הילדה מהבית החרדי והנערה שהתאהבה בחברה הכי טובה שלה התארסו: "זה הניצחון שלנו"
13.08.22 / 04:21
היא גדלה בבית חרדי הדוק, והשנייה התאהבה עוד כנערה בחברה הכי טובה שלה בזמן שניהלה מערכת יחסים עם נער אחר. רצה הגורל ושרה שמיר ושיר אקנין מאשדוד נפגשו בבגרותן, הן התאהבו האחת בשנייה ובחודש שעבר התארסו זו לזו. בראיון לאשדוד נט, הן מספרות בגילוי לב על התהליך שעברה כל אחת מאז הנעורים, היציאה מהארון והרצון עוד להקים יחד משפחה ביום מן הימים: "לבנות מבחינתנו בית חד מיני בישראל זה ניצחון"
כששיר אקנין (26) ושרה שמיר (26) היו נערות אי שם לפני יותר מעשר שנים באשדוד הן לא העלו על דעתן שיום יבוא והן עוד יתאהבו זו בזו. גם אף אחד בסביבה שלהן לא יכול היה להעלות זאת על דעתו. שתיהן מגיעות מעולמות כה שונים, אולם ליקום היו תכניות משלו ואם תשאלו אותן – רק טוב יצא מזה.
שרה נולדה למשפחה חרדית, ואילו שיר חיה את חייה כילדה חילונית. לבנות היא גילתה שהיא נמשכת לראשונה בגיל 17. בזמן שניהלה מערכת יחסים ארוכת שנים עם נער אחר, היא התאהבה בחברה הכי טובה שלה.
"לא הבנתי מאיפה זה בא לי" – היא משתפת. "לא תיארתי לעצמי שאני יכולה להרגיש רגש כזה. זה מילא אותי תחושת אדרנלין אל מול המחשבה שזה אסור, הרי חברתית זה לא מקובל. לפני עשור גם המציאות הייתה שונה מהיום שיש יותר מודעות והכלה".
מכאן הדרך לסיים את הקשר עם בן הזוג הייתה קצרה, אז החל לו קשר רומנטי מלהיב עם החברה הכי הטובה שנמשך קרוב לשנתיים.
"לא נתתי לעצמי הגדרה, לא חשבתי לעצמי שלשארית חיי אצא עם נשים, השארתי את זה פתוח. מבחינתי המשמעות הייתה להתאהב בנפש, בהוויה, בכימיה שבינינו, בהרגשה, זה מה שעניין אותי, וזה לא משנה אם מדובר בגבר או באישה".
"זה היה די מוזר בהתחלה" – אומרת שיר. "הרגשתי שאני לוקחת סיכון, שאני מעזה לצאת נגד הזרם. היו דיבורים בזמנו לקחת אותי לרב, אבל כל כך נתתי ללב שלי להפעיל אותי וללכת שבי אחריו וזה היה מדהים. אני מודה לעצמי על התהליך הזה כל יום. אני שמחה שעברתי את זה".
היו לך עוד מערכות יחסים מאז?
"היו בוודאי, התאהבתי, כולן היו עם נשים. ניהלתי מערכות יחסים גם עם גברים, אבל זה לא תפס אותי. משהו בהבנה של אישה, מבלי לזלזל בגברים, הוא שונה".
איך קיבלו את זה בסביבה?
"לאמא שלי בהתחלה היה קשה, אבל היא קיבלה את זה בחיבוק ענק בסופו של דבר...קיבלתי תמיד תמיכה, כשאני חושבת על זה לא היה לי את היציאה מהארון הדרמטית הזאת שאנחנו מכירים מסיפורים, גם לא הרגשתי צורך לצעוק את זה אף פעם. אני פשוט המשכתי את החיים באופן טבעי. לא נתתי לעצמי להרגיש שונה. הרגשתי שטוב לי ושאני עושה מה שעושה לי טוב, והסביבה אני חושבת קיבלה את זה".
אי שם, בעולם די מקביל לזה של שיר, שרה חיה לה את חייה כילדה חרדית מן המניין. היא למדה בסמינר לבנות וכבר בגיל 12 החלה בצעדי התרחקות ראשונים מהדת.
"במשפחה לא ידעו, הייתי מסתירה את זה" – היא אומרת. "הייתי לוקחת איתי בתיק בגדים שנחשבים לא צנועים להחלפה...אני מדברת על דברים בסגנון חצאית ג'ינס כן?...ההורים שלי כנראה חשדו בי ועקבו אחריי עד שגילו את זה".
"זה לא שהפסקתי להיות חרדית ברגע" – היא מוסיפה. "הלכתי והתרחקתי, אבל עדיין ניהלתי אורח חיים חרדי ונראיתי כמו אדם חרדי. אני עד היום אדם מאוד מאמין, אני רק מבינה שאני לא צריכה את כל ה"מסביב" כדי להאמין ושיש לי אפשרות בחירה".
לבנות כי אומרת כי במובן מסוים נמשכה עוד בגיל יסודי. "כשהייתי רואה ילדה יפה, הייתי מחפשת להתקרב אליה" – היא משתפת. "זה לא התפרש לכיוון הזוגי או המיני כי הייתי עוד קטנה, אבל הייתי בעצם מפלרטטת איתה בדרך שלי כילדה חרדית".
"בהתחלה עוד חיפשתי עניין בבנים, כי זו התפיסה החברתית, כי ככה בנוי כביכול התא המשפחתי" – היא מוסיפה. "גם ככה מחנכים אותך - שעוד יום יבוא ותפגשי את האחד שמשלים אותך. באופן כללי כל נושא המיניות לא מדובר כל-כך בחברה החרדית, שלא נדבר על אהבה. אתה מגלה את זה רק בהמשך".
כשהיא חצויה בתוך עצמה, אך עדיין מנסה להתקרב למנהגי בית אביה ולהתחזק – זה קרה: שותפתה לחדר בפנימייה הסגורה שעברה אליה נישקה אותה לשפתיה בזמן שישנו יחד במיטה בניגוד לנהלים.
שרה, שכל נושא המיניות עוד היה זר לה, די נרתעה משקרה. "נלחצתי ברמות קשות, נבהלתי, חזרתי הביתה וסיפרתי לאמא שלי" – היא אומרת. "חשבתי לדווח על זה למנהלת ואמא שלי הרגיעה אותי ושכנעה אותי לרדת מזה כי התלמידה ההיא כנראה תיפגע מזה".
"כל הסיפור הזה היה לי מאוד מוזר, לא ידעתי איך לחזור לפנימייה הרי אנחנו ישנות באותו חדר" – היא מוסיפה. "בסוף כמובן חזרתי וזה לא חזר על עצמו כי עזבתי את החדר".
"כל עוד אתה מרגיש שלם עם עצמך ואתה עושה מה שטוב לך, זה מורגש בחוץ"
ככל ששרה התבגרה, כך גברה גם התרחקות שלה מהדת. בהמשך היא עברה לפנימייה אחרת, ושם קרה לה מקרה דומה, אלא שהפעם היא כבר לא נרתעה. בכיתה י"ב זו הייתה הפעם הראשונה שנמשכה למישהי אחרת באופן מודע ומתוך הכרה במשיכה המינית שלה.
"בשלב הזה כבר הפסקתי להסתיר את מי שאני" – היא מספרת. "היינו מגיעות יחד להורים שלי בשישי, סיפרתי להם שהיא בת הזוג שלי. בדיעבד אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי, אבל הרגשתי בטוחה להגיע איתה הביתה".
"אני חושבת גם שהם היו בטוחים שזה יעבור כי כשהייתי קטנה חוויתי הטרדה מינית" – היא מוסיפה. "יש איזו סטיגמה כזאת לחשוב שיש קשר בין השתיים...זו בעיניי תפיסה שהיא חברתית, אז ההורים שלי, אני חושבת, האמינו שזה משהו שאפשר אולי לטפל בו ועוד יכול להשתנות".
למרות זאת ועל אף ההכלה והקבלה, היא מספרת כי אמה קיבלה את זה בהתחלה מאוד קשה. "אמא שלי אישה מאוד מכובדת ואצילית, היא בחיים לא צעקה עלינו, ככה שאני מאמינה שזה היה בעיקר מתוך כאב אמיתי שכביכול הילדים שלה סרים מהדרך שהיא מאמינה בה" – היא אומרת.
"אני והאחים שלי קרובים יחסית בגיל וכשנכנסנו כולנו לגיל ההתבגרות למעשה כל אחד מאיתנו התחיל לשאול את עצמו שאלות" – היא מוסיפה. "היום 3 מהאחים שלי לא דתיים, אחד שומר שבת ואחת חב"דניקית. אח אחד נוסף מנישואים קודמים של אבא שלי, הוא דווקא חרדי והוא גדל לא דתי".
ואיך קיבלו את זה בסביבה של המשפחה, בשכונה?
"בתכל'ס כולם יודעים שיצאתי מהארון והכירו גם את האקסית שלי, אני חושבת שאנשים קיבלו את זה ולא היו סרטים כי ההורים שלי קיבלו אותי ולא עשו מזה סיפור. ברגע שההורים שלי עמדו על זה שזה המצב וקיבלו אותי אז האנשים סביבם פשוט קיבלו אותי".
את המאורסות הטריות אנחנו פוגשים בחנות הפרחים החדשה שפתחו יחד לאחרונה בשדרת הזהב במרכז המסחרי רובע א'. "זו חנות פרחים, יש בה עציצים, מפיץ ריח בריח לבנדר שפועל תמיד באוויר בשביל להרגיע ולתת תחושה של בית בשנייה שנכנסים" – אומרת שיר.
"קראנו לחנות שושונה, על שם סבתא שלי, האישה הכי מטורפת שפגשתי...הכי מדהימה שיש, והתחשק לי שהברכה שלה תלווה אותי כל הזמן" – היא מוסיפה ומסבירה שכסטודנטית לנטורופתיה השאיפה בכלל הייתה לפתוח קליניקת טיפולים והפרחים נועדו בעיקר בשביל האווירה אך לא רק.
"פחדתי פחד מוות לפתוח קליניקה והרגשתי שאני צריכה משהו שידחוף אותי לזה, שייתן לי ביטחון, אז בינתיים פתחנו את חנות הפרחים והקליניקה בתוכה" – אומרת שיר. "זה כמו תפאורה בכניסה ללב שלי. אם לא שרו'צה שדחפה אותי, זה לא היה קורה. זה היה חלום שלי והיה לה חשוב שאעשה את זה".
"היה לי טבעי לראות אותנו חיות יחד, מתחתנות ומקימות משפחה"
שרה ושיר הכירו זו את זו במשך לא מעט זה דרך חברים משותפים. למעשה הן היו חברות באותה חבורה, עד ששיחה אחת של שרה עם גיסתה גרמה לה לפתע לראות את שיר באור אחר, ולמרות ההיכרות המוקדמת ביניהן לעשות צעד מכיוון יותר אינטימי.
"משהו בשקט של שיר עזר לי להתמודד עם החרדות" – אומרת שרה. "היא גם ניפצה אצלי כל כך הרבה סטיגמות ומחסומים שהיו לי. זה החיבור הכי חזק וכנה שהיה לי אי פעם".
שרה נכנסה למערכת היחסים לאחר תקופה ארוכה שסבלה מחרדות, ביטול חתונה עם בת הזוג הקודמת לה היא הייתה מאורסת ובגדול - בלי מוטיבציה לקשר מחייב. באותה תקופה היא כבר הייתה אחרי ניסיון אחד להביא ילד לעולם שנכשל וכל מעודה היה להמשיך ולנסות.
מערכת היחסים ביניהן לא עברה הכי חלק שיש בהתחלה. הניסיון של שרה לחמוק מקשר מחייב והרצון שלה להביא ילד בכוחות עצמה, די ערערו את מערכת היחסים של הזוג הטרי. בהמשך הייתה זו שיר שהרגישה את הזוגיות כמו סוגרת עליה, אך לבסוף האהבה והמשיכה זו לזו גברו על הכל.
בחודש שעבר זה קרה – שרה אזרה אומץ ולאחר שבחרה טבעת היא כרעה ברך בפניה של שיר שלא יכלה לסרב כאן בחוף הים באשדוד. "היה לי טבעי לראות אותנו חיות יחד, מתחתנות ומקימות משפחה" – אומרת שרה.
"לא חיכיתי שהיא תוציא טבעת והחלטתי להפתיע אותה" – היא מוסיפה. "זה היה מפחיד, היו חששות, הלכתי לאמא שלה וסיפרתי לה, בהתחלה היא נבהלה אבל הרגעתי אותה ובסוף עשיתי את הצעד".
מרגש.
וביחס לכל הדרך שעברתן כל אחת, מה היו האירוסין האלה בשבילכן?
"ניצחון. אתה מכיר את הרגעים האלה שאתה הולך זקוף עם ראש מורם ומרגיש שניצחת הכל? זאת התחושה. נגד כל אלו שיגידו שכן או שלא, הינה אנחנו מאורסות".
שיר אומרת: "אני מודה לאלוהים שלא חוויתי חוסר קבלה מצד הסביבה שלי ולא מאף אחד ברמה האישית, אבל אני ערה לזה שזה קיים וזה חלק משמעותי בחברה שלנו...הניצחון שלנו הוא מול זה". מבחינתי, לבנות בית חד מיני בישראל זה ניצחון. להקים משפחה וילדים שלשם אנחנו מכוונות, זה ניצחון. בשונה מזוגות סטרייטים, להביא ילד לעולם כזוג חד מיני זה תהליך לא פשוט, מסורבל, מלא בירוקרטיה ויקר מאוד. למרות זאת, הינה אנחנו כאן, עושות את הצעדים הראשונים שלנו יחד לעבר הקמת משפחה".
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
