבות אלה התקבלה מאוד לא טוב מבחינת הממסד השמרני, שהפך לאויב קשה של ההפקות הללו למשך יותר מעשור.

בליינים, מפיקים ו-DJs נרדפו, והיחס של המשטרה אליהם היה בדומה ליחס לעבריינים. בליינים נעצרו על ימין ועל שמאל על "בוף" של חשיש או כדור אקסטזי בודד, מסיבות נסגרו תדיר... ציוד הגברה הוחרם ומסיבה שעברה בשלום הייתה די נדירה אז.

הטראנס הישראלי כובש מקומות בעולם

בסוף שנות ה-80, תופעת מסיבות הטראנס שמקורה היה באירופה התקבע ברובו במזרח הרחוק, וזה התחיל עם גואה שבדרום הודו ותאילנד, וקיבל תנופה ביפן.

משם עבר לאי המסיבות איביזה בספרד, שם הסצנה הייתה במתכונתה שונה מסצנת המועדונים הפופולרית והידועה של המועדונים הגדולים והמסחריים, כשמסיבות הטראנס התקיימו במתכונת מצומצמת בשטחים פתוחים.

באותן שנים, החלו הרבה חיילים, שהיו ברובם בוגרי מלחמת לבנון הראשונה, עזה והשטחים, לבקר ביעדים הללו כשהבינו את הפוטנציאל של שחרור אקסטרימיסטי ורוחני מהווי המלחמתי שאותו חוו למשך 3 שנים ויותר.

גם היכולת לתפוס ראש ולהתמסטל בלי פחד מתמיד להיעצר על ידי המשטרה תרמה רבות לחוויה הזו, כך זוהתה על ידי מספר קבוצות של ישראלים הזדמנות כלכלית לפתח תעשייה מחתרתית שכללה הפקה של מסיבות טראנס ענקיות, ניהול שטחים לממכר אומנות (בסטות), בעיקר ביפן וגם באוסטרליה, והוגן לציין שלא כולם פעלו במסגרת חוקית מן הסתם, אבל רובם המכריע של הישראלים באו לנקות את הראש ולהרוויח כסף שיוכל להחזיק אותם במדינות הללו ולחיות את חווית הטראנס, החופש והליברליות.

בגואה שבהודו היו קבוצות נוספות, בעיקר מאיטליה וגרמניה, שלצד הישראלים והמקומיים תפסו טריטוריות פעילות דומה, אך הישראלים למשך 3 עשורים היו הדומיננטיים בשטח... בכל זאת "קרביים".

המוזיקה וה-DJs

עוד בתחילת שנות ה-90, החלו DJs ישראלים לתקלט וליצור מוזיקה בעצמם, ותוך זמן קצר נהפכו לכוכבים בינלאומיים, שבכל חודש התארחו במדינה אחרת.

להלן חלק מהמייסדים של המוזיקה: DJ גיא סבאג, DJ מיקו גינדוס והראל פרסקי – קליפורניה סנשיין, אסטרל פרוג'קשן – אבי ניסים וליאור פרלמוטר, איציק לוי – צ'קרה, אדי מיס, עופר דיקובסקי – אופוריה, אבי אלגרנטי – SPACE CAT, אינפקטד משרום – עמית דובדבני וארז אייזן, MFG – אברון סגל וגיא צוקרל, מיסטיקה – צ'רלי בן מוחה, אבי פאר ויוסי מסטר, מומי אוחיון – אנג'ל טירס, XEROX – משה קינן, סקאזי – אשר סויסה, יהל שרמן, COSMA,  – אבי שמיילוב, astrix (סליחה ממי שלא הזכרתי ויש עוד הרבה מאוד).

הנציגים של אשדוד בסצנה היו ועד היום ההרכב "מיסטיקה"

ההרכב כולל את DJ צ'רלי בן מוחה שהביא את מסיבות הטראנס לאשדוד בתחילת שנות ה90 והיה החלוץ של הסצנה בדרום, בשנת 1998 הוא חבר ליוסי מאסטר ואבי פאר וביחד הקימו את ההרכב האלקטורוני הבין לאומי "מיסטיקה" וביחד יצרו בעצמם מוזיקה של GOA TRANCE משובחת שיצאה בלא מעט אלבומים בארץ ובעולם .

ההתחלה של סצנת הטראנס בארץ הייתה מלאה בקשיים וסטיגמות קשות. למעשה, הסצנה הזו לא הייתה שונה באופן עקרוני מהסצנה המקבילה של המועדונים, שהייתה מחובקת על ידי הממסד. סמים ואלכוהול תמיד היו חלק אינטגרלי מההיבט האסקפיסטי של התרבות, שהיום אנו קוראים לה "לבלות ולהשתחרר". במשך שנים רבות, סצנת המועדונים הובילה על סצנת הטראנס מבחינת הלגיטימציה החברתית. בכתבה הבאה נעסוק בהיפוך הגדול שהתרחש בעשור האחרון, שהפך את סצנת הטראנס, לאחר עשורים של מאבק בממסד, לסצנה לגיטימית, פופולרית ואיכותית יותר מבחינה חברתית.

בנימה אישית ...

אני  מקווה שקריאת הכתבה הייתה מהנה ושהצלחתי להחיות זיכרונות. נשמח לשמוע את דעתכם, הערותיכם או כל תוספת שיש לכם.
חשוב להדגיש כי אנו מספרים את הסיפור של תופעה חברתית ותרבותית, ללא כוונה לעודד שימוש בסמים. שמרו על שיקול דעת בריא! תבלו, תיהנו ושמרו על עצמכם.
משה אלהרר.