הבעיה  של רוב האנשים שנמצאים במרדף אחר האושר היא שנוצרת הסתמכות על רגעי אושר קטנים שחולפים היא שתמיד נרצה עוד מהם, ממש כמו סם שהתמכרנו אליו, משום שהעונג הרגעי לא מספק תחושה עמוקה של הגשמה עצמית. האושר לא נמצא במנות הקטנות של התענוגות, אלא דווקא בחוויות המשמעותיות שקורות לנו לאורך זמן כמו שימור התשוקה שלנו לחיים, התגברות על מכשולים, למידת דברים חדשים והעשרת חייהם של אנשים אחרים.

הרדיפה אחרי האושר יכולה להפוך אותנו לאנוכיים ומרוכזים בעצמנו. אנחנו רוצים את האושר, ואנחנו רוצים אותו עכשיו, ובמקרה כזה, בו אנחנו חושבים רק על מנת האושר היומית שאנחנו רוצים לקבל, אנו הופכים לאנשים שלוקחים במקום לאנשים שנותנים ומכריחים אנשים אחרים לעשות דברים שהם לא רוצים ולא מבינים מדוע הם לא רוצים . 

אנחנו מרכזים את כל תשומת הלב שלנו בעצמנו כדי לספק את הצורך שלנו באושר, במקום ליצור שינוי משמעותי בחיינו ובחיי אחרים. אנחנו מעדיפים את המרדף על פני האנשים שסובבים אותנו – המשפחה, החברים ואפילו אנשים זרים, שגם הם צריכים אותנו לפעמים.

האמת היא שיצירת שינוי על ידי נתינה לאחרים היא אחת הדרכים הטובות ביותר להגיע אל האושר. אין תרגיל טוב יותר ללב מאשר להתכופף ולעזור למישהו שנפל. פעולת הנתינה מספקת לנו משמעות. כשהערב יגיע ותחשבו על היום שהיה, תרגישו שעשיתם משהו אמתי ביום הזה. השפעתם על חיים של אדם אחר ולא ההיתם עסוקים בלצבור עוד חייוה רגעית שתספרו לחברים כדי להרגיש משמעותיים. אנשים שנותנים מרגישים הרבה יותר מסופקים מחייהם ומעצמם, ובשבילם האושר הוא חלק בלתי נפרד מהחיים.

אובססיה תמידית למציאת האושר יכולה לגרום לנו להתרכז בדברים הלא נכונים, משום שלעיתים קרובות איננו באמת יודעים מה יגרום לנו אושר אמתי. לדוגמה אנחנו יכולים לחשוב על קניית בית חדש או להרוויח יותר כסף בעבודה, אך כשאנחנו משיגים אותם עדיין קיימת תחושה שמשהו חסר. פתאום אנחנו מבינים שמה שחשבנו שרצינו, הוא לא כמו שציפינו שיהיה.

אז כשיש לכם כבר הכל לא דיי בכך ? 

אולי זה משום שהחברה אומרת לנו באופן תמידי שאנחנו צריכים בית גדול ומשכורת שמנה כדי להיות מאושרים. אנחנו שומעים דברים כמו "אם הייתי רזה, הייתי מאושרת" או "אם אשיג את המכשיר הסלולרי החדש אהיה מאושר עד הגג", ואפילו דברים כמו "אם אהיה עשיר, אהיה מאושר". כל אלה הם אובססיות שיצרנו לעצמנו כדי למצוא את האושר, ואנחנו מאמינים לשקרים האלה.