אחרי 28 שנים בצה"ל, אל"מ אורן זיני (46), נשוי ואב לשישה ילדים, מסיים את תפקידו כמדריך יבשה במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה (פו"ם אלון) המכשירה קצינים בכירים בצה"ל, וכמו שאומרים - מעביר את המקל הלאה.

לזיני קריירה צבאית מרשימה, במהלכה שימש כמפקד המרכז לאימונים באש (מא"ש) במל"י, מפקד חטיבת מנשה, מפקד גדוד גפן ומפקד גדוד צבר. בעברו, כמפקד פלוגת מסלול בגדוד שקד, הוא אף סייע לשחקן אקי אבני לקבל השראה לדמות מפקד הפלוגה בסדרת הדרמה הידועה "טירונות".

זיני, בעל תואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול ובוגר לימודי מדעי המדינה וביטחון לאומי במסגרת המכללה לביטחון לאומי. כקצין ומפקד ביחידות קרביות הוא לחם והשתתף לא אחת במלחמות ופעולות מבצעיות שונות (לבנון השנייה, עופרת יצוקה ועוד), בהן אף איבד כמה מחייליו. "עשיתי שירות אינטנסיבי ומאוד משמעותי" – הוא אומר. "לצערי, לצד ההצלחות המבצעיות יש לא מעט חללים חיילים שלי".

על אף שהקדיש את חייו להגנה על המולדת, הוא מעולם לא וויתר על אהבתו לריצה. "מהיום שאני זוכר את עצמי קצין השתתפתי בתחרויות בצה"ל. אני זוכר איך אני ואבי דהן, שמשמש היום רמ"ח כושר קרבי בצה"ל, לקחנו את כל המקומות הראשונים בתחרויות. עד היום אנחנו מתחרים אחד בשני כבר 25 שנה".

זיני כיום אתלט פעיל, מתאמן בקבוצת רמת השרון תחת אימונה של האצנית זהבה שמואלי. הוא נמנה בין חמשת הרצים המהירים בריצת חצי מרתון בקטגוריית הגיל שלו. במהלך חייו הוא זכה ביותר מ-200 גביעים ומדליות בתחרויות שונות בארץ ובעולם. לאחרונה אף נבחר לתפקיד המאמן הרשמי של "אדידס ראנר" יחד עם מאמן נוסף.

עם פרישתו מצה"ל הוא עשה הסבה מקצועית להוראה ובין היתר הוא משמש כיום כמורה ל-4 ו-5 יחידות לימוד במתמטיקה בתיכון. את תחום הריצה הוא החליט לקחת צעד אחד קדימה ולפני כשנה הוא הקים את קבוצת הריצה הראשונה שלו "רצי הסגולה" בגן יבנה. את הקבוצה השנייה הוא הקים כאן באשדוד בחודש שעבר.

"כאתלט זכיתי בצבא להשפיע על דורות של חיילים, מפקדים, קצינים, והחלום שלי שזה יימשך בחיים האזרחיים" – הוא אומר. "אני ער לתחלואה, אני ער להשמנת היתר ואני מאמין שעם הניסיון והתשוקה שלי לתחום יש לי גם מה לתת".

מה מניע אותך לעשות את הצעד?
"מעבר לאהבה האישית שלי לתחום, הייתי רוצה להרחיב את המעגל, שבעיר כמו אשדוד יהיו רצים שיכולים לתת פייט גם לחבר'ה במרכז או בצפון. זה פחות שכיח באזור שלנו. למה שלא יהיו רצים שייצגו את אשדוד או בכלל – מדוע שאשדוד לא תארח תחרויות אצלה בבית?"

אז השאיפה יותר להתמקד בריצה תחרותית?
"ממש לא. זה נכון שאני יודע לטפל ברצים בכירים ולהביא אותם להישגים, אבל אדע גם לקחת אישה עם עודף משקל שרוצה להתחיל לעבוד על כושר ולרדת במשקל. אני לא מקבע את עצמי רק לרצים בכירים, אני רוצה לתת מקום לכולם. באופן כללי, אני חושב שהרוב לא באמת מעוניינים בתחרויות כמו בשמירה על כושר גופני, על הבריאות ועל הפחתת אחוזי שומן".

באופן כללי, נראה שקבוצות הריצה הפכו פופולריות בשנים האחרונות.
"התשובה היא כן, אני חושב שהמודעות בקרב האוכלוסייה לכושר גופני ותזונה נכונה צוברת תאוצה ונוגעת היום בהרבה מאוד אנשים. רק מלהסתכל על הטיילת האשדוד אפשר לראות את כמות האנשים שעושים פעילות. חלקם עושים הליכה, חלקם ריצה ואחרים בוחרים לקחת את זה לאקסטרים".

מה גרם לזה לדעתך?
"הדבר הזה מדבק. ברגע שתגיע לאימון ותראה את האנרגיות - תבין. יש את העניין החברתי, התמיכה של האחד בשני, וכמובן גם ההבנה שאתה עושה פעולה שמטיבה עם הגוף שלך. ריצה באופן כללי משחררת את המחשבות ומפנה מקום לרעיונות חדשים, היא גורמת למעין ניתוק כזה שעושה סדר במחשבות. את רוב הרעיונות הטובים שלי קיבלתי בזמן ריצה, זה נכון גם לגבי מצבים של כשירות מבצעית בצבא וגם בחוויות אישיות בבית. תוסיף לכל אלו את הסיפוק משבירת שיאים אישיים".

מה תאמר לכל אלו שמתקשים לאסוף את עצמם למרות שהם מבינים שריצה תעשה להם טוב?
"ריצה זה דבר קשה, אני יודע. היא מהולה בסבל ומי שלא מבין את זה יהיה לו קשה מאוד להתחיל או להתקדם. בעצמי התמודדתי הרבה פעמים עם קושי אדיר בתחרויות, אבל המוטיבציה, הרצון והשאיפה למצוינות גברו ועזרו לי להצליח חרף הקשיים, וזה מה שאני שואף להנחיל לרצים שלי".